או

פנטזיה על נושא שוודי

 

תסריט

 

זוכר איך בנעוריך בהירי החלומות

בדמות בת מלך הצטייר לך האושר;

עייף מחלומות עוד לפעמים ליבך קורא:

אם אך תחלום עוד פעם – הפעם זה יקרה.

 

 

פרק ראשון: קולף

 

תמונה 1

 

[רחוב. רגלי קולף]

מספר היה היה אדם ושמו קולף. הוא חיפש אשה.

[רגלי קולף הולכות]

נשים שמצאו חן בעיניו לא רצו אותו.

[רגלי קולף הולכות אחרי רגלי אשה יפות עם נעליים ושולי שמלה מהודרים]

נשים שרצו אותו לא מצאו חן בעיניו.

[רגלי אשה מכוערות עם נעליים ושולי שמלה זולים הולכים אחרי רגלי קולף]

השנים עברו, קולף היה עייף.

[רגלי קולף היושב על ספסל, נעליו שחוקות]

והוא חלם על האשה שלו.

 

 

תמונה 2

 

[בית קברות. לפנות ערב. קולף עומד מול קבר אמו, ליד קריצר ידידו]

קולף [למצבה]

אמא, השנה אני מתחתן. זה סופי.

[פאוזה]

האמיני לי, אמא, הפעם זה באמת סופי.

קריצר הוא יתחתן השנה, גברת קולף, זה יהיה בסדר. בשנה הבאה הוא מביא לפה תינוק.

קולף [טופח על המצבה טפיחת עידוד כמו על כתף]

השנה, אמא.

[שתי נשים צעירות עוברות בשביל הסמוך. קולף וקריצר מביטים בהן. הולכים בעקבותיהן. הנשים נעצרות ליד קבר. אחת מניחה עליו זר פרחים ובוכה. השנייה תומכת בה]

קריצר גש, תנחם אותה.

קולף תנחם אותה אתה, אני יתום.

קריצר לי אין אמא ואין אבא.

קולף לי אין אמא, אין אבא, אין אחים, אין דודים, אין חברים, אין אשה ואין ילדים.

קריצר לי אין אמא, אין אבא, אין אחים, אין דודים, אין חברים, אין אשה, אין ילדים ואין כסף.

[האשה הבוכה משתוחחת על הקבר, שולי שמלתה מתרוממים מעט ומגלים את ירכיה]

קולף לי אין אמא, אין אבא, אין אחים, אין דודים, אין חברים, אין אשה, אין ילדים, אין כסף ואין כוח.

[האשה התומכת עוזבת את האשה הבוכה והולכת במעלה השביל]

קריצר לי אין אמא, אין אבא, אין…

קולף אני אימפוטנט.

קריצר אני סריס.

קולף אני הומוסקסואל.

קריצר אני חרא.

[האשה הבוכה משתוחחת עוד יותר, שולי שמלתה מתרוממים עוד יותר. קריצר גומר אומר, הולך לעברה, נעצר לידה]

סליחה, אולי את יודעת מה השעה?

[האשה ממשיכה לבכות, אינה מגיבה]

אולי את יודעת מה השעה, בבקשה?

[כנ"ל. קריצר מתקרב, מסמיך ראשו לגבה]

אולי את יודעת מה השעה, בבקשה?

[כנ"ל. קריצר נוגע בכתפה, היא אינה מגיבה. הוא מטלטל את כתפה]

סלחי לי…

[האשה מפנה אליו פנים שטופי דמעות]

סליחה, אולי את יודעת מה השעה?

אשה בוכה [תוך בכי]

אין לי שעון.

[ממשיכה להשתוחח על הקבר ולבכות. פאוזה. קריצר ממשיך לעמוד לידה. הוא חושב]

אפשר להזמין אותך לכוס קפה?

[אין תגובה]

אפשר להזמין אותך לכוס קפה?

[האשה התומכת חוזרת עם כוס מים, עוזרת לאשה הבוכה לשטוף את פניה במים. קריצר נסוג צעד, רומז לקולף להתקרב. קולף מסרב]

קריצר תכירו בבקשה את קולף.

קולף [נרגז]

וזהו קריצר! קריצר!

קריצר קולף שואל אם אפשר להזמין אתכן לכוס קפה.

קולף זהו קריצר!

[שתי הנשים אינן מגיבות. הן עוזבות את הקבר והולכות במורד השביל. כשהן חולפות על פני קולף הוא מסב את פניו. קריצר הולך אחריהן וקולף אחריו]

קריצר אולי אנחנו יכולים להיפגש הערב?

[אין תגובה]

אני מכיר בית קברות מוסלמי נחמד על שפת הים.

[מגיעים לשער. שתי הנשים נכנסות לתוך מכונית פרטית]

אפשר להגיע איתכן העירה?

[המכונית נוסעת. קולף וקריצר מסתכלים אחריה]

קולף נראו לי קצת אדישות.

קריצר לסביות.

[אשה יפה לבושה צעיף שחור יוצאת מן השער, מחלקת כסף לקבצנים העטים עליה וממשיכה ללכת. קריצר וקולף הולכים אחריה]

קריצר סליחה…

[האשה מסתובבת לעברו ונותנת לו מטבע וממשיכה ללכת. קולף וקריצר עומדים. קבצן מחבורת הקבצנים שליד השער ניגש אליהם ומגרש אותם בתנועות וקולות מאיימים]

 

 

תמונה 3

 

[בית קפה בפרבר העיר. לילה. בעל בית הקפה יושב ליד שולחן קטן עם קוּפּה. אשתו נראית מדי פעם מבעד לצוהר הדלת המובילה למטבח. לקוח מנומנם יושב כשעיניו עצומות וראשו שמוט על חזהו ליד אחד השולחנות. המלצרית נינה, מכוערת ועייפה, עומדת מאחורי הבַּר. קולף וקריצר יושבים על כיסאות מוגבהים ליד הבר. נינה מוזגת להם בירה, שמה כוס אחת לפני קריצר ואחת לפני קולף. קריצר תופס את כף ידה, מתחיל לשחק בה וללטפה באצבעותיו. קולף ממהר לתפוס  את כף ידה השנייה. נינה אינה מגיבה, מתבוננת בשניהם, משועשעת משהו. קריצר מרכין ראשו ומגניב לקלוק קטן בכף ידה]

קריצר מי מלווה אותך הביתה, נינה.

נינה אני מעדיפה את קולף. הוא יותר עדין ממך. הוא יכול היה להיות בעל טוב, והוא יודע שאני מחכה כבר הרבה זמן להצעה רצינית ממנו. רצינית, לא פחות. וזו הסיבה שהביתה – מלווה אותי קריצר.

[מחלצת את ידיה, מסתובבת והולכת למטבח. קריצר מסיים לשתות, קם]

קריצר אני מזמין.

[הולך אל בעל הבית, משלם לו, חוזר ועומד ליד הבר. נינה יוצאת מן המטבח, היא החליפה את חלוק העבודה שלה בשמלה]

נינה לילה טוב.

[יוצאת]

קריצר לילה טוב, קולף.

[יוצא אחריה. בעל הבית קם בכבדות, ניגש אל המנמנם, פותח לו כלאחר-יד עפעף, הלה קופץ ממקומו נבעת]

בעל בית סוגרים. הביתה.

