{imageloader group="imageloader" dirpath="images/galleries/books/max" thumbwidth=380 thumbdisplaywidth=400 thumbheight=180 thumbdisplayheight=190}

 

הַדּוֹד מַקְס מִתְוַדֵּעַ אֶל הַקּוֹרְאִים:

שָלוֹם לְכָל הַיְלָדִים
אֲנִי הַדּוֹד מַקְס.
עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ אֶסְתּוֹבֵב
כְּמוֹ בְּגַלְגַּל עֲנָק.

 


 

הַדּוֹד מְסַפֵּר עַל הֻלַּדְתּוֹ:

נוֹלַדְתִּי בְּבַיִת קָטָן עַל רֹאשׁ הָר.
הָיָה אָז חֹרֶף וְהַלַּיְלָה קַר,
אָבִי יָצָא לְהָבִיא חָלָב,
עָלָה עַל אֳנִיָּה וְלֹא חָזַר.

 


 

הַדּוֹד מַקְס מְסַפֵּר עַל מַסְעוֹתָיו:
בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת וְזָרוֹת אָנוּד,
חַרְגּוֹלִים בְּכִיסִי, עַל כְּתֵפִי יַלְקוּט,
אֶפְגּשׁ בְּמֶלֶךְ אוֹ מַלְכָּה,
אֶשְׁתֶּה כּוֹס תֵּה, אֲפַטְפֵּט פִּטְפּוּט.

 

 


בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו פּוֹגֵש הַדּוֹד מַקְס בַּמֶּלֶך צֶבָּלוֹנָה הָ-14.
הַמֶּלֶךְ מְתַנֶּה בְּפָנָיו אֶת מַר-גּוֹרָלוֹ:

 

פַּעַם הָיוּ לִי שְׁלֹשָה בָּנִים

אֶחָד רָזֶה וּשְׁנַיִם שְׁמֵנִים,

הַשְּׁמֵנִים רָזוּ וְהָרָזֶה שָׁמַן,

וּבִכְלָל, הַמַּמְלָכָה חָרְבָה מִזְּמַן.

 

 


 

 

הַמֶּלֶךְ מַזְמִין אֶת הַדּוֹד מַקְס לִרְאוֹת אֶת בֵּיתוֹ הֶחָרֵב.
אִשְׁתּוֹ, הַמַּלְכָּה זִיזִימָמָא, שׁוֹפֶכֶת אַף הִיא אֶת לִבָּהּ:

עֵינַי אֲדֻמּוֹת, רַגְלַי כְּחֻלּוֹת,
לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לְנִשְׁפֵי-הַמְּחוֹלוֹת,
הַלֵּיצָנִים שׁוֹבְתִים, צְחוֹקִי חָדַל,
הָיָה לִי גַמָּד וְגַם הוּא גָּדַל.


 

הַדּוֹד מַקְס שׁוֹאֵל אֶת הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹם עָרֵי מְדִינָתוֹ וּמְשׁוֹרֵר חֲצֵרוֹ,
וְהַמֶּלֶךְ מֵשִׁיב בְּעֶצֶב:

– הֵיכָן הִיא בּוּרְגוּל הַבִּירָה, קֶרֶת-קְדוּמִים מַלְכוּתִית?
– אַל תִּשְׁאַל, שְׁתֵה כּוֹס תֵּה, אֱכֹל בִּיסְקְוִיט.

– וְדֶלְמָר, הֵיכָן הִיא דֶּלְמָר, כְּרַךְ אַהֲבָה שׁוֹקֵק, הוֹמֶה?
– אַל תִּשְׁאַל, אֱכֹל בִּיסְקְוִיט, שְׁתֵה כּוֹס תֵּה.

– וְחַלְוִין, מְשׁוֹרֵר הֶחָצֵר, שֶׁהַזָּהָב, אָמְרוּ, נוֹצֵץ בַּחֲרוּזָיו?
– מָכַר אֶת חֲרוּזָיו. קָנָה זָהָב.


הַמֶּלֶךְ מַאֲשִׁים אֶת הַקֵּיסָר הַגָּדוֹל כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק בְּחֻרְבַּן מַמְלַכְתּוֹ:

יִמַּח שְׁמוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק,
הוּא סוֹבֵל מֵרִגְשֵׁי נְחִיתוּת, זֶה טִבְעִי;
כָּל הָעוֹלָם קוֹרֵא לוֹ: "הָעֲנָק" –
אַךְ מַה הוּא רוֹאֶה בְּהַבִּיטוֹ בָּרְאִי?


