מה יהיה עם העולם? ימשיך ככה, או מה?

המשקיף, וליבו מתפעם מיופי, מעל פיסגת הגבעה המיוערת אל העמק ואל הגבעות הנישאות סביב, אל כל הדר הטבע והשלווה הירוקים, לא יוכל גם שלא לחוש, מתוך איזו המיית-נפש מטרידה, כי באחת הטירות הקסומות והעתיקות, הנחבאת בחורש עבות, שהוסבה מכבר לבית-החלמה-ומרגוע, יושב ממש ברגע זה, בחדר פנימי קטן וצר, כָּפוּת אל מיטת ברזל חלודה וכולו מכוּוץ, אדם, אולי הוא עצמו, הצופה מתחת לעפעפיים שמוטים בכתם עובש ישן על הקיר, כתם הנראה לו כעמק מוקף גבעות נישאות סביב – כפי שהם נראים מעל פיסגת גבעה מיוערת.

הגורל מהתל, או מתפתל,
או מתנהל בכובד-ראש, או לא קיים בכלל –
אבל דברים קורים.

מחזות 8 133

גאה ואציל שט כדור הארץ במרחב
כמו ספינת דגל מלכותית, ואנו
על סיפונה, משרבבים צוואר לראות:
היכן אנחנו? לאן נגיע?

מחזות 7 52

מי אומר שהחיים צופני סוד, אין שום סוד, אור מסנוור מאיר פנים נכלמים – זה העולם.

מחזות 8 174

לולא הייתי יודעת שאנחנו חיים היסטוריה,
לא הייתי מחזיקה מעמד.

מחזות 1 368

לא עת היא לניתוח דקוּיוֹת דקיקוֹת של אֶרֶג המציאות; יש מקום לסברה שהעולם הוא מקום גס ונחטב בגרזן בעל להב קהה.

זהו החן של העולם שלנו, לא? שאפשר ללמד את הכלבים ללכת על שתיים ואת בני האדם על ארבע. לעקם, לעקם. עולם אדיר, מה? מה שמראה לנו שוב שיש אלוהים.

מחזות 1 274

ממתי נותנים פרסים בעולם?
הפרס הוא שבכלל נושמים.

מחזות 10 75

אוי, העולם, כל העולם המכוער הזה, שהמוני שדכנים, מתווכים וסרסורים צובעים אותו ומורחים אותו ומפזרים עליו פודרה, הכל כדי לייפות אותו בעינינו בשביל לרמות קצת במחיר!

מחזות 4 19

האנושות מחולקת שלשות שלשות, שניים מזדווגים ואחד שושבין.

מחזות 2 152

פני ההולכים למות מחווירים, אבל דבר לא יעצור
בעד התפוחים להאדים ולהבשיל בעונתם.

לא טוב למות.
כי הטבע ממשיך,
ואלף פרחים על הקבר
לועגים לפגר הנרקב תחתם.

מחזות 6 37

למה הפרחים פורחים למעלה? פרחים, ארצה!

מחזות 1 233

אלוהים, איזה מתח! איך אנשים
בכל זאת חיים, איך לבבות לא פוקעים
על ימין ועל שמאל כמו בועות,
איך בכל זאת בונים בתים שלא נופלים
ואוניות שלא שוקעות? איך אנשים
בכל זאת עושים משהו בעולם מלבד
להזיע, לפרפר קצת ולמות?

כמו פתותי שלג טהור מהשמים יירדו עלינו עוד מעט עיתוני הבוקר, מלאים במהפכות, מלחמות, תאונות דרכים ומעשי פשע. אם לא קרתה תאונה למחלק-העיתונים עצמו.

מחזות 1 131

מתחת לחוטמנו מתרחשים חיים, יש עולם.

מחזות 5 24

טירוף מוחלט העולם הזה, איזה מבחר, איזה זבל, כולם נושמים, כולם נושפים, כולם רוצים לחיות, כל כלב, כל טורקי, כל צולע ועושה במכנסיים, וכל העולם בכלל גם כן, פרי הזדווגות של סריס ועקרה בדפיקה מהירה בתחת, טפו!!

מחזות 4 74

זין מלוכלך, זין מסריח,
צינור של סחי וזוהמה, אשר פלט
אותי לערימה של סחי וזוהמה!
למה לא יצאתי מהזין של מלך בלגיה?!
הייתי מגיח אל עולם נקי וחם, בכל
כיס מכנסיים חופן יהלומים קטן!
מי תחב אותי לתוך הזין הרקוב, הלא-נכון?
מי הפריד ביני לבין כתר בלגיה?
איזה חנווני עיוור עטף אותי
בשקית הביצים המדולדלת, הזולה הזאת?
כולנו מתחילים בתור טיפות דלוחות,
רק הצינור שאנו נפלטים ממנו קובע
את הבדלי הגורלות; עכשיו הכל ברור:
צריך לדעת רק לצאת מהזין הנכון,
כל היתר הוא מזל!

מחזות 5 162

המזכירים לנו השכם והערב
מאין באנו ולאן אנו הולכים,
לא אומרים לנו מה לעשות באמצע.

מחזות 5 231

לפעמים נדמה לי שהכל חולה.
הטבע מוגלתי, וחום גופי
קדחת ממאירה. הכפור, האפס
והמוות – ירפאו אותי.

