אם רופא צוחק סימן שאני הולך למות; אחרת מה מצחיק אותו?

כשחולים – הכל אחרת. פתאום נהיים שוב קטנים ונזכרים.

מחזות 1 21

אדם נצמד לחייו כמו עלוקה, בלי שום אסמכתא, בלי שום נקודת בריאות להיאחז בה, נודניק של משפחת היונקים, קרציית הקוסמוס, נושם ונושם ונושם.

מחזות 1 351

אסור לי מים, הם מזיקים לי. עוד לא נתקלתי בדבר שלא מזיק לי. אם אני רואה ציפור אני מתחיל להתגרד. זוהי אלרגיה. הצמחים באביב גורמים לי להתעטש – גם זוהי אלרגיה. וכשאני אוכל אפרסקים או בננות, אני מקבל פריחה על העור, וגם זו אלרגיה. כל הדברים האלה מהטבע, שכותבים עליהם שירים, תראה מה הם עושים לי.

מחזות 1 104

מי שחלה בערב שבת
ימות בשבת,
ימות בשבת בבוקר מתוך ייסורים,
ומי שהיה בערב שבת בריא ושלם
יחלה בשבוע הבא, אם ירצה השם.

מערכונים ופזמונים 1 210

אני לא יכול לסבול שאנשים שאין להם מושג ברפואה קופצים לי מול העיניים ואומרים שהם בריאים!

מחזות 1 15

זה לא סוד שהצרה עם הבריאות שלי היא שעד היום אני מתלבט אם לעשות התעמלות בבוקר או בערב. אם בבוקר, לפני יום העבודה קיים חשש שההתעמלות מעייפת ואני אהיה עייף בעבודה; ואם בלילה, לפני השינה, קיימת אפשרות שההתעמלות מרעננת, ואז יהיה לי קשה להירדם; ובצהריים זה לא בא בחשבון, כי אני לא איש פשרות, אצלי זה בתחילת היום או בסוף היום. כרוכות בזה גם בעיות אחרות, כמו בעיית הרחצה למשל. אם אני מחליט להתעמל בבוקר, אני עושה אחרי זה מקלחת, ואז, אחרי יום העבודה מה יהיה, אני שוב אתקלח? זה לא ריאלי, בייחוד לא בחורף. ואם להתעמל בלילה, לפני השינה, כמובן שאין אז טעם להתקלח בבוקר, אבל אז צפה שוב השאלה, אולי המים מרעננים ויותר כדאי לי בבוקר? חמש-עשרה שנה אני מתחבט בבעיה, ובכל פעם שאני מחליט משהו, אני נתקל במאמר בעיתון שמוכיח את ההיפך. למה לא עושים אחת ולתמיד קונגרס רפואי בינלאומי על הבעיה הזאת ומחליטים סופית? רבותי הדוקטורים, אתם הורגים אותנו.

מחזות 2 16

אין לי כוח. אנשים ברחוב אפילו לא יודעים כמה קל להפיל אותי.

מחזות 1 103

יש לי סחרחורת, שלשול, בחילה וגאזים בראש.
אני אדום מבושה, לבן מהתרגשות, כחול מצמרמורת
וצהוב ממחלת כבד שלא קשורה במקרה לעניין.

מחזות 4 83

חלק מהזמן הוא חולה. בשארית הזמן נדמה לו שהוא חולה.

