הייתי כבר מאוד רוצה להיות בשלב האלבום.

בעל לא אשכח אוֹתָךְ.
נגעת לליבי, נגעת לעצם לב-ליבי,
אַת, חיַיך, טרחנותך, מסירותך שאין לה
גבול, עבודת הפרך של חייך אשר עבדת
את מפעלנו הכושל. כמה פשוט,
לָקַחְת את חייך, כמו שלוקחים מברשת שיניים,
ושיכנת אותם בכוס אחת איתי.
לא אשכח אותך.

מחזות 4 190

אשה אשכח אוֹתְךָ. אתה עשוי
מחומר קלוש, אתה אֵד שעלה
מן החום הכבד במדבר,
הבל חם, מיקסם שווא.
אתה אחד ששוכחים אותו
כשלא רואים אותו.
מצבה יפה של שיכחה אקים לך.

אשב לי כאן, מקופל, מכווץ,
תופס פחות מקום.
גם מתיחת זרועותי היא מותרות.
אני עוצם עיניים, מנסה לשכוח,
בעיקר לשכוח.
בזעם מטורף עוקר מוחי
יערות על יערות של זכרונות.
והצרה היא שבזמן שאני עוקר –
אני זוכר.
אעצום שוב את עיני, אמלט לחושך.
לחושך, לחושך, לחושך.
אבל החושך שאני רואה,
מרצדות בו נקודות של אור!…

מחזות 9 102

נכון שהדברים נעלמים ואינם,
אבל זכרם טבוע בנו, והוא מכאיב.

מחזות 11 176

אנחנו רוצים להראות שחיֵינו
לא היו כתב על המים,
שמותנו מותיר אחריו שָׂרֶטֶת.
אנחנו רוצים שיזכרו אותנו,
ולוּ  לזמן מועט, ולו בלב קומץ,
לנצנץ ולוּ בדמעה יחידה;
אנחנו רוצים שיידעו: היינו.

מחזות 9 158-159

מה עושים, זאת השאלה, מה עושים בעולם זה שבו מעמדך מידרדר מרגע לרגע? – נשענים על זכרונות.

לפעמים יש רגע יפה,
כל יופיו שהוא מזכיר לך
רגע דומה מפעם.

מחזות 10 64

הייתי כבר מאוד רוֹצֶה להיות בשלב האלבום. להעלות זכרונות על חיים מסעירים ואושר אין קץ.

אני רואה אותך כאילו בראייה ראשונה, אבל ראייה שיש בה כבר זיכרון.

מחזות 11 72

הטעויות שלנו הן גם מיטב הזכרונות שלנו.

מערכונים ופזמונים 2 220

לא תמיד יהיו החיים כאלה!
פעם יזכרו אותנו בהומור!

מחזות 9 166

×