חייל שמת, כבר לא כל-כך איכפת לו מי צודק.

מלחמה פורצת לפעמים, לא?
אצלנו זה הרי הולך יחד עם עונות השנה:
חורף, אביב, קיץ, מלחמה.

מחזות 1 332

מוֹרָה ועכשיו, ילדים יקרים, נלמד על משוררנו הלאומי. משורר הוא, כפי שכולנו יודעים, אדם הכותב שירים. משורר לאומי הוא אדם הכותב שירים לאומיים. שירים לאומיים הם שירים שכותב אותם משורר לאומי. שיר לאומי, כפי שכולנו יודעים, הוא שיר המבטא רגש לאומי. רגש לאומי דבר נעלה הוא ומלא רגש. רגש לאומי הוא הדבר הנעלה שאדם מרגיש בשעה שהוא חי או מת באופן לאומי. לחיות ולמות באופן לאומי, זה מה שעושים האנשים הלאומיים. המשורר הלאומי חי ומת באופן לאומי.

עוד לא הספיק לעלות השחר,
השמש בקושי בצבצה,
ומישהו כבר הספיק למות,
ומישהו הרג, ומישהו קבר,
ומישהו חפר, ומישהו
שתה חלב ונאנח;
עוד נותר יום שלם לפנינו
להרוג, ולמות, ולשתות
ולחפור ולקבור.

מחזות 10 73

באמצע החיים המייגעים,
באה אל ביתי המדינה, הושיטה יד גסה,
ולקחה את בעלי.
כבר מתחת לחופה ראיתי:
אני לא הכלה היחידה לבעלי.
מצידו השני, נועצת בזרועו את ציפורניה,
עמדה גם המדינה,
וכשהלכנו – היא הלכה איתנו,
היא ליוותה אותנו בימים ובלילות,
היא נכנסה אתנו למיטה,
ישבה איתנו אל שולחן האוכל,
מכל מקום היא באה לקראתנו,
חלחלה מן השמים והארץ,
דרך הרדיו, העיתון והקולנוע,
הסתננה בעד צינורות המים,
סדקי הקירות וחרכי התריסים,
היא הסתירה לנו את השמש ואת הכוכבים,
היא חדרה לעינינו ולאוזנינו ולאפנו,
היא חדרה לנקבוביות העור שלנו;
היא עם כפות הידיים המזיעות והגסות שלה,
עם ציפורניה המלוכלכות, המשוחות בדם,
חיבקה את בעלי חיבוק של מוות
ולקחה אותו איתה אל מיטת הקבר שלה
כדי לפורר אותו מתחת לרגלַי
ולהפוך לי את חיי לזכרונות,
חלומות פורחים, דמיון מטושטש, אבק!

מחזות 1 362-363

כי גם במלחמה צודקת
חֶלקָה אחת יֶשנָה לַמֵת.

מערכונים ופזמונים 1 16

מדינה ארורה, כולם מטריחים, לא עוזבים אותך לנפשך, ארץ חמה ומייגעת, לא כמו אמריקה, שם אתה יושב עם הדלת שלך, ושם לא יעז איש, זולת שודד, להפר את שלוותך.

פרוזה 1 38

שקט! תנו שקט!
לילה אחד של שקט!
כל ערב אנחנו אומרים:
עד כאן רצח!
ממחר – השלום!
כל בוקר נולד ילד
שהוריו אומרים:
עד גיל שמונה-עשרה
זה מוכרח להיגמר!
וכך שמונה-עשרה שנה,
ועוד שמונה-עשרה שנה,
ועוד שמונה-עשרה שנה!
הלא מרוב שמצפים לחיים –
לא חיים!

מחזות 7 114-115

המתכון הקלאסי לעצמאות:
קח אנשים ושלח אותם למוּת.
אחר-כך עֲשֵׂה טקסים, תפוֹר דגלים,
חתוֹם על מגילה ארוכה עם הרבה מלים.
הַרגֵש שהגב נעשה זקוף,
גם אם הגיבנים ממשיכים עם גב כפוף.

המתכון הקלאסי לעצמאות:
קח אנשים ושלח אותם למוּת.
אחר-כך מְעַךְ את העם שלצידך, דַכֵּא אותו עד עפר.
הוא רוצה מה שאתה רצית – אל תיתן לו דָבָר.
הוא מכַוון אקדח – עֲנֵה בתותח, הוא מאיים – אתה רוצח.
תן לחיים לצעוק, למתים להירקב, תן לקברן לנַצֵחַ.

מערכונים ופזמונים 1 121

הרואה את המתים, אין לו מלים להגיד,
הוא הולך הצידה וממשיך לחיות, כמי שהפסיד.