מחזות 2 26

אחות: ניסית פעם טחורים? אנשים צעירים יושבים וחושבים: מה זה כבר לשבת, אוי, אם רק הייתם יודעים מה זה לשבת – אוי, לשבת, לשבת, לא הייתי מאחלת לשונאים שלי! – באתי לרופא, אני עצמי הרי מהרפואה, מהאוּרוֹלוֹגית, אבל כאן הייתי צריכה לפנות לגַסְטְרוֹ-אֶנְטֶרוֹלוֹגית, היא נמצאת באותו בניין, רק מאחורה, והרופא שאל בצחוק, מה לך ולטחורים, את הרי מהאוּרוֹלוֹגית, נו, אירוניה של הגורל, גם אני הייתי צוחקת לוּ הטחורים היו אצלו ולא אצלי, אחות ראשית מהאוּרוֹלוֹגית עם טחורים בגַסְטְרוֹ-אֶנְטֶרוֹלוֹגית, נו, בקיצור, לא יודעים למה, יציאות קשות אין לי, אף פעם לא היו לי, להיפך, תמיד רַכּוֹת, מילדות היה לי רך, תמיד אמרו לי, אוי, את עם הרַכּוֹת שלך, גם על ההיגיינה תמיד הקפדתי, אצלי בבית כמו בית מרקחת, אפילו השירותים בית מרקחת, ושם, מאחורה – בכלל חדר ניתוח, אז איך זה, ומילא, לו רק היתה התרחבות של הוורידים – חצי צרה, אבל לי נוצרה פַּקֶקֶת, פַּקֶקֶת, כזו אירוניה של הגורל, פַּקֶקֶת פְּרוֹקטוֹלוֹגית לַרָאשית מהאוּרוֹלוֹגית, ובאמת ניסו נרות, ניסו רטיות, ניסו קשירה של הטחורים, כלום לא עזר, יש לי דימום, יש לי גירוד, יש לי מורסות, יש לי התבקעות הרירית – חושבים שאני אשה פשוטה, לא רבותי, אצלי בפנים לא פשוט בכלל, עכשיו השאלה מה עושים, אומרים שאולי צריך ללעוס יותר זמן, אבל כשהתותבות מתנדנדות בגלל הנסיגה בחניכיים בגלל דלקת מוגלתית חזקה ויש דימום חזק כל ערב כשאני מורידה אותן כי יש הצטברות גדולה של פירורים מתחת – זה לא פשוט כמו שזה נראה, לתת עצות זה קל, אז אם אני אוכלת בבוקר לַקֶרְדָה מעושנת ומצטבר שם עד הערב – ועל לַקֶרְדָה בבוקר אני לא מוכנה לוותר, שייהרס העולם! – אז קורה אסון גדול וכאב שאי-אפשר לתאר, הרי אותה הלַקֶרְדָה שעושה לי בבוקר דלקת בחניכיים, עושה לי בבוקר יומיים אחרי זה פקקת בפי הטבעת, אבל למה שיהיה איכפת לה, ללַקֶרְדָה, היא דג ועוד מטורקיה – אבל בני-אדם, אזרחים מפה, גם להם לא איכפת כלום, שוכבים במיטות ולא מעניין אותם מה אני עוברת, שהפַּקֶקֶת בוורידים למטה משתוללת והתותבות רוקדות להן בינתיים בפה, לא מעניין אותם ולא רואים, ולמה שיראו, את מי זה מעניין, אנשים מתעסקים בשטויות, קונים טלוויזיות ונוסעים לבלות בפּריז.

מחזות 9 225-226

אתה מתנהג כאילו שלא נאה לך שום דבר חוץ מהתקפת-לב!

מחזות 1 106

אני מאמין באמונה שלמה שאני אדם חולה וחלש, שאני אוכל ונושם מתוך מאמץ עילאי, ושלעולם לא אוכל לתפוס את מקומי בעולם על הצד הבריא. אני מאמין באמונה שלמה שאם ייתנו לי מנוחה, מנוחה שלמה, אולי אצליח לחיות עוד שלושה-ארבעה חודשים, מקסימום חצי שנה, ואחר-כך אדעך. בזרועותייך. כמה חבל.

מחזות 2 35

לחלות צריך דווקא כשכולם רוצים שתהיה בריא, כשאתה מוקף קהל של אשה וילדים העומדים סביבך ותולים תקווה בבריאותך, אז, דווקא אז, כמה נעים לצנוח פתאום בלי הכרה ולגרום לכולם להלם ולפחד, ואחר-כך אולי גם ליגון.

מחזות 2 106

אם רופא אומר לי שאני אחיה – זה הסוף. אני לא רואה שמרפאים אותי. אלה בכלל לא רופאים פה, אלה דוגמנים של חלוקים לבנים.

מחזות 2 58

מתעמל קשיש: אני אמות עשר שנים אחרי המועד שנקבע לי מלכתחילה. נניח שאמות בעוד חמש שנים, זה אומר שעכשיו הייתי צריך לשכב כבר חמש שנים באדמה, והנה אני חי לי, נושם לי ורץ לי על שפת הים. רווח נקי. והכל ממה? מכאילו שטות, מריצה. אני מאוד ממליץ. אומנם גם להתחתן טוב, אבל לא להזניח את הריצה כל בוקר, בכל מזג-אוויר בכל תנאי – עוד יותר טוב.

מחזות 2 255

מי זה יכול להגיד על עצמו "אני בריא"? הלא המחלה צוחקת.

