ספרות מקצועית

–

–

גדי דגון – צלם. עוקב אחרי חנוך לוין כבר שלושים שנה

השיבה הנצחית במחזותיו של חנוך לוין

מתוך האנתולוגיה "גופי הקרוע מלבלב: על מחלה ורפואה, מאמרים וקטעי ספרות" בעריכת יהושבע בנטוב

תפיסתו האומנותית של חנוך לוין כפי שנוצרה בסאטירה הפוליטית, בקומדיות ואחר כך במחזות המיתוס שלו. במרכז ניצב התיאור המיוחד לקומדיה של חנוך לוין, זו המתרחשת סביב העדרה של דמות אב וסביב מרכזיותן רבת המשמעות של האשה והאם. לאור קורא את מכלול יצירתו של לוין באמצעות תורת הספרות, הגל, ניטשה ופרויד, מהם הושפע המחזאי, והוא מעמיק את הניתוח בעזרת הכתיבה התיאורטית של לאקאן, ז´יז´ק, דלז והוגים אחרים בני זמננו.

המשורר והסופר יצחק לאור פותח בספר זה מרחב אינטלקטואלי נועז. ברוחב השכלה, השראה, ווירטואוזיות, הוא מוליך אותנו לתובנות מאירות על חברו הטוב, חנוך לוין, ועל האופן המרתק שבו אפשר לכתוב ניתוח של יצירות ספרות.

בלשון בהירה ומרתקת נחשפות שוב גאונותו של חנוך לוין ומרכזיות יצירתו בספרות העברית החדשה.

מרחב ומקום במחזותיו של חנוך לוין

חנוך לוין הוא מחזאי, בימאי, סטיריקן, משורר וסופר, שרבים רואים בו את אחד היוצרים הישראלים החשובים והמשפיעים ביותר במאה העשרים. הספר בין פז'וז'י ושצ'וצ'י ובין תל-אביב לאוהיו, המוקדש לזירה הגאוגרפית שמעצב לוין במחזותיו, הוא מסע עיוני ראשון מסוגו אל נופיה הפיזיים והמנטליים של הדרמה הלוינית.

מחזותיו של חנוך לוין זכו לעיונים מעמיקים של חוקרים מתחום הספרות, התאטרון ואף מתחומים אחרים. אם עד כה נטה המחקר להציג את העולם הדרמטי שלוין מעצב במחזותיו כעולם מובהק ואחדותי, ספר זה הוא ניסיון ראשון ללכוד את המפריד, המפרק והמפורר שבעולם הלויני, ולתאר באורח שיטתי את שלל העיצובים שבהם הוא מתגלה. הספר בוחן את עולמו הדרמטי של לוין כגילום של מרחביוּת אלטרנטיבית פוסט-ציונית שממזגת את האישי עם הציבורי, את הפיזי עם המנטלי, את הגלובלי עם הלוקלי.

קריאה במחזה "הילד חולם" מאת חנוך לוין

מלחמת ששת הימים ביצירתו של חנוך לוין

ניתוח הכרזות להצגות לוין: מאפיינים ומגמות

 עיון במחזות של חנוך לוין

על רקע דיאלוגים ומונולוגים ישראליים בני תקופתו : עיון טקסטאלי[!]-לשוני בדיבור המימטי ביצירת חנוך לוין בהשוואה ליצירות אחדות בנות התקופה (מיטלפונקט, תלמי ומערכוני "הגשש החיוור)

ייצוג המשפחה במחזותיו של חנוך לוין

דימויה של העיר העברית הראשונה במחזות השכונה של חנוך לוין

"המדמה" של חנוך לוין כמתווה לכתיבת טרגדיה בת זמננו

חנוך לוין – קינה מאוחרת

עולמו הדרמטי של חנוך לוין: סובייקט, מחבר, צופים. התמודדות רגשית, אמיצה וגלוית עיניים עם "חומרי הקיום" הקשים ביותר, שהיו "חומרי העבודה" של לוין: דם, קשרי דם, זיעה, דמעות, שתן, צואה, מוות, מחלות, חלומות, אשליות, וגעגועים

היושבים בחושך הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית. הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל.

המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין – מחזות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקנון של המחזאות הישראלית, ובצדם מחזות מוכרים ומקובלים פחות – ועומדת על משמעותם, מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. היא מסמנת מסלול התפתחות בכתיבתו, על נקודות המפנה העיקריות שבו, ומציעה הסברים ממצים המביאים בחשבון את הקשרים הרלוונטיים – בעיקר המערכת האומנותית-תרבותית והמערכת החברתית-פוליטית.

זהו ספר שמוקדו מחקר המחזה הכתוב של חנוך לוין, על שלל מאפייניו הפואטיים. ואולם כספי מתייחסת למחזות גם כאל הצגות בכוח ו/או בפועל. מחקרה מציעה הערות מאירות עיניים רבות שעניינן ההיבטים התיאטרליים האופייניים למחזותיו של היוצר הגדול.

עם זאת, מרכז הכובד של הספר הוא בניסיון לבחון את רכיביה של הזהות האנושית ואת טיבה של החוויה הקיומית החנוך-לוינית. כספי מתמודדת עם המשימה הזאת באמצעות מערך דיון שיטתי ומוקפד, המתקיים בשני מסלולי בחינה ובדיקה, שבמוקדם שני ממדים קוטביים: הממד החברתי תרבותי מכאן, והממד הביולוגי והאקסיסטנציאלי מכאן. מן הדיון הזה עולה הבחנה מרכזית מהותית. כספי קובעת שאמנם הסובייקט של חנוך לוין הוא ייצור שמכוננות החברה והתרבות שבה גדל, אך עם זאת היוצא אינו פוסק מחתירתו לעבר אותו גרעין אנושי שמצוי מחוץ לטריטוריה החברתית-תרבותית ואינו נגיש.

לו ניתן היה להגיע אליו, אומרת כספי, הוא היה "נמצא" לפי לוין ביסוד הילדי המצוי דרך קבע בהווייתו של האדם ובגוף בקיומו כבשר ודם, חומר שכיליונו הוא בלתי נמנע.

היושבים בחושך הוא חיבור מקורי ומרתק, הפותח אשנבים חדשים למכלול יצירתו של לוין, בהם היבטים שלא נבחנו כלל או נבחנו במידה מועטה בלבד. חשיבותו הוודאית של החיבור הזה נובעת גם, ובעיני בעיקר, מייחודה ומעוצמתה של הפריזמה המחקרית של המחברת, שנקל לזהותה בכל הבחנה, תיאור, פרשנות ומסקנה.

זהו ספר שבאה בו לידי ביטוי מזיגה נדירה של אינטלקט מושחז, העושה שימוש מושכל בגישות ותובנות שפותחו בביקורת המערבית העכשווית, ושל התמודדות רגשית, אמיצה וגלוית עיניים עם "חומרי הקיום" הקשים ביותר, שהיו "חומרי העבודה" של לוין: דם, קשרי דם, זיעה, דמעות, שתן, צואה, מוות, מחלות, חלומות, אשליות, וגעגועים.

ההומור היהודי של חנוך לוין

ייצוגי גוף בדרמה של חנוך לוין

…של יסודות נוף ארץ-ישראלי ביצירות חנוך לוין

כעקרון מארגן בשלושה מחזות מיתיים מאת חנוך לוין

העיצוב הבימתי של חלל פנים הבית במחזות ה"שכונה" של חנוך לוין

ההיבט השערורייתי, הקשה לעיכול והפורע סדר, מצוי במוקד יצירתו של חנוך לוין. גם אחרי שהתקבע מעמדו כיוצר המרכזי בתיאטרון הישראלי, הוסיף ללוות את יצירתו אי-נחת קבוע, אם כי קולני פחות מאשר המהומה שחוללו הסאטירות הפוליטיות של ראשית דרכו. ההכרה בכך מעלה אפשרות: אולי כדי לרדת לעומק המשמעות של יצירתו של לוין, כדי לשמר את הדחף הסרבני-מרדני של היצירה עצמה, יש צורך שגם הקריאה בו תהיה באופן כלשהו שערורייתית, ולכן גם קריאה שאינה שואפת לקאנוניזציה. יורן מציג שלוש קריאות נפרדות ומשלימות ביצירתו הספרותית, התיאטרלית והסאטירית של לוין. הוא מנסה לקרוא אותו מחוץ לתחומו, כלומר, מחוץ לתחומי הספרות והתיאטרון. לשם כך נעזרות הקריאות בטקסטים שבמובהק אינם ספרותיים או תיאטרליים. יורן משעה את שאלת היחס בין הטקסטים השונים, והופך אותה למנוף לקריאה עצמה. בקריאה מול פרויד, מוצגים מחזותיו של לוין כנכתבים ממקורות המאיימים על התיאוריה הפסיכואנליטית: מקומות שבהם מתגלה קשר הדוק מדי בין פרשנות לבין הנאה ומחלה; בעזרת עיתונות הנשים הוא מפענח את דמות האשה אצל לוין. בהתייצבות מולה מצויה הנגיעה של לוין ב'טיפשיות' העמוקה של הגבריות; ובעזרת טקסטים מעיתון העולם הזה ופיליטונים של קישון הוא מנסה לפרש את הסאטירה הפוליטית של לוין, ולמקם את מוקד הביקורת שלה בחיבור בין מיניות ללאומיות.