 

הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ מֵהַדּוֹד מַקְס שֶיְּדַבֵּר עַל לֵב הַקֵּיסָר כִּי יַנִּיחַ לוֹ
מִמִּלְחָמוֹת. הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ:

אֲנִי הוֹלֵךְ לְבַדִּי בַּלַּיְלָה הָאָפֵל,
מִכָּל הָעוֹלָם נוֹתַר רַק צֵל,
יָרֵחַ שׁוֹמֵעַ כֶּלֶב בּוֹכֶה,
כֶּלֶב שׁוֹמֵעַ כּוֹכָב נוֹפֵל.

 


 

 

הַדּוֹד מַקְס מַגִּיעַ לְבַּרַמְבּוּץ, הִיא בִּירָתוֹ שֶל הַקֵּיסָר כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק:

הִגַּעְתִּי לְבַּרַמְבּוּץ; לְיַד חוֹמַת-הָעִיר
יָשְׁבוּ תְּרֵיסַר חַיָּלִים וְנָתְנוּ קוֹלָם בְּשִׁיר:
"אָנוּ בְּנֵי-הַחַיִל, רַחֵם נָא, אֱלֹהִים,
תִּהְיֶה בֶּן-אָדָם וְאַל תַּרְטִיב אֶת הָרוֹבִים!"

 

 


 

 

חַיָּלֵי הַמִּשְמָר עוֹצְרִים אֶת הַדּוֹד מַקְס:

 

– לַיְלָה מְבֹרָךְ, חַיָּלֵי הַמִּשְמָר!

– מַה חֶפְצְךָ, הֵלֶך זָר?

– מְחַפֵּשׂ אֶת אַרְמוֹן הַקֵּיסָר הַגָּדוֹל.

– הַרְחוֹב הַשְּלִישִי, בַּית שֵׁנִי מִשְּׂמֹאל.

 

 


 

 

הַדּוֹד מַקְס מִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר:

עַל דֶּלֶת עֵץ תָּלוּי שֶׁלֶט רִשְׁמִי:
"כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק, קֵיסָר וּמַצְּבִּיא.
נָא לֹא לְצַלְצֵל בִּכְלָל,
הַפַּעֲמוֹן מְקֻלְקָל."

 

 


 

 

אֵשֶׁת הַקֵּיסָר, הַקֵּיסָרִית שְׁמֵנְדֵּפֶר, פוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת וּמַזְמִינָה
אֶת הַדּוֹד מַקְס לְהִכָּנֵס.
לְאַחַר שֶׁמַּסְבִּיר לָהּ הַדּוֹד מַקְס אֶת דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ, הִיא רוֹטֶנֶת:

בַּעְלִי הוּא אָדָם יְשַׁר הֲלִיכוֹת,
אוֹסֵף בּוּלִים וּמְגַדֵּל נְסִיכוֹת,
הוּא לֹא פָּגַע בִּזְבוּב מֵעוֹדוֹ;
לְהֵפֶךְ, הַזְּבוּבִים עוֹד פוֹגְעִים בּוֹ.

 

 


 

 

הַדּוֹד מַקְס מֻזְמָן אֶל חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַקֵּיסָר.
כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק בִּכְתֹנֶת לַיְלָה שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ וּמַסְבִּיר:

אֲנִי רַק הַקֵּיסָר כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק,
מָה רוֹצִים מְחַיַּי, אֵין לִי מֻשָּׂג!
יֵשׁ לִי לֵב חַלָּשׁ, כֶּתֶר וְכִסֵּא,
הַכֹּהֵן אוֹמֵר, וַאֲנִי עוֹשֶׂה.

 


 

 

הַקֵּיסָר טוֹעֵן שֶׁכֹּהֵן-הַמַּלְכוּת הוּא שֶׁמְּצַוֶּה עָלָיו לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת
עַל פִי צַו הָאֱלֹהִים.
הוּא מְתָאֵר אֶת הַכֹּהֵן:

שִׁבְעִים צַלָּקוֹת עַל פְּנֵי הַכֹּהֵן
וְחֹמֶר-נֶפֶץ בִּנְקֻדּוֹת-הַחֵן,
הוּא אוֹהֵב לָקוּם לְקוֹל תְּרוּעַת קְרָב,
וּלְקוֹל בְּכִי יְתוֹמִים – לָלֶכֶת לִשְׁכַּב.