[הודף אותו. המנמנם חוטף איזה פירור מן השולחן, מכניס אותו לפיו ויוצא. מבעד לדלת המטבח שנותרה פתוחה למחצה יכולים בעל הבית וקולף לראות את אשת בעל הבית מתפשטת ומחליפה בגדים]

בעל בית תראה את אשתי. ראית פעם דבר כזה? מה שפרנסה עושה לבשר שלנו. לֵךְ תתגרה. לֵךְ תיגע בדבר הזה. תודה לאל על הטלוויזיה.

קולף [קם]

לילה טוב.

בעל בית צריך יותר שעות בטלוויזיה.

[קולף יוצא]

 

 

תמונה 4

 

[רחוב ריק. לילה. קולף הולך לבדו. ליד קיר אחד הבתים עומדת זונה גדולה, מולה מתגודדים שישה גברים קטנים המצפים בקוצר-רוח. קולף עובר לידם]

זונה [לקולף]

מותק? מותק?

[קולף ממשיך ללכת]

גבר א אני מחכה כבר שלושת-רבעי שעה. כמה זמן אפשר להישרף?! הולכים או שלא הולכים?!

זונה כמה אתם עכשיו?

גבר א שישה.

זונה עוד אחד ואנחנו הולכים.

[קולות התמרמרות בקרב השישה]

זונה [קוראת לעבר קולף]

מותק, לך אנחנו מחכים! אתה השביעי, מותק!

[קולף מאט את הילוכו, נעצר, מסתובב, מסתכל בזונה, היא מותחת את שדיה, הוא שוקל בדעתו]

החברים שלך נשרפים!

[קולף מתקרב לחבורה]

כל אחד ייתן לי עכשיו שלושים לירות.

גבר ב לא קבענו עשרים וחמש?

זונה אדוני, אני אמרתי שלושים רק מפני שאתם באים במאורגן. לחוד זה היה עולה לכם שבעים וחמש היחידה.

[כולם מוציאים כסף]

גבר ג יש לך עודף ממאה?

זונה תוכל להישאר איתי אחרון ליותר זמן, מותק, אם תשאיר לי את המאה.

גבר ג אני רוצה בשלושים כמו כולם.

[הזונה נותנת לו עודף. גבר ד מגיש לה את הכסף במטבעות]

זונה מה זה, אין לך ניירות?

גבר ד אני כרטיסן באוטובוס.

זונה שמישהו יפרוט לו, אני אין לי קופת קרן-קיימת.

גבר ב מה יש לך נגד קרן-קיימת?

גבר א פָּתְחוּ פרלמנט! התחתונים בוכים – פרלמנט!

[גבר ו פורט את הכסף לגבר ג. הזונה מסיימת לספור את הכסף]

זונה כולם הולכים אחרי. שומרים על שקט. לא משתינים על יד הסטודיו. גומרים והולכים.

[הולכת, אחריה כולם, נכנסת לחצר, שם היא עוצרת ליד צריף קטן ועזוב, פותחת את הדלת]

להמתין.

[נכנסת לצריף, אור נדלק בפנים. הגברים מחכים בחוץ עד שקולה נשמע מבפנים]

זונה מספר אחד!

[גבר א נכנס במהירות פנימה. השאר מחכים קצת עצבניים, חלקם מעשנים]

גבר ג מזכיר לי צבא.

גבר ב מה יש לך נגד הצבא?

גבר ג אין לי שום דבר נגד הצבא, אני השתתפתי בשלוש מלחמות…

גבר ב כרטיסן בטנק!

גבר ג אני השתתפתי בשלוש מלחמות, אדוני, אבל באירופה אתה לא מחכה לזונה כמו באפסנאות.

גבר ה מה אתה רוצה בשביל שלושים לירות?

גבר ג יותר טוב הייתי מזיין כבר את אשתי וקונה לי חולצה לקיץ.

גבר ו אני נגד הצבא ונגד הזונות.

גבר ב אם לא הצבא לא היית עומד פה עכשיו, אדוני.

גבר ו אני לא הייתי עומד? אתה מצחיק אותי. אני יש לי קרובים באמריקה. הייתי עומד באמריקה.

[גבר א יוצא מן הצריף, מדליק לו סיגריה]

גבר א [בביטול]

זונה.

[הולך]

זונה [מתוך הצריף]

מי בתור?

גבר ב [לגבר ו]

מחכים לאחד כמוך באמריקה.

גבר ג אדוני, תיכנס, פה אנשים עם משפחות!

גבר ב גם לי יש משפחה. ומי שבורח בזמן סכנה לאמריקה – שלא ישאיר אצלנו קנדונים משומשים.

[נכנס לצריף]

גבר ו [לקולף]

זה הולך די מהר. באחת אני יכול כבר להיות בבית.

[קולות ריב רמים בוקעים מתוך הצריף]

זונה אדוני, תסיים!

גבר ב רבע שעה אמרת!

זונה בשלושים לירות?!

גבר ב את צריכה לפחות להתפשט, גברת! אני לא מתגרה מהאוויר!

זונה אדוני, תסיים!

גבר ב תחזירי לי את הכסף, אני לא יכול בלי שאת מתפשטת!

זונה שום כסף, אדוני, תסיים!

גבר ב תורידי את הבגדים!

זונה אתה מסיים או שאתה יוצא!

גבר ב אני לא יוצא!

זונה [צועקת]

חלפון! חלפון!

[קול גבר עבה ומנומנם עונה לה מן הצריף הסמוך]

חלפון אה.

גבר ב בסדר. אבל זה לא נגמר בזה, תאמיני לי.

[יוצא מן הצריף. לשאר]

לא מתפשטים, לא רואים, לא מתמזמזים! אני לא בן שש-עשרה, אני צריך זמן! זמן!

[גבר ג נכנס לצריף בינתיים]

גבר ד מה, היא לא מתפשטת בכלל?

גבר ב שום דבר. "תסיים, תסיים, תסיים!"

גבר ד אני לא יכול בלי לראות את התחת.

גבר ב תחת הוא יראה! אצלה גם האוזן סוד.

גבר ד אני הולך. אני לא יכול בלי לראות תחת. הלכו השלושים.

[גבר ב וגבר ד הולכים. תוך הליכה מסתובב גבר ב לאחור]

גבר ב בגלל אנשים כמוכם הרוסים יכולים להשתולל במזרח התיכון!

[הולכים]

גבר ה מה איכפת לי אם היא מתפשטת. אני מסדר לי בדמיון את מי שאני רוצה. היום למשל זה היום של גיסתי.

[עוצם את עיניו]

הנה היא. בוכה. הנה השדיים, הנה התחת, הכל ישנו, מה חסר לי.

גבר ו [לגבר ה]

איכפת לך לתת לי להיכנס לפניך? אני פוחד שאמי תדאג.

גבר ה [כשעיניו עצומות]

אני אתן לך פתק.

גבר ו הבעיה עם אמי…

גבר ה אדוני, אתה מגרש את גיסתי!

[גבר ג יוצא. גבר ה נכנס פנימה בעיניים עצומות]

גבר ג איפה זה שמדבר על הצבא? הלך, חבל. יש לי תשובה בשבילו. תמיד אחרי זיון יש לי תשובות.

