אמי לא מעסיקה אותי כרגע. אני אתרכז בה כשתמות.

אמא, את היית האחרונה שחצצת ביני ובין המוות.

מחזות 2 308

בן: לכי לישון.
אם: כשאני ארצה ללכת לישון, אני אלך לישון. הכי טוב לו כשאני ישֵנה. לא רוֹאָה, לא שואלת. רק האף קצת מצפצף אל השמים.
בן: כשאת ישֵנה אני חף מפשע, כשאת ערה אני אשם.
אם: וכשאמות תשמע את גזר-הדין!

מחזות 2 33

מה את רוצה ממני, אמא?! לאן את דוחפת אותי?! לאן את דוחפת אותי כל השנים?! דוחפת ודוחפת ודוחפת, מול כולם, מביישת אותי, ולי כבר אין רצון וכוח, ואני לא יודע לאן ובשביל מה, ואני רוצה לנוח, לחשוב, לסדר את החיים שלי בעצמי! אמי, גרמת לי לבחילה איומה לשארית ימי חיי! אמי האהובה, לוּ היית מתה עלי בילדותי, הייתי ממשיך לשאת אותך בלבי כמו זיכרון יפה, עדין, מקור געגועים חמים לכל ימי חיי. הייתי מחפש את דמותך בכל אשה אחרת שהייתי פוגש אי-פעם, הייתי הולך לי רק עם זיכרון שהיה הולך ומתייפה במשך השנים, עושה בזיכרון שלך שימוש לפי צרכי, לפי לוח הזמנים שאני קובע. ויחד עם זה הייתי חופשי, חופשי מאמי האמיתית והמייגעת המלווה אותי עד עצם היום הזה, מזקינה ומאפירה לנגד עיני, מאבדת את בשרה הוורוד, המלא והרך ונעשית מחודדת וצורמת וחושפת לנגד עיני עצם אפורה ורזה ומנקרת לי את העיניים בעצם קיומה ולוחצת ומחלחלת בגלוי ובסתר ובכל הדרכים, בלי שום מפלט. מתי תלמדי למות, לפנות את הדרך שנעשתה צרה עבור שנינו? מתי תתני לי את האשליה שאני אדון לעצמי ומנהיג את חיי לפי רצוני. את מביאה לי מפח נפש עם כל נשימה שלך. כל עוד את חיה – אני אבוד! מוּתי זקנה, מוּתי!
וכשתהיי מתה ודוממת ולא תוכלי להגיב עוד על שום מעשה בחיי – אפילו על טעות גורלית ביותר – אז רק אז אמא'לה יחול פיוס בין שנינו, אהבה נצחית וטהורה ששום דבר לא יוכל להעיב עליה, לא עלבון, לא כעס, לא מחנק, לא שום דבר, רק רשרוש נעים של עץ מעל קברך הקטן. ואני אבוא פעם בשנה עם אשתי ועם הילדים, ואומר להם: כאן טמונה אמי, אל תצחקו.

מחזות 1 284-285

כשאמי לא תהיה
אני אהיה.
עוד מעט אמי לא תהיה.
ואני אהיה, אהיה, אהיה!

מחזות 10 35

בני עומד נדהם מול המשך חייה של אמו. אני חיה! תנו לי חצוצרה, אני חיה! מה רצית? חופש? ממני? להחליף אותי באהובתך הצעירה. הבשר שלה צעיר יותר, רך יותר, מריח לך יותר? והרי נוכחת לדעת שאמך היא הנפלאה והרצחנית מכולם! אין אשה שתַענה עוד במדויק כמוני על החלומות שלך. ומי עוד זולתי מוכן לסוכך עליך בצורה כה עיוורת, לקבל אותך עם כל פגמיך המסלידים, לעצום עין לחולשתך הדוחה?! מה עוד נשאר לך לחפש בעולם שמחוץ לזרועות אמך?! ניסית ונכשלת!! בני היקר, חזור אלי ואני אכין לך ארוחות טעימות, ואתה תהיה שמן ורדום ותפטפט אתי בערבים הארוכים עד שתירדם בכורסה ואז אני אכסה אותך באהבה ואופיע לך שוב בחלום.

מחזות 1 285

יש שתי נשים, שתיהן אמי:
הנערה שהרתה וילדה אותי,
נתנה לי אור ושמחה,
את נשימתה החמה על פני לא אשכח;
והזקנה המטביעה בי
עד יום מותי
נשיקה של כפור.

מחזות 10 40

בן אמא קדושה, את יודעת שאני סולד מלחשוב עלייך כעל גוף. היית בעיני ותמיד תהיי הרוח הטהורה של הבילוש, הריגול, החיטוט, החקירה, הדקירה והחנק!

מחזות 5 14

בן העצם הגרום העומד מולי, כל תכונות
ההכאבה כבר נשללו ממנו.
בעיניה אני רואה את החומר ממנו
הן עשויות. ברק הרוע הועם.
הפה מעיד על כלימת עצמו,
כלימת הבשר החרב.

עוד ניפגש, אמא,
אַת מונפת בזרועות הקברן
כמו תינוק לעריסתו,
זיק ישן יידלק לרגע,
דמעה תפגוש חיוך
של זכרון-ילדות. וזהו.

מחזות 6 131

אמי לא מעסיקה אותי כרגע. אני אתרכז בה כשתמות.

מחזות 1 285

בן: קומי לתחייה, נבֵלה יקרה, והעירי בי מחדש את אמונת ילדותי שכוחותייך הם בלתי מנוצחים. קומי, אַת שהולדת אותי וגידלת אותי ועלייך סמכתי שיום אחד תגאלי אותי, שיום אחד תקרעי מסכה ומאחורי חזות הסבל והשממה יתגלו פנים של אושר ואנחנו נצחק, נצחק על החלום הרע שחלמנו. קומי, אמא, והיכנסי הביתה להכין לי ארוחת צהריים, כי אפשרות אחרת אני לא מקבל. לא מקבל. לא מקבל.

מחזות 2 83

×