אח, כל-כך הייתי רוצה להשתחרר מעצמי כמו מצווארון מחניק.
איזה נעליים! איזה נעליים על איזה רגליים! ליפול ארצה וללקלק!
מחזות 1 93
תני לי להיכנס לך לתוך הקרסוליים.
מחזות 1 246
אינני רוצה להיות בן-אדם,
אינני רוצה בחיים משל עצמי,
טוב לי לנשום בעולם הזה למטה,
בגובה סוליות המגפיים.
אינני רוצה בחיים משל עצמי,
טוב לי לנשום בעולם הזה למטה,
בגובה סוליות המגפיים.
מחזות 3 24-25
אם תרצי אותי מבוזה, אני יודע להתבזות, ואם תרצי לשכוח אותי אני יודע להישכח. אני בצק, תלוּשי, תלוּשי איך שאת רוצה.
מחזות 1 280-281
שבע פעמים ביום היית צריך להתנצל על זה שאתה חי!
מחזות 1 122
לוּ היתה כל האנושות פוצחת לפתע
במקהלה אדירה: "אתה רצוי בעולמנו!",
ועכבר אחד קטן היה חולף בכשכוש-זנב
שיכול היה להתפרש כתנועה של מורת-רוח –
הייתי אומר: "צדק זנב העכבר!"
במקהלה אדירה: "אתה רצוי בעולמנו!",
ועכבר אחד קטן היה חולף בכשכוש-זנב
שיכול היה להתפרש כתנועה של מורת-רוח –
הייתי אומר: "צדק זנב העכבר!"
מחזות 4 84
הייתי בשבילכם כמו אפצ'יק. אומרים "לבריאות" והולכים הלאה.
מחזות 2 353
לפני שאני מספיק לסובב את הראש אחורה חלפו כל החיים בהתנצלות אחת ארוכה.
מחזות 1 123
לנשק לה את הרגליים נחוץ לי. לא, יותר נמוך: שהיא תעמוד על סולם ואני אנשק את תחתית הסולם.
מחזות 2 94
נכון שנולדתי אדם בפני עצמי, אבל זה היה לפני הרבה שנים, ואני שכחתי את הטעם.
מחזות 1 283
אני לא
מי יודע מה איזה תופס-נפח בעולם.
יצור דו-ממדי. עלה נידף.
דף תלוש מפנקסה של ארנבת.
ובכל זאת: הנה אני הולך על שתיים.
אומנם לא על כל כף הרגל. בדרך כלל
על בהונות. ובכל זאת.
מי יודע מה איזה תופס-נפח בעולם.
יצור דו-ממדי. עלה נידף.
דף תלוש מפנקסה של ארנבת.
ובכל זאת: הנה אני הולך על שתיים.
אומנם לא על כל כף הרגל. בדרך כלל
על בהונות. ובכל זאת.
מחזות 4 108
אין אצלי פרטיות. התפזרתי ונמרחתי על חיים של אחרים.
מחזות 1 250
אהה, היפהפייה האמיתית, הפיסגה, הבלתי-ניתנת להעפלה! איזה אחוריים! פיסגת המוֹנט-בּלאן! ואיזו הליכה של אדנוּת ושביעות-רצון! זו לא אשה – זו ריבונות!
מחזות 4 208
איך כורתים מעלי את הגבנון
שהוא אני עצמי?!
שהוא אני עצמי?!
מחזות 4 107
אני גבר שמקנאים בהישגַי, ולמרות שאין לי שום הישג, טוב לדעת שחושבים שיש לי, גם זה הישג בפני עצמו, וגם השגתי שלא נענשתי, וגם זה הישג, אם כי אני לא יודע אם אפשר לראות את זה כהישג, כי אפילו לא נענשתי. לך תדע איפה חיכו לך החיים.
מחזות 5 41
בפנייך טוב להתחנן!
ותחתייך טוב למצוא מחסה!
פעולות כגון אלה – טוב אצלך!
וכשלופתים את שוקייך כדי לבקש סליחה –
משהו בלב צועק: "נכון! נכון המעשה!"
ותחתייך טוב למצוא מחסה!
פעולות כגון אלה – טוב אצלך!
וכשלופתים את שוקייך כדי לבקש סליחה –
משהו בלב צועק: "נכון! נכון המעשה!"
מחזות 6 164
הוא לא, אל תַעני כל-כך מהר,
תני לשפתיים הנפלאות האלה
לנוח עוד רגע זו על זו
לפני שהן נפשקות למלט לי "לא!"
היא תבין, גם אם אתן להן לנוח
כמו יונה על יונה עוד שנה,
הגוזל שיבקע ביניהן לבסוף עבורך
יהיה אותו גוזל תאומים: "לא ולא!"
תני לשפתיים הנפלאות האלה
לנוח עוד רגע זו על זו
לפני שהן נפשקות למלט לי "לא!"
היא תבין, גם אם אתן להן לנוח
כמו יונה על יונה עוד שנה,
הגוזל שיבקע ביניהן לבסוף עבורך
יהיה אותו גוזל תאומים: "לא ולא!"
מחזות 5 74
אני מיסודי בוהן. בתוך נעלי מתנועעת
ללא הרף הבוהן שלי בתנועת מטוטלת,
מעלה – מטה, מעלה – מטה.
שָׁם אני האמיתי – האוטומט בבוהן.
כל השאר מת, קליפה.
חפשו אותי בבוהן.
ללא הרף הבוהן שלי בתנועת מטוטלת,
מעלה – מטה, מעלה – מטה.
שָׁם אני האמיתי – האוטומט בבוהן.
כל השאר מת, קליפה.