[הולך]

גבר ו [לקולף]

אמי חולת לב. אבי נפטר. רק אני איתה בבית. היא מחכה שאתחתן. יש לי בחורה שמוכנה להתחתן איתי, יש לה אפילו דירה מסודרת, אבל היא לא מעוררת אותי, ואני לא רוצה לחיות אחר-כך בהרגשה שהפסדתי, זה מזיק ללב. אני לא יודע מה לעשות. אני פוחד על הלב של האמא שלי אם אני לא מתחתן הפעם, ואני פוחד על הלב שלי אם אני מתחתן עם בחורה שלא מעוררת אותי. לו אמא שלי חס וחלילה היתה מתה עכשיו, היה לי הרבה יותר קל להחליט, אני חושב שהייתי נוסע לאמריקה ומנסה שם. יש לי קרובים באמריקה. אפילו זונה אמריקאית מגרה אותי יותר, בגלל האנגלית. בינתיים אמא שלי חושבת שיצאתי הערב לתת שיעורים פרטיים בכימיה, בזמן שאני מסתובב ברחוב ומתלבט על זונה כבר משמונה. יוצא שלפי האמא שלי אני מפסיד פה לא רק שלושים לירות מהזונה, אלא עוד חמישים משני שיעורים פרטיים בכימיה שלא נתתי, סך-הכל שמונים לירות הפסד, סכום שהיה עושה לאמא שלי התקפה.

[מציץ בשעונו]

אני חושב שאני בכל זאת מוכרח ללכת. עשיתי שטות, התלבטתי ארבע שעות, זה גם די החליש אותי. היא לא תחזיר את הכסף, מה? אולי לפחות חלק.

[דופק על הדלת. פאוזה. פותח אותה בזהירות, מכניס ראשו]

סליחה שאני נכנס באמצע…

[משהו נזרק לעברו, הוא סוגר בבהלה את הדלת]

כמעט פגע לי בעין.

[מסתכל בשעונו]

אני מוכרח ללכת.

קולף חמש דקות כבר לא משנות כאן כלום. אתה גומר והולך.

גבר ו ומה יוצא לי? הנאה רגעית, בלי עתיד, אני רץ.

[הולך. גבר ה יוצא מן הצריף והולך. קולף מהסס רגע, לבסוף עוצם אף הוא את עיניו. הוא מדמה לו בדמיונו תמונת בחורה יפה ועדינה, ולאחר שהוא מצליח לייצב את התמונה בדמיונו הוא מגשש דרכו לתוך הצריף, סוגר את הדלת, מתקדם עד שהוא נתקל במיטה, מתיר את כפתורי מכנסיו. הזונה שוכבת על המיטה, שמלתה מופשלת כלפי מעלה, רואה את קולף שעיניו עצומות]

זונה עוד אחד מתפלל?

קולף [מתאמץ לשמור על התמונה שבמוחו, רגיש לכל הפרעה]

ששש… ששש…

[משתרע על הזונה, עדיין אינו עושה תנועות, מצחו מקומט ממאמץ לשמור על התמונה]

זונה תסיים, אדוני.

[קולה הגס מסלק מייד את תמונת הבחורה היפה ממוחו של קולף, ותחתיה צצה תמונת ישיש עם זקן. בעמל פנימי רב מחזיר קולף את תמונת הבחורה היפה]

זונה אדוני, אתה לא שומע?! תסיים!

קולף אפשר רגע שקט?!

[תמונת הישיש "נלחמת" רגע  בתמונת הבחורה, בעוד גופו של קולף מבצע תנועות מהוססות ואיטיות על הזונה]

זונה [מנסה לזרז אותו]

הוֹפּ, הוֹפּ, הוֹפּ!

[תמונת הישיש "מנצחת" ומשתלטת על מוחו של קולף. הוא אינו מסוגל להתגרות. הוא פוקח את עיניו, קם, מרים את מכנסיו ורוכס אותם. יוצא  במהירות]

 

 

תמונה 5

 

[חדרו של קולף. לילה. קולף שוכב על המיטה בבגדיו ובנעליו. רדיו קטן משמיע מוזיקת  לילה שקטה. הוא עוצם את עיניו ונזכר בביקור אצל הפסיכיאטר: חדר עבודה מרווח ומהודר, הפסיכיאטר יושב מאחורי מכתבה ענקית על כורסה. קולף יושב מן העבר השני. שעת דמדומים. קולף באמצע דיבורו. הפסיכיאטר יושב, ראשו מוטה קצת לאחוריו, פיו פעור מעט והבעת עונג שלא במקומה נסוכה על פניו]

קולף מה שמכאיב לי יותר מהכל היא ההרגשה שבאיזשהו מקום בכל זאת מחכים לי, רק לי, שבאיזשהו מקום הכל מוכן לקראתי, וכל מה שאני צריך לעשות הוא להושיט את היד ולקחת.

[מתחת למכתבה, ובאופן שקולף היושב מן העבר השני אינו יכול לראות, רובצת על ברכיה בחורה יפה, שדיה גלויים, והיא מוצצת את איברו של הפסיכיאטר שמכנסיו מופשלים למטה. על פני הפסיכיאטר חולפת מדי פעם עווית עונג היכולה להתפרש גם כעווית של ייסורים למשמע דברי קולף. קולף ממשיך לדבר]

קולף פשוט להוציא את היד ולקחת. וכל רגע שאני לא לוקח הוא הפסד נורא שלי, החמצה של הזדמנות שלא תחזור עוד.

[פאוזה. הפסיכיאטר נוכח פתאום לדעת שקולף סיים לדבר. הוא מדבר תוך ניסיון להשתלט על הבעות וחרחורי העונג המאיימים לפרוץ]

פסיכיאטר מר קולף, אתה אדם בריא לגמרי. הצרה היחידה איתך שאתה לא מקבל את החיים שלך כמו שהם. פשוט, לקבל את החיים. תביט עלי: אני מקבל את החיים שלי. אני לא דורש יותר ממה שיש לי. אתה שמעת אותי פעם מתלונן?

[הוא מתקרב לאורגזמה, פניו מאדימות, עיניו בורקות, הדיבור נעשה יותר ויותר קשה עליו]

מה לעשות, אנחנו נולדים לתוך תבנית מוכנה, פחות או יותר. קח ביצה. אתה יכול לעשות מביצה ביצה רכה, ביצה קשה, או חביתה. אתה לא יכול לעשות מביצה סטייק. אתה לא יכול לעשות מביצה אוטו.

[מבצע תנועות התפרקות, הנראות כאילו הוא חובט בבטנו אל השולחן. כדי להסוות את סיבתן האמיתית של החבטות הוא אף הולם באגרופו על השולחן כמסיים נאום נחרץ]

צניעות!… השלמה!… בגרות!… החיים!… הם לא!… משחק!!…

["גומר". נושם עמוקות, נשען שוב לאחור, הבעה של שביעות רצון ופורקן נסוכה על פניו. קולף מביט בו רגע בפליאה וממשיך]

קולף ובכל זאת, דוקטור…

פסיכיאטר [מציץ בשעונו, מדפדף ביומנו]

ביום שלישי בשש.

