הדמויות

השופט לַמְקָה

לָלָלָלָה, אהובתו

פְּשׁוֹנְיַאק, ידידו

כָּכָה-כָּכָה, אשת פשוניאק

בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה, מחזר צרפתי

טָטָרֶלָה, מחזר איטלקי

חוֹרְחֶחֶלִיטוֹ, מחזר ספרדי

נַאזִים בֵּיי, מחזר טורקי

לוּפָּץ בּוֹבִּיץ, מחזר יוגוסלבי

הַאגִ'י נוֹגָ'ה, מחזר אלבני

חַרוּז פַרְדוּכִי, מחזר מקומי

שלושה כושים זקנים

 

 

 

מערכה ראשונה: אביב

 

תמונה 1

 

[לפנות ערב. רחוב. למקה ופשוניאק מטיילים]

למקה שמע, כשהיא איתי היא פשוט צורחת מעונג "אני לא יכולה יותר, אוֹיש, אני לא יכולה יותר!"… אני עומד לי ושורק עם ידיים בכיסים, והיא נועצת בי עיניים עד פזילה, מתמוגגת, נשפכת, מטורפת מאהבה, "אני לא יכולה יותר!…" ועוד פעם "אני לא יכולה יותר!…" ואני עם חיוך נבוך על השפתיים, כמה כבר אפשר לא להיות יכולה יותר!… אי, מה אגיד לך, אין כמו להיות אהוב, בייחוד אצל לָלָלָלָה שלי, אני כל-כך אוהב שהיא אוהבת אותי, שבּוֹכָה כשאני אֵינֶנוּ וצוחקת כשאני יֶשְנוֹ. לפעמים, כשאני מחבק אותה, נדמה לי שאני צריך לעצור אותה מלקפוץ מהחלון ולהתאבד מרוב אהבה אלי.

פשוניאק [בהתפעלות]

שמע, זו חתיכת אהבה!

למקה וזה עוד כלום. איזו ביישנית! לו רק היית רואה את כל התכשיטים והשמלות שהואילה לקבל ממני בביישנות, והכל אחרי הפצרות ותחנונים, לא מצידה, מצידי! וכמה אני מתחנן בפניה שתיקח, והיא לא רוצה, ואני ממשיך להתחנן…

פשוניאק אבל בסוף היא לוקחת.

למקה אחרי אינסוף תחנונים והפצרות וירידה על הברכיים.

פשוניאק ירידה על הברכיים מצידך.

למקה מצידי, ודאי שמצידי, אבל היא מייד מקימה אותי, כל-כך לא נעים לה. רק בשבוע שעבר קניתי לה שמלה עם פתח ענק מצד הגב. אתה מבין, גב כזה, למה לכסות אותו בבד? איזה גב! אני אומר לך! הרוחב, הזקיפוּת! חומת סין! היא מַפנה לך את הגב ואתה עובר לדום ונחנק. אח, אני פתאום!… למה שלא נפתיע אותה בביקור פתע? נעשה לה, נעשה לה הפתעה, היא ממש אוהבת הפתעות, בייחוד כאלה שהיא ממש לא מחכה להן. אני אף פעם לא בא בלי להודיע, ותמיד רק במוצאי שבת בשמונה, זה הסידור הקבוע, ושאר השבוע היא יושבת ומתבשמת ומתכוננת, מסתכלת בתמונות שלי ובוכה. ככה זה, אמרתי לך, אני יֶשְנוֹ – צוחקת, אֵינֶנוּ – בוכה. אוֹח, אני, כלומר היא, אוהב אותה, כלומר היא אותי!… נו, מה אתה אומר עליה, על לָלָלָלָה שלי?

פשוניאק שמע, זו חתיכת…!

למקה אהבה, מה?

פשוניאק בהחלט.

 

למקה [בזלזול של חיבה]

אי, פְּשׁוֹנְיַאק, לשם מה אתה חי?

פשוניאק צודק.

[מפהק]

ואני גם קצת עייף.

למקה מה זה עייף? אדוני, אוהבים אותי! אני לא מבין איך זה לא הופיעה עד היום כותרת בעיתון: "אוהבים את השופט לַמְקָה". בוא, בוא, נשמע פעמיים-שלוש "אוֹיש, אני לא יכולה יותר!…" – והביתה.

 

 

תמונה 2

 

[לפנות ערב. חדר מדרגות על סף דירתה של ללללה. למקה ופשוניאק דופקים על הדלת שוב ושוב עד שללללה ניגשת אליה מבפנים].

ללללה מי זה?

למקה קוּ-קוּ!

ללללה מי קוּ-קוּ?

למקה אהובך השופט לַמְקָה!

ללללה מי זה לַמְקָה?

למקה [לפשוניאק]

אמרתי לך, היא לגמרי מבולבלת מההפתעה!

[לדלת]

לָלָלָלָה אהובתי! זה אני! אני! לַמְקָה!

ללללה רגע!

[יוצאת, חוזרת, פותחת לכדי חריץ]

ומה זה ככה?

למקה הפתעה!

ללללה ומה פתאום?

למקה פתאום!

[לפשוניאק]

היא ממש מטושטשת!

ללללה היום שבת ועכשיו שמונה?

למקה קוּ-קוּ!

ללללה ומה זה קוּ-קוּ בלי להודיע?

למקה כבר אמרתי – הפתעה! אם מודיעים – אין הפתעה! אין הפתעה – אין כּוּפְתָאָה!

[מצחקק]

 

"אוֹיש, לא יכולה יותר!…", מה?

[לפשוניאק]

ביישנית!

ללללה ומי זה?

למקה פְּשׁוֹנְיַאק!

פשוניאק פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה מה זה פְּשׁוֹנְיַאק?

למקה איש.

פשוניאק כן, איש.

ללללה ומה פתאום?

למקה ככה! עוד הפתעה! איש ועוד איש! ידיד טוב ואיש נוח, איש הגון ואיש מתון, שמע שאהבה סוערת, התפלא, קינא, אמרתי נבקר, הפתעה, תראה, תשתאה, למה לא, הפתעה – כּוּפְתָאָה! ואַתְּ, אהובה, לבד?

ללללה לבד? ודאי לבד! ואיך לא לבד?

למקה [הודף את הדלת ופותח אותה לרווחה. לפשוניאק]

אמרתי לך, לבד, תמיד לבד! ובכתה, וניגבה!

[ללללה]

בכית?

ללללה למה?

למקה [לפשוניאק]

לא תוֹדֶה, מתביישת.

[ללללה]

צחקת?

ללללה למה?

למקה [לפשוניאק]

אמרתי לך! לא צחקה! מה יש לה לצחוק? בכתה וניגבה, שְמַע מה שלַמְקָה אומר!

[מתייצב בפני ללללה, פונה אליה]

טוב, אהובתי, אז אל תתרגשי יותר מדי, אבל הנה אני!

ללללה [לא עולה על דעתה להתרגש]

יופי, והנה אני.

למקה [עדיין מחכה לחיבוק]

והנה אני.

ללללה והנה אני.

למקה [לפשוניאק]

שובבה וביישנית.

[מורה על פשוניאק]

והנה הוא.

פשוניאק כן, הנה אני.

 

למקה ושנינו נֶאֱרַח לך לחברה.

ללללה לא התכוננתי.

למקה [נכנס ומושך אחריו את פשוניאק]

אנחנו בפנים!

[ללללה נסוגה פנימה והם אחריה. לפשוניאק]

מעל הכל אני אוהב ששמחים לראות אותי. תסתכל על הגב שלה! איזה אופי! איזה מוצקות! איזה אישיות! איזה אהבה! איזה!…

פשוניאק כן, יש לך פה הרבה "איזה".

 

 

תמונה 3

 

[לפנות ערב. סלון בדירת ללללה. ללללה, למקה, פשוניאק]

ללללה אני לא מזמינה אתכם לשבת, אצלי רק חדר אחד, והכל הפוך.

למקה היא לא נפלאה? תראה אותה, עומדת בפנים אדומות ועיניים מושפלות! לָלָלָלָ'לֶה, הראי לפשוניאק את השמלה השחורה עם הפתח בגב! פְּשׁוֹנְיַאק שמע על הגב ועכשיו הוא היה רוצה לראות את הפתח בגב!

[פוסע לכיוון הארון. ללללה מתייצבת בין הארון לבינו]

ללללה לא עכשיו.

פשוניאק לא מוכרחים עכשיו.

למקה ולמה לא עכשיו? הגב!

ללללה אני מאוד עייפה.

פשוניאק גם אני.

למקה בסדר. הגב, והלכנו.

ללללה תבואו מחר.

פשוניאק כן, נבוא מחר.

למקה [בצווחה פתאומית]

נבוא גם מחר!

[מתחרט, בקול רפה, כמוותר]

תני איזה תה, נשתה ונלך.

[ללללה מתבוננת בו רגע כנמלכת בדעתה, אחר-כך פונה לצאת מן החדר. באותו רגע מזנק למקה לעבר הארון. ללללה מנסה לשוב ולעצור בעדו, אך מאוחר מדי, הוא כבר פותח את הדלת ולעיניו מתגלה הצרפתי ברבספסקואה]

ללללה באיזו רשות!… באיזו רשות!…

למקה [המום]

מי זה?

ללללה …פולשים אלי הביתה בלי להודיע, ועוד סוחבים חבר, ועוד בדיוק כשאני לפני תרגילים…

למקה מי זה?

ללללה …ועוד דורשים פתאום תה, ופתאום קופצים בלי רשות, פותחים ארונות ומחטטים…

למקה מי זה?

ללללה … בדיוק כשאני לפני תרגילים…

למקה על התרגילים כבר אמרת! מי זה?

ללללה מי זה?

למקה כן, מי זה!

ללללה מי זה?

למקה כן, מי זה!

ללללה מי זה, אתה שואל?

למקה כן, אני שואל מי זה!

ללללה ואתה שואל וחוזר ושואל ושוב חוזר ושואל מי זה?!

למקה כן, אני שואל וחוזר ושוב שואל וחוזר מי זה!

ללללה טוב, אז אם אתה רוצה לדעת בדיוק מי זה, אני מייד אומר לך מי זה!

למקה אני כולה אוזן וסקרן לשמוע מי זה!

ללללה זהו…

למקה [מצפה שתמשיך]

כן…?

ללללה זהו…

למקה זהו, כן…?

ללללה זהו…

ברבספסקואה [ממלמל בצרפתית]

ללללה שמו בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה.

למקה מה פתאום בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה? ומה הוא עושה פה?

[במבטא צרפתי עילג]

ווֹט דוּ יוּ דוּ הִיר?!

ללללה אל תצעק עליו, הוא לא מִפֹּה, הוא מִפּ… פּ… הוא פֶּדִיקוּריסט.

[פאוזה]

למקה הוא מה?

