אח, כל-כך הייתי רוצה להשתחרר מעצמי כמו מצווארון מחניק.

איזה נעליים! איזה נעליים על איזה רגליים! ליפול ארצה וללקלק!

מחזות 1 93

תני לי להיכנס לך לתוך הקרסוליים.

מחזות 1 246

אינני רוצה להיות בן-אדם,
אינני רוצה בחיים משל עצמי,
טוב לי לנשום בעולם הזה למטה,
בגובה סוליות המגפיים.

מחזות 3 24-25

אם תרצי אותי מבוזה, אני יודע להתבזות, ואם תרצי לשכוח אותי אני יודע להישכח. אני בצק, תלוּשי, תלוּשי איך שאת רוצה.

מחזות 1 280-281

שבע פעמים ביום היית צריך להתנצל על זה שאתה חי!

מחזות 1 122

לוּ היתה כל האנושות פוצחת לפתע
במקהלה אדירה: "אתה רצוי בעולמנו!",
ועכבר אחד קטן היה חולף בכשכוש-זנב
שיכול היה להתפרש כתנועה של מורת-רוח –
הייתי אומר: "צדק זנב העכבר!"

מחזות 4 84

הייתי בשבילכם כמו אפצ'יק. אומרים "לבריאות" והולכים הלאה.

מחזות 2 353

לפני שאני מספיק לסובב את הראש אחורה חלפו כל החיים בהתנצלות אחת ארוכה.

מחזות 1 123

לנשק לה את הרגליים נחוץ לי. לא, יותר נמוך: שהיא תעמוד על סולם ואני אנשק את תחתית הסולם.

מחזות 2 94

למצוץ עצם
שהיתה בפיו של איש שׂבע –
זה לא רק העצם, זה גם הייחוס.

מחזות 3 58

נכון שנולדתי אדם בפני עצמי, אבל זה היה לפני הרבה שנים, ואני שכחתי את הטעם.

מחזות 1 283

אני לא
מי יודע מה איזה תופס-נפח בעולם.
יצור דו-ממדי. עלה נידף.
דף תלוש מפנקסה של ארנבת.
ובכל זאת: הנה אני הולך על שתיים.
אומנם לא על כל כף הרגל. בדרך כלל
על בהונות. ובכל זאת.

מחזות 4 108

אין אצלי פרטיות. התפזרתי ונמרחתי על חיים של אחרים.

מחזות 1 250

אהה, היפהפייה האמיתית, הפיסגה, הבלתי-ניתנת להעפלה! איזה אחוריים! פיסגת המוֹנט-בּלאן! ואיזו הליכה של אדנוּת ושביעות-רצון! זו לא אשה – זו ריבונות!

מחזות 4 208

איך כורתים מעלי את הגבנון
שהוא אני עצמי?!

מחזות 4 107

אני גבר שמקנאים בהישגַי, ולמרות שאין לי שום הישג, טוב לדעת שחושבים שיש לי, גם זה הישג בפני עצמו, וגם השגתי שלא נענשתי, וגם זה הישג, אם כי אני לא יודע אם אפשר לראות את זה כהישג, כי אפילו לא נענשתי. לך תדע איפה חיכו לך החיים.

מחזות 5 41

בפנייך טוב להתחנן!
ותחתייך טוב למצוא מחסה!
פעולות כגון אלה – טוב אצלך!
וכשלופתים את שוקייך כדי לבקש סליחה –
משהו בלב צועק: "נכון! נכון המעשה!"

הוא לא, אל תַעני כל-כך מהר,
תני לשפתיים הנפלאות האלה
לנוח עוד רגע זו על זו
לפני שהן נפשקות למלט לי "לא!"
היא תבין, גם אם אתן להן לנוח
כמו יונה על יונה עוד שנה,
הגוזל שיבקע ביניהן לבסוף עבורך
יהיה אותו גוזל תאומים: "לא ולא!"

אני מיסודי בוהן. בתוך נעלי מתנועעת
ללא הרף הבוהן שלי בתנועת מטוטלת,
מעלה – מטה, מעלה – מטה.
שָׁם אני האמיתי – האוטומט בבוהן.
כל השאר מת, קליפה.
חפשו אותי בבוהן.

מחזות 6 115

מה אומרים הפָּנים?
אין רחמים: תובעים תביעה!
ומה אומרות הפטמות?
מה שאומרים הפנים!
והירכיים? – מצטרפים!
כל איברייך מקהלה:
תובעים תביעה!
אשה כהלכה, בנויה
מחומר של גזר-דין!