[תמונת הזיכרון מסתיימת. קולף עדיין שרוע על המיטה בחדרו. הרדיו דולק אך משמיע צפצוף בלבד. קולף מסתכל בשעונו. השעה שלוש לפנות בוקר. הוא שומע שוב משפט אחד מדבריו אצל הפסיכיאטר: "ההרגשה שבאיזשהו מקום בכל זאת מחכים לי, רק לי, שבאיזשהו מקום הכל מוכן לקראתי…". הוא קם בתנועה החלטית, מכבה את הרדיו ואת האור ויוצא]

 

פרק שני: כריסטינה

 

תמונה 6

 

[שפת הים מתחת לטיילת. מזח סלעים הנמשך לתוך המים. לפנות בוקר. אין איש. קולף הולך על המזח, מגיע כמעט עד קצהו, מתכונן לחזור, כשלפתע הוא רואה בקצה המזח צללית אשה. הוא מתקרב אליה. בחורה צעירה – כריסטינה – עומדת כשגבה אליו ומסתכלת אל המים. הוא רואה רק חלק מהפרופיל הנהדר שלה. קולף עומד חסר מנוחה, רוצה לגשת אליה, אך אינו יודע כיצד לערוך את ההיכרות. מדי פעם הוא כבר מחליט לדבר וכמעט אומר לה משהו, ומתחרט. נמאס לו. הוא מרים אבן כבדה, מחבק אותה בזרועותיו וניגש לשפת המזח כמתכונן לקפוץ למים, מנסה למשוך בכך את תשומת ליבה. היא שקועה בהרהוריה, אינה רואה. קולף בוחר לו מקום קרוב יותר אליה, שוב מתכונן לקפוץ. היא אינה רואה. קולף מכעכע בגרונו בקול רם. היא מפנה את פניה אליו. הוא מכופף את ברכיו כדי לקפוץ, ואז]

כריסטינה [בשוודית. דבריה יהיו תמיד בשוודית]

לא! אל תעשה את זה!

קולף [ממלמל לעצמו]

ונוסף לכל – שוודית.

[כריסטינה ניגשת אליו]

כריסטינה חכה. תן לי להגיד לך משהו. אתה עושה דבר שלא תוכל להתחרט עליו. אני רוצה לדבר איתך.

[קולף מביט בה, אינו מבין אף מילה, מושך בכתפיו, מכופף שוב את ברכיו לזינוק]

כריסטינה [בצרפתית]

מדבר צרפתית?

[קולף מניע את ראשו בעצב לשלילה, מתכונן שוב לקפוץ]

כריסטינה [לופתת את זרועו. באנגלית]

אנגלית?

[קולף מניע את ראשו בשלילה, מביט עצוב אל המים]

קולף עברית. וקצת אידיש.

כריסטינה [מורה באצבע לעבר הטיילת]

מוטב שנעלה למעלה, יש שם אדם שיוכל לתרגם לנו, נשתה כוס קפה ביחד, אתה תירגע.

[קולף מושך בכתפיו חלושות לסירוב]

כריסטינה בוא, בוא.

[מושכת בזרועו. קולף מושך בכתפיו חלושות לסירוב, אך נותן לכריסטינה לגרור אותו. הם מתחילים ללכת על המזח לכיוון הטיילת כשקולף עדיין מחבק את האבן בזרועותיו, פניו כבושות באדמה. הוא מגניב מבט לעבר כריסטינה ומניע בראשו לשלילה]

קולף [לעצמו]

לא לא, זה נראה יותר מדי טוב בשבילי.

[רץ לשפת המזח, מתכונן שוב לקפוץ, מחכה עד שכריסטינה תצליח לתפוס אותו בזרועותיו, נאבק איתה קלות, ולבסוף מניח לה לגרור אותו בחזרה לאמצע המזח. כריסטינה מורה על האבן שבידיו]

כריסטינה זרוק אותה.

[קולף מושך בכתפיו לסירוב. כריסטינה גוררת אותו הלאה, אל הטיילת. שם, על הכביש, חונה מכונית מפוארת ולידה עומדים הנהג ואינגמר. כריסטינה ניגשת אליהם. קולף מחכה כמה צעדים מאחור, האבן בידיו, פניו נופלות למראה הנהג ואינגמר]

קולף [לעצמו]

תפוסה. מיליונרים. אלא מה.

כריסטינה [לאינגמר]

ניסה להתאבד.

אינגמר נראה ככה. בחור אומלל.

כריסטינה  ניקח אותו למלון, ניתן לו קפה והזדמנות לחשוב פעם נוספת על כל העניין.

אינגמר [צוחק]

אני חושב שהוא יגיע לאותה מסקנה.

כריסטינה ומה עם המסקנה שלך, אינגמר?

אינגמר [החיוך נמחק מעל שפתיו]

סליחה.

כריסטינה תרגם לו.

[לקולף]

בוא.

[קולף מתקרב]

כריסטינה כריסטינה.

אינגמר אינגמר.

קולף קולף.

אינגמר [לקולף, בעברית]

הגברת שואלת אם תסכים להצטרף אליה לכוס קפה במלון.

קולף [מזדקף בגאווה למשמע ההצעה]

היות שאני ממילא פנוי עכשיו…

אינגמר [לכריסטינה]

הוא בא.

[הנהג נכנס לתא הנהג. אינגמר פותח לפני כריסטינה וקולף את הדלת. כריסטינה נכנסת. אינגמר מצביע על האבן]

אינגמר תצטרך להשאיר את זה כאן.

[קולף משליך את האבן לאחוריו, אל החול שמתחת למעקה הטיילת. זעקה חדה בוקעת משם ואחריה קללה נמרצת וארוכה ביפאנית בקול של גבר. כל הארבעה הולכים אל המעקה וגוהרים לראות]

קולף סליחה.

[קול הגבר היפאני עונה לו מלמטה בחמת-זעם, ואליו מצטרף גם קול של אשה]

קולף באמת סליחה, אני רק רציתי למות.

אינגמר [לכריסטינה]

להזמין גם את היפאנים לקפה?

כריסטינה אחד יספיק.

[כולם פונים שוב להיכנס אל המכונית. הנהג נכנס ויושב ליד ההגה. אינגמר מחזיק בידית הדלת. כריסטינה נכנסת. אבן עפה מלמטה, מתחת לטיילת, ופוגעת בגבו של אינגמר. הוא משמיע זעקה חנוקה ובועט בכוח בישבנו של קולף המתכופף בדיוק ברגע זה להיכנס למכונית, ואשר נהדף פנימה על-ידי הבעיטה. אינגמר טורק בכעס את דלת המכונית, ממשש את גבו ומתיישב לצד הנהג במושב הקדמי. המכונית נוסעת]

 

 

תמונה 7

 

[טרקלין מלון מפואר על שפת הים. לפנות בוקר. קולף וכריסטינה יושבים על כורסאות ושותים קפה. אינגמר יושב לידם]

כריסטינה שאל אותו אם הוא רוצה לספר משהו. אולי על עצמו.

אינגמר [לקולף]

אולי אתה רוצה לספר לנו משהו. על עצמך אולי.

קולף אני… מה בדיוק לספר?

אינגמר [לכריסטינה]

הוא שואל מה לספר.

כריסטינה מה הוא עושה.

אינגמר [לקולף]

מה אתה עושה?

קולף אני פקיד. בחברה לאינסטלציה.

אינגמר [לכריסטינה]

פקיד בחברה לאינסטלציה.

כריסטינה יש לו משפחה? הוא נשוי?

אינגמר [לקולף]

משפחה? אתה נשוי?

קולף אין לי משפחה. אני רווק.

