למה, רגע לפני רדת המסך, הלב אומר שהעיקר לא נאמר.

אה, לוּ רק ניתן היה לחיות את החיים כמו מאולם קולנוע, לשבת קצת בצד, לראות את החיים מתנועעים מולך על בד מואר, את כל הסערות, האהבות, האסונות, כל הסיבוך הזה, הכל רץ ועובר על פניך בלי לגעת בך, כשאתה, במחיר של כמה לירות, יושב לך בחושך על כיסא, עם שוקולד בפה, ומסתכל, רק מסתכל.

מחזות 2 197

זַמָר אני אוהב להיות קרוב לקהל שלי. אני אוהב להרגיש שאנחנו ביחד. שאני ואתם בתוך אותו בוץ.

מחזות 1 41

הרגעים האלה שלפני הקומדיה הם תמיד העצובים ביותר.

מחזות 2 199

איננו יכולים לשנות עובדות;
נשארו לנו המלים לשחק בהן.

מקרין הסרט,
הַחשֵׁךְ את האולם
שלא נראה אחד את השני,
ולא ניאלץ
להביט זה לזה בעיניים.

ועכשיו,
הראה לנו סרט,
שיהיה מרתק,
ויהיה קל ומלא צבע,
ויהיו בו אנשים יפים ומאושרים,
לבושים היטב,
ובחורות יפות וערומות,
ובתים מוקפים גנים
ומכוניות מבריקות ומהירות.

ואנחנו נשב בחושך
ונביט אל האור,
ונטביע בו למשך שעתיים
את הצער והעלבון של חיינו,
ונדַמה בליבנו שאנו האנשים היפים,
ואיתנו הבחורות היפות והערומות,
ושלנו הם הבתים מוקפי הגנים
והמכוניות המבריקות המהירות.

סרט קולנוע,
פס רוטט של אור,
בְּךָ תלויה כל תקוותנו,
וּבְךָ, מקרין הסרט,
היושב מעל לראשינו,
והנותן לנו, תמורת עשר לירות לאיש,
שעתיים של חיי אמת
בתוך השקר של חיינו.

מחזות 2 44-45

יקום סופר. אדם אציל-נפש, מצפוני,
עם נשמה ולב. הוא יבין. הוא יקשיב ויבין.
הוא ישמע את כל סיפור חיינו, הוא ימצא
מלים נכונות, הוא ייצור מאיתנו משהו יפה,
עמוק, מלא חמלה ורגש. הרי עם כל השגיאות,
הפגמים, יש בנו עוד חומר ליצירה טובה.
הו אלוהים, הוא יבין אותנו, הוא יבין,
הוא יבין, הוא יבין, הוא יבין!

מחזות 4 199

כמו הרגע ההוא אז בקומדיה, לפני עשרים שנה, כשהאור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק, ואנחנו ישבנו בחושך וחיכינו בדומייה, כל הציפיות, כל החלומות מרוכזים בנקודה אחת באפלה שממול; ואז נפתח מסך ישן בחריקה, אור צהבהב-קלוש עלה על הבמה, ושלושה אנשים מסכנים עמדו על הקרשים למעלה עם קרטון וסמרטוטים, וטחנו לנו שם משך שעתיים ארוכות את החיים שלנו, כאילו יש שם משהו שאנחנו לא יודעים.

מחזות 2 231

×