מחזות 6 164-163161

אח, כל-כך הייתי רוצה להשתחרר מעצמי כמו מצווארון מחניק.

מחזות 6 276

לא טוב למות בלי להיות פעם
בחוג הראייה ההיפּוֹתטי
של אשה העוצמת עיניה באמבטיה.
לא טוב גם לחיות. נאבקים,
ונאבקים, ומנוחה אין.

כל ימי שאפתי למצוא את דרך השווה,
וכך גם עכשיו: כמה ראוי להתחנן?

מחזות 7 209

מה איכפת לי מי אני, העיקר שחושבים אותי!

מחזות 7 249

על-פי חוקי הפּרספּקטיבה – האדם המתרחק הולך ומתקצר לעיני המסתכל. כאן לא היה מי שיסתכל. ובכל זאת התקצר. ונדמה היה שלא חוקי הפּרספּקטיבה מקצרים כאן, אלא הדשדוש עצמו, שאדם מדשדש שנים כה רבות, דשדוש חסר טעם על פני האדמה, הוא שמשייף אותו אט-אט מלמטה, מעקביו, והופך אותו לנסורת פורחת ברוח, וכך הוא מתקצר, על חלומותיו ומאווייו, עד שהוא נעלם כליל.

פרוזה 2 258

גמד תשוקתי לקטוֹן לא תדע שוֹבעה.
כמה צריך להתכווץ?
מתי אגיע ללא-כלום?

מחזות 9 143

לכל הפחות אני בעד
להשאיר איזו תקווה שאולי
אני בכל זאת אדם לא לגמרי מבוטל.

מחזות 10 22

שורטטתי בעיפרון גס, אך קל למחיקה.

את יפה
ואני עצוב,
יושב בחדרך
לא אהוב,
לא נחוץ,
זבוב
בתוך מרק יָשָן
של כרוב.

את יפה
מערכונים ופזמונים 2

310

האם יש באיזו פינה בעולם תור שלא ידענו עליו, שממתינים בו מאות שנים כדי להיות רֶנְדי מֶק'דוּגל? או שכאן, כרגיל, עניין של מרפקים והרבה מזל? היא כל-כך נהדרת, כל-כך חיה כאילו לא-כלום, כאילו היא היא ללא שום מאמץ, מהשרוול, יושבת לה על הישבן הנפלא של עצמה על כיסא קש במרפסת חוותה הענקית במונטאנה, לוגמת ספל קפה לאור השקיעה, ואנו, מהצד הלא-נכון של האוקיאנוס האטלנטי, ומהצד הלא-נכון של הים התיכון, וחיינו אפורים, אפורים! ולא טובים! אוכלים הרבה שומן ומטוגן וממתקים מרוב שהנפש מסוּכֶּלֶת, ולוחץ בקיבה, ובפה חמוץ, ובוֵשט שורף, ומזיעים, ומאדימים, ומתהפכים, ולא ישֵנים טוב, והעורקים מסתיידים, ושבץ! חיים רע ומתים חיש!

מערכונים ופזמונים 2 77

יש בזה משהו לא נעים, מתייחסים אליו יפה מדי, כאילו היה בן-אדם.

ואולי לא זה הדבר הקובע בחיים,
להגיש מגבת בזמן לאשה?
אולי נשים רוצות גם דברים אחרים?
אולי היו חיי שגיאה אחת ארוכה ומבישה?

לא בשבילו הצניעות הבינונית, אצלו – לפיסגה או לתהום! אך מסתבר שגם לתהום, אפילו לשָם אין כוח בידו. אפסי הוא, אך לא למעלה מן המידה.

הידעתְ שבמחיצתך אדם שוכח
את עשרת הדיברות?…

אם זכה המתפעל שיראה אותו הנערץ בהתפעלותו – זכה, ואם לא – יצפה לפעם הבאה.

פרוזה 2 252

ראי כמה אין בי, וכמה מתוך זה אני משקיע לכבודך.

אני מרכין ראשי בהכנעה ומורך.
טוב לקוד בהתרפסות לפני גברת,
גם רואים קצת ירכיים, גם מבוזים כהוגן.

מחזות 4 129

היתה צריכה לבוא בשש וחצי, עכשיו כבר שש ורבע, היא לא תבוא, מואסת בי, לחינם התבזיתי, כבר יש לי שלשול מרוב מתח, היא שמימית ונפלאה, ואני, מה אני…?

מחזות 4 205

×