אינגמר [לכריסטינה]

אין משפחה. רווק.

כריסטינה מה דחף אותו לעשות את הדבר הזה הלילה?

אינגמר [לקולף]

מה דחף אותך לעשות את הדבר הזה הלילה?

[קולף  מושך בכתפיו, אינו יודע מה לענות]

כריסטינה האם זו הפעם הראשונה שהוא ניסה לעשות את זה?

אינגמר [לקולף]

האם זו הפעם הראשונה שניסית לעשות את זה?

קולף בדרך כלל בעונות המעבר אני מנסה.

אינגמר [לכריסטינה]

הוא מנסה בדרך כלל בעונות המעבר.

כריסטינה ובכל פעם הוא פוגש מישהו שמציל אותו?

אינגמר [לקולף]

בכל פעם אתה פוגש מישהו שמציל אותך?

קולף [מחייך]

אם אין אף אחד בסביבה אני דוחה את זה.

אינגמר [לכריסטינה]

בחיוך ערמומי הוא עונה שאם אין אף אחד בסביבה הוא דוחה את זה.

כריסטינה את החיוך אני יכולה לראות בעצמי, אינגמר, אתה תרגם רק את המילים.

אינגמר כן, גבירתי.

קולף מה היא אומרת? לא הייתי רוצה שהיא תחשוב שאני לא רציני בזה. אני חושב על המוות ברצינות. לעת עתה אני רק מתאמן.

אינגמר [לכריסטינה]

הוא לא רוצה שתחשבי שהוא לא רציני. הוא חושב על המוות ברצינות, לעת עתה הוא רק מתאמן.

קולף אני עושה אימונים בהתגברות על הפחד ובהחנקת תקווֹת.

אינגמר [לכריסטינה]

הוא מאמן את עצמו להתגבר על הפחד ולהחניק תקווֹת.

קולף אני מוצא שאימונים בהחנקת תקוות חשובים במיוחד, מפני שמה שבעיקר מפריע לקפיצה למים היא ההרגשה שאולי אתה מפסיד משהו נפלא שהיה קורה לך למחרת בבוקר אילו נשארת בחיים.

אינגמר [לכריסטינה]

אימונים בהחנקת תקוות חשובים לו במיוחד. מה שמפריע לו לקפוץ למים היא בעיקר ההרגשה שהוא עלול להפסיד משהו נפלא שהיה קורה לו למחרת בבוקר לו היה נשאר בחיים.

קולף אני מאמן את עצמי לראות תמונות זוועה ממלחמת העולם השנייה למשל. אני מאמין בהחלט שאם אצליח לשמור בדמיון על תמונה של היטלר למשך חמש דקות רצופות לפני הקפיצה – אוכל להוציא התאבדות מהשרוול.

אינגמר [לכריסטינה]

הוא מתאמן בתמונות זוועה ממלחמת העולם השנייה. אם יראה תמונה של היטלר בדמיון חמש דקות רצופות לפני הקפיצה – יוציא התאבדות מהשרוול.

כריסטינה התאבדות מהשרוול? הוא כותב שירים, זה בטוח.

אינגמר [לקולף]

כותב שירים?

[קולף צוחק. כריסטינה מחייכת אליו]

כריסטינה יש לו צחוק יפה. אני אוהבת את הצחוק שלו.

אינגמר [לקולף]

יש לך צחוק יפה, היא אומרת.

[קולף מפסיק מייד לצחוק, מסתכל רגע בכריסטינה ומתחיל לבכות חרש. פאוזה, הוא מפסיק]

קולף סליחה…

כריסטינה קח אותו לשירותים, אינגמר, שישטוף את הפנים. העצבים שלו מאוד מתוחים, איש עדין.

אינגמר [לקולף]

רוצה לשטוף את הפנים?

[קולף קם והולך איתו לחדר השירותים. עומדים ליד כיור. אינגמר מניח יד כבדה על כתף קולף]

אינגמר אתה תשטוף את הפנים ותלך מכאן.

[קולף מתבונן בו רגע. פני אינגמר חתומות ומביעות החלטה נחרצת]

קולף אתה בעלה?

אינגמר אתה רק שטוף את הפנים ולך מכאן. התאמנת מספיק – אתה יכול לקפוץ למים.

[קולף רוכן אל הכיור, שוטף את פניו במים, מנגב אותם. יוצא עם אינגמר מחדר השירותים, רוצה ללכת בכיוון הטרקלין, אך אינגמר עוצר בעדו ומורה לו לכיוון פתח היציאה]

קולף אני רוצה רק להגיד לה שלום.

[אינגמר מניע ראשו לשלילה. קולף מנסה לפרוץ קדימה בזינוק מהיר מהצד, אך אינגמר מוכן לזה וחוסם את דרכו. פאוזה. קולף מנסה פעם שנייה, ושוב אינגמר חוסם את דרכו]

קולף תגיד לי לפחות מי היא.

[אינגמר מורה על כיוון היציאה. קולף נכנע, מתחיל ללכת לעבר הפתח, אינגמר הולך אחריו. קולף מושיט לעומתו יד, מחכך אגודל באצבע ומשמיע בשפתיו מצמוצים, כפי שרומזים לכלב לבוא. אינגמר קופץ כדי לבעוט בקולף, אך קולף רץ, חולף מבעד לפתח מבלי שרגלו של אינגמר השיגה אותו. אינגמר עומד בפתח, אינו זז. קולף עומד בחוץ, מסתכל בו, מדי פעם מושיט יד וממצמץ בשפתיו כמו קודם. אינגמר אינו מגיב. לבסוף ניגש אינגמר לשוער ואומר לו משהו כשהוא מצביע על קולף, ואחר נכנס פנימה. קולף ניגש לפתח, מנסה להיכנס, אך השוער חוסם את דרכו. אינגמר נכנס בחזרה לטרקלין. לכריסטינה]

אינגמר הוא שטף את הפנים והלך.

כריסטינה למה לא חזר?

אינגמר לא רצה.

[כריסטינה מעיפה בו מבט נוקב]

התבייש כנראה.

[פאוזה. כריסטינה יושבת מהורהרת. אינגמר ממתין רגע בדומייה]

אינגמר אפשר להציע שתלכי לישון? עוד מעט בוקר.

כריסטינה אתה לך לישון. אני רוצה להישאר לבד.

אינגמר כן, גבירתי. לילה טוב. בוקר טוב.

[הולך. כריסטינה ממשיכה לשבת מהורהרת. מחוץ לפתח המלון ממשיך לעמוד קולף. הוא ממתין עוד קצת, מנסה לראות מבעד לפתח אם כריסטינה אינה מופיעה. לבסוף הוא מתייאש ופונה ללכת משם. מולו באים שני יפאנים, גבר ואשה, הגבר צולע, וחולפים על פניו. קולף עוצר ומסתכל אחריהם. באותו רגע נעצר גם היפאני הצולע ומסתכל לעברו. קולף ממהר להסב את פניו ממנו וממשיך ללכת. גם הזוג היפאני ממשיך ללכת ונכנס לפתח המלון]

 

 

תמונה 8

 

[מול פתח המלון שבו מתגוררת כריסטינה. לפנות ערב. ליד הפתח תנועת מכוניות ואנשים. קולף עומד במרחק מה ומסתכל.

