לא אהבתי, התרגלתי

.

אהה, אין בעולם אהבה! וכל ההבדלים
הם בין שינאה לוהטת לשינאה כבויה!

אני אוהב אוֹתָךְ כי אני חסר-ישע,
ואני שונא אותך כי אני חסר-אונים.
אני מכאיב לך
כדי להכאיב לעצמי,
כדי להעצים את המתיקות
כשניפול סוף סוף זה
לזרועות זו, ולא ניפרד.

האהבה! תחילה אַת נאלמת דום, הפה פעור מעט,
רפיון כללי, אך בייחוד שכלי, כמו הוּכֵּית
בבול-עץ על הראש, אחר-כך הצרידות, אַת
מאבדת את הקול יחד עם איבוד הזיכרון,
חוורון מוות עם כתמי סומק חולני, אי-סדירות בדופק,
הזעת פתע, הרטבוֹת דביקוֹת, צחנה, גירוד, תחושה
של חרקים קטנים על כל העור, תרועות קיבה גסות,
צורך דחוף, כמעט בלתי-נשלט, במעיים ובשלפוחית…

מחזות 4 124

זה לא שאני אוהבת אוֹתְךָ מי-יודע-מה,
אבל מה אעשה בלעדיך?

מחזות 4 166

אהבתי אוֹתָךְ, אך לא אהבתי
את אהבתי אלייך.

מחזות 6 23

אתה אדם מעניין, ואני אוהבת, אהבתי ואוֹהַב אותך פיזית ונפשית בשני חלקים שווים.

מחזות 2 126

זה נוחת עליך במלוא ההוֹלֶם,
ומוצץ בקרביך עד שמתהוֶוה
חלל מרעיד; זה מעורר פיהוק
בלסתותיו של מי שלא חווה אותו,
וחיוך נוגה על שפתי מי שזוכר אותו;
זה בא, תמיד לא בעיתו, כבד, קשה,
צורם, חמוץ, מר, מחוספס ומגרד,
הספחת הממארת מכולן – האהבה.

מחזות 5 232

אשה: אהבה. מי יודע מה זה. חולשה. צורך במשהו. שיהיה משהו. כשאַת לבד, את לבד. את מרגישה אוויר סביבך. ריקנות. אבל כשנמצא לידך איזה גוף, משהו שאפשר למשש, להתחכך, לספוג חום – זה משהו אחר. זה משהו. זו אהבה. זה כשהנשימה שלך מתערבבת עם נשימה של משהו אחר. זה משהו. זה ביטחון. זה משהו שהוא לא את, והוא נותן לך הרגשה שאת נעשית יותר מאת, שאת נשענת על משהו אוֹבּייקטיבי. יש אוֹבּייקט, יש משהו. בסיס. משהו. אני לא יודעת איך להגיד את זה מלבד: משהו. אהבה. כשאת מושיטה יד להדליק את המנורה מעל המיטה באמצע הלילה, היד שלך נתקלת במשהו חצי מוצק שפולט נהמה צרודה ומתהפך לצד השני. זהו. משהו קיים, משהו, מראים בחברה, זה רשום, זה ישנו, זה פה. זה חצי אַת. לא בדיוק את, אבל כאילו את. חלק ממך. כאילו. קצת. מתנה. רק בשבילך. לא להתחלק עם אף אחת. משהו. בקיצור: אני לא יודעת. אהבה.

מחזות 6 51

עוול גדול עושים לנו כשמלטפים אותנו.
גורמים לנו לחשוב שהליטוף קיים.

מחזות 7 154

את מעיקה עלי, מפחידה אותי,
זרה לי, מאיימת, לא מובנת,
מצמררת, פנייך מעבירים בי
חלחלה, קור, רצון להסתתר
מתחת לשמיכה, לברוח, לקפוץ
מהחלון, למות, ובלבד שלא להיות
במחיצתך אפילו רגע, ובשלוש מלים…
אני אוהב אותך.

מחזות 8 53

דמוּתֵךְ נשאבת על מוח הנועד לכיליון. גודש פרטייך, תפארתך, כל המלאי האדיר המאוחסן בעירבוביה, התפאורה הענקית שנבנתה בעמל אדירים, הכל יתפורר לאבק דק. מה על מאמצי הבנייה והשימור? היכן מפעל האהבה? הלא הגיתי בך ועיצבתי אותך בדמיוני לפחות כמו מספר הבניינים בכרך ענק – תארי לך מין פָּריז שכל חזיתות בתיה מכוסות דוק רך של ארשת פנייך! – פּריז זו תיחרב.

כבר הרבה זמן שאני לא אוהב אותך.
בשתי מלים: פָּג תוֹקפֵּךְ.

מחזות 4 170

סריס: יש דברים שלא אחווה לעולם.
אני כמו עיוור מלידה השואל:
מה זה אדום?
רבותי, אִמרוּ לי מה זו אהבה,
כי אני נתקל בה על כל צעד ושעל.
כל הטבע חוגג באביב, כולם עם כולם,
ורק אצלי צינה כזאת, לא צינה אפילו,
מים פושרים מציפים את הלב,
ובשעה שחודש מאי בעולם,
מעל ראשי נובמבר נצחי.

מחזות 9 121

הו, אהובתי, אהובתי, אהובתי,
הו, אהובתי, אהובתי,
אני אוֹתָךְ כל-כך, אהובתי, אהובתי,
ואַת, אהובתי, מָתַי אותי?…

מחזות 9 262

אויבַייך הגדולים הם בתוכך –
הצער, החמלה, כל מה שרך ומתפתה,
ובראש כולם – האהבה.

מחזות 7 160

אין דבר שלא אוֹמַר בשעה שאני כועסת,
ואין דבר שלא אסתור בשעת אהבתי.

מחזות 9 73

לא אהבתי, התרגלתי.

תנו לאהבתכם מידה.
להט לא טוב לה,
להט מצטנן.
עשו את אהבתכם מישור
שאופקו לא נראה.

מחזות 11 27

התנוחה המפורסמת של האהבה: הראש מורכן, גיחוך נזעם-מתרפס על הפנים, והגוף כמעט מקופל לשניים מחמת המכה האדירה שספגת בבטנךָ.

עגום אני שואל את עצמי
אם הכרח הוא שאהבה
תביא איתה קירבה,
וזו תגרור איתה זלזול.

מחזות 11 30

בדרך אל הקבר אדם הרי זקוק ללטיפה.

מחזות 6 218

יום אחד, כשתקוצי ברעש, אופיע לך כאפשרות שהיתה; שום דבר לא ימומש, מין לא-כלום כפול: גם אפשרות, גם בעבר. זה יהיה ניצחוני: האחרים יתקעו יתד; אני אקיף אותך כמו אוויר, תוכלי לִדְאוֹת, אַראה לך דבר שקוף או שניים, ביניהם אהבתי.

אני אוהב אותך. אני רוצה להתחתן איתך. את יודעת לבשל?

ספר חנוך לוין הצעיר 30

אוי מנגינה ישנה, עצובה:
מי שחי זקוק לאהבה.
ומי שאין לו אהבה,
יסתפק בקצת חיבה.
ומי שאין לו גם חיבה,
ילעס לו לחם עם ריבה.

מערכונים ופזמונים 2 326

×