שינה, שינה, שוקולדה של הנפש.

מתי אני ישן? מתי בכלל ישנתי פעם? מישהו כבר ראה אותי נרדם? להתהפך אני יודע יפה-יפה.

מחזות 1 103

לחינם נרדמנו, לחינם התעוררנו. כה מייגע. מהו שמציק לנו ואינו נותן מנוח?

מחשבה על הרוח

מערכונים ופזמונים 2 56

אח, איזו הדרך בה נוכל למצוא מלים הולמות דיין לפאר את השינה? קודם כל, ולאות הוקרה יתרה, נקרא לה, לשינה, הגב' שֵיינקוֹביץ. לזרועות הגב' שֵיינקוֹביץ, ממליצים אנו. אוי, כמה נחמד כשמדברים אלינו בעוד אנו שרועים על ספה ועינינו נעצמות, כה כבדים עפעפינו, כאילו ישבה לנו הגב' שֵיינקוֹביץ על כל עפעף, מוחצת את גלגלי עינינו.

רע בחיים, מחריד בחלום.

מחזות 5 238

אני חולם. שום הצלחה. הגרמנים רודפים, הטורקים מענים, אני נופל מראש מגדל – גם בעולם החלומות אין חידוש.

שׁוֹזֶס ובְּזֶ'זִ'ינָה

מחזות 8 261

חיים טיפשיים. מה כבר יוצא לי אם אני ישן? לוּ לפחות היתה השינה מצטברת כמו קרן השקעות, הייתי יודע שאני משקיע במשהו ואחרי זה יש לי משהו ביד. אבל במציאות אתה קם בבוקר, איפה השינה? נזלה לך בין החלומות, לא הרווחת כלום, עוד מעט תהיה שוב עייף ושוב תלך לישון, הלוואי ויכולתי לנעול את השינה בכספת.

מחזות 1 315

אני אוהב שחם לי וטוב לי וזהו. אם כי לפעמים, כשאני שוכב בלילה במיטה, לפני השינה, אני מנסה לתאר לי בדמיון מקומות כמו שווייץ וכמו קנדה, שם יש אגמים ונחלים, שפע של מים ואנשים מתרחצים ומתגלגלים בשלג ומרגישים נקיים וטהורים וצוחקים ברעננות. ואחר-כך אני נרדם מתוך מחנק.

מחזות 1 267

ככה זה
עם בשורות רעות – אני לא המצאתי את זה –
זה שמבשרים לו ישן בדרך-כלל, זה תמיד קורה בלילה,
ואז באים ומעירים אותו כדי שלא יאַבֵּד חלילה
אף רגע של חיים בלי ידיעת האסון.

מחזות 3 61

הרי השינה, מבחינה אובייקטיבית, הינה מצב נורא, אדם הוא כה חלוּש בשנתו. הוא שוקע בעלפון-חושים, מפקיר עצמו בידי גורל סתום כשליבו מלא חששות קרים. מי יודע מה יקרה לו בשנתו; כל ילד רך שאנו יכולים, בעודנו ערים, להדוף את התקפתו בבעיטת-רגל קלה, יכול, בעת שנתֵנו, לרוצץ את ראשנו בכלי-מטבח או צעצוע כבד. והעולם עמוס כל-כך בילדים, כלבים, נשים ומחלות, ואיך אפשר לדעת מראש על מי ניתן לסמוך ועל מי לא. פחד גדול, מוקף פמליה של חששות קטנים, דורך ופוסע עלינו כל הזמן כאילו היינו שטיח שלו.

וכל הלילות הארוכים עם כל הרצונות הלוהטים לא עשו לי מהדמיון פירור אחד של מציאות.

מחזות 2 146

שְשְשְ, ברוֹךְ, בעדינות,
נקַלֵף ממנו את שנתו
כמו שמקלפים עטיפת
מתנה יקרת-ערך.

נהפוך את העולם
להמשכו של החלום.

מחזות 4 271

אולי מוטב היה לשכב במיטה שבעים שנה ולהשקיע בעולם רק את הנחירות שלי?

מחזות 1 276

כשהיא יְשֵנָה היא אפילו לא מודעת לישבן שלה. אבל אנחנו, הערים, מודעים. לא לישבנינו אנו, לישבנה שלה. לפעים היא יְשֵנָה וישבנה מופנה אליך, כלומר אלי. ואז אתה, כלומר אני, שואל: איך זה, ככה? ועובדה שככה. ויש בזה כל-כך הרבה שלווה ותבונת חיים. בישבן, לא בנו.

מחזות 5 54

תמיד מעירים, תמיד דוחקים, תמיד רוצים משהו; אתה באמצע חלום על אשה – פתאום אשה באמת.

מחזות 6 48

אדם הולך לו לישון בשתים-עשרה, קם כעבור רגע, והנה השעה שבע בבוקר, ומתברר שהוא השתמש בשינה בתור סוס, לדלג על שבע שעות. תחבולה זו ידועה היטב לטבע. מה עושה הטבע נגדה? נותן לַפָּרָש הערמומי להירדם בשתים-עשרה, מציף אותו בהרבה סיוטים, וכשהפרש קם תשוש ומזיע ואומר לעצמו בחצי סיפוק "לפחות עברו שבע שעות", מייד קופץ שעונו ומורה שתים-עשרה ורבע. גם לא ישנת, בסיוטים סוּיַטְתָ, וכל הלילה עוד לפניך.

הודף הזמן

פרוזה 1 35

קסם השינה: אדם ישֵן
הוא ילד, וילד ישֵן
הוא תמצית הילדוּת;
כל יפי העולם, כל רגשותיו,
כל טעמו וניחוחו
מתמצים בילד ישֵן.

מחזות 4 296

שְשְש… בני נרדם,
אל תפריעו לו,
הוא בורא עכשיו את העולם.

חוט ריר דק
נמשך מפיו אל האוקיאנוס,
וכל היבשות מזה ומזה
מחכות רק לו;
כזהו בני,
על פחות מעולם ומלואו
הוא לא יחלום.

שְשְש… בני נרדם,
אל תפריעו לו,
הוא בורא עכשיו את העולם.

מחזות 8 59

אלוהים, רחם על הישֵנים. חציים ילדים, חציים מתים. רחם עליהם. פיהם פעור כי הם לא יודעים.

מחזות 10 184

שינה, שינה, שוקולדה של הנפש, תשוקה שלא אַרְוֶוה לעולם. צניחת הראש על הכר – הנה טעם החיים ותכליתם.

מחזות 7 235

היא ישֵנה. היא מאוד עייפה. היא נחה כל היום ועכשיו היא מאוד עייפה. המנוחה מעייפת אותה נורא. היא קמה מהמיטה אחרי מנוחה ממושכת סחוטה לגמרי, נופלת לכורסה, דורשת תה ועוד תה, גומרת לאכול ונופלת מרוב תשישות. היא ממש הרוסה, ויש חשש שלא תקום יותר מרוב שהיא לא קמה.

נשכח הכל. נישן. כל העולם יוחרד בתרועה הכי גדולה של האושר – נחרת הישנים והחולמים.

מחזות 11 85

צופים מבעד לחלון איך כבים אורות הבתים.
הולכי לישון בלילה, לא כולם בבוקר קמים,
מי יתהפך על משכבו, ומי תבוא עליו מהפכה,
מי יֵרד להקיא בחושך, ומי תרד עליו החשיכה.

×