מה נורא הוא הזמזום המתמשך של המנוע המקפיא את גופותינו!
מחזות 2 262
הגווייה הראשונה בחיי!
אז מה שמספרים עליו
כל-כך הרבה – קורה!
מחזות 4 268
מדביק מודעות האבל רוכב על אופניו,
חג סביב בית המת,
עושה כנפיים לבשורת מותו,
שָׁף בידיו לחממן, מחשבותיו קרות ועייפות.
שירים 20
קול נהם כבוש, הולך ומתגדר,
ועימו ענן אבק, והנהם הפך
לרעש נורא, והענן הלך והתקרב,
ובתוכו נצנוץ של חרבות שלופות,
קסדות ומגינים, ואז היא באה לקראתי,
החרב המכה; כל חיי, כל הסיפורים,
כל מעשי על פני האדמה,
לא הכינו אותי לאמת הפשוטה של המכה…
מחזות 9 25
הוא כבר יודע משהו שאנו לא יודעים.
אבל הוא לא יאמר דבר. הוא כבר שרוי עכשיו
בגובה המסחרר בו לא מכירים עוד אף אחד, כל המישורים
והגבעות מאחוריו, תולדות חייו ומעשיו, האנשים והכלים
אשר ריתקו אותו אל העולם, כולם ניתקו ממנו,
אפילו מזרועות אביו ההדוקות סוף-סוף נשמט, השאיר אותן
הרחק תחתיו, עכשיו רק הוא לבד, לבד, עטוף כמו כהן גדול
בכותונת הפשוטה של סוד מותו, אשר בבוא היום, איש בתורו,
גם אנו נתעטף בה.
מחזות 3 102
מחזות 1 364
את החשוב מכל הוא כבר עבר,
כל מה שמטיל צל על חיינו –
הוא כבר חופשי ממנו, קל ומאושר,
הוגה-דעות דגול, פתר את החידה,
יודע משהו שגם שלמה המלך
בחייו עוד לא ידע.
מחזות 4 267
מחזות 2 246
כבר אינה הגווייה הראשונה.
משהו בתולי אבד.
החלחלה המתוקה נמוגה.
ונצבט הלב. ועצוב. כמו בראשית
הסתיו. לא ישוב עוד טעמו
הראשון של העינב.
שלום, נעורים. הקיץ תם.
מחזות 4 280
אשר יחלוף במוח:
תמצית? סיכום?
תגלית-פתע מרעישה
שלאורה יוחוור הכל?
הנה צץ משהו, מתקרבת דמות,
רוכל הירקות ועגלתו נדמה לי,
הוא לוחש לי משהו,
"היום יום חמישי… בצל טרי…"
ומחלון רחוק, פתוח,
בוקע מין פיזום,
פְּלוּם-פְּלִים… פְּלוּם-פְּלִים…
וזה מה שזה,
עוד " פְּלוּם" אחד ו"פְּלִים" אחד –
תם ונשלם.
מחזות 6 190
אני כל-כך פוחד!…
ככה אשכב עוד מעט.
ואין לי כבר כוח לבכות.
על פני הקפואות עוד
נקרשת מריחת דמעה,
שארית האֵבל על חיי.
מחזות 11 174
פרוזה 2 283-284
מתרחשות לא בספרים, ולא במרחקים;
יום-יום, על מפתן דלתך,
ליד עיתון הבוקר ובקבוק החלב,
מונחות גם הגוויות.
מחזות 4 312
ואז דַמּוּ עוד פחות, דַמּוּ חושך מוחלט,
ואז דַמּוּ חשוך עוד יותר, דַמּוּ את מה
שאינכם יכולים לדמות, דַמּוּ כל מה שהיכרתם,
את הנשים, הגשם, הלחמניות, השמש,
והוסיפו להם את התואר "לא",
לא-גשם, לא-שמש, לא-לחמניות, לא-נשים,
דַמּוּ את כל זה ומחקו גם את הדמיון,
כי נגמרים הצורות, הצלילים, התחושות,
ואל תפַחדו, נמחק גם הפחד,
נגמרות גם המלים, גם מילות השלילה,
נמחקת המלה "לא", נמחקת המלה "אין",
גם האינוּת איננה, והלא-כלום מוכפל,
לא תוכלו לשַווֹת בנפשכם עד שתגיעו,
וכשתגיעו – לא תוכלו עוד לשַווֹת.
מחזות 7 68
אם לא להיות פילוסוף,
זמן למכביר ניתן לי כאן
את חידת החיים העמוקה לחשוף.
הציץ האיש אל תוכו וידע:
בחיים האלה אין שום חידה.
שירים 33
כלום לא כואב לי, גם הפחד פג.
אני מחכה בסקרנות עצומה:
איך זה יהיה?…
– מי אמר שסקרנות עצומה?
לא עצומה בכלל, אפסית,
אין לי צורך בדבר, ומעניין…
– מי אמר שמעניין?
לא מעניין בכלל, נורא משעמם,
נושמים את שארית הנשימות,
ומחכים שזה יקרה,
היתרון הוא שלא צריך כבר לטרוח,
המוות יעשה את המלאכה…
– מי אמר שהמוות יעשה את המלאכה?
אני הוא זה שאעשה, אני אעבוד בפרך,
כמה קשה מלאכת הנשימות האחרונות!…
מחזות 9 110
מחזות 10 184
חלומות הילדות או תשוקות העלומים,
לא על כיבוש העולם, לא על אהבה,
אפילו לא על גירוש זבוב מן העפעף.
המדובר בתריסר הנשימות האחרונות.
המדובר באיך ננשום אותן: בשקט?
בחרחור? עצומי-עיניים? לטושי-מבט?
בכאב? בהשלמה? והנשימה האחרונה עצמה,
איך היא תהיה? איך נבלה אותה?
היא תיפסק באמצע השאיפה
או הנשיפה? מדובר בזה.
מחזות 5 213
ממרחק הבל-פה,
אתה,
המחרחר מכאב בנשימות אחרונות,
שתן וצואה תחתיך,
שאינני יודע את שמך,
ושאין לי קרוב ממך בעולם –
חבק אותי! חבק אותי חזק!
מחזות 11 159
לראות מה יקרה,
איש לא פוצה פה,
שקט מתוח באוויר: המוות!
זה שכולם עומדים לצפות בו
במתיחות גדולה, בחלחלה,
ברחמים, במיאוס, בתחושת זוועה,
של אלה שפעם זה יקרה גם להם,
אך לעת עתה עוד לא, לא להם,
לא להם, למישהו אחר.
מחזות 11 181
לחכות במתח, לא לדעת מה צפוי ומתי,
ולבסוף, ולא במקום אחרון,
לחוש כאב שכמוהו לא חוויתם מעודכם.
מי יוכל לתאר לעצמו מאבק על הנשימה האחרונה?
המוות בא עם כל אלה בחבילה אחת.
מחזות 11 253
עד שתורעל עד תום. אז תנוח.
אך איזו מנוחה יביא איתו המוות?
המת אינו יודע שהוא נח!
ולקראת מה הוא נח אם לא יקום עוד?!
אפסיות שתימשך באפסיות!
מחזות 6 180
זה הדבר שלו חיכיתי כל חיי
כשגירשתי זבובים, וכשגנבתי,
וכשבהיתי באוויר בריקנות,
זה בא, וזה פשוט,
ורק אלי זה בא,
הוי, אנשים, איך תבינו…
רק נגיעה קטנה,
כמו החלקת מטלית לחה על לוח,
וכבר נמחית כל התמונה;
הנה זה בא!…
מחזות 11 186