למה כשאנו סובלים – אי-שם מישהו נהנה!
פעם אחת, בשלוש או ארבע שנים, כשהכאב עובר כל גבול עד שהבושה כבר נעלמת, צריך להיות מישהו ששומע.
מחזות 1 36
איך זה לא להרגיש כאב –
כבר שכחתי!
כבר שכחתי!
מחזות 11 173
כאב הוא מה שזה שכואב לו
לא יכול להסביר לזה שלא כואב לו.
לא יכול להסביר לזה שלא כואב לו.
מחזות 11 253
אני לש את הכאב העצום שלי בבטן ובחזה, והופך אותו מצד לצד כמו לביבת כאב טעימה ושמנונית לקראת החורף.
מחזות 1 286
אתה פוחד מגנבים. לשם כך אתה מטיל
על הסבל שלי את משא המשמעות.
אבל מה המשמעות מלבד הסבל? אני מתגרד ומתגרד
ומנסה לחפור בסבל ולמצוא בו משמעות.
על הסבל שלי את משא המשמעות.
אבל מה המשמעות מלבד הסבל? אני מתגרד ומתגרד
ומנסה לחפור בסבל ולמצוא בו משמעות.
ואני אומר לכם: בתוך הסבל לא טמון דבר, רק סבל!
ואני רואה רק סבל ממלא את העולם!
וכל גוש סבל, מורכב מאלף רסיסים
של סבל, וכל רסיס של סבל בנוי אף הוא
ממיליוני פרודות של סבל!
מחזות 3 80
אל תחשוב שאם אתה סובל –
אתה גם מעמיק.
אתה גם מעמיק.
מחזות 7 208
כשכואב לי, הרי זה כאילו
הייתי הראשון עלי אדמות שכואב לו.
הייתי הראשון עלי אדמות שכואב לו.
מחזות 4 155
אחות (לגוסס) הנח לנו, איש אומלל,
לא עצמנו עין זה שלושה לילות,
אנו עובדות פה בפרך.
תיכף תמות.
עוד מעט לא תחריש את אוזנינו,
עינינו לא ייתקלו בך,
העולם יהיה חופשי מזעקותיך,
לא תהיה, גופך
יושלך לבור, ערום ומלוכלך,
יירקב לאט, ייטמע באדמה,
איש לא יזכור אותך,
סבלך יימחק כלא היה.
לא עצמנו עין זה שלושה לילות,
אנו עובדות פה בפרך.
תיכף תמות.
עוד מעט לא תחריש את אוזנינו,
עינינו לא ייתקלו בך,
העולם יהיה חופשי מזעקותיך,
לא תהיה, גופך
יושלך לבור, ערום ומלוכלך,
יירקב לאט, ייטמע באדמה,
איש לא יזכור אותך,
סבלך יימחק כלא היה.
ומי שישאל לשם מה היו הזעקות,
הכאב, הסבל הנורא, ולשם מה
בַּסוף המוות – לא ייענה;
ואנחנו עוד ננשום זמן-מה אחריך,
עוד יהיו לנו רגעי חיים,
ואז נמות גם אנו;
הנח לנו, איש אומלל,
סבוֹל בדומייה, ומוּת.
מחזות 11 152
כלום לא הגשמתי – אגשים לפחות את הכאב!
מחזות 4 243
כמות הסבל שלי, אלוהים, היא הדבר היחידי העומד לזכותי, כי מלבדה אין לי כלום.
מחזות 2 59
פעוטים חיינו, פעוט סִבְלֵנוּ.
מחזות 5 28
באת לעולם
להתענות מראש על צאתך ממנו!
להתענות מראש על צאתך ממנו!
מחזות 6 181
אני כמו הנידון למוות,
העולה על המוקד בשחר צונן של חורף.
ברגעים הראשונים חמים לו,
בעוד הצופים קופאים מקור,
אחר-כך באים הייסורים.
העולה על המוקד בשחר צונן של חורף.
ברגעים הראשונים חמים לו,
בעוד הצופים קופאים מקור,
אחר-כך באים הייסורים.
מחזות 8 68
למה כשאנו סובלים – אי-שם מישהו נהנה!
מחזות 8 183
לא חייתי די.
יכולתי להכאיב יותר.
יכולתי להכאיב יותר.
מחזות 7 159
הכאב! אף פעם לא מדברים עליו כשהוא איננו,
אבל כשכואב – אין שום דבר חוץ ממנו.
אבל כשכואב – אין שום דבר חוץ ממנו.
מחזות 10 48
הנפש השתתקה סוף סוף,
רק הבשר קופץ כשמצליפים בו.
רק הבשר קופץ כשמצליפים בו.
מחזות 7 146
כל העת בה התייסרתי,
כאילו בתוכי ליווה אותי
משקיף, שהביט במכאובַי
בסקרנות, ללא ריגוש, אפילו בהומור קל,
כמו צופה בתיאטרון מוגזם, לא טוב.
כאילו בתוכי ליווה אותי
משקיף, שהביט במכאובַי
בסקרנות, ללא ריגוש, אפילו בהומור קל,
כמו צופה בתיאטרון מוגזם, לא טוב.
מחזות 8 106
המוות הוא לא-כלום, הסבל לא-כלום.
פחות מעפעוף עין.
פחות מעפעוף עין.
מחזות 11 152