תבנית ה- TRAUERSPIEL במחזות הייסורים של חנוך לוין

עיון מחודש ב"ייסורי איוב" מאת חנוך לוין

זהבה כספי (רוזנשר) נולדה באוזבקיסטן להורים שברחו מפולין במלחמת העולם השנייה והיגרו לישראל ב-1950. גדלה בחולון. סיימה לימודיה בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים בדוקטורט על הדרמה של חנוך לוין. עסקה בהוראה, הדרכה וניהול בחינוך העל-יסודי. פרסמה מאמרים בתחומי הדרמה והספרות העברית המודרנית. לימדה באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עורכת כתב-העת לחקר הספרות העברית של מרכז 'הקשרים' לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית  באוניברסיטת בן-גוריון בנגב 'מכאן',  וחברה בעמותה המייסדת של "בית הספר למשחק ולאומנויות הבמה בנגב" הפועלת בשיתוף פעולה עם תיאטרון באר-שבע ואוניברסיטת בן-גוריון.

סובייקט, זהות וקיום בדרמה של חנוך לוין

אוסף ביקורות על מחזותיו של חנוך לוין, שפורסמו בעיתונות במשך שלושים שנה.

דפי הספר ?

על מחזהו של חנוך לוין "הבכיינים".

קווי מתאר להצגת היסודות הקבועים והמשתנים בפואטיקה של חנוך לוין

חנוך לוין ו"העולם הזה"

תפיסת הכוח במחזות הראשונים של חנוך לוין

מרוץ בעקבות כובעים במחזותיו של חנוך לוין : "סולומון גריפ", "חפץ", "יעקובי וליידנטל", "נכנע ומנוצח", "האשה המופלאה שבתוכנו"

על מושג הייצוג בדרמה של חנוך לוין

פטישיזם תיאטרוני כאופן קיום

נושא העקדה במחזות המחאה של חנוך לוין

 על מחזות חנוך לוין

ספר ראשון על חנוך לוין, היוצר המרכזי בתיאטרון הישראלי בשלושים השנים האחרונות. לראשונה מצטיירת תמונה כוללת של הדרמה הלוינית מראשיתה ועד ימינו. בספר פרטים ביוגרפיים על חנוך לוין שלא נודעו עד כה ופרשנות לרוב מחזותיו. חיים נגיד-משורר, מחזאי ומרצה לדרמה בשלוחה של אויברסיטת חיפה ב"אורנים", עורך-שותף של כתב העת "התיאטרון". הספר מבוסס על מחקר שנעשה באוניברסיטת ת"א וזכה בפרס דב סדן לחקר הספרות העברית, 1996.

חנוך לוין ועיתונות נשים

ניכור מטפיסי ופואטי בתיאטרון המחאה של חנוך לוין

בעיקר על חנוך לוין ונסים אלוני

על יצירותיו של חנוך לוין.

הרהורים על "המשקיף" מאת חנוך לוין

על הספר "איש עומד מאחורי אישה יושבת"

הסאטירה של חנוך לוין, ממרחק זמן

הופיע גם בספרו "אנו כותבים אותך מולדת" (תשנ"ה)

Erella Brown, Allegory and Irony in the Satirical Work of Hanoch [Ph.D Dissertation); Ithaca: Cornell University 1989

על "סולומון גריפ" מאת חנוך לוין

… אך יש גם דמגוגיה של סובלים ומעונים" | על מחזהו של חנוך לוין "ייסורי איוב"

עיון במחזותיו של חנוך לוין