מחזות 2 30

אני הרי יודע שאם רופא צוחק סימן שאני הולך למות; אחרת מה מצחיק אותו?

מחזות 1 104

מה? לעמוד על שתיים?
חכו! בעדינות! יש לי פחד גבהים!
המרחק האדיר בין ראשי לנעלַי
עושה אותי חולה!

איזה מסע ארוך של ייסורים
היא הַקימה על הרגליים!

מחזות 4 118

כבר לא אישן הלילה. למה נתתי לה ללכת? הייתי שוכב איתה ומנקה לי את הפּרוֹסטטה. עכשיו אכרסם את עצמי מחרטה, הפּרוֹסטטה תגדל, אטרוף חפיסת שוקולד מרוב חרון עצמי, והכבד יורעל! אח, אני אדם חולה, חולה. מעבר לכל הספקות וההתלבטויות בעולם יש רק דבר אחד בטוח – האיברים הפנימיים בסכנה גדולה!

מחזות 4 206-207

אסור, אסור להאמין שבריאים. תמיד חולים, תמיד! כשחולים חולים וכשבריאים חולים.

מחזות 2 58

אם אני רוצה להיות בריא – אסור לי לחיות!

מחזות 4 208

תחרות תמיד מדרבנת! הנה, למה האמריקאים כל-כך מצליחים? – בגלל התחרות! אין סנטימנטים! אמריקאי גוסס במיטה, אשתו כבר קופצת מולו על הרופא, זה מדרבן את האמריקאי לקפוץ בריא מהמיטה!

מחזות 6 296

יש באמת איזו עייפות גדולה בעולם, או שרק אני כל-כך עייף?

מחזות 7 273

לפתוח חלון? אני לא יודעת אם זה ממש טוב בשבילֵךְ, אוויר לא-מהבית, אַת נורא רגישה, ובמצבך הכל מזיק לך. הדבר היחיד שמותר לך בשפע זה תה. תביני שהכי טוב בשבילך זה לשתות תה ולשכב, תראי כמה יהיה לך כדאי, בינתיים כל החיים יעברו ואת לא תהיי חולה, פשוט תשכבי ולא תעשי כלום ולא יקרה לך כלום חוץ משתיית תה, ועד שתסובבי את הראש כבר תהיי זקנה ונורא תתפלאי על מה עברו החיים שלך, נורא כדאי לך, כי ככה הבריאות שלך תישמר חזק, ואת תסתכלי לך בלילות אל הכוכבים, והם יהבהבו מול עינייך כמו אורות גורדי השחקים של ניו-יורק, והמון דברים שלא עשית ימלאו אותך בכמיהה, מגעגועים לא מתים, והלב שלך ממש יתחמץ עם השנים על מה שלא עשית, אבל גם מלב חמוץ לא מתים, רק ממתיקות מתים, מתוק זה מאוד לא בריא, ועם לב חמוץ אפשר להחזיק שמונים שנה בשקט, ואת תתכופפי ותצטמקי איתו, יהיה לך נורא כדאי, הנפש שלך תהיה מלאה תסיסה חרישית עם פצפוצים קטנים כמו ברהיטי עץ בלילה, כשהתולעת מתקדמת עוד מילימטר ועוד מילימטר, ואצלך בנשמה פוקע עוד עורק ועוד עורק עד שתהיי מחוררת לגמרי, תראי איזה יופי יהיה לך שתאריכי ימים ותשתי אינספור ליטרים תה, ובסוף תמותי מלאה חמיצות ותה, אבל זקנה, ואחרי מותך אנשים יגידו, בשביל תה חיים? אבל מה איכפת לך, העיקר שלא חלית, ככה שאני לא בטוחה שטוב בשבילך שאפתח לך עכשיו חלון.

מחזות 9 258

היא: רק אל תספר לי עכשיו על המחלות שלך. רק לא על המחלות.
הוא: בהחלט. לא אוֹמַר מלה על המחלות. אני פשוט אדם חולה. קצב הלב משובש, זקוק לקוצב-לב, צפוי לדום-לב בכל רגע, בייחוד אם אני מתרגש.

מחזות 10 156

אתה אדם בעל תשוקה חולנית לבריאות.