מערכונים ופזמונים 1 11

אני לא רוצה את הכדור שלי בחזה.
אני רוצה אותו בישבן.
במלחמה הזאת, חסרת כל פשר ומובן,
יבוא המוות, לא בקול תרועה,
רק מאחורה, בחשאי, כדרך הטורקים.

אל מול האש הלכתי כפחדן,
עתה אשכב עם חברי פרקדן,
להם חור בחזה, לי שניים בישבן.

בתוך: הפטריוט, מערכונים ופזמונים 1 132

להילחם, פשוט מפני שאין מוצא אחר,
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.

מערכונים ופזמונים 1 16

הלוואי שהמדינה תתנהל עשירית ממני.

מחזות 1 93

מלחמה זה עסק טוב מאוד,
מי שחי – נשאר בחיים
והיתר שותקים ושוכבים.

מערכונים ופזמונים 1 27

לאחר הניצחון הגדול היה לי באמצע הלילה חזון. בחזון שלי שוררים השקט והשלום. עד קצה האופק שמים בהירים מעל שדות פורחים. אין גבולות, אין גדרות תיל. בחזון שלי עובדים האנשים בשדה ובמפעל ללא שנאה, ללא פחד, הם עובדים ביחד, ללא הבדלי לאום, דת, גזע ומין, כי כולם עובדים למען מטרה אחת, כולם עובדים בשבילי. אני אקים לכם בתי-חרושת, אני אתן לכם מכונות וכלים, ואתם תעבדו בשבילי. אתם תעבדו בחשק, אתם תעבדו עם שיר על השפתיים, מפני שיש לכם בשביל מה לעבוד, יש לכם מטרה, יש חזון, החזון שלי.

מחזות 1 334

אדון וגברת יקרים, על מה נלחמנו?
על מה שפכנו את דמנו היקר כל-כך?
הארץ הכבושה היא בידינו,
אך בני שלי איננו בין יָדַי;
על-כן בשמו חובה עלי לומר:
רק מי שמת – אף פעם לא יוחזר!

מערכונים ופזמונים 1 29

כשדופקים על הדלת, אז אנחנו שלושה –
את, אני והמלחמה הבאה.
וכשזה כבר נגמר, שוב אנחנו שלושה –
המלחמה הבאה, אַתְּ והתמונה.

מערכונים ופזמונים 1 30

מי זה מתחיל מלחמות בין שתיים לארבע אחרי הצהריים? הנה, המלחמה העולמית התחילה בבוקר, לזה אני קוראת תרבות אירופית.

מחזות 1 357

פעם גם אנו אמרנו:
עוד מלחמה אחת.
היום אנחנו יודעם לבטח:
לא מלחמה אחת.
לא מלחמה אחת
וגם לא שתי מלחמות;
היום אנחנו יודעים לבטח,
אין מלחמה אחרונה.

מערכונים ופזמונים 1 34

זמרת מלחמות זה איום, בכל מקום אתה שומע רק על אלה שנפלו, ומי שנשאר לא רוצה לזכור, אבל מוכרחים לזכור, לוּ הייתי חושבת שמותר לשכוח לא הייתי מוציאה את אלבום התקליטים "אני אזכור" כדי להזכיר לאלה שנשארו את אלה שהלכו כדי שאלה שנשארו יוכלו להישאר.

מערכונים ופזמונים 1 17

ביירות בלהבות. בוערת לה ביירות.
וזאת ההזדמנות להיפטר מכל הזבל.
השלך לאש את המצפון והחירות.
נקה את כל השטח, אל תשאיר גם אבן.

יש פקפוקים? שרוף גם אותם! וזרוק למדורה
את הבכיות, האנחות והגניחות.
סרחון בשר תינוקות חרוך באש
עוד יכסה על פני הרבה ריחות.

מערכונים ופזמונים 1 147

חייל שמת, כבר לא כל-כך איכפת לו מי צודק,
ומי שחי, חוזר הרי הביתה וצוחק.

מערכונים ופזמונים 1 16

גנבים כולם! כולכם! גנבים! כל מי שחי פה – לקח ממני! החנות גוססת, אני עיוור, דם יוצא לי מהאף – אלה חיים-שכאלה אלה? מילא מלחמות – אבל גנבים?! אלה יהודים?! זו מדינה?! ליליינבלום! הגליל ליליינבלום והנגב ליליינבלום, הקיבוצים ליליינבלום, גני הילדים ליליינבלום, חיל האוויר ליליינבלום, השמים ליליינבלום, כל היהדות, לא מהר סיני – מליליינבלום! ליליינבלום, ליליינבלום, ליליינבלום ופנינה רוזנבלום!!!! מה זה, אין כבר מקום אחד שאדם ישר יכול לפתוח בו חנות מבלי שיגנבו לו את הביצים?! רבותי – אני מהגר מכאן לאמריקה!!!!

בתוך: הפטריוט, מערכונים ופזמונים 1 107

×