אני רק עכשיו מסיימת אכזבה אחת וכבר קוראים לי להתחיל אכזבה שנייה.

סתם הייתי ילדה וחיכיתי לִגְדוֹל. נו, אז גדלתי, אז מה? אַת מתכוננת לחיים כמו לקראת נשף גדול, מתרחצת, מתבשמת, לובשת את מיטב השמלות ועונדת את מיטב התכשיטים, סוף-סוף את פותחת את הדלת ונופלת לביוב.

מחזות 1 347

אני כל החיים בחלון, עומדת ומחכה לדברים שלא יבואו.

מחזות 5 17

לא הצלחתי בחוץ-לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר. לא ביליתי, לא התקדמתי, לא התחתנתי, לא התארסתי ולא היכרתי אף אחד. לא קניתי כלום, לא הבאתי כלום. במזוודה שלי יש לבנים משומשים וכלי רחצה. זהו, אמרתי לך הכל, ואני רוצה שתעזבי אותי במנוחה.

מחזות 2 11

היא ממש אוהבת הפתעות, בייחוד כאלה שהיא ממש לא מחכה להן.

א: בכלל לא חיכו לנו כל-כך בעולם.
ב: מאוד הופתעו שבאנו.

מחזות 6 295

אכזבה מרה התאכזבנו בראותנו את האונייה, זו משאת נפש ילדותנו, הברבור הגאה הזה, ואין היא אלא משמשת להעברת סחורות או אנשים ממקום למקום. היא עצמה אין לה תכלית כלל, היא אפס מבחינה תכליתית-רוחנית. ואנו חשבנו אותה לעומדת בפני עצמה, למסתפקת בעצמה. לא, רבותי, האונייה – שַלֵם כסף, והַעֲמֵס עליה כל סחי שתעמיס, והיא מפליגה. אכזבה גדולה ומרה. כמוה כרכבת וכמונית, וכאוטובוס, כמוה כמלצר. הַזמֵן דג – יביא דג, הַזמֵן כרוב – יביא כרוב. מתי נראה מלצר פושט את סינרו – אף את סינרו הפנימי, הרוחני – ונשאר הוא עצמו, משמש כלי-העברה לעצמו בלבד; מתי נראה זונה טהורה, זונה זנותית, ללא לקוחות; מרגל מכורבל במעילו ואינו מעביר כלל חומר לשולחיו כי די להם שמרגל הוא; אונייה השטה לה ריקה בים ואינה נושאת דבר מלבד עצמה? מתי כבר נראה דבר אחד בעולמנו שהוא העניין עצמו, הבלעדי והמוחלט? לא נראה. הננו קוּלים נושאי ריקשות. אנו מאוכזבים מרה.

פרוזה 2 92-93

כל רגע מקרב אותי יותר ויותר להחלטה, שבכל מקרה תהיה שגיאה.

מחזות 8 211

הלא מאוחר לכל.
אין דבר בעולם
שלא נרגיש שהחמצנו.

מחזות 11 14

כשנאחזים בך שלא ליפול – נופלים יחד איתך.

מחזות 4 251

כל העינויים, לא רק שהיו לשווא, גם לא היה בהם שום הוד. לא הזוהר המסנוור אשר למנצח, ולא הברק העמום אשר למפסיד, סתם אפלה גסה.

חמוּר ולוהט הוא הניסיון של הרגע האחרון. הושטת היד שלפני הקץ למחוק הכל ולתקן, ולהתחיל מחדש.
וגם זה לא נכון. שום ניסיון לא נעשה. חמור ולוהט הוא דווקא הרפיון. תנופה אדירה ושמחה של החמצה.
וכלום לא נהיה פעם אמיצים עד הסוף כדי לומר: רפה גם הרפיון?

אחרון 53

נִגלה סדק – תיפער גם תהום.

מחזות 7 270

בדיוק עכשיו, כשחשוב לי כל-כך לדעת, כבר לא נותר בי כוח עיוני.
וזו הצרה: בדיוק כשהבשלת – תמו כוחותיך.

מחזות 8 189

לא כך תיארנו את חיינו.
יצאנו בתנופה, חשבנו
לעבור את העולם כמו סופה,
והנה – עינוי סיני:
טיפה, ועוד טיפה,
ועוד טיפה.

מערכונים ופזמונים 2 317

פעמיים מתאכזבים אנו בחיינו אכזבה קשה: פעם עם התבגרנו, בגַלוֹתנו את המפלצת אשר באדם; ועוד פעם, מאוחר יותר, בראותנו כי גם המפלצת אינה מפלצת.

פרוזה 1 173

אוח, כמה שהכל מתנהל לא כמו שאני רוֹצֶה.

מחזות 1 193

אני רק עכשיו מסיימת אכזבה אחת וכבר קוראים לי להתחיל אכזבה שנייה.

מחזות 1 256

×