 


 

 

הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. שָׁם הוּא פוֹגֵשׁ בְּכֹהֵן-הַמַּלְכוּת
מְשׁוֹטֵט בֵּין הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְאוֹסֵף בֵּיצִים.
הַשַּׁחַר עוֹלֶה, וְהַכֹּהֵן מַסְבִּיר:

הַבֵּט בִּי, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ תָּם וְיָשָר,
מְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלוֹת לְמִטְבַּח-הַקֵּיסָר,
כְּשֶׁיֵּשׁ בֵּיצִים – טוֹב לִי וְלֵאלֹהִים,
אַךְ אוֹי לָנוּ כְּשֶׁאֵין בֵּיצִים.

 


 

 

הַכֹּהֵן מְגַלֶּה לַדּוֹד מַקְס, כִּי הַדְּרָקוֹן בָּג צְמֵא הַדָּם הוּא הַמַּכְרִיחַ אוֹתוֹ
לִשְׁלֹחַ אֶת הַקֵּיסָר לְמִלְחָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַלְלֵי הַמִּלְחָמָה לְטֶרֶף:

הוּא בָּא מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא יוֹרֵד לְלֹא סֻלָּם,
צִפָּרְנָיו מֻשְׁחָזוֹת וּפִיו מָשׁוּחַ דָּם,
הוּא צוֹחֵק בְּאָזְנַי אֶת צְחוֹקוֹ הַמַּזְוִיעַ
וְקוֹרֵא: "מַרְשׁ, אֲרוּחַת עֶרֶב הִגִּיעָה!"

 


 

הַדּוֹד מַקְס יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת הַדְּרָקוֹן בָּג.
בְּחִפּוּשָׂיו הוּא מַגִּיעַ לַיָּרִיד שֶׁבְּכִכַּר הָעִיר. הוּא שׁוֹאֵל אֶת הָרוֹכְלִים,
וְהֵם עוֹנִים לוֹ:

– סְלַח לִי, אֲדוֹנִי, הַאִם יֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג
מַהִי כְּתָבְתּוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן בָּג?
– בַּלּוֹן אַנְגְּלִי עִם אֲוִיר סִינִי,
מֵכִיל בִּפְנִים גַּם פִּתְגָּם לָטִינִי!

– סִלְחִי לִי גְּבִרְתִּי, הַאִם יֵשׁ לָךְ מֻשָּׂג
מַהִי כְּתָבְתּוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן בָּג?
– יוֹ-יוֹ קָטָן, יוֹ-יוֹ שׁוֹבָב,
קוֹפֵץ לַשָּׁמַיִם, חוֹזֵר עִם כּוֹכָב!

– הַאִם יֵשׁ פֹּה מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֻשָּׂג
מַהִי כְּתָבְתּוֹ שֶׁל הַדְּרָקוֹן בָּג?
– אַל תִּשְׁאַל! קְנֵה הַכֹּל!
עוֹלָם גָּדוֹל – הַיּוֹם בְּזוֹל!

 

 


 

לְבַסּוֹף, בִּקְצֵה הַיָּרִיד פּוֹגֵשׁ הַדּוֹד מַקְס בִּצְפַרְדֵּעַ קְטַנָּה, הַמְּשִיבָה לוֹ

בִּצְנִיעוּת, כִּי הִיא הִנָּהּ הַדְּרָקוֹן בָּג.

הַדּוֹד מַקְס פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק, אַךְ הַצְפַרְדֵּעַ אֵינָהּ נֶעֱלֶבֶת וּמַסְבִּירָה לוֹ:

 

בַּחַיִּים אֲנִי צְפַרְדֵּעַ, בַּקִּרְקָס אֲנִי בָּג,

צָרִיך לְהִתְנַפֵּחַ, זֶה כֹּל הַמִּשְׂחָק;

אִם דּוֹרֵש הַתַּפְקִיד וְאֵין בְּרֵרָה,

תִּהְיֶה גַּם צְפַרְדֵּעַ דְּרָקוֹן לֹא רַע.

