האידיוטיזם הזה, לשכב יחד במיטה זוגית.

אני אשה, ואתה גבר,
מה לי ולך?
בשר נגע קצת בבשר,
ואחר-כך נפרד;
לחוד נולדנו –
גם לקבר לא נגיע יד ביד.

מחזות 1 348

"אהבה"! עד אתמול ישנת במיטה בשקט, אינדיבידואל, בעל-בית לנחרותיך, פתאום – שכן! וישר למיטה שלך! שכן עם שדיים וכותונת לילה! ולא סתם שכן שאומר "לילה טוב" ונרדם בשקט בחלקה שלו, לא, פתאום השכן עם השדיים מזיע, מתאדם, משתגע, מתנפל עליך, מקלף ממך את הפיג'מה, מגלגל אותך, תופס לך במקסיקני, מושך אותו, מטלטל אותו, מכניס אותו השד-יודע-לאן ומסמרטט אותו לגמרי, מדביק את הפנים שלו לפנים שלך, מכניס לך את הלשון שלו עד הגרון כמו מקל של רופא, וככה אתם שוכבים, עיניים מול עיניים, אתה מסתכל – הוא מסתכל, אתה לא מבין מה הוא עושה כאן – והוא לא מבין מה אתה עושה כאן, ולאף אחד לא נעים לשאול, וככה שלושים-ארבעים שנה עד שמתים.

מחזות 6 257

אני זקוק לאשה שתאחז לי במצח כשאני מתכופף להקיא.

מחזות 1 46

אלוהים, שתהיה יָפָה. טוב, לא יפה, חמודה. אבל שתהיה לה צורה שמכווצת לך באופן פתאומי את הלב. שתהיה, לתדהמתי הגמורה, בדיוק הסוג שאני רוצה. וטובה. לא איכפת לי קצת רעה, אבל נאמנה. שתאהב אותי כמו שאני אוהב אותה, ושתהיה נאמנה לי, שתהיה שלי, רק שלי, אשתי, אשתי, אשתי, לאן את הולכת, אשתי אל תלכי ממני, אשתי אל תעזבי אותי…

מחזות 2 137

וכשמיששנו זה את זו לראשונה,
כבר ניחש הלב הכל:
סחורה פשוטה מחומר זול.
לא היה בנו להט.
בחרנו זה את זו מפני שמוכרחים.
מפני שגשם יורד בעולם,
והלילות קרים,
ומפני שאי-אפשר לעבור את החיים האלה
אבל מעולם לא עזב אותנו ריח כבד של שוּק.

מחזות 4 176

אני חשבתי, כמו כל אשה, להתחתן כדי לנוח, ולא כדי להגיש תרופות.
חפץ
מחזות 1 163
את חוזרת אלי, טוב. אנחנו שניים וזה כל היתרון שלנו. אין לנו אחר.

מחזות 1 287

מה לי ולו, אני בכלל לא מכירה אותו, אני מכירה רק את המחלות שלו. החתונה לא תופסת, הפעמים הספורות שהספקתי לישון לצידו במיטה ולשמוע את הגניחות שלו, גם הן לא תופסות. לא היה בינינו כלום.

מחזות 2 66

נתקע איש בחיי ולך תוציא אותו.

מחזות 2 123

אשתי, אהבתנו פונה
אל הצד האחורי של החיים.
אם לחיים יש דמות, ולדמות הזאת יש תחת –
אנחנו עמוק עמוק בפנים.
הנבזוּת תאחד אותנו,
זיעה ובוץ יהיו הדבק,
ובאופק של חיינו מבהיק הריקבון.

מחזות 1 353

למה לא לנסות פעם קשר מבוסס, אשה, תה, ילד. תמיד חלמתי על יורש, אשה אחת שתאהב אותי ושאני אוהב אותה, ושהזרע שלי, בלי שום מעצורים של גומי, ישוט אצלה בפנים חופשי. ייוולדו ילדים. יהיה לי טוב. ואני אהיה מאושר.

מחזות 2 188-189

אתה יודע שלעולם לא תוכל להשיג אותה, אפילו אם תתאמץ מאוד. יש לך אותי, רק אותי. אני היופי שלך, אני התפארת שלך. איתי אתה חי, למעני אתה עובד, וממני אתה מצפה לילדים שלך; לידי אתה חולה, ולצידי אתה מתעלף, ומול פני אתה מת, ומתחתי אתה נקבר, ולי אתה מוריש את בגדיך וכספך ואת שמך ותמונותיך; בזיכרון שלי אתה עוד מפעם לפעם מהבהב, ובשיכחה שלי אתה אובד סופית. אני ואותי ולצידי ובי.