מחזות 5 184

"לא-מי-יודע-מה" היה צריך
לחרות על הכניסה לעולמנו.

מחזות 6 141

א שני דברים מדהימים אותי בטבע: עוצמתו של היצר המיני וריבוי סוגי הצפרדעים.
ב ואותי נא להוציא מהמיטה באמצע הלילה בשביל שני דברים בלבד: ישבן אדיר של נקבה סמכותית, ודג מלוח הולנדי.

מחזות 6 290

לא באשמתנו העולם.
מושכים את האדם בשערותיו מכל עבר,
לך דע מה לעשות, ואיך צריך לנהוג.

מחזות 7 174

החיים עוברים כמו קרעי עננים, לובשים ופושטים צורות מוזרות, רגע סוס, משנהו תרנגול, והכל נמוג.

למי שייך הכבש?
הכבש חושב שלכבש. הזאב
מעמיד אותו על טעותו.

מחזות 6 128

דברים כל-כך מוזרים קורים בעולם, הכל לא מסודר, לא טבעי. בִּמְקום שהכל יהיה עשוי ריבועים ריבועים, החיים נשפכים לך על הסנטר כמו דייסה חמוצה.

"הביתה" – מלה יפה.
הרבה משמעויות לה.
מפה צחורה, לחמנייה, נקניק.
"הביתה" – אומר המַלָח בים.
"הביתה" – הנשמה לבוראה.

מחזות 8 40

הכל שב
אל תחילתו, ותמיד
אותו סיפור: זה עשה כך,
ואחר-כך זה עשה כך.

מחזות 8 157

מה זה פה, כל אחד אומר משהו וחוזר בו? הכל מותר, הכל פרוץ? צריך להחתים אתכם, את כולכם, על כל מלה! אדם אומר "השעה שש" – שיחתום! עם ארבעה ערֵבים! שלא יחשוב שיכול להגיד סתם "שש" וללכת.

כל עוד בעולם
איש על בטנו סרוח
על אשה סרוחה על גב,
ארור הוא העולם המשמש להם כערש,
ארורה צעקתי הנוראה אשר חותמת את חיי,
ושהיתה למשכבכם לרגע קט רק מנגינת לוואי.

אל תַטעה אוֹתְךָ המורכבות,
היא מורכבת מהרבה
דברים קטנים,
שכל אחד מהם פשוט.

בעולם יש זוג נעליים אחד,
והשאלה היא מי ינעל אותן,
ומי רגליו יקפאו בשלג.
זו כל השאלה.

מחזות 10 99

מה זה היה באמת, העולם? אני שואל את עצמי עד היום. ולמה אני לא בפנים.

מחזות 10 169-170

לומר לָךְ את האמת, בקשר לכדור הארץ, אם הוא עגול הוא שטוח, אַת אמרת דברים ונימוקים שגם אני עצמי לא פעם חשבתי, אבל איכשהו היה לי לא נעים להגיד. למה אני צריכה להיות הראשונה שאצעק שטוח בשעה שכולם צועקים עגול? לא מספיק רבתי עם מרדכי מהמכולת שהחלב לא טרי בזמן שכולם עמדו בצד ולא התערבו?! ככה שבעניין כדור הארץ החלטתי לא לדבר. עכשיו, כשאני רואה שגם אַת באותה דעה, אני יכולה לומר לך שגם אני לא הייתי אף פעם שלמה עם זה שהוא עגול ואני שמחה שמצאתי סוף סוף מישהי נוספת שלא סובלת כמוני את כל ה… את כל ה… באמת כל ה… הכל. קחי את הפיזיקה למשל, ממש שטויות. אי-אפשר להבין ואין מה להבין. כי השכל שלי אומר לי כל הזמן, רמאות, רמאות, ואני, למרות שלא למדתי אף פעם פיזיקה, יצא לי להכיר פעם פיזיקאי אחד עם זקן קטן ועיניים של רמאי. ואני, כשאני מסתכלת למישהו בעיניים, אני רואה אם הוא רמאי או לא, ולפיזיקאי הזה אני לא הייתי חותמת על שטרות. אלא מה, כשזה מגיע לעניינים כמו מיבנה כדור הארץ, שזה לא נוגע לנו כל-כך ישירות, ועל כל פנים אין בזה סיכון כספי, בעניינים כאלה אנחנו נותנים לרמאים להשתולל ולהגיד עגול.
בכלל, אני חשדנית גדולה לגבי גיאוגרפיה. הכל הרים וגבעות ונהרות, ומפעם לפעם יש גם ים. זה מדע? זה נוף. חוץ מזה שהכרתי גם גיאוגרפים. היתה לי חבֵרה שלמדה גיאוגרפיה ואחר-כך התחתנה עם מהנדס מכונות שמירר לה את החיים ועכשיו היא גרושה עם שני ילדים. ככה שכל מה שקשור לגיאוגרפיה אני די חשדנית.

מערכונים ופזמונים 1 231-232

אוי, אסיה, אסיה, יבשת מזת-רעב, סינים, הודים, מוסלמים, מיליארד פיות פעורים, מהפכות ורעש, ואחוריים – עור ועצמות.

פרוזה 1 138

מה יהיה עם העולם?
ימשיך ככה, או מה?

מחזות 10 78

×