מחזות 2 17

נולדתי תחת כוכב דועך,
עם עיניים לחות ולב חולה,
אַת מחלתי ואַת המַרְפֵּא,
אַת, אצבעֵך, איוושת שמלתך,
ונדמה שדבר בחיי לא אֶרצה,
רק לשים את ראשי היוקד בחיקך,
ולפעות שם לנצח: בֶּעעע… בֶּעעע…

מערכונים ופזמונים 2 315

הרפואה דוחה בתוקף את הפנייה שלכם לרחמים. הרפואה לא תחוש צער על מחלותיכם ומותכם. הרפואה לא תרחם על העוני שלכם, על הבתים הצפופים, על האוויר המזוהם שאתם נושמים ועל הרעש המטריף את שנתכם בלילות. כמו כן לא תהיה הרפואה שותפה לחלומות שלכם על חיים אחרים, טובים יותר, חיים כפי שהיו צריכים להיות. כל מה שהרפואה מסוגלת לעשות הוא לרפא אתכם אם היא יכולה, וברוב המקרים היא גם לא יכולה.

מחזות 2 55

כשבריאים – מאמינים ברופאים; כשנחלים – צריך אלוהים!

מחזות 10 156

רופא: שלא תעיזו יותר בחיים שלכם לקרוא לאמבולנס או לבוא לחדר מיון, חזירי-בריאות שכמוכם! אתם יודעים שבזמן שאתם מתפנקים לכם פה כמו חתולים סיאמיים, לכושים באפריקה אין פלסטר?!

מחזות 11 120

אני חושב שמצאתי את אורח החיים הבריא בשבילי. אני קם בחמש, שותה חצי כוס קקאו חם ואחריו כפית שמן קיק, הולך לחכות לה מתחת לחלון, חוזר לישון חצי שעה, מתעורר בשש ורבע, מטגן לי כליית עגל במרגרינה, שותה שתי כוסות מים פושרים ומקנח בארבעה ביסקוויטים עם קינמון. אחר-כך אני יוצא לחכות לה מתחת לחלון לשלושת-רבעי שעה. חוזר, שותה חצי כוס מים עם לימון, ואז אני כשיר לגמרי ללמוד ברציפות בקורס לפֶּדיקוּר עד לצהריים. בשתים-עשרה בדיוק אני אוכל מאה גרם קציצות חזה הודו עם רבע כוס חומץ ובַּזיליקוּם, חוטף תנומה של רבע שעה, ואז אני קופץ לי לציפייה קטנה נוספת מתחת לחלון, ומשם חוזר לפֶּדיקוּר עד שבע בערב. בשבע בערב אני אוכל חצי ביצה קשה טבולה בגרגרי דוחן עם חמש אטריות יבשות מושרות חצי דקה במים ומגולגלות בפירורי צְנים, קופץ לעשר דקות לחכות מתחת לחלון, ואז חוזר הביתה לשיעורי בית ולשינון החומר בפֶּדיקוּר. בעשר אני מסיים את השיעורים בפֶּדיקוּר, לוקח פרוסת בצל חי מתחת ללשון וחוזר לחכות לה מתחת לחלון עד שלוש, שלוש וחצי, בולע את הבצל והולך לישון.

זקן: אי, היום, היום. הזמנים האלה לא טובים. היום כולם חולים. פעם כולם היו בריאים. פעם לא מתו, היום מתים.

מחזות 11 116

עכשיו הלכתי לקופת חולים כדי שהאחות תיתן לי סוף סוף חוקן קרדינלי. יש מועקה ויש צורך גדול. ואי-אפשר כבר עם העצירות שלי, אני נחנק, לא אוּכל יותר עם העיפוש והסירחון הזה של עצמי… מי יודע איזה עתיד מחכה לי אם תיפתר בעיית העצירות. אני נורא מתוח בקשר לגורלי. אני עוד עשוי להתחתן עם בלגית מאנטוורפן. איזה מתח!