חפשו אותי בבוהן.
מחזות 6 115
מה אומרים הפָּנים?
אין רחמים: תובעים תביעה!
ומה אומרות הפטמות?
מה שאומרים הפנים!
והירכיים? – מצטרפים!
כל איברייך מקהלה:
תובעים תביעה!
אשה כהלכה, בנויה
מחומר של גזר-דין!
אין רחמים: תובעים תביעה!
ומה אומרות הפטמות?
מה שאומרים הפנים!
והירכיים? – מצטרפים!
כל איברייך מקהלה:
תובעים תביעה!
אשה כהלכה, בנויה
מחומר של גזר-דין!
מחזות 6 164-163161
אח, כל-כך הייתי רוצה להשתחרר מעצמי כמו מצווארון מחניק.
מחזות 6 276
לא טוב למות בלי להיות פעם
בחוג הראייה ההיפּוֹתטי
של אשה העוצמת עיניה באמבטיה.
לא טוב גם לחיות. נאבקים,
ונאבקים, ומנוחה אין.
בחוג הראייה ההיפּוֹתטי
של אשה העוצמת עיניה באמבטיה.
לא טוב גם לחיות. נאבקים,
ונאבקים, ומנוחה אין.
מחזות 5 86
כל ימי שאפתי למצוא את דרך השווה,
וכך גם עכשיו: כמה ראוי להתחנן?
וכך גם עכשיו: כמה ראוי להתחנן?
מחזות 7 209
מה איכפת לי מי אני, העיקר שחושבים אותי!
מחזות 7 249
על-פי חוקי הפּרספּקטיבה – האדם המתרחק הולך ומתקצר לעיני המסתכל. כאן לא היה מי שיסתכל. ובכל זאת התקצר. ונדמה היה שלא חוקי הפּרספּקטיבה מקצרים כאן, אלא הדשדוש עצמו, שאדם מדשדש שנים כה רבות, דשדוש חסר טעם על פני האדמה, הוא שמשייף אותו אט-אט מלמטה, מעקביו, והופך אותו לנסורת פורחת ברוח, וכך הוא מתקצר, על חלומותיו ומאווייו, עד שהוא נעלם כליל.
פרוזה 2 258
שורטטתי בעיפרון גס, אך קל למחיקה.
מחזות 10 116
את יפה
ואני עצוב,
יושב בחדרך
לא אהוב,
לא נחוץ,
זבוב
בתוך מרק יָשָן
של כרוב.
ואני עצוב,
יושב בחדרך
לא אהוב,
לא נחוץ,
זבוב
בתוך מרק יָשָן
של כרוב.
את יפה
מערכונים ופזמונים 2
מערכונים ופזמונים 2
310
האם יש באיזו פינה בעולם תור שלא ידענו עליו, שממתינים בו מאות שנים כדי להיות רֶנְדי מֶק'דוּגל? או שכאן, כרגיל, עניין של מרפקים והרבה מזל? היא כל-כך נהדרת, כל-כך חיה כאילו לא-כלום, כאילו היא היא ללא שום מאמץ, מהשרוול, יושבת לה על הישבן הנפלא של עצמה על כיסא קש במרפסת חוותה הענקית במונטאנה, לוגמת ספל קפה לאור השקיעה, ואנו, מהצד הלא-נכון של האוקיאנוס האטלנטי, ומהצד הלא-נכון של הים התיכון, וחיינו אפורים, אפורים! ולא טובים! אוכלים הרבה שומן ומטוגן וממתקים מרוב שהנפש מסוּכֶּלֶת, ולוחץ בקיבה, ובפה חמוץ, ובוֵשט שורף, ומזיעים, ומאדימים, ומתהפכים, ולא ישֵנים טוב, והעורקים מסתיידים, ושבץ! חיים רע ומתים חיש!
מערכונים ופזמונים 2 77
יש בזה משהו לא נעים, מתייחסים אליו יפה מדי, כאילו היה בן-אדם.
פרוזה 2 180
ואולי לא זה הדבר הקובע בחיים,
להגיש מגבת בזמן לאשה?
אולי נשים רוצות גם דברים אחרים?
אולי היו חיי שגיאה אחת ארוכה ומבישה?
להגיש מגבת בזמן לאשה?
אולי נשים רוצות גם דברים אחרים?
אולי היו חיי שגיאה אחת ארוכה ומבישה?
מחזות 5 89
לא בשבילו הצניעות הבינונית, אצלו – לפיסגה או לתהום! אך מסתבר שגם לתהום, אפילו לשָם אין כוח בידו. אפסי הוא, אך לא למעלה מן המידה.
פרוזה 2 35
הידעתְ שבמחיצתך אדם שוכח
את עשרת הדיברות?…
את עשרת הדיברות?…
מחזות 5 101
אם זכה המתפעל שיראה אותו הנערץ בהתפעלותו – זכה, ואם לא – יצפה לפעם הבאה.
פרוזה 2 252
ראי כמה אין בי, וכמה מתוך זה אני משקיע לכבודך.
שירים 87
אני מרכין ראשי בהכנעה ומורך.
טוב לקוד בהתרפסות לפני גברת,
גם רואים קצת ירכיים, גם מבוזים כהוגן.
טוב לקוד בהתרפסות לפני גברת,
גם רואים קצת ירכיים, גם מבוזים כהוגן.
מחזות 4 129
היתה צריכה לבוא בשש וחצי, עכשיו כבר שש ורבע, היא לא תבוא, מואסת בי, לחינם התבזיתי, כבר יש לי שלשול מרוב מתח, היא שמימית ונפלאה, ואני, מה אני…?
מחזות 4 205