מחזות 2 46

האידיוטיזם הזה,
לשכב יחד במיטה זוגית, פֶּה אל פֶּה,
אחד מתייפח, שותת דם, והשני
מחליק על האַלפּים בחיוך, ואלה
נקראים חיי נישואים. הלא הכל
שקר, שקר.

מחזות 4 156

אשה ואתה? יש לך אשה אחרת?
בעל אשה אחרת! כמו שאומרים:
מן התחת אל התחת.

מחזות 4 162

בעל תגידי, ככה נראים? כמה פעמים ביקשתי ממך: הפתיעי אותי פעם עם משהו מגרה, ביריות, שקוף, משהו…
אשה אם אתה אוהב אותי, עליך לאהוב אותי בגלל מה שאני ולא בגלל שום דבר שטחי אחר. אתה צריך לאהוב את הפנימי שבי.
בעל קיבלתי כדורגל. עור עם פנימי.

מחזות 6 47

אשה אל תמות! אל תעזוב אותי!
עוד נשאר לנו להזדקן ביחד, שכחת?
כל המלאכה הקשה, המפרכת, מלאכת הזיקנה
והבּלָיָה, עבודת היום-יום של הייאוש,
המחלות, הכוחות ההולכים ואוזלים, והפחד –
הוי פחד המוות הזוחל בלילות הארוכים בלי שינה –
לא הוגן שתשאיר את הכל על כתפַי,
אין לי כוח לבדי.

קום! הבוקר מתקרב. שער
בית המלאכה הישן של חיינו נפתח בחריקה.
קום לעבוד. קום לסיים
איתי ביחד את מלאכת החיים!

מחזות 4 195

אשה אַתֶן כבר הספקתן לקבור בעל. אני עוד לא זכיתי ללוות גבר לקופת-חולים!

מחזות 6 292

אשה אצלֵךְ הצירוף "לשכב עם הבעל" תמיד היה קשור לקבר.
הופס והופלה
מחזות 5 49

אולי הצרה איתי שלא בניתי לי תדמית כמו שצריך. לא הייתי מסתורי מספיק, פחות לדַבֵּר, פחות לחשוף את עצמי, לתת לנקבות את ההרגשה שיש, יש משהו בפנים, לעטוף את עצמי במין חשאיות, מוקף צללים, עומק, יותר מצבי-רוח, יותר בלתי-צפוי, קפּריזי, אלים, גס-רוח, נעליים מחודדות, שפם, הליכה קפיצית, קצת צרפתית, מארסיי, רוֹבֶּר, זֶ'ראר… חבל, התחרבנה התדמית. ומה עכשיו? אני כמו פחית שימורים שפתחו אותה: עשרה מלפפונים מעוכים, קצת חומץ – זה אני.

מחזות 6 289

חבל שהאיש הזה הוא רמאי ונוכל. אחרת הייתי כבר חיה איתו כהוגן, והייתי מראה לו מה זה להיות איתי. הפסדתי את שטות חיי.

רווק אשה. מה הבהלה? מה הפּאניקה? יש חיים גם לאחר הנישואים. מסתדרים. ואני אפילו אוהב קצת רחש בבית, איוושה חרישית של אשה מטאטאת במטבח, ילד מייבב בבית-כיסא, השֵד ייקח אותם, והכל במין המיה שקטה קצת רחוקה שמקיפה אותך ועוזרת לך להירדם כמו רחש גלי הים בסתיו.

מחזות 7 238

אשה פשוט זה עם זו. ככה, זה עם זו. בעל ואשה. כי קר בעולם. ואין במה להתחמם אלא זה בזו. כי הילדה הקטנה שהייתי מתה. שום דבר לא ישיב אותה. היא היתה יצור שמח כל-כך. היא היתה רחוקה כל-כך מכל מה שנעשה בי אחריה. היא היתה מביטה בי עכשיו והיתה צוחקת. לא מבינה: "מה קרה לך? מה קרה לך?". היא היתה הטעם לחיי. בלעדיה התפורר הכל.

מה יעזור לי פסיכולוג?
גם הוא רוצה לברוח מאשתו.

מחזות 4 161

×