מחזות 11 116

אתה מסתכל על התחבושות על הרגליים שלי ושואל את עצמך מה יש לי, הנה, כאן, בכף הרגל, נעשה לי פתאום פצע, אני לא יודעת איך, והתחיל להתמלא מוגלה, וכאב לי שאי-אפשר לתאר. נו, הלכתי לרופא, והוא התחיל להוציא את המוגלה בסכין, אי-אפשר לתאר את הכאב, זריקה הוא לא נתן. אחר-כך שאלתי מה זה היה והוא אמר שרק שׂרף בחנקן נוזלי. כמובן שאחר-כך הייתי צריכה לחטא ולטפל בעצמי כל יום – עברו הזמנים שהם באו הביתה – ומילאתי אמבטיה במים חמים כל יום להשרות את הרגל. ותאר לעצמך שיום אחד אני שופכת מים רותחים לאמבטיה, ולא נזהרתי והמים הרותחים נשפכו לי על הרגל השנייה. בהתחלה לא הרגשתי כלום, אבל אחרי יומיים התחילו גירודים, ואחר-כך כל העור התחיל להתקלף והיה זיהום, וגם ברגל השנייה חיטוי ותחבושות וכל הפרוצדורה, ורוב הזמן אני לא יכולה בכלל ללכת. אבל הדבר הכי נורא זה האישיאס, הכאב הזה בישבן שמתחיל מעצם הזנב ועובר כמו חשמל לכל הרגל, זה כאב שאי-אפשר לשאת אותו, והתחלתי להכניס נרות נגד כאבים לישבן, רק הצרה שהנרות עצמם עוזרים נגד כאבים, אבל גורמים נזק לרקטום עצמו, וגם למקומות אחרים, לכבד, לכליות ומה לא, ככה שהייתי צריכה להפסיק עם הנרות ולעבור לזריקות. ומה תאמר על זה שהסי-טי מגלה שיש עורק חסום בלב ובראש, כאן למעלה, מתחת לגולגולת עורק חסום. חוץ מזה, יום אחד אני מגלה שיצא לי בּוּלקע'לה בצוואר, מתחת לסנטר. בהתחלה לא דאגתי, אבל פתאום ראיתי שבלילה הבּוּלקע'לה מתנפח ובבוקר יורד. הלכתי לרופא והוא שלח אותי לבדיקה, לא ידעתי למה, אבל לפי השיחות של אלה שחיכו הבנתי שהוא חושד במשהו שלא נדע. כשנכנסתי לרופא וראיתי את המזרק הענקי שהוא לוקח חשבתי שאני מתעלפת, הוא דקר אותי בבּוּלקע'לה והוציא בּיוֹפסיה, אבל התוצאות היו טובות. אבל כיוון שהבּוּלקע'לה התנפח כל לילה בצורה כזאת שנבהלתי, ביקשתי מבת-אחותי שתיקח אותי לבית-חולים, שם יש לה הרי פרוטקציה, ושם ראה אותי רופא ואמר, מייד לנתח. למזלי היה שם רופא אחר, צעיר, שאמר שלפני שמנתחים הוא רוצה לראות את הבּוּלקע'לה כשהוא נפוח. אמרתי לו שזה קורה רק בלילה, והוא אמר לי, אין דבר, אפילו בשתים-עשרה בלילה תבואי, ואני אבוא מהבית לראות. רצה הגורל שמאז – ועברה כבר חצי שנה – הבּוּלקע'לה לא התנפח יותר. ומה תאמר לזה שבוקר אחד אני קמה, פוערת את הפה כמו תרנגול – חְחְח! – ושום קול לא יוצא, ואני לא יכולה לנשום. רצתי לרופא, והוא אמר שעל דבר כזה הוא עוד לא שמע, והוא קרא שם לעוד רופא, וגם הוא לא שמע. טילפנתי לרופא הצעיר שראה אותי בקשר לבּוּלקע'לה, והוא אמר שהוא דווקא כן שמע על זה. כששאלתי אותו איך הרופאים האחרים לא ידעו, הוא אמר, הם פשוט לא קוראים ספרות מקצועית. הוא אמר שזה דבר מוכר, זה יכול לקרות, אבל לא מתים מזה, זה עובר אחרי כמה שניות, ואם זה קורה, לגשת ולשתות כוס מים וזה מייד עובר. אין לך מושג כמה זה מבהיל כשזה קורה, כמו תרנגול, לא יוצא קול ואי-אפשר לנשום… יש לי עוד הרבה, אבל אני כל-כך עייפה, בשביל מה אני חיה – אני לא יודעת.

מחזות 10 157-158

תן לנו בריאות.

תן גרון בריא לצעוק מכאב,
ולב בריא לשברון הלב,
ועיניים בריאות לראות כמה שחור,
ושיניים בריאות שיהיה מה שינשור –

ותן לנו בריאות להבין בפשטות
שחיינו לשווא, ולשווא גם נמות.

מערכונים ופזמונים 1 220

אני לוקחת הרבה תרופות בזוגות, תרופה שעושה משהו, ויחד איתה תרופה שמונעת את תופעות הלוואי שהתרופה שעושה משהו עושה.

מחזות 10 169-170

×