התמונה מתחלפת: בגן למרגלות המלון. לפנות ערב. קולף מתהלך בגן ומביט למעלה אל חלונות ומרפסות המלון.

התמונה מתחלפת: מול פתח המלון. שעת ערב מאוחרת. אנשים ונשים בבגדי ערב נכנסים ויוצאים. קול מוזיקה מבפנים. אישיות רמת-דרג מוקפת פמליה יוצאת מפתח המלון, לפניה רץ צבא של צלמים ועיתונאים. האישיות רמת-הדרג מניפה את ידה בלאות ומחייכת חיוך של חובה. בזה הרגע מגלה צבא הצלמים והעיתונאים אישיות עוד-יותר-רמת-דרג ורץ אליה. האישיות רמת-הדרג נותרת לבדה מול קולף, מורידה את ידה בכעס, מסירה את חיוכה מעל פניה ושועטת מן המקום כשאחריה הפמליה.

התמונה מתחלפת: מול פתח המלון. לילה. אין איש. בפתח עומד שוער המלון ומפהק. קולף עומד במרחק-מה ומסתכל.

התמונה מתחלפת: בגן למרגלות המלון. לפנות ערב. קולף יושב על ספסל ומביט אל חלונות ומרפסות המלון. השמש שוקעת. הוא קם ומתחיל ללכת לאיטו בכיוון היציאה מן הגן. הוא נעצר, מפנה את ראשו פעם נוספת לעבר המלון ורואה בדמיונו תמונה:

פונדק בירה בעיר. לילה. מסביב לשולחן ארוך מסובים כעשרה גברים וביניהם קולף וקריצר. כולם שותים בירה, חלקם מעשנים. קולף מעשן סיגר. אחד הגברים באמצע סיפורו]

מספר הכניסה אותי לסאונה. שנינו ערומים ומזיעים, אני מתגרה מהזיעה, והיא אומרת לי: "אל תעשה את זה בסאונה, שובב, הלב שלך לא יחזיק, אצלי כבר שני פינים מתו בידיים כשניסו להיות חכמים בסאונה". נכנסתי לאמביציה ועשיתי לה את זה בסאונה, פעמיים. ישר אחר-כך קפצנו לנהר, שם עשיתי לה פעם שלישית בתוך המים.

קריצר שם הרי המים כמעט קפואים. לא התכווץ לך?

מספר מה שנכון, היה לי קשה קצת לגמור.

קולף [בטון אדיש, בר-סמכא]

מה אתם יודעים על הסקנדינביות.

[דממה מוחלטת משתררת. כולם מסתכלים בקולף בהערצה, מחכים למוצא פיו. הוא לוגם מן הבירה, יונק מן הסיגר, ולאחר שהות-מה]

מה אתם יודעים על הסקנדינביות.

[התמונה הדמיונית מתחלפת במציאות: קולף עדיין עומד בגן, מביט אל המלון כששיירי חיוך קטן נסוכים על פניו. הוא מסתובב לכיוון היציאה, מתכונן להמשיך ללכת, ומולו עומדת כריסטינה. הוא נרתע אחורה בבהלה, חוזר מייד, ידיו מתרוממות אינסטינקטיבית לחבק אותה, נאספות בחזרה בבושה, הוא נבוך, מחכך אותן זו בזו, כריסטינה פושטת מעט את ראשה וכתפיה לעומתו, ניכר שגם ידיה כמעט הושטו לקראתו, שוב ידיו מתרוממות, נאספות, עד שלבסוף כריסטינה פושטת את זרועותיה לעומתו, והפעם הוא נושא את ידיו אליה מבלי להוריד אותן, אינו יכול לעצור את עצמו ונופל לזרועותיה. לפתע הוא ניתָק ממנה, מביט בפניה רווי דאגה]

קולף ואינגמר?

כריסטינה אינגמר?

[מנסָה שוב לאמץ אותו אליה, הוא נרתע]

קולף אבל אינגמר! אינגמר!

[אינגמר מופיע מאחורי שיח]

אינגמר [שוודית]

קוראים לי?

[קולף מתרחק בבהלה מכריסטינה. כריסטינה מבינה, צוחקת. לקולף]

כריסטינה אינגמר הוא רק המתרגם.

[מנסה להסביר לו]

עברית-שוודית, שוודית-עברית.

[לאינגמר]

תסביר לו, אינגמר.

אינגמר [לקולף]

הגברת מבקשת למסור: אני רק המתרגם.

קולף [תופס]

הוא רק המתרגם! הוא רק המתרגם!

[קופץ באוויר משמחה, מתנפל לזרועות אינגמר, מנשק אותו]

הוא רק המתרגם!

[מכסה את אינגמר בנשיקות כשבין נשיקה לנשיקה הוא קורא בשוודית]

עברית-שוודית, שוודית-עברית! עברית-שוודית, שוודית-עברית! הוא רק המתרגם!

[אינגמר, חמוץ פנים ועצוב, מנסה להיחלץ מנשיקותיו של קולף, אך אינו מצליח לעמוד מול התלהבותו. לפתע קולף מפסיק, חוזר לכריסטינה, מחבק אותה, מושך אותה אל הספסל, הם מסתערים זה על זו בלהט, מתחבקים ומתנשקים, מרפים לרגע, אחר-כך מסתערים מחדש. אינגמר מתיישב אף הוא על קצה הספסל, מפנה את פניו לכיוון ההפוך.

התמונה מתחלפת: אותו מקום, כולם עדיין על הספסל. חשוך כמעט לגמרי. קולף וכריסטינה עייפים מרוב חיבוקים ונשיקות, ראשה של כריסטינה נשען על כתפו של קולף, וידו מלטפת את שערה]

קולף [לאינגמר, בנימה דקה של התגרות]

אינגמר, שולחן.

אינגמר [באי-רצון, אך משתדל להסוות את עלבונו. בשוודית]

שולחן.

[כריסטינה מנשקת בהערכה את צווארו של קולף]

קולף אינגמר, ציפור.

אינגמר [בשוודית]

ציפור.

[כריסטינה מנשקת את צווארו של קולף]

קולף צלחת ופיל, אינגמר.

אינגמר [כמעט חנוק מעלבון. בשוודית]

צלחת ופיל.

[כריסטינה מנשקת את קולף]

כריסטינה אתה בכל זאת משורר.

אינגמר [לקולף]

אתה בכל זאת משורר, היא אומרת.

[כריסטינה קמה, מושיטה את ידה לקולף, גם הוא קם, הם מתחילים ללכת יד ביד לעבר המלון, אינגמר שומר על מרחק של שתי פסיעות מהם. בהתרחקם אפשר עוד לשמוע]

קולף אינגמר, זקנה על מטאטא אוכלת סומסום.

אינגמר [בשוודית]

זקנה על מטאטא אוכלת סומסום.

[הם נבלעים בחשיכה שירדה בינתיים על הגן]

 

 

תמונה 9

 

[אולם ריקודים במלון שבו מתגוררת כריסטינה. לילה. התזמורת מנגנת ואלס. זוגות רוקדים, ביניהם קולף וכריסטינה. בסיומה של כל יחידת קצב קולף מניף את רגלו באוויר באופן משונה ובמה שנחשב בעיניו כשיא הגינדור והקסם. לידם רוקד אינגמר לבדו, קרוב ככל האפשר אליהם, מוכן לתרגם בשעת הצורך. תוך כדי ריקוד]

כריסטינה  מה היית עושה אילולא מצאת אותי?

