מה עושים מעכשיו – זו השאלה הגדולה. אני חושש שלא-כלום.

לא רק שאתה משעמם כמו מוות, יש לך גם כישרון מיוחד לעשות את זה לא מעניין.

מחזות 2 107

למי שמסתכל מרחוק נדמה שמעבר לחלון המואר אנשים מתחבקים ומתלוצצים, ולמעשה – כלום, מגרדים את הבטן, מפהקים והולכים לישון.

מחזות 1 271

את אומרת ועושה דברים מטומטמים
בטבעיות כזאת, כמו פיהוק של חתולה
שמנה בשמש.

מחזות 4 188

הנה עומד הגבר באמצע החדר ובמוחו צף הגיג: כֶּבֶשׂ. סתם כבשׂ. למה כבשׂ, מנין כבשׂ, זאת לא יידע איש; עומד לו אדם עירוֹני מבוגר בחדרו וחושב: כבשׂ. וההגיג הסתמי מתבסס ומתרווח לו בראש ואינו משתלשל או מתקשר או מתחלף להגיג אחר. שעה או שעתיים או יותר ישהה הגיג-הצאן הזה בראש הגבר, אחר-כך יתפוגג לו סתם כך, כפי שהופיע, אולי ישוב מחר, והנה הגיג חדש: קופסה. וגם הגיג זה הופיע בודד, ללא מלווים ונספחים, ונקבע בראש הגבר. והגבר מפהק פיהוק עצום מחמת הסתמיות והשיממון שבהגיג שלו, ויחד עם זאת נרפה הוא מכדי לגרשו ממוחו, כל-כך ותרן הוא, כל-כך רך לגבי המחשבות. ההגיגים באים אל ראש הגבר מסיבות הידועות רק להם, ואולי גם להם אין סיבה, ואין הם אלא התגשמות רעיונית של פיהוק.

גם רוצחים וזונות
מפהקים ושותים תה.

מחזות 4 329

אדם זה נפל ארצה בעת מחשבה
על אפשרות לניסיון להעז לעשות דבר-מה.
האיש לא עשה, לא העז, לא ניסה.
אין לו לזכותו אפילו כשלונות.
זכרו אותו על רקע העולם
כמו חלום מטושטש עם שחר:
מתהפכים לצד השני, וכבר לא היה.

אח, נעורים אידיוטיים! אנשים כבר יָשְנוּ,
כבר פיהקו, כבר נעשָׂה הכל.
מה כבר גילו מאז אריסטו?
הכל הרי כבר אצל אריסטו.

מחזות 7 181

אין כמו העוויית גועל על פני אשה, משיכה קטנה של השפתיים לאחור ולמטה, או בדל חיוך של שביעות רצון עצמית שלאחר ארוחה דשנה, או גיהוק חמוץ, או לפחות פיהוק של שיעמום עם עיניים נעצמות כמו עיני חתול עצל; אהה, עצלות, שיעמום, סירחון קל, אד של מאיסה – איזה תכשיטים אתם לאשה!

מחזות 9 224

טוב לפהק: מציירים אפס קטן
לרגע באוויר ושבים אל הלא-כלום.

מחזות 8 127-128

העולם מלא אוזנים, מלא פיות פעורים, מלא טפיחות על השכם, החיים הרי רק מתחילים, ועל כל פנים לא רחוקים מהאמצע.

ספר חנוך לוין הצעיר 155

האֵבל מלַבֶּה את התשוקה,
והתשוקה מלַבָּה את הכלולות,
והכלולות מלַבּוֹת את התִפְלוּת,
והתִפְלוּת מלַבָּה את ההַבְלוּת,
האווילות, השטות, הפטפוט,
שמלַבּים בתורם את הפיהוק והגירוד,
שמלַבּים את הבְּהייה הסתמית בריקנוּת,
שמלַבּים בתורם את החלל הגדול
של הציפייה למוּת.

מחזות 9 197

הכי פשוט היה להעביר את החיים בבית שימוש נעול ולהסתכל על זבוב.

אהובתי, הסתכלי בפיהוק ותראי את כל תולדות חיי: הפה הנפער כלפי מעלה עד התפוקקות הלסתות כאילו בשקיקה אדירה של חיים שאין כוח בעולם שיעצור אותה, ושב מייד ונסגר בפליטה מצחינה של קצת אוויר, חשיקת שיניים, צניחת העפעפיים, נחרה.

מחזות 11 134

הכל דהה. נוֹתרתָ עם בליל נוטף על סנטרך, ומפעם לפעם איזה פרץ צחוק לא נעים, כמו ניקוז דק בדקירת מחט, הנסתם מחדש.

פרוזה 2 240

כמה חשובות נראות פעולותינו, וכמה אידיוטית המטרה.

א כאילו כל מה שקרה לך הוא מאוד חשוב, מאוד אָפֵל.
ב הוא לא אָפֵל?
א חושבים שאָפֵל, עובר זמן, רואים שתָפֵל.

מחזות 9 163

זה דבר שצריך לדבר עליו, היומיום חסר הצבע, אובדן כוחו של הבשר להלהיב, להכאיב, הדעיכה האיטית בתנועות שיגרה. לפעמים, כמו רגל של צפרדע מתה – קירטוע, פרפור: כאן חיו. כאן השתוקקו!

קצין כל חיי חלמתי להגיע לפיסגה
בלי לעשות כלום, ובסוף
זה באמת קורה! ולא בצחוק!
אתה מתגלגל קצת, מנמנם קצת,
שותה חלב ויין, ובעצם מתברר
שעשית דברים עצומים, והעולם
כורע ברך לרגליך ומריע!
מאוד אצטער אם אמות!

מחזות 10 95

מה עושים מעכשיו – זו השאלה הגדולה. אני חושש שלא-כלום.

מחזות 11 228

כל-כך הרבה דברים קטנים עומדים לזכותו ואיש בעולם אינו יודע, ואפילו אם יידעו, יפהקו וילכו לישון.

פרוזה 2 236

לעת עתה אני ממשיך להרכין את ראשי בפני תפלות החיים.

מחזות 11 117

יהיה טוב, הכל יחלוף, בסוף יש סוף.

אלוהים, תן לנו חודש אחד
של שיעמום!
שיעמום טוב, אמיתי, שווייצרי!
כי אין כבר כוח לחיים המרתקים של אסיה!

מחזות 7 115

×