ללללה פֶּדִיקוּריסט!

ברבספסקואה [ממלמל בצרפתית]

ללללה לא ידעת?

למקה לא.

ללללה עכשיו אתה יודע. שמו בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה.

למקה את זה כבר שמענו.

ברבספסקואה [ממלמל בצרפתית]

פשוניאק פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה פְּשׁוֹנְיַאק או שְׁפְּשׁוֹנְיַאק?

פשוניאק לא, בלי שי"ן בהתחלה, לא שְׁפְּשׁוֹנְיַאק, פשוט פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה כי הכרתי פעם שְׁפְּשׁוֹנְיַאק.

פשוניאק אין קשר. שְׁפְּשׁוֹנְיַאק אולי ממקור אחר, אצלנו – פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה צריך פעם לשאול את שְׁפְּשׁוֹנְיַאק אם מבחינתו יש קשר לפְּשׁוֹנְיַאק, כי לי זה נשמע כאילו קודם היה שְׁפְּשׁוֹנְיַאק, ובמרוצת הדורות קיצרו לפְּשׁוֹנְיַאק כדי שיהיה יותר נוח לבטא.

פשוניאק אבל יכול להיות גם להיפך, שהיה במקור פְּשׁוֹנְיַאק ואחרי שאמרו הרבה למשל "חכה לי עד שֶׁפְּשׁוֹנְיַאק יחזור", או "זה דבר שֶׁפְּשׁוֹנְיַאק לא היה עושה", לקחו את הברת השימוש "שֶׁ-" הבאה בראש המילה וצירפו אותה לשם עצמו, ויצא שְׁפְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה לפי הסברה שלך, אילו אמרו הרבה משפטים כמו, למשל, "כְּשֶׁפְּשׁוֹנְיַאק יחזור הוא כבר יַראה לכם", היה יכול במרוצת הדורות להישאר השם כְּשֶׁפְּשׁוֹנְיַאק, ואחרי מאתיים שנה, כשהיו רוצים לומר "כשהוא יחזור", היו אומרים "כְּשֶׁכְּשֶׁפְּשׁוֹנְיַאק יחזור". וככה השם היה מתנפח. ובסוף היו אומרים שעה רק "שֶכְּשֶׁפְּשְׁפְּכְּפְּשֶׁכְּשְׁפְּשֶׁפְּ…".

למקה אבל למה בארון?

ללללה סליחה?

למקה למה בארון? למה פֶּדִיקוּריסט כמו בַּרְ…

ללללה פַּסְבַּרְבַּסְקוּאָה.

למקה פַּסְבַּרְבַּסְקוּאָה… לא אמרתם קודם בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה?

ברבספסקואה [ממלמל בצרפתית]

ללללה סליחה, בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה.

למקה לא חשוב, בכל אופן תצטרכי לתת לי תירוץ טוב מאוד כדי להסביר מה פתאום פֶּדִיקוּריסט, ולמה בארון.

ללללה [חיוך חיוור על פניה]

יש לי תירוץ מצוין.

למקה נשמע אותו.

ללללה התירוץ הוא שיש לי יבלת איומה על הרגל, וכשאני דורכת עליה הקול שלי נעשה דקיק ואני לא יכולה להגיע לטונים הנמוכים, ויש לי הופעה חשובה הערב, ככה שנאלצתי להזעיק בדחיפות פֶּדִיקוּריסט.

למקה יפה מאוד, תירוץ מצוין לַפֶּדִיקוּריסט. והארון?

ללללה אין לי ברירה אלא לומר את האמת.

למקה רק האמת.

 

פשוניאק אני חושב שאני צריך ללכת…

ללללה אתה נשאר!

ללללה האמת היא פשוטה ולא אכחיש.

[פורצת בבכי]

השופט לַמְקָה אהובי, הפֶּדִיקוּריסט פַּסְבַּרְבַּסְקוּאָה…

למקה בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה.

ללללה … בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה בדיוק עמד להתחיל בטיפול כשפתאום נשמעה דפיקה בדלת, ולא ידעתי מה זה. נבהלתי נורא, ולא הייתי בטוחה, וחשבתי שיש סיכוי אחד למיליון שזה אתה, והייתי בפּאניקה. לא ידעתי מה תחשוב אם תראה אותו כורע לרגלַי ואוחז לי בקרסול, ולכן לא חשבתי פעמיים וציוויתי עליו להיכנס לארון. אני מודה שלא חשבתי עד הסוף, ובאמת רצה הגורל שאתה ופְּשְׁפְּשְׁפְּשְׁ…

פשוניאק פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה אל תפריע!… ועכשיו אני רואה שאתה חושד בי עוד יותר. כל מאמצי ההסתרה שלי היו לשווא. הכל היה מביישנות. בסך-הכל רציתי למנוע ממך דפיקות לב מיותרות, עשיתי בשבילך הכל, הכל – והכל לחינם. אתה אפילו לא יודע להעריך, אני פשוט משוגעת שהסכמתי לאהוב אותך…

למקה אל תגידי!

ללללה דווקא אגיד! למה לי חיים אם אין אמונה?!

[ממשיכה להתייפח. למקה חושק את לסתותיו. בקול מדוד ורציני]

למקה אני חושב שיש לך פה שני תירוצים מצוינים שמסבירים הכל.

[לפשוניאק]

אתה לא חושב?

פשוניאק אני בהחלט חושב.

למקה וביישנית כזאת, בעצמך שמעת.

פשוניאק בהחלט.

למקה אני חושב שאתה רואה כמה היא אוהבת אותי.

[דממה מעיקה]

ללללה ועכשיו, אם תסלחו לי, אני מוכרחה לקבל את הטיפול, אחרת לא אוכל להגיע הערב לַנמוּכים ואצטרך לבטל את ההופעה.

למקה כן, אני חושב שנפנה את החדר לַפֶּדִיקוּריסט, ההופעה מעל לכל.

פשוניאק גם אני חושב שמוכרחים לתת לַפֶּדִיקוּריסט לעבוד.

ללללה למרות שאין ביטחון במאה אחוז, יבלות הן שטח עצום.

למקה אני יודע. אין להפריז בחשיבותו של הפֶּדִיקוּריסט.

ללללה אנשים ככה חושבים "אֶה, פֶּדִיקוּריסט..", אבל הם לא יודעים מה זה כשצריכים פֶּדִיקוּריסט. אז לא מעניין אותך כלום. רק תביאו פֶּדִיקוּריסט.

למקה אני תמיד אומר "זַלְזֵל בכל: בשיניים, במעיים, בטחורים, בשלפוחית, בשקדים – רק לא ביבלת. מהיבלת תיזהר".

[לוחץ את ידו של ברבספסקואה]

שלום לכם. אני מחזק את ידיך להשמיד את היבלת ללא רחמים.

ברבספסקואה [ביטחונו חוזר אליו, מקשקש בצרפתית. למקה ניגש אל ללללה, מתכוון לנשק אותה, היא מַפנה את פניה הצידה]

למקה ביישנית, ביישנית כמו תמיד. והצלחה בהופעה, אהובה שלי.

פשוניאק והצלחה גם ממני.

[למקה ופשוניאק פונים לצאת. ליד הדלת למקה עוצר, פונה לאחור ורואה את ברבספסקואה כורע לרגלי ללללה, מגפף את כף רגלה. למקה ופשוניאק עומדים עוד רגע ויוצאים].

 

 

תמונה 4

 

[ערב. רחוב. למקה ופשוניאק הולכים]

למקה נעשה קר, והרוח חודרת. זה מזג האוויר כבר לא מה שפעם, או שאנחנו מזדקנים?

פשוניאק מזג האוויר.

[פאוזה של מועקה]

אל תכעס ואולי אני סתם מקשקש, אבל היבלת נמצאת הרי בקצה הגוף למטה, ומיתרי הקול בקצה הגוף למעלה. לא נראה לך קצת מוזר שכדי להגיע לַנמוּכים צריך פֶּדיקוּר?

למקה [בחרון ובבוז]

תגיד לי, אתה למדת על הקְשָרים העִצְבִּיִים בין הגפיים לגרון, או בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה למד?! תיכף בטח תגיד גם שאַרִיסְטוֹ ואַרִיסְטוֹטֶלֵס היו אבא וילד!

פשוניאק אני אף פעם לא אמרתי ולא רמזתי שאַרִיסְטוֹ ואַרִיסְטוֹטֶלֵס היו אבא וילד.

למקה אנשים מדברים סתם, באוויר, בלי אסמכתא, בלי בסיס, בזמן שאנשים אחרים יושבים ומקדישים את כל החיים למחקר רציני, ולא זורקים שאַרִיסְטוֹ ואַרִיסְטוֹטֶלֵס היו אבא וילד!

פשוניאק סליחה, לא התכוונתי לריב, ולא אמרתי כלום.

[פאוזה]

למקה גוֹלוֹנְקָה בפריז. אם הוא היה פה, הוא כבר היה מייעץ לי, פותר את הכל.

פשוניאק נלך הביתה?

למקה ועל השאלה למה היא, אענה לך: היא, ורק היא. לְמַרְאֶהָ אני רוטט, לְמַרְאֶהָ אני אבוד. איך כל העולם המטומטם לא רואה שאין אחרת בלעדיה. ואני חושב יותר מזה, אני חושב שעלי להיות הרבה יותר איתה, צמוד. לא להסתפק במוצאי שבת בשמונה. ואגיד לך עוד יותר מזה, אני חושב שאני מרגיש צורך נפשי עז לחכות לה עוד הלילה מתחת לבית לאחר ההופעה…

פשוניאק אמרת שקַר…

למקה זה נכון שקַר.

פשוניאק ולילה.

 

למקה וזה נכון שלילה. וחושך. ואני רוצה לדבר קצת על אהבה. אהבה, אהבה, אהבה… אתה מבין, אהבה…

פשוניאק אני מבין.

למקה [קולו רועד]

אהבה…

פשוניאק כן, יש לך ללא ספק דיבור רציני.

למקה מפני שאהבה… אהבה… אהבה…

[פאוזה. בקול קטן ושבור]

אהבה.

פשוניאק [מוחה דמעה מעינו]

מימי לא שמעתי מונולוג יפה מזה על אהבה.

[טופח בעדינות על שכמו של למקה]

יהיה טוב, הכל יחלוף, בסוף יש סוף.

[יוצא. למקה מתכרבל במעילו ושב על עקבותיו]

 

 

תמונה 5

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה עומד ומחכה, מכורבל במעילו. נכנסת ללללה שלובת זרוע אם האִינְהַלָטוֹר טָטָרֶלָה. רואה את למקה. עוצרת]

ללללה מחכה לי?

למקה אני… לא… אני… כן… אני… נאלם דום.

[פאוזה. מבוכה]

החלק הכי טוב הוא החלק השקט.

ללללה אתה מאוד מקשה עלי.

למקה אני יודע שאני אדם קשה.

ללללה ותכיר: הפרופסור טָטָרֶלָה מוונציה.

טטרלה [מקשקש באיטלקית]

למקה השופט לַמְקָה.

ללללה הפרופסור טָטָרֶלָה הוא מומחה לאף-אוזן-גרון, ועושה לי אִינְהַלַצְיָה לאחר ההופעה.

טטרלה [מקשקש באיטלקית]

למקה והפֶּדִיקוּריסט בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה?

ללללה פַּסְפַּרְבַּסְקוּאָה לפי ההופעה, טָטָרֶלָה אחריה.

למקה והשופט לַמְקָה במוצאי שבת בשמונה.

ללללה מוצאי שבת בשמונה.

למקה ואף לא רגע לפנֵי ואף לא רגע אחרֵי.

 

ללללה בדיוק.

למקה [עומד להישבר]

אני כל-כך…

ללללה ועכשיו אם לא אקבל אינהלציה מטָטָרֶלָה מוונציה לא תהיה לי הופעה מחר. נכון, פרופסור טָטָרֶלָה?

טטרלה [מקשקש באיטלקית]

ללללה [ללמקה]

לילה טוב.

למקה אבל תסלחי לי שאני שואל, אינהלציה לא מקבלים לפני ההופעה?

ללללה ועומד ומנדנד ולוחץ! ואורב לי כמו כלב שמירה! ככה זה לא ילך, השופט לַמְקָה הנכבד! אני אשה שצריכה אוויר! אני זמרת!

למקה [מוותר]

ליל מנוחה. מוצאי שבת בשמונה.

[מנופף בידו, קורא בקול]

פרופסור טָטָרֶלָה, עֲשֵׂה כבר שהיא תוכל להגיע לַנמוּכים! מאוד חשוב לנו הנמוּכים!

[ללללה וטטרלה יוצאים. למקה חוכך רגע בדעתו, אחר יוצא בחיפזון]

 

 

תמונה 6

 

[לילה. חדר מדרגות מול דירתו של פשוניאק. למקה דופק בדלת. פשוניאק פותח, לבוש פיג'מה]

פשוניאק מה קרה?

למקה עניין דחוף. אינהלציה.

פשוניאק אתה לא יכול לנשום?

למקה אני מוכרח לברר משהו בקשר לאינהלציה וחשבתי לשאול את כָּכָה-כָּכָה.

פשוניאק כָּכָה-כָּכָה ישֵנה כבר משבע בערב. היא מאוד עייפה.

למקה העניין מאוד דחוף ואני מאוד מוטרד בשאלה בקשר לאינהלציה.

[פשוניאק מצטדד, למקה נכנס]

ככה-ככה [מבחוץ, מחדר השינה]

פְּשׁוֹנְיַאק, מי שם?

פשוניאק השופט לַמְקָה.

ככה-ככה אה, שוב לַמְקָה-טָרָרַמְקָה, בא לבלבל קצת את המוח? מה פתאום לַמְקָה בלילה?

פשוניאק אני לא יודע. הוא בא.

למקה זה נכון. באתי. מצטער שככה בלילה…

ככה-ככה פְּשׁוֹנְיַאק, תשים מים לתה!

 

פשוניאק [ללמקה]

היא מתכוונת לעוגה. התה אצלה הוא רק תירוץ לעוגה. תפקידו לעזור לעוגה לרדת. רק אמצעי עזר כזה. התה הוא אצלה מין נהר כתום שעליו שטים כל מיני מצרכי מכולת במפל הגדול מהלוע לקיבה. עד כדי כך יבש לה והיא עייפה, כָּכָה-כָּכָה שלי.

[נכנסת ככה-ככה]

ככה-ככה משבע אני מנסה להירדם ולא מצליחה בגלל הרעש שאתה עושה, פְּשׁוֹנְיַאק.

פשוניאק למה את אומרת, כָּכָה-כָּכָה? שמעתי אותך נוחרת כבר משבע ורבע. נפלת על המיטה, ומייד – קונצרט.

ככה-ככה אתה שמעת ממני קונצרט? אני קמתי בשמונה לפּיפּי וראיתי אותך עם הראש על החזה מול הטלוויזיה נותן רסיטל, אז אתה שמעת ממני קונצרט? ובעשרה לתשע ירדתי לפריג'ידר וראיתי אותך רובץ על הספה ונותן כזאת סימפוניה, אז אתה נכנסת בתשע ושמעת ממני קונצרט? אתה בכלל שומע משהו, רואה משהו, יודע משהו? אתה עשית פעם משהו? אתה חיית? אתה יודע בכלל למה נולדת?

למקה נו, ואצלכם, אני רואה, חמים. נעים. בית. ואינהלציה?

ככה-ככה מה אינהלציה?

למקה רציתי לברר, את הרי מתמצאת בענייני בריאות ומחלות וככה: אינהלציה עושים לפני שמשתמשים בגרון או אחרי שמשתמשים בגרון?

ככה-ככה כואב לך הגרון?

למקה לא, אני, ככה, בענייני לָלָלָלָה, סתוּם לה קצת…

ככה-ככה מה זה לָלָלָלָה?

למקה אשה, זמרת.

ככה-ככה אי, לַמְקָה, מה יהיה סופך?

למקה תודה. ואינהלציה? לפנֵי או אחרֵי?

ככה-ככה עד כמה שאני יודעת, אינהלציה עושים לפני שצריך את הגרון.

למקה אבל גם לפני השינה, לא? חייבים אינהלציה לפני השינה.

ככה-ככה אפשר גם לפני השינה. אינהלציה לא מזיקה. פְּשׁוֹנְיַאק, מה עם התה?

פשוניאק כבר.

[יוצא]

ככה-ככה פְּשׁוֹנְיַאק עצבני. מי יודע מה יש לו. לא עושה כלום כל היום ועייף. אי, אתם כולכם, השד יודע מה יש לכם, למה ככה ולא ככה.

[בקול]

פְּשׁוֹנְיַאק, תביא את התה למיטה!

[יוצאת. נכנס פשוניאק]

פשוניאק כָּכָה-כָּכָה עצבנית בזמן האחרון. אני לא יודע מה איתה.

למקה ואינהלציה?

פשוניאק מה איתה?

 

למקה לפני השינה או אחריה? נחוץ לי לדעת! מאוד נחוץ לי! אין לזלזל באינהלציה! זלזלו בכל, רק לא באינהלציה! אתה בכלל יודע מה זו אינהלציה? אשה, ובייחוד זמרת, עם רגישות כזאת בגרון מוכרחה אִינְהַלָטוֹר! ובייחוד אחרי ההופעה! נכון שחשוב לפני ההופעה, אבל בייחוד אחרי ההופעה!

פשוניאק לַמְקָה, בוא נשים את הקלפים על השולחן.

למקה ואינהלציה?!

פשוניאק למה אתה מענה את עצמך?

למקה ואתה עם כָּכָה-כָּכָה מה?! תסתכל על עצמך!

[פאוזה]

סליחה. לא באתי לריב או להעליב, רציתי רק לברר בקשר לאינהלציה…

פשוניאק שב, תנוח, תירגע.

למקה זו הצרה, שאין מרגוע.

ככה-ככה [מבחוץ]

פְּשׁוֹנְיַאק, מה עם התה?

פשוניאק כבר!

למקה לילה טוב.

[יוצא בחיפזון]

 

 

תמונה 7

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה עומד בחושך, מכורבל במעילו, מביט למעלה אל חלונות הדירה. לפתע מופיעה ללללה בפתח חדר המדרגות, נושאת תיק, אחריה טטרלה, ברבספסקואה וחורחחליטו, נושאים מזוודות וכבוּדה אישית שלה. היא מבחינה בלמקה, נדהמת, נעצרת]

ללללה השופט לַמְקָה? שוב אתה?

למקה [נבוך ומופתע]

אני.

ללללה שלוש לפנות בוקר. לְמָה אתה מחכה?

למקה אני לא מחכה. אני עומד, אני נושם, אני חי לי. ואַתְּ? שלוש בלילה, עם מזוודות, ועם טָטָרֶלָה ובַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה ו…?

ללללה חוֹרְחֶחֶלִיטוֹ.

חורחחליטו [מקשקש בספרדית]

למקה מה הפעם? מַנִיקוּריסט? מַסַז'יסט?

ללללה [נעלבת]

חוֹרְחֶחֶלִיטוֹ הוא הפסנתרן המלווה שלי.

 

חורחחליטו [מקשקש בספרדית]

טטרלה [מקשקש באיטלקית]

ברבספסקואה [מקשקש בצרפתית]

[צוחקים]

למקה נעים מאוד, השופט לַמְקָה.

[לללללה]

ואיך זה, בשלוש לפנות בוקר?

ללללה לסיבוב הופעות באירופה.

למקה את טסה לאירופה?

ללללה עם שחר.

למקה לא אמרת לי כלום!

ללללה לא אמרתי? חשבתי שאמרתי. אולי שכחתי בגלל ההכנות והחיפזון. ההופעה האחרונה שלי היתה רק חזרה כללית לקראת הריביירה.

למקה [אחוז קינאה]

לריביירה?!

ללללה כן, לריביירה.

למקה עם בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה, טָטָרֶלָה וחוֹרְחֶחֶלִיטוֹ?

ללללה בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה מוכרחים, היבלת, אחרת לא אגיע לַנמוּכים, וטָטָרֶלָה אין ברירה, הנשימה והצרידות, וחוֹרְחֶחֶלִיטוֹ זה מובן מאליו. מתנהלים גם מגעים טלפוניים עם המומחה הגרמני שְׁטְרוּנְץ.

למקה [נאנק]

אלוהים! היא בריביירה, אני פה! מה לא הייתי נותן כדי להיות איתך!

ללללה זה לא אפשרי.

למקה אני יודע. אבל למה לא? אבל כמובן שלא. מאושרים הפֶּדִיקוּריסטים – השופטים בזבל! מתי תשובי?

ללללה שבוע.

למקה זכרי אותי! אל תשכחי! לא תמצאי בכל הריביירה מישהו שאוהב אותך כמו השופט לַמְקָה! זכרי אותי בְּשׁוֹכְבֵּךְ וּבְקוּמֵךְ, בערנות ובחלום, אותי, את השופט לַמְקָה!

ללללה [פונה לצאת, נמלכת, חוזרת, בפנים רציניות]

השופט לַמְקָה, אני רוצה… לדבר איתך גלויות.

למקה לא, למה…

ללללה אני מוכרחה לדבר איתך גלויות.

למקה [בצעקה, חריף, נמרץ]

מה פתאום גלויות?! מה קרה לך?! חצי שנה נפגשים כל מוצאי שבת בשמונה, אני מרים לך את הראש להסתכל לך בעיניים ואת משפילה אותם, אני שואל ואת שותקת, אני מפרפר ואת מצחקקת, וככה חצי שנה, ופתאום – גלויות?! שום גלויות! ניפגש במוצאי שבת הבאה, אחרי הריביירה, בשמונה! נלך, נטייל! אם לא נטייל – נשב! ננשום ונפטפט על כל שטות שבעולם, רק לא על מה שחשוב לנו! ואם לא תרצי לפטפט – ננשום ונשתוק! נסתכל בטיפות הגשם על העלים ונשתוק, נשתוק, נשתוק!

[ללללה מחליקה בידה על לחיו. למקה ממשיך בקול רועד]

לוּ רק יכולת לראות אצלי בִּפְנים!

ללללה אתה מין איש, לַמְקָה… לילה טוב.

[יוצאת, אחריה טטרלה, ברבספסקואה וחורחחליטו]

למקה [לעצמו, או לשמים, או לאנושות כולה]

ואם ישאלו אותי פעם: היכן היתה תמצית חייך? אענה: לחכות מתחת לחלון שלה ברעדת הלב ובלי תקווה – שם, שם היו החיים, רק שם!

 

[סוף מערכה ראשונה]

 

 

מערכה שנייה: קיץ

 

 

תמונה 8

 

[לפנות ערב. רחוב מתחת לדירת ללללה. למקה מחכה. נכנס פשוניאק]

פשוניאק הקיץ הגיע, ואתה עוד מחכה לה מתחת לחלון.

למקה היא חזרה שלשום.

פשוניאק איך היה בריביירה?

למקה מצוין.

פשוניאק היא היתה בריביירה האיטלקית או הצרפתית?

למקה היא היתה בריביירה של קפריסין.

פשוניאק אני מבין.

למקה גם בקפריסין יש ריביירה. אנשים לא כל-כך יודעים מה זה קפריסין, חושבים, קפריסין!…

פשוניאק מה פתאום.

למקה קפריסין זו אירופה, רבותי!

פשוניאק אין ספק, אירופה. האנגלים היו פעם.

למקה וקיבלו אותה פנטסטי.

פשוניאק מי פקפק?

למקה אמנם היו לה קצת בעיות בנמוּכים.

פשוניאק זה מהיבלת.

למקה האונייה עגנה גם בריביירה של טורקיה, גם שם קיבלו אותה פנטסטי.

פשוניאק היא שרה על האונייה?

למקה אוניית פאר.

פשוניאק מי פקפק?

למקה מנמל לנמל. חוויה גדולה.

פשוניאק והמלווים שלה?

למקה זהו שהיא מאוד התאכזבה מבַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה, הוא לא ממש הצליח עם הפֶּדִיקוּר, ופיטרה אותו. גם את טָטָרֶלָה פיטרה, הוא ממש לא רציני, כמעט הרג אותה עם האִינְהַלַצְיוֹת שלו, וחוֹרְחֶחֶלִיטוֹ בכלל לא עזר לה בנמוּכים, ככה שהיא פיטרה את שלושתם.

פשוניאק מי במקומם?

למקה לוּפָּץ בּוֹבִּיץ, מאמן הכושר מיוגוסלביה, הַאגִ'י נוֹגָ'ה, ההוֹמֵיאוֹפַּת מאלבניה, ונַאזִים בֵּיי, האַקוֹרדיוֹניסט המפורסם מטורקיה. מהמגעים הטלפוניים עם שְׁטְרוּנְץ אין לעת עתה תוצאות ברורות.

פשוניאק בקיצור, נסעה עם צרפתי, איטלקי, ספרדי ופסנתר וחזרה עם יוגוסלבי, אלבני, טורקי ואַקוֹרדיוֹן.

למקה היא בפירוש גילתה את הבַּלְקָן. אנשים לא יודעים איזה אוצרות יש בבלקן. אנשים חושבים, הבלקן!… אתם יודעים בכלל מה היה במָקֵדוֹניה? אנשים לא יודעים, אנשים בּוּרים! תיכף תגיד לי גם שאַרִיסְטוֹ ואַרִיסְטוֹטֶלֵס היו אבא וילד…

פשוניאק אני אף פעם לא אמרתי ולא רמזתי…

למקה [צועק]

אל תפסיק אותי! אף פעם אל תפסיק אותי!

פשוניאק סליחה.

[פאוזה]

למקה התחלתי לקחת קורס בפֶּדִיקוּר. אני עומד לשחרר אותה מהתלות הנוראה בבעלי מקצוע זרים. באביב אסיים ואתחיל קורס באִינְהַלַצְיה. אהה, ידידי, חיים חדשים עומדים להתחיל בפנַי ובפניה.

פשוניאק רזית מאוד.

למקה פנטסטי, מה? אני חושב שמצאתי את אורח החיים הבריא בשבילי. אני קם בחמש, שותה חצי כוס קקאו חם ואחריו כפית שמן קיק, הולך לחכות לה מתחת לחלון, חוזר לישון חצי שעה, מתעורר בשש ורבע, מטגן לי כִּלְיַת עֵגֶל במרגרינה, שתי כוסות מים פושרים וארבעה ביסקוויטים עם קינמון. אחר-כך אני יוצא לחכות לה מתחת לחלון לשלושת רבעי שעה. חוזר, שותה חצי כוס מים עם לימון, ואז אני כשר לגמרי ללמוד ברציפות בקורס לפֶּדִיקוּר עד הצהריים. בשתים עשרה בדיוק אני אוכל מאה גרם קציצות חזה הודו עם רבע כוס חומץ ובַּזיליקוּם, חוטף תנומה של רבע שעה, ואז אני קופץ לי לציפייה קטנה נוספת מתחת לחלון, ומשם חוזר לקורס לפֶּדִיקוּר עד שבע בערב. בשבע בערב אני אוכל חצי ביצה קשה טבולה בגרגרי דוחן עם חמש אטריות יבשות מושרות חצי דקה במים ומגולגלות בפרורי צנים, קופץ לעשר דקות לחכות מתחת לחלון, ואז חוזר הביתה לשיעורי בית ושינון החומר בפדיקור. בעשר אני מסיים את השיעורים בפדיקור, לוקח פרוסת בצל חי מתחת ללשון וחוזר לחכות לה מתחת לחלון עד שלוש, שלוש וחצי, בולע את הבצל והולך לישון.

פשוניאק ונרדם בקלות?

למקה מתהפך בנדודי שינה עד עלות השחר. אבל זה לא בגלל התפריט. תוֹדֶה שיש בחוקיות של סדר היום שלי איזה מתכון לבריאות, אושר ואריכות ימים.

פשוניאק זה ללא ספק.

למקה ואני לא יודע אם האלמנט הקובע כאן הוא הפרוסת-בצל-חי מתחת ללשון בעשר בערב, האחראית לניקוי מערכת העיכול דרך שטיפת בלוטות הרוק לקראת השינה, או הכפית-שמן-קיק עם החצי-כוס-קקאו בחמש בבוקר, שמזרזים ומטלטלים את כל המֶטַבּוֹליזם לקראת יום פעילות חדש.

 

פשוניאק אני בטוח ששניהם. ואל תשכח את ההתעסקות בפדיקור.

למקה אני לא שוכח כלום. על כל פנים אני מרגיש הרבה יותר צעיר, ונדמה לי שצמחו לי שערות שחורות במקומות שהיתה לי פעם קרחת.

פשוניאק ועל כל פנים ההרגשה.

למקה אבל, ואת זה יש להדגיש, חשוב לעשות זאת כך שאני אהיה כזה וכלל לא אחר.

פשוניאק למה אתה מתכוון?

למקה אני מתכוון שחשוב לעשות זאת כך שאני אהיה כזה וכלל לא אחר.

פשוניאק [מביט רגע מודאג בלמקה]

זה ברור.

[נושם עמוקות]

השופט לַמְקָה ידידי, שוחחתי עם לָלָלָלָה. כדאי שנדבר גלויות: היא לא תהיה שלך, זה חד-משמעי. מצבך חמור. אתה הולך ומידרדר. תבין שלא נעים לי להתערב, אבל מישהו מוכרח להוציא אותך מזה! צא מזה, לַמְקָה! תתעשת! עקוֹר אותה מראשך!

למקה איפה נפגשתם?

פשוניאק מה זה משנה?

למקה אל תרגיז אותי! אתה לא רואה כמה אני עצבני בגלל הבצל מתחת ללשון?! סליחה, התכוונתי רָגוּעַ, רגוע בגלל הבצל מתחת ללשון. העניין הוא רק שחַם.

פשוניאק אוגוסט.

למקה אני יודע שאוגוסט! אל תרגיז אותי עם אוגוסט. יש לך מזל גדול שהבצל מתחת ללשון מרגיע אותי! איפה היא?! שורף לי! שורף לי שאני משתגע! עזור לי! בלי טובות! לֵךְ מפה לפני שאני מרים עליך יד! לך לכָּכָה-כָּכָה ותכין לה תה ותנו שניכם – אתה רסיטל מול הטלוויזיה והיא קונצרט מול התיקרה!

פשוניאק שלום לך.

[יוצא]

למקה [לעצמו]

"פְּשׁוֹנְיַאק", "פְּשׁוֹנְיַאק". אני מגלגל לי "פְּשׁוֹנְיַאק" על הלשון. "פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק…" שם משונה. "פְּשׁוֹנְיַאק". גם נראֶה משונה. עד היום לא שמתי לב לניבים שלו. איזה ניבים! והשפתיים שלו נמשכות למטה במין אכזריות… יש משהו מפחיד בפְּשׁוֹנְיַאק. עלי לנער את עצמי חזק מהראייה הרגילה של פְּשׁוֹנְיַאק ולראות את פְּשׁוֹנְיַאק כפי שהוא.

 

 

תמונה 9

 

 

[ערב. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. נכנסת ללללה, בלוויית נאזים ביי, לופץ בוביץ והאג'י נוג'ה]

ללללה אה, ואתה, כרגיל, פה. כבר הכרתי לך את ההוֹמֵיאוֹפַּת שלי, הַאגִ'י נוֹגָ'ה, המאמן היוגוסלבי לוּפָּץ בּוֹבִּיץ והאַקוֹרדיוֹניסט נַאזִים בֵּיי?

למקה ודאי, ודאי, הכרת.

[שלושת המלווים מקשקשים באלבנית, סרבית וטורקית]

ואתם לאן? לחזרה מוזיקלית?

ללללה ודאי.

למקה ואחר כך למועדון לילה לפורקן הלחץ.

ללללה זה מובן מאליו.

למקה ואולי גם מסיבונת.

ללללה אני אשה שמוזמנת, מה לעשות? מזמינים לפה, מזמינים לשם, אני מסתובבת לי על היבלת שלי, קצת מפזזת, קצת רוקדת, הרבה נשרכת, למה לא? באתי לעולם ולא אטעם?

למקה ודאי, תטעמי.

ללללה אעבור את החיים כאילו אני מקלפת בצל?

למקה מה פתאום!

ללללה אבל היבלת הזאת, אח, אלמלא היבלת…

למקה בי נשבעתי! אגמור את הקורס לפֶּדִיקוּר ואשמיד אותה!

ללללה מילא, גם ככה חיים. ובקפריסין היו קונצרטים לא רעים.

למקה מי לא שמע! שתית שמפּניה?

ללללה ואם שתיתי!

למקה ואני עם בצל מתחת ללשון.

ללללה [צוחקת]

ועם פְּשׁוֹנְיַאק.

למקה למה את מזכירה פתאום את פְּשׁוֹנְיַאק?

ללללה הוא חבר שלך.

למקה כן, מין חבר, אז מה?

ללללה אז כלום.

למקה היית בפְּשׁוֹנְיַאק, המשיכי.

ללללה אין מה להמשיך, רק הזכרתי את פְּשׁוֹנְיַאק.

למקה אוהו, שוב פְּשׁוֹנְיַאק. נכנס אצלך עמוק פְּשׁוֹנְיַאק, אני רואה.

ללללה [שרה]

פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…

למקה גברתי, את לא מפסיקה לדבר על פְּשׁוֹנְיַאק מרגע שחזרת.

 

ללללה [שרה]

פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…

למקה למסור משהו לפְּשׁוֹנְיַאק?

ללללה פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…

למקה יפה, תשובה טובה. תשובה ניצחת. "מה למסור לפְּשׁוֹנְיַאק?" – "פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…". ממולח מאוד. "מה למסור לפְּשׁוֹנְיַאק?" – "פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…". יפה.

[מסמיך את פניו אל פניה. חרש]

הביטו איך מקנן לה במוח פְּשׁוֹנְיַאק. כאילו לא שקוף איך מוחה רוחש כל הזמן פְּשׁוֹנְיַאק ופְּשׁוֹנְיַאק! העיניים מתרוצצות, מחפשות את פְּשׁוֹנְיַאק, הידיים רוטטות מרצון לגעת בפְּשׁוֹנְיַאק, כולה נושמת פְּשׁוֹנְיַאק, כולה מעטפה לבנה המכילה מלה אחת…

[פתאום מסתער עליה, תופס אותה בצווארה ומטלטל אותה]

"ומה למסור לפְּשׁוֹנְיַאק?" – "פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…"

[שלושת מלוויה של ללללה תופסים את למקה והודפים אותו ממנה. הוא נופל ארצה]

ללללה [צוחקת, שרה]

פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…

למקה [ממלמל לעצמו]

פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק, פְּשׁוֹנְיַאק!…

[יוצא בחרי-אף]

 

 

תמונה 10

[לילה. חדר מדרגות על סף דירתו של פשוניאק. למקה דופק על הדלת. פשוניאק פותח, לבוש פיג'מה]

פשוניאק חשבתי בדיוק ללכת לישון.

למקה הלילה רק מתחיל. איזו אשה! מכל קצווי תבל! שלא להזכיר מגעים טלפוניים בלתי פוסקים עם הגרמני שְטְרוּנְץ! והיא – רק פְּשׁוֹנְיַאק ופְּשׁוֹנְיַאק!

פשוניאק תן לי ללכת לישון.

למקה [מתבונן בו במבט חוזר]

זוהמה כזאת, לא האמנתי.

פשוניאק לַמְקָה, אל תבוא לפה יותר.

למקה ובעצם, תמיד האמנתי ואמרתי בליבי: "פְּשׁוֹנְיַאק?" והמציאות טפחה במלוא האכזריות על פני: "כן, פְּשׁוֹנְיַאק". תביט איך אתה נראה. אתה בכלל ילוּד אשה? אתה רשום כאזרח?

 

פשוניאק ידידי השופט לַמְקָה, אני אומר לך בפעם האחרונה, אתה זקוק לעזרה. ניסיתי. אל תבוא לפה יותר.

למקה לאן אתה מציע?

פשוניאק סע לנופש.

למקה כמובן. אסע לנופש, ובינתיים אתה והיא…

פשוניאק על מה אתה מדבר?!

למקה לו רק היית ילוּד אשה. אבל אתה תְעַנֶה אותי לנצח.

פשוניאק לילה טוב.

[מנסה לטרוק בפניו את הדלת. למקה מצליח להשתרבב בין הדלת למשקוף]

למקה שמעת על שיטת הטָאוֹ הסינית? – לא גומרים! מושכים ומושכים לילות על לילות ולא גומרים! גם האשה נהנית, גם חוסכים זרעונים, גם מאריכים ימים!

ככה-ככה [מבחוץ]

מי שם, פְּשׁוֹנְיַאק?

פשוניאק השופט לַמְקָה.

ככה-ככה [מבחוץ]

קְרָא למשטרה! אני בחיים לא אישן! אני אמות! אני אומרת לך: קרא למשטרה!

פשוניאק לא צריך לצעוק, כָּכָה-כָּכָה. לא צריך תמיד לצעוק מהחדר השני. אפשר גם לפעמים בשקט. פנים אל פנים.

[צועק בכל כוחו]

לא צריך תמיד לצעוק, כָּכָה-כָּכָה!!!

למקה נסה את שיטת הטָאוֹ פעם באביב ופעם בסתיו – פַּךְ-פַּךְ-פַּךְ! כל שאר הלילות – מושכים!

[מצחקק, מסמיך את פניו אל פני פשוניאק]

מושכים ומושכים ולא גומרים! לא תשקרו אותי יותר!

[יוצא בחיפזון]

 

תמונה 11

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. נכנסת ללללה בלוויית נאזים ביי, לופץ בוביץ, האג'י נוג'ה ושלושה כושים זקנים]

למקה מה? ומי אלה?

ללללה [צוחקת]

"הברבורים" – שלישייה מגַ'מַייקה. ממשיכים את המסיבה אצלי. העיניים שלך נוצצות. אתה מפחיד אותי.

למקה [מתנשם בכבדות]

שמעי, אני… אני לא מסוגל… את ופְּשׁוֹנְיַאק… כן או לא?

 

ללללה [מביטה בו במבט חודר, לפתע צוחקת, חדלה. בקור-רוח]

ודאי שכן.

למקה כל הזמן?

ללללה ודאי. לא הרגשת? מתחת לאפך.

למקה אמרי זאת שוב.

ללללה לא הרגשת? מתחת לאפך.

למקה את כל-כך מכאיבה לי. שוב.

ללללה מתחת לאפך. כל הזמן.

למקה [זועק]

ושוב!

ללללה אין לי זמן, מחכים לי.

למקה לו רק ידעת כמה אני סובל.

ללללה אז מה, סְבוֹל לך.

[פונה לצאת]

למקה [מחוויר]

ככה זה לא יימשך!

ללללה [מסתובבת אליו, בחיוך]

באמת? אני רק שורקת לך – אתה בא על ארבע.

[יוצאת]

למקה [בגרון חנוק]

איך יָכוֹלת?! אבל מה אני שואל "איך יכולת?" – ודאי שיכולת. לא יכולת אלא אֶת זה. מה עוד אַת יכולה זולת זה?

[יוצא בחיפזון]

 

 

תמונה 12

 

[לילה. חדר המדרגות על סף דירתו של פשוניאק. למקה דופק על הדלת. ככה- ככה פותחת, עיניה אדומות]

למקה איפה פְּשׁוֹנְיַאק?

ככה-ככה [מנסה להיות עניינית ואובייקטיבית, רק קולה רועד קצת]

פְּשׁוֹנְיַאק לא גר פה יותר. פְּשׁוֹנְיַאק נמצא במלון שיקאגו על שפת הים.

למקה [המום]

מה קרה?!

ככה-ככה לא קרה כלום. פְּשׁוֹנְיַאק פשוט לא גר פה יותר. למי שמחפש אותו, פְּשׁוֹנְיַאק במלון שיקאגו על שפת הים.

 

למקה שלום.

ככה-ככה שלום שלום. פְּשׁוֹנְיַאק פשוט לא גר פה יותר. תמצאו אותו במלון שיקאגו על שפת הים.

[למקה יוצא, ככה-ככה סוגרת את הדלת]

 

 

תמונה 13

 

[לילה. סף חדרו של פשוניאק במלון זול. למקה דופק על הדלת. פשוניאק פותח, שתוי]

למקה מה קרה?

פשוניאק עזבתי את כָּכָה-כָּכָה באמצע הכנת תה. עמדתי במטבח והסתכלתי בקומקום. פתאום נעצרה הנשימה, פחד מקפיא תקף: "הלא אמות פעם! לא אהיה!" אחר-כך חזרה הנשימה, הזעתי בכל הגוף כמו בקדחת: "זה עכשיו, עכשיו אתה חי! לא יהיו חיים אחרים! הנה העולם, הנה שולחן, כיסא, חלון, עץ, שמים! ואיפה אני?!" – זה הסיפור כולו. ארזתי מזוודה, ועכשיו אני במלון זול על שפת הים, יושב על מיטה עם הראש בין הידיים ושוב פחד מקפיא: "אמות פעם!"

למקה אני לא קונה את התירוץ הזה. עזבת את הבית מפני שאתה והיא… היא אגב הודתה בכל, התמימה. כל ימיך ארבת לי וחיכית לפגוע בי. אתה שטן אמיתי. איש מאיתנו לא הכיר את פְּשׁוֹנְיַאק. היתלת בכולנו, פְּשׁוֹנְיַאק. פְּשׁוֹנְיַאק, אחד הנוכלים הגדולים במאה העשרים, אם לא הגדול שבהם! מה העולם ידע על פְּשׁוֹנְיַאק? נחשפים דברים שהעולם רק מתחיל לפעור עליהם את הפה בתדהמה! אדוני, אתה פגעת אנוּשוֹת בכבודי ואני מזמין אותך לדו-קרב בירייה לחיים ולמוות!

פשוניאק קח אקדח והרוג אותי, לַמְקָה, אין לי כוח אליך. אגב, אתה תעשה איתי חסד גדול.

למה: אני לא רוצח, אני ג'נטלמן פגוע! דו-קרב לחיים ולמוות!

[נכנסת ככה-ככה, פרועת שיער, מנסה להתאפק, להיות שקולה. פאוזה]

ככה-ככה פְּשׁוֹנְיַאק, קח את המזוודה ובוא הביתה!

[פאוזה]

קח את המזוודה, פְּשׁוֹנְיַאק.

[פאוזה]

פְּשׁוֹנְיַאק, קח את המזוודה ובוא הביתה!

פשוניאקL איזה ייאוש, איזו תִפְלוּת – לחזור לתה של כָּכָה-כָּכָה! תה ושוב תה ושוב תה! אלוהים אדירים, לאחר שבראת את הנחלים והמעיינות, הנהרות והאגמים, הימים והאוקיינוסים, איך הצלחת לברוא גם את האוקיינוס האדיר מכל, אוקיינוס התה של כָּכָה-כָּכָה!

 

ככה-ככה [על סף בכי]

פְּשׁוֹנְיַאק, קח את המזוודה ובוא הביתה!

[פאוזה]

אני רוצה להגיד לך משהו, פְּשׁוֹנְיַאק: אם אתה יכול ככה פשוט ישר לאחר החופה לקום וללכת, כנראה שטעיתי, טעיתי בכל השיקולים שלי.

פשוניאק עברו עשרים ושש שנים מהחופה!

ככה-ככה עשרים ושש שנה וישר בורחים?! ואל תחשוב שלא הזהירו אותי: זה טיפוס שמבטיח חתונות ובורח מתחת לחופה ובסוף יפזר גם צ'קים בלי כיסוי! ולא טעו!

פשוניאק הבנתי. עוד משהו?

ככה-ככה כן. באתי להגיד לך שהייתי נאיבית! שאילו ידעתי שישר מהחופה ככה אחרי עשרים ושש שנה, הייתי חושבת פעמיים ומתכננת לי את החיים כמו שצריך! לא עם מישהו שאין לו מנוחה, שנכנס איתי בדלת וקופץ אחרי עשרים ושש שנה מהחלון! ככה שאם אתה רוצה לחזור – תחזור, ואם לא – אז מה יהיה?!

[הדמעות חונקות אותה, היא מבליגה]

ורציתי להגיד לך עוד משהו: הבית ריק בלעדיך, פְּשׁוֹנְיַאק.

[פאוזה]

ורציתי להגיד לך עוד משהו: תאמין לי שלָמוּת עם כָּכָה-כָּכָה לא פחות טוב מלמות עם לַמְקָה!

פשוניאק כָּכָה-כָּכָה, גם אני רוצה להגיד לך משהו: צאי סוף סוף מהמיטה – אין פְּשׁוֹנְיַאק! פְּשׁוֹנְיַאק וכָּכָה-כָּכָה – הסוף! החליפי מצעים, הסתרקי, שימי פּוּדרה, לבשי שמלה נורמלית. קחי את עצמך בידיים. צאי אל העולם, חִטְפִי עציץ על הראש ומוּתי!!

[מתפקע מצחוק]

ככה-ככה [בקול קטן, ממלמלת, כמעט לעצמה]

אני לא חיכיתי לזה… לא הוגן… עשרים ושש שנה… אני לא חיכיתי לזה…

[מתייפחת, יוצאת במרוצה. פשוניאק עדיין בשיירי צחוקו]

פשוניאק ואם ישאלו אותי בסוף ימי: מה עשית בעולם? – אענה: אני שיחקתי את פְּשׁוֹנְיַאק. שמעתם פעם על דמות בשם פְּשׁוֹנְיַאק? אני שיחקתי אותה. שמי אף-אחד ואני שיחקתי את פְּשׁוֹנְיַאק.

למקה הכן את עצמך. לא נחוצים עדים, רק אקדח. נמצא מקום בחורשה מחוץ לעיר, אני אהרוג אותך כמו כלב!

[יוצא]

 

 

 

תמונה 14

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. נכנסת ללללה. אחריה שלושת הכושים, כולם עם מזוודות. ללללה רואה את למקה, מצטחקת]

ללללה ואתה עוד פה? – חסר היה לך שלא תהיה!

למקה אני פה, אני פה! ואת, לאן באישון לילה? לסיבוב הופעות בריביירה? ואיפה המלווים?

ללללה אז ככה: לוּפָּץ בּוֹבִּיץ פרש, בעיות משפחתיות, הַאגִ'י נוֹגָ'ה היה צריך לחזור בדחיפות לאלבניה, ונַאזִים בֵּיי בגלל חילוקי דעות מקצועיים. עכשיו רק אני ו"הברבורים". האונייה מחכה.

למקה אני כבר רואה בדמיוני: אונייה מחכה! אשה! פמליה! "הברבורים"! מג'מייקה!

ללללה ושומר-סף אחד שמחכה לי פה.

למקה שתמיד מחכה לך פה.

ללללה אני כל-כך אוהבת לראות שאתה פה. כמו שהשמש זורחת – למקה מחכה. חוק טבע. שלי, שלי.

למקה היחיד, שלך.

[קולו נשבר]

עלייך אני לא כועס, ללללה אהובתי. את אשה תמימה, אבל הוא!…

ללללה אני נורא ממהרת.

למקה אני מבין אותך.

ללללה שמור לי היטב על הבית.

למקה ולשאלתֵךְ מה יקרה איתי בהעדרֵךְ, אני עונה לך: יהיה דו-קרב.

ללללה [מוטרדת בענייניה]

סוכנים מתקשרים ומציעים, אומרים רק שאם בעיית הנמוּכים תיפתר…

למקה ולדאגתֵךְ לחיי, אענה לך: אין סיכוי שאמות. הבר-מינן הוא פְּשׁוֹנְיַאק.

ללללה [היא בשלה, ופתאום, במין התלהבות, תחינה ילדותית בקולה]

כי מחכים לי באופק עוד כאלה דברים… נכון?…

למקה נכון.

ללללה עוד לא מאוחר! העולם עוד יהיה שלי! נכון?…

למקה נכון.

ללללה אתה מבטיח לי?

למקה מבטיח. העולם יהיה שלך, ואני בתוכו.

ללללה [נחפזת]

ודאי, ודאי, נתראה במוצאי שבת הבאה!

[יוצאת, אחריה כל הפמליה]

 

למקה איזה גב!

[מנופף לה בידו לשלום]

אהובה שלי, יקרה… אני כל-כך רוצה אותך, ואני כל-כך יודע שכלום לא יעזור!… איזה צירוף ארור, נפלא! לחיות כמו מיתר דרוך, עומד לפקוע! בואי, אהובה, הרטיטי את ליבי, אשמיע צליל נפש חרישי, ואז – פּוּףף!…

 

[סוף מערכה שנייה]

 

 

מערכה שלישית: סתיו

 

 

תמונה 15

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה]

למקה [לעצמו]

הסתיו הקדים. קר לי. ואני רעב וצמא. ואני כרגיל מחכה. פְּשׁוֹנְיַאק איננו. לוּ היה פה פְּשׁוֹנְיַאק, הייתי מדבר אליו, אבל פְּשׁוֹנְיַאק איננו. לוּ היה פה פְּשׁוֹנְיַאק.

[חולץ את נעליו, מרים אותן בידיו זו מול זו ומנהל דיאלוג בין שתיהן. אחת מייצגת אותו, אחת את פשוניאק]

– מה שלומך, השופט לַמְקָה?

– עצוב לי, פְּשׁוֹנְיַאק. הזמן עובר. אני מחכה. הרגליים כואבות. הבצל לא עזר. צדקת: יום אחד נמות.

– אי, לַמְקָה, לַמְקָה, אתה עוד מחכה לה מתחת לחלון.

– היא חזרה שלשום.

– איך קיבלו אותה בריביירה של קפריסין?

– היא לא היתה בריביירה של קפריסין.

– אבל הפליגה באונייה.

– האונייה לא הפליגה.

– התקלקלה?

– בכלל לא. הפכו אותה למסעדה.

– היא שרה במסעדה?

– בדרום העיר, בקצה הריביירה שלנו.

– היא הפכה לזמרת מסעדות?

– וקצת מלצרית בין השירים.

– ו"הברבורים"?

– גורשו בחזרה לקונגו.

– אמרת "שלישייה מג'מייקה"!

– התברר שפליטים מקונגו.

– היא נשארה אם כך לבד.

– מה פתאום! אשה כמוה! חזרה עם חַרוּז פַרְדוּכִי.

– מפקיסטאן?

 

– חַרוּז פַרְדוּכִי הוא מפה.

– אין דבר, לא תמיד מוכרחים להיות בינלאומי. גם לאומי טוב. והוא, פַרְדוּכִי, מה? אַקוֹרדיוֹניסט? אִינְהַלָטוֹר? פֶּדִיקוּריסט?

– חַרוּז פַרְדוּכִי הוא… עוד לא ידוע מה תפקידו.

[מצמיד את הנעליים זו לזו]

פְּשׁוֹנְיַאק ידידי, קר לי. חלפו זמנינו הטובים, וגם הם היו רעים. חלפו ולא ישובו. אגב, גוֹלוֹנְקָה פה, הוא בדיוק הגיע עכשיו מטיול במרוקו, אבל הוא ישן עכשיו, עוד לא הספקתי לדבר איתו.

[נכנסת ללללה ואחריה חרוז פרדוכי, מתכוננת לעבור על פיו ללא אומר]

למקה שלום לך, נשגבה ומהוללת.

ללללה שלום לך, מצפה עד בוש. ואת חַרוּז פַרְדוּכִי כבר הכרת.

למקה ודאי, הכרתי, חַרוּז פַרְדוּכִי, מי לא מכיר. שלום לך חַרוּז פַרְדוּכִי, נעים מאוד, השופט לַמְקָה. ותפקידך?

פרדוכי [אל ללללה]

מה הוא רוצה?

למקה [אל ללללה]

ותפקידו?

ללללה תפקידו?

למקה שומר ראש חדש? המחליף של לוּפָּץ בּוֹבִּיץ?

ללללה חַרוּז פַרְדוּכִי הוא… כבר אין לי צורך בשומר ראש.

למקה אַקוֹרדיוֹניסט? מפוחית?

ללללה לא.

למקה אם ככה, חַרוּז פַרְדוּכִי מה?

ללללה הוא… ידיד.

למקה איזה ידיד?

ללללה פשוט ידיד.

[פאוזה]

למקה יפה.

[פרדוכי מנשק אותה על פיה]

יפה, מין ידיד, מה? יפה. גם ידיד צריך, לא רק מלווה.

[פאוזה]

ולשאלתֵךְ מה קורה כאן, כאן בהעדרֵךְ ההכנות לדו-קרב בעיצומן.

ללללה לילה טוב.

למקה לילה טוב. וכאן, לשאלתֵךְ, מתכוננים לקנות אקדח ולהרוג מייד כשאגמור את הקורס.

[ללללה יוצאת עם פרדוכי. למקה נועל את נעליו ויוצא]

 

 

 

תמונה 16

 

[לילה. סף חדרו של פשוניאק במלון. למקה דופק על הדלת. פשוניאק פותח, שתוי, מוזנח]

למקה ואתה עוד על מזוודות.

פשוניאק כן.

למקה אני פה רשמית בקשר לדו-קרב.

פשוניאק כן.

למקה [מתקרב אליו, בשקט]

זכותך לחסל את הפרשה בהתנצלות. אתה מתנצל?

פשוניאק לא.

למקה בשום פנים ואופן לא?

פשוניאק לא.

למקה לפחות מתחרט בלב?

פשוניאק לא.

למקה אפילו לא קמצוץ?

פשוניאק לא.

למקה אם ככה, אתה שוב מכריח אותי לירות בך כמו בכלב. יש לך מחשבה שנייה?

פשוניאק לא.

למקה קח לך זמן, אתה לא חייב לענות לי מייד.

פשוניאק אין לי ולא תהיה לי מחשבה שנייה.

למקה כלומר?

פשוניאק כלומר, כלום.

למקה כלומר, אתה מתחרט.

פשוניאק כלומר, אני לא מתחרט על כלום.

למקה במקרה כזה אני איאלץ לירות בך כמו בכלב.

פשוניאק את זה כבר אמרת.

למקה שמע, אתה היית חבר שלי. פגעת בי. לא יכול להיות שלא תתחרט. יש לך לב. אתה פְּשׁוֹנְיַאק. אני פשוט חס על חייך. אתה קצת מקל ראש. תבין שאם אני הורג אותך – אתה פשוט לא תהיה.

פשוניאק הכל ברור לי.

למקה לא תוכל אחרי המוות להגיד "רגע, רגע, אני חוזר בי, אני מתחרט!" ולבכות לי "סְלַח, השופט לַמְקָה, מְחַל, השופט לַמְקָה!" – שום סליחה! מוות זה מוות! וקבר, כמובן! וחושך! וכולי וכולי!

פשוניאק הכל ברור לי.

למקה טוב, אם ככה, אל תגיד שלא הזהרתי אותך. מתי אתה מוכן לדו-קרב?

פשוניאק מתי שתרצה.

למקה יש לך אקדח?

 

פשוניאק לא.

למקה אתה יודע לירות.

פשוניאק לא.

למקה יפה. אם ככה, כדאי שתירשם לקורס ירי באקדח ותקנה אחד, כי אני נרשם מייד לקורס, וברגע שאני גומר לעבור הרשמה אני מתחיל ללא דיחוי את הקורס, קונה אקדח וכדורים, עובר קורס משלים נוסף בקליעה, ולאחר שאני מסיים תקופה נוספת של אימונים והסתגלות לאקדח, אני הורג אותך מייד ללא דיחוי כמו כלב!

[יוצא קוממיות]

 

 

תמונה 17

 

[לילה. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. ללללה יוצאת מפתח הבית]

למקה לריביירה?

ללללה אני מלצרית במשמרת לילה.

למקה ופַרְדוּכִי?

ללללה מלצר באותה משמרת.

למקה והזימרה?

ללללה אני עייפה. אני חושבת שאיבדתי את הקול. גם את החשק, השאיפות. גם נפלה לי שן. הנה.

[פוערת את פיה ומראה לו]

הכל נרקב.

למקה היי שלי. אני התקווה היחידה שעוד נותרה לך.

ללללה אף פעם לא האמנת בכישרון שלי.

למקה אני אוהב אותך. ידעת שאני יכול לעשות גם פֶּדִיקוּר?

ללללה [משחקת בשערו, בכובעו, בפניו]

למה אתה לא מישהו אחר, תגיד לי. למה, תגיד לי! למה?

[למקה מנסה לחבק אותה, היא משתמטת ממנו]

לוּ רק היית מפסיק להסתכל בי בעיני העגל המעריצות שלך!

[הוא מנסה לנשק אותה]

לא לא, אני אולי נעשית סוּלְיָה בָּלָה, אבל בינינו שום דבר לא השתנה.

למקה לוּ הייתי אחר, לוּ הייתי תקיף, נלחם. לוּ היה לי זקנקן ככה, ושפם ככה, וגובה ככה, ועיניים ככה, ואף ככה, ומצח ככה… היית לוקחת?

ללללה [מחייכת]

נראה שלא.

 

למקה זוכרת את הימים ההם? את כולם? את אלה שהיו, וגם אלה שלא היו. אז עוד החבאת אותם בארונות, את הפֶּדִיקוּריסטים שלך. וכמה חשוב היה הכל. היבלת! העקב! הגברת לא תוכל לשיר! קיראו לפֶּדִיקוּריסט! איפה הפֶּדִיקוּריסט! הוּ-הָה, מהומה, אנשים יוצאים ונכנסים, צלמים, עיתונאים, כן תהיה הופעה, לא תהיה הופעה, הפֶּדִיקוּריסט יצליח, לא יצליח, ומגעים טלפוניים עם הגרמני שְׁטְרוּנְץ, לא נשכח גם את שְׁטְרוּנְץ – כל העולם כמו עצר את נשימתו, ואני בין כולם, כאילו אין שום דבר אחר חשוב בעולם אלא זה, מביט בך בעיניים כלות, בלב נכמר, יפה שלי, נחשקת, אהובה!… אני כל-כך מתגעגע לימים הנפלאים ההם!

[ללללה יוצאת]

 

 

תמונה 18

 

 

[לילה. חדר מדרגות על סף דירת פשוניאק. למקה דופק על הדלת. פשוניאק פותח]

למקה חיפשתי אותך במלון שיקאגו. חזרת הביתה?

פשוניאק הערב. מקומי כאן. חשבתי וחשבתי והחלטתי: מקומי כאן. אני מיסודי אדם מקומי. נחוץ לי מקום. נחוצה לי כָּכָה-כָּכָה. כָּכָה-כָּכָה היא אני.

למקה איך היא קיבלה את זה, שחזרת?

פשוניאק היא לא אמרה מלה וגם אני לא. כָּכָה-כָּכָה ואני החלטנו לא לדבר על זה. כאילו לא היה. כאילו חלמנו. פשוט – לא היה.

[למקה פונה ללכת, פשוניאק סוגר את הדלת. למקה מסתובב, דופק שוב על הדלת. פשוניאק פותח]

למקה אפשר להיכנס? כולי רטוב.

פשוניאק בדיוק חשבתי להיכנס למיטה.

למקה לא אהיה הרבה.

[פשוניאק מצטדד, למקה נכנס]

ואיפה כָּכָה-כָּכָה?

פשוניאק כָּכָה-כָּכָה ישנה. היא מאוד עייפה. היא נחה כל היום ועכשיו היא מאוד עייפה. המנוחה מעייפת אותה נורא. היא קמה מהמיטה אחרי מנוחה ממושכת סחוטה לגמרי, נופלת לכורסה, דורשת תה ועוד תה, גומרת לאכול ונופלת מרוב תשישות.

למקה אולי חסר לה סוכר?

פשוניאק לטענתה חסר לה הכל. ובייחוד יש לה חוסר מצטבר של שלושים שנות מנוחה. היא ממש הרוסה, ויש חשש שלא תקום יותר מרוב שהיא לא קמה.

ככה-ככה [מבחוץ]

פְּשׁוֹנְיַאק, מי בבית?

 

פשוניאק השופט לַמְקָה.

ככה-ככה [נכנסת]

אי, שוב לַמְקָה-טָרָרַמְקָה, תשים מים לתה!

פשוניאק כבר.

[יוצא]

ככה-ככה [מצטחקת במרירות]

ואני לא יודעת למה נשארתי עם פְּשׁוֹנְיַאק. יכולתי להישאר בפריז. הציעו לי. היה לי קְלוֹד. יכולתי. פְּשׁוֹנְיַאק כתב. התחנן. הבטיח. גם נראָה אז קצת שונה. אני לא יודעת למה לקחתי את פְּשׁוֹנְיַאק. יכולתי עם קְלוֹד. הכל היה אחרת. הייתי קמה בבוקר לשירת הזמיר. קְלוֹד גר בכפר. הייתי פותחת קליניקה. חשבתי על רפואה טבעונית. בערבים הייתי פורטת על גיטרה, לוגמת מיין הכפר, שרה שַנְסוֹנים. חשבתי ללמוד זימרה אצל סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ. בטח שמעת על סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ.

למקה לא.

ככה-ככה לא שמעת על סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ? בן אדם, אז על מי כן שמעת?! איפה אתה חי?! מה אתה עושה כל היום?! מי אתה?! אי, יש לי פה עסק עם בורים ואַנאַלְפָבֵּיתים, לא שמעו על סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ. אני חוזרת לישון. פְּשׁוֹנְיַאק, ספר לו מי זה סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ. גם עם סַשָׁה טְרַבַּנְשוּ יכולתי. ולמה נשארתי עם פְּשׁוֹנְיַאק – אלוהים יודע. טיפשה. במקום כָּכָה-כָּכָה יכולתי להיות אַנְזֶ'לִיק. ועכשיו אני אישן קצת.

[בקול]

פְּשׁוֹנְיַאק, תביא את התה למיטה!

[יוצאת. נכנס פשוניאק]

למקה כמה נפלא אצלכם – שום דבר לא השתנה.

פשוניאק מה אתה יודע על כָּכָה-כָּכָה! אל תחשוב שרע לי עם כָּכָה-כָּכָה.

למקה אני חושב שטוב לך עם כָּכָה-כָּכָה.

פשוניאק כָּכָה-כָּכָה ואני כבר כל-כך הרבה שנים. אתה לא מסוגל להבין את זה, אתה אף פעם לא חיית ממש עם אשה, לעבור את הגהינום היומיומי – אפילו לא גהינום, סתם אפסיות – האפסיות היומיומית. הלא-כלום הצמיג הזה שאני עובר במשך שלושים שנה עם כָּכָה-כָּכָה. רע לי מאוד עם כָּכָה-כָּכָה. אתה יודע שרע לי עם כָּכָה-כָּכָה?

למקה בהחלט. אני יודע שרע לך עם כָּכָה-כָּכָה.

פשוניאק אמנם לא כל-כך רע יחסית למה שלְךָ רע; אפילו, אם חושבים על זה לעומק, לפחות יש יציבות, אין הפתעות מכָּכָה-כָּכָה. איפה שאתה מניח את כָּכָה-כָּכָה, שם תמצא את כָּכָה-כָּכָה. אני יודע שכָּכָה-כָּכָה היא כָּכָה-כָּכָה וזהו, אפילו די טוב. בעולם הזה שבו אתה לא יודע מה ילד יום, טוב לדעת שיש ציר אחד קבוע ויציב – כָּכָה-כָּכָה! וילך כל השאר לעזאזל! טוב לי, אח, טוב לי עם כָּכָה-כָּכָה!

 

ככה-ככה [מבחוץ]

פְּשׁוֹנְיַאק?!

פשוניאק …אח, כמה נמאס. מתי זה ייגמר!

למקה פְּשׁוֹנְיַאק, עוד נשאר דבר פעוט בינינו. לא אשקוט עד שאסדיר אותו. בוא, אמור לי את האמת. אני רוצה לדעת את האמת. והתנצלות. אני תובע ממך בפעם האחרונה שתתנצל. התנצלות תספק אותי. אני הרי לא אידיוט. אנחנו חיים בסוף המאה העשרים, ואקדחים אני לא אוהב, ולא לצעוק או להשתולל, אתה הרי מכיר אותי. אני אדם שקט ושונא מהומות.

פשוניאק לַמְקָה ידידי, על מה להתנצל? עשרים ושש שנים לא נגעתי באשה חוץ מכָּכָה-כָּכָה, ואני עוד צריך להתנצל על מה שאחרים עשו ללָלָלָלָה מול עיניך?! ועוד משהו: אף פעם לא אמרתי לך מה אני חושב עליה. גם עכשיו לא אוֹמַר. למה הייתי צריך לגעת בה, תגיד לי? האף שלה לא שלה, השיער שלה לא שלה, החזה שלה לא שלה, "הנמוּכים" שלה לא שלה, המחשבות שלה לא שלה – היבלת בהחלט שלה. זה שעשית ממנה עסק כזה – זה עניינך. אני סיימתי.

למקה [כאילו לא שמע כלום, קולו רפה פתאום]

עם הבצל מתחת ללשון הפסקתי. אני רוצה לחזור אל שיגרת חיי. סֵדר ושיגרה. אל לָלָלָלָה כל מוצאי שבת בשמונה – אגב, היא לא נפלאה?

[פאוזה. קולו נחלש]

הלא אתה כבר רואה מי אני. הלא כבר נוכחת לדעת. אז למה להוסיף ולהציק, ולהציק?

[פאוזה]

גוֹלוֹנְקָה נסע. הוא בא ממרוקו, ישן פה לילה והמשיך ישר לתאילנד. לא הספקתי לדבר איתו. חבל.

[יוצא]

 

תמונה 19

 

 

[לפנות בוקר. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה, לצידו פשוניאק. נכנסת ללללה במשקפי שמש, עיניה צבות מבכי. פשוניאק מתרחק, עומד בצד]

למקה איפה פַרְדוּכִי?

ללללה אין פַרְדוּכִי.

 

למקה אז מה, גם לא פַרְדוּכִי.

[פאוזה]

אי, אימפריה, אימפריה, לאן הגעת. לאן הגענו כולנו. אני מביט בך ורואה את העקבות שחרץ בך הזמן, הזמן שהרס אותך והשאיר חורבות. אבל מתחת לחורבות ולהריסות אני רואה את הארמון שהיה פעם, ושיכול היה להיות, לפחות בחלומותי. הארמון הזה לעולם לא ייפול.

ללללה לעולם לא אהיה שלך, לַמְקָה. שכח מזה. אפילו אם תדרוס אותי רכבת, אני לא אהיה שלך.

למקה החורף הקדים. עוד מעט יתחילו הימים הנפלאים של האביב.

ללללה לעולם לא אהיה שלך, שמעת?!

למקה העולם יתחדש.

ללללה [זועקת]

לעולם-לעולם לא אהיה שלך! לעולם לא!

למקה ואצלך בבית טוב וחמים. היינו מתכרבלים בשעת סערה בחוץ. אחר-כך היינו יוצאים לטייל. ובדיוק הסערה היתה שוככת. ופתאום היה קיץ, ואנחנו היינו בבגדי-ים, בריביירה הצרפתית, בני תשע. ופתאום היה ערב. ואמנו היתה קוראת לנו. חביתה וסלט וכוס קקאו ולמיטה. סדינים נקיים, חלומות משונים ונפלאים.

[מתחיל לבכות. ללללה מניחה את ידה על לחיו]

ללללה השופט לַמְקָה… השופט לַמְקָה…

למקה איזה "שופט לַמְקָה"? עד מתי תמשיכו עם "השופט לַמְקָה"? שפטתי פעם לפני שנים בתחרות מלכת היופי השכונתית, ומאז – "השופט לַמְקָה"!…

[ללללה צוחקת]

את זקוקה לטיפול שיניים. ואני זקוק לטיפול שיניים. בואי נעקור, נעקור הכל, ונתחיל מחדש, לנגוס, ללעוס, כמו פעם!

ללללה [דמעות בעיניה, לוחשת לו]

בוא אלי כמו תמיד במוצאי שבת בשמונה.

למקה אהה, אהובתי, אני פשוט בוכה מאוֹשר! כן, מתחת לחלונך, במוצאי שבת כמו תמיד. בשמונה.

[יוצא]

 

תמונה 20

 

[לפנות ערב. חדר מדרגות על סף דירתו של פשוניאק. למקה דופק על דלתו. פשוניאק פותח]

פשוניאק הפעם אני באמת רוצה ללכת לישון, לַמְקָה. אני מוכרח סוף סוף לישון.

למקה אני כבר הולך. זה רק בקשר לדו-קרב…

פשוניאק מה תעשה?

 

למקה מה יש לעשות.

פשוניאק אמרת הדו-קרב…

למקה כן, הדו-קרב.

פשוניאק אז מה אתה חושב לעשות?

למקה לעשות?

פשוניאק מה?

למקה כלום.

פשוניאק איך?

למקה ככה.

פשוניאק אז?

למקה כלום.

פשוניאק כלומר?

למקה מה שאמרתי.

פשוניאק יפה.

למקה אני הולך.

פשוניאק כל טוב לך.

למקה ועוד מלה. אם אתה לא מתנצל – אני מתנצל.

[פורץ בבכי]

סלח, פְּשׁוֹנְיַאק!… אתה החבר הכי טוב שיש לי!…

פשוניאק [מחבק אותו]

לא צריך, לא צריך… יעבור, יעבור…

למקה אפגוש אותה מחר בשמונה. יותר לא אתן לה ללכת.

פשוניאק הלוואי, הלוואי. כל טוב לכם. ואני עם כָּכָה-כָּכָה. אתה יודע, בנעורי, כשחלמתי על העתיד, ראיתי את עצמי מחוץ לקלחת הזוטות וההבלים הממלאים את חיינו כמו קש. ראיתי את עצמי יושב ליד שולחן לאור מנורה קטנה וחושב. או מקשיב לקולו של מישהו, מישהו זקן וגלמוד השוטח את טענותיו וזקוק לעזרתי. להקשיב לו, להבין אותו, לשמוע מישהו באמת-באמת, ומין הרגשה טובה היתה מציפה אותי, של פיוס ואחווה, ושלא חייתי לשווא. כלום לא יצא מזה. אותן זוטות ואותם הבלים כל יום מימי חיי.

למקה אדם כמוך עוד לא ראיתי, פְּשׁוֹנְיַאק.

פשוניאק אל תגזים, אני דיברתי רק על החלומות, ובמציאות…

[נאנח]

אבל יהיה טוב, הכל יחלוף, בסוף יש סוף.

[למקה יוצא]

 

 

 

תמונה 21

 

[לפנות ערב. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. נכנסת ללללה עם מזוודה. למקה אינו מאמין]

למקה ללללה?

[היא נבהלת, נרתעת רגע, אחר-כך משפילה את ראשה, עומדת בלי ניע]

את נוסעת?

[היא מהנהנת בראשה]

קבענו בשמונה.

ללללה למה באת בשש?

למקה הלב בישר לי משהו רע. לא יכולתי לחכות בבית. וצדקתי. אילו באתי בשמונה – כבר לא היית.

[פאוזה]

לאן?

ללללה [מושכת בכתפיה]

אין לי מושג.

למקה מישהו מחכה לך?

ללללה אף אחד.

למקה [ברגע של אינטימיות , חרש]

מילא, כל עוד היו לך נפילים כמו טָטָרֶלָה ובַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה, טלפונים לשְׁטְרוּנְץ, אפילו לוּפָּץ בּוֹבִּיץ – שתקתי. גם כשירדת לחַרוּז פַרְדוּכִי עדיין לא ראיתי את עצמי מועמד שווה ערך. אבל עכשיו הלך גם חַרוּז פַרְדוּכִי, אז אמרי, למה לא אני?

[פאוזה]

למה, לָלָלָלָה? למה כל מי שרק עבר על פנייך כבר נגע בך וחיבק אותך, ורק אני לא? למה לא אני? מה אין בי?

ללללה [מושכת בכתפיה. פתאום פורצת בבכי]

אֱהַב אותי!

למקה [מדוכדך]

את רואה שאני לא מפסיק לאהוב אותך. אפילו אם ארצה לחדול – לא אוכל.

[מפויס, מנסה להתבדח]

נו, לָלָלָלָה, אולי תעשי את הבלתי צפוי ותאהבי אותי? אָה? קסם קטן, במיוחד לשופט לַמְקָה? אָה? עשי, עשי את הבלתי צפוי, הפתיעי!… לא?…

ללללה ניפרד עכשיו.

[פאוזה]

למקה ותגידי לי עוד משהו, אהובתי. מה האמת בשמועה שלָלָלָלָה וִיוַוצֶ'ה הוא רק שמך האמנותי, ובמקור שמך הוא אחר, מוּסְיָה פּוֹדְגוֹרְנִיק.

 

ללללה השמועה נכונה.

למקה לא חשוב. החשוב הוא השם האמנותי. וגם מוּסְיָה פּוֹדְגוֹרְנִיק טוב. הכל טוב. ושלא יהיו לך גם רגשי נחיתות בגלל הריביירה שלנו. גם משלנו טוב. מה יש, הרי זה שלנו, ולא צריך בַּרְבַּסְפַּסְקוּאָה וטָטָרֶלָה ושְׁטְרוּנְץ וכל היתר. מי צריך אותם. כמה נמאס לי לקנא בצרפתים. גם משלנו טוב, גם משלנו.

ללללה השופט לַמְקָה, אתה המַתנה הכי גדולה שהיתה לי אי-פעם.

למקה לוּ רק היית לוקחת.

ללללה אין לך מושג… אין לך מושג…

[דמעות נוצצות בעיניה]

איזה איש אתה… איזה איש יקר ונפלא אתה… האהבה שלך נתנה לי משהו שאיש לא נתן לי מעולם… ולעולם כבר לא יהיה לי…

[מנשקת אותו על פיו, על מצחו, על עיניו]

איזה איש אתה… איזה איש נפלא ויקר אתה…

למקה לוּ רק היית…

ללללה אה, אלמלא היבלת, היבלת! הייתי יכולה להגיע לַנמוּכים, לְאוֹקְטָבוֹת שהעולם לא שיער. כל החיים היו משתנים, אמריקה היתה משתטחת. חבל. טובי הפֶּדִיקוּריסטים התגייסו. אי-אפשר לעזור! גדולי האמרגנים אמרו: אם לא היבלת – אוֹהוֹ!…

למקה נזכור את זה בימים שיבואו: אלמלא כך ולא אחרת – היה לנו "אוֹהוֹ!" גדול!

[ללללה יוצא. למקה עומד ומנופף בידו לשלום]

 

[סוף]

×