אינגמר [לקולף]

מה היית עושה אילולא מצאת אותי?

קולף מתאבד, כרגיל.

[התמונה מתחלפת: דירתה של כריסטינה במלון. לילה. כריסטינה וקולף יושבים על ספה בחדר האורחים. אינגמר יושב על כיסא מולם. מלצר מסיים למזוג שמפניה לכריסטינה ולקולף ויוצא עם עגלת המשקאות]

קולף מה היית את עושה אילולא מצאת אותי?

אינגמר [לכריסטינה]

מה היית את עושה אילולא מצאת אותו?

כריסטינה אנחנו בשוודיה לא חושבים פעמיים, נכון, אינגמר?

אינגמר [לכריסטינה]

נכון, גבירתי.

[לקולף]

אנחנו בשוודיה לא חושבים פעמיים.

כריסטינה קח את אינגמר, למשל, הוריו התאבדו בתלייה כשהיה בן שש.

אינגמר [לקולף]

קח אותי, למשל. הורי התאבדו בתלייה כשהייתי בן שש.

כריסטינה ואחותו חנקה את עצמה בגאז אחרי החתונה שלה.

אינגמר [לקולף]

ואחותי חנקה את עצמה בגאז אחרי החתונה שלה.

כריסטינה והוא עצמו, רק אלוהים יודע מה מחזיק אותו.

אינגמר [לקולף]

ואני עצמי, רק אלוהים יודע מה מחזיק אותי.

[מסב את פניו מהם, קם, הולך אל החלון, מביט החוצה, מוציא ממחטה מכיסו, מקנח את אפו. קולף מביט בו רגע מדוכדך. לעצמו]

קולף אה, גם בזה יש מי שמקדים אותי.

[כריסטינה נותנת בידו כוס שמפניה. שניהם שותים. היא אוחזת בידו, מובילה אותו איתה לחדר המיטות וסוגרת את הדלת. אינגמר משיב את הממחטה לכיסו וניגש להתייצב ליד דלת חדר המיטות, מטה אוזן כדי לתרגם. בתוך חדר המיטות מחבקת כריסטינה את קולף חיבוק ממושך]

כריסטינה אתה מעדיף שאכבה את האור?

אינגמר [לקולף]

אתה מעדיף שאכבה את האור?

[קולף מהנהן בראשו]

אינגמר [לקולף]

לא שומעים.

קולף זה בסדר.

[כריסטינה מכבה את האור. אור ירח בוקע מבעד לחלון. כריסטינה פושטת את שמלתה. קולף עומד מולה נבוך ושפוף, ממולל בידו את קצה הסדין. כריסטינה משתרעת ערומה על המיטה, מושיטה יד אליו שיבוא. קולף עומד מולה, ממשיך למולל את הסדין. פאוזה]

קולף אני לא מבין מה מצאת בי.

אינגמר [לכריסטינה]

אני לא מבין מה מצאת בי.

כריסטינה אני אוהבת אותך.

אינגמר [מפנה את ראשו בתנועה חדה לעבר הדלת שממנה בקעה התשובה. לקולף]

אני אוהבת אותך.

[קולף עומד עוד רגע, מנגב את אחורי מכנסיו כמו להסיר מהם לכלוך, מתיישב לאט לאט וביראת כבוד על קצה המיטה, חולץ את נעליו לאט, פושט את בגדיו לאט, נשאר בתחתוניו, משתרע לצד כריסטינה. פאוזה. הוא מתהפך עליה, קופא ואינו זז. כריסטינה מנשקת אותו ומלטפת את עורפו. פאוזה. קולף מתייאש ומתהפך שוב פרקדן לצידה. פאוזה. הוא ממולל בידו את הסדין]

קולף אולי בגלל הסדין.

אינגמר [לכריסטינה]

אולי בגלל הסדין.

כריסטינה משהו לא בסדר עם הסדין?

אינגמר [לקולף]

משהו לא בסדר עם הסדין?

קולף הסדין בסדר. אני פשוט לא רגיל לסדין כזה.

אינגמר [לכריסטינה]

הסדין בסדר. אני פשוט לא רגיל לסדין כזה.

[כריסטינה וקולף קמים, כריסטינה משליכה את הסדין על השטיח. שניהם משתרעים על המזרון. פאוזה. ידו של קולף ממששת את המזרון]

כריסטינה גם המזרון?

אינגמר [לקולף]

גם המזרון?

קולף  אני חושב שכן.

אינגמר [לכריסטינה]

אני חושב שכן.

כריסטינה אנחנו יכולים לרדת על הרצפה.

אינגמר [לקולף]

אנחנו יכולים לרדת על הרצפה.

קולף [מביט על הרצפה. היא מכוסה שטיח מקיר אל קיר]

אני לא רגיל גם לשטיח.

אינגמר [לכריסטינה]

אני לא רגיל גם לשטיח.

[מצחקק]

קולף [נרגז]

אולי אפשר כבר לסלק מפה את אינגמר?

אינגמר [לכריסטינה]

אולי אפשר כבר לסלק מפה את אינגמר?

כריסטינה לך לישון, אינגמר.

אינגמר [לכריסטינה]

כן, גבירתי. לילה טוב.

[הולך]

כריסטינה אנחנו לבד.

[מלטפת את צווארו של קולף. קולף שוכב דומם. כריסטינה מפסיקה. פאוזה. קולף מסב את ראשו לעברה, מביט בשדיה. קולו נשמע מבלי ששפתיו נעות]

קולף השדיים הכי יפות והכי עשירות שחיכו ליד שלי אי-פעם. הו אמא, הלוואי והיית זוכה לראות את זה.

[ופתאום, בתמונה דמיונית רואה קולף את אמו יושבת על כיסא בחדר מול המיטה שעליה שוכבים הוא וכריסטינה. האֵם מסתכלת בקולף במבט אוהב, מחייכת אליו חיוך מעודד, מצביעה על שדה כדי לרמוז לקולף שייגע בשד של כריסטינה. קולף שולח אצבע ונוגע בשדה של כריסטינה. האם מחייכת ומהנהנת בראשה. קולף, מעודד, מניח את כל כף ידו על שדה של כריסטינה. האם מהנהנת בראשה, מחליקה על ירכה. קולף מלטף את ירכיה של כריסטינה. האם צוחקת מרוב נחת ומהנהנת בראשה במרץ, רומזת לקולף בתנועת יד להמשיך. קולף, שחרדתו פגה לאט, מחייך אליה אף הוא, מתרומם קצת, נסמך על מרפקו, מתחיל לנשק את גופה של כריסטינה. האם מתמוגגת, צוחקת, מוחאת כף בהתלהבות. דלת חדר המיטות נפתחת לאט וראשו של גבר קשיש, אביו של קולף מציף פנימה. האם מניחה אצבעה על שפתיה לרמוז לאב שצריך להיות בשקט. קולו של קולף נשמע מבלי ששפתיו נעות]

קולף אבא, גם אתה כאן.