 

 


 

הַצְּפַרְדֵּעַ מְיָעֶצֶת לַדּוֹד מַקְס לְשׂוֹחֵחַ עִם מְנַהֵל הַקִּרְקָס לְאַחַר הַהַצָּגָה,
כִּי הוּא הַשּׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ בִּדְמוּת דְּרָקוֹן לְהַפְחִיד אֲנָשִׁים בָּרְחוֹבוֹת לְצֹרֶךְ
פִּרְסֹמֶת הַקִּרְקָס:

יָדוֹ הָאַחַת מַצְלִיפָה בַּשּׁוֹט,
יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה מְקַשְׁקֶשֶׁת בְּמַטְבְּעוֹת,
מֵאַרְיֵה שׁוֹאֵג הוּא עוֹשֶׂה תּוֹלַעַת,
וּמִתּוֹלַעַת… מוּטָב לֹא לָדַעַת.

 


 

הַהַצָּגָה מִסְתַּיֶּמֶת, וְהַדּוֹד מַקְס פּוֹגֵשׁ אֶת מְנַהֵל הַקִּרְקָס בְּמִשְׂרָדוֹ
מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים:

אִישׁ נָמוּךְ וְעָצוּב, גַבּוֹ שָׁחוּחַ,
בְּיָדוֹ סֶנְדְּבִיץ' עִם דָּג מָלוּחַ,
הִבִּיט בִּי רֶגַע אָרֹךְ וְשָׁתַק,
וּפִתְאֹם אָמַר: "בְּנִי, בְּנִי מַקְס!"

 


 

מְנַהֵל הַקִּרְקָס הוּא אָבִיו הָאוֹבֵד שֶׁל מַקְס.
הֵם יוֹשְׁבִים וּמְסַפְּרִים זֶה לָזֶה אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם.
הָאָב מְסַפֵּר:

הִפְלַגְתִּי אֲרֻכּוֹת אֶל הָאֹפֶק הָרֵיק
(הָעוֹלָם הוּא עָגֹל, בָּזֹאת אֵין סָפֵק),
נָדַדְתִּי עַד שֶׁאָמַרְתִּי – דַּי!
הַחַיִּים הֵם קִרְקָס – הַקִּרְקָס הוּא חַיַּי!

 

 


 

הַדּוֹד מַקְס מְסַפֵּר לְאָבִיו אֶת דְּבַר שְׁלִיחוּתוֹ. הָאָב מַסְבִּיר שֶׁהַזְמַנִּים
קָשִׁים בְּשֶׁל הַמִּלְחָמָה הַבִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת, הַקָּהָל מְמַעֵט לָבוֹא לַקִּרְקָס,
וְהַתַּחֲרוּת קָשָׁה, לְפִיכָךְ נְחוּצָה פִּרְסֹמֶת חֲרִיפָה כְּמוֹ הוֹפָעָתוֹ הַמַּפְחִידָה
שֶׁל הַדְּרָקוֹן בָּג.
כְּדֵי לִפְתֹּר אַחַת וּלְתָמִיד אֶת הַבְּעָיָה, מַצִּיעַ הָאָב לַמֶּלֶךְ צֶבָּלוֹנָה הָ-14,
לַקֵּיסָר כַּרְשִׁינָא הָעֲנָק, לְכֹהֵן הַמַּלְכוּת, לָהֶם וְלִבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, לָבוֹא
וּלְהִצְטָרֵף לַקִּרְקָס. הֵם מַסְכִּימִים בְּשִׂמְחָה:

כֻּלָּנוּ מַצִּיגִים הָעֶרֶב בַּקִּרְקָס,
הַמֶּלֶךְ הוּא לֵיצָן, הַיָּרֵחַ הוּא פָּנָס,
הַבְּכִי לֹא בְּכִי וְהַכְּאֵב לֹא כְּאֵב,
צַחֲקוּ אֵפוֹא בְּקוֹל וְאַל תִּקְחוּ לַלֵּב.

 

 


 

הַבֹּקֶר הוּצְפָה כָּל הָאָרֶץ זִיו,

אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב שׂוֹחֲחוּ עַל הָאָבִיב

וְגַם עַל הַדּוֹד מַקְס שֶׁנָּדַד בַּדְּרָכִים

לְהַצִּיל מַמְלָכָה, וּמָצָא אֶת אָבִיו.

 


מסע הדוד מקס | 1982

מסע הדוד מקס » ספרי ילדים
×