[האב מבצע בידיו תנועה גברית נמרצת  המבטאת משגל, קולף עולה ומשתרע על כריסטינה. האם קמה מן הכיסא, הולכת אל הדלת על בהונות כדי לא להפריע לקולף. ליד הדלת היא נעצרת, ואז היא והאב נושאים ידיהם באוויר בתנועת ניצחון ויוצאים. כריסטינה פוקחת את עיניה, קולף והיא מתנשקים, והפעם הוא מצליח, בעוד אור שחר חיוור בוקע מבעד החלון.

התמונה מתחלפת: בוקר בחדר המיטות של כריסטינה במלון. אור שמש בוקע מבעד החלון. קולף קם, הולך אל החלון, מביט החוצה וצועק]

קולף החיים יפים! החיים יפים!

[למטה עומד גנן ומשקה את הפרחים בגן המלון. הוא שומע את צעקתו של קולף אך אינו קולט את המילים. הוא קורא כלפי מעלה]

גנן זקוק לעזרה?

קולף החיים יפים!

[הגנן שוב אינו קולט את המילים, נדמה לו שמישהו קורא לעזרה, והוא חש לתוך המלון. כעבור רגע נשמעת דפיקה על דלת דירתה של כריסטינה במלון]

קולף מי שם?

חדרן מהנהלת המלון. הכל בסדר אצלכם?

[קולף מסתכל סביבו, הולך לחדר המיטות ורואה את כריסטינה ישנה, חוזר לדלת]

קולף כן, למה?

חדרן מישהו צעק מהחלון,

קולף צעקו שהחיים יפים.

חדרן אנחנו מבקשים לא לצעוק יותר במלון הזה שהחיים יפים.

[פאוזה. בשקט]

החיים לא יפים.

 

 

תמונה 10

 

[פתח בית המשרדים שבו עובד קולף. בוקר. מכוניתה של כריסטינה מסיעה את קולף לעבודה, נעצרת ליד פתח המשרד, הנהג פותח לפני קולף את הדלת, קולף יורד לעיניהם הנדהמות של שניים מפקידי המשרד הנמצאים אף הם בדרכם להיכנס פנימה. בראש מורם חולף קולף על פניהם ונכנס. פקידים נוספים מצטרפים אל שני הפקידים הנדהמים ואלה מוסרים להם מה שראו. במקום נוצרת התקהלות קטנה.

התמונה מתחלפת: חדר עבודתו של קולף במשרד. בוקר. כחצי תריסר פקידים בחדר גדול ומוזנח. ביניהם הבוס, ששולחנו גדול מכל השאר. דממה שוררת בחדר. כולם שקועים על ניירותיהם. הבוס שקוע בחישוב חשבונות מסובכים, פניו קפדניים וזועפים. קולף מתייק ניירות על שולחנו, מצב רוחו טוב, הוא מנענע את ברכיו בעליצות ומבלי משים מתחיל אף לשרוק לעצמו מנגינה עליזה. הבוס ושאר הפקידים נותנים בו עיניים תמהות. קולף מבחין במבטים ומפסיק לשרוק. ממשיכים לעבוד. הבוס מתחיל את חישוביו מהתחלה. כולם עובדים בדומייה. מבלי משים מתחיל קולף שוב לשרוק. כולם נותנים בו עיניים תמהות, עיני הבוס סכינים. קולף מבחין במבטים, מפסיק מייד ומנמיך את ראשו על הניירות]

בוס [חמוץ פנים]

מצב רוח טוב היום, מה?

[באותו רגע מופיע בפתח אינגמר, בידו זר פרחים ענק]

אינגמר כאן מר קולף?

[אחד הפקידים מורה לעבר קולף. אינגמר נכנס, ניגש לקולף, קולף קם. אינגמר קורא מתוך פתק המצורף לזר]

אינגמר מכריסטינה באהבה – נשיקות.

[מוציא מכיסו ממחטה, מנגב בה את לחיו של קולף, מנשק אותו על לחיו פעמיים, מנגב בממחטה את שפתיו, מחזיר אותה לכיסו, מוסר לקולף את הפרחים ויוצא. קולף עומד עם זר הפרחים הענק בידיו, מביט בנוכחים במבוכה, אחר-כך בשקט, וכדי למשוך תשומת לב מעטה ככל האפשר הוא מניח את הזר בפינת החדר, יוצא, חוזר כעבור רגע עם כוס מים בידו, מתכופף ליד הזר, מצליח להכניס כמה גבעולים לתוך המים, חוזר בשקט לשולחנו וממשיך לעבוד כשראשו שקוע בניירות. הפקידים, לאחר שהחליפו מבטים ביניהם, חוזרים אף הם לעבודה והבוס מתחיל את חישוביו מחדש. בפתח החדר מופיע שליח ובידו סלסילת קש ובה בקבוק שמפניה גדול]

שליח מר קולף?

[קולף קם, מביט בנוכחים במבוכה, ניגש אל השליח]

בבקשה לחתום כאן.

[קולף חותם על פתק, לוקח את הסלסילה, השליח הולך. קולף מניח את הסלסילה בפינה בשקט וחוזר לשולחנו. רגע אחד הוא עוד שקוע בניירות ומנסה להמשיך לעבוד, ובמשנהו, ללא התראה מוקדמת, הוא קופץ ממקומו, הודף את כיסאו אחורה, פורש ידיו לצדדים, ותוך מתן פורקן מלא לשמחתו הוא שר בקול גדול פסוק סיום של אַרְיָה אוֹפֶּרָאית מפורסמת. הבוס מזנק כנשוך נחש, רץ החוצה. אחד הפקידים מנצל את ההזדמנות, פותח את מגירת שולחנו שבה הוא מחביא דברי מאכל, חוטף לו מלפפון גדול, נוגס ממנו שתי נגיסות, מחזיר אותו למגירה וסוגר אותה. הבוס חוזר עם המנהל, מצביע על קולף. בארסיות]

בוס הוא שר.

מנהל שר?

בוס אופרות!

מנהל [לקולף]

מכיר את ה…

[שר]

מ"כרמן"? אנטוֹניוֹ דֶה-לָה-פּוֹפּוֹלוֹ שר את זה בשבוע שעבר עם הפילהרמונית. ובמקום…

[שר]

הוא פתאום גומר…

[שר]

אחר-כך הוא מסביר לעיתונאים שזהו הנוסח הראשון של האַרְיָה של בּיזֶה המוקדם, אבל הוא לא אמר את זה למנצח שניגן את הנוסח השני של בּיזֶה המאוחר.

[צוחק. קולף צוחק אף הוא בתגובה. המנהל מורה לבוס על קולף]

אדם מעניין. נעלה אותו בדרגה בסוף מרס.

[לקולף]

מתאספים אצלי כמה חברים כל מוצאי שבת ושרים קצת. לא מקצועי, למרות שרובינשטיין הבטיח לבוא לשמוע.

[שר סיום של דוּאֶט אוֹפֶּרָאי מפורסם. קולף מצטרף אליו לקול שני. שניהם מסיימים יחד בטון ממושך, ובאותו רגע מופיע עוד שליח עם זר פרחים. המנהל ניגש ומקבל את הפרחים באופן טבעי כמו בסיומה של הופעה, קד לנוכחים, מציץ בשעונו ונחפז לצאת מן החדר. הבוס פורץ בבכי מרוב מפח-נפש. קולף חותם לשליח על פתק, השליח הולך. קולף ניגש אל הבוס, מניח יד על כתפו, מנסה לנחם אותו. הבוס מושך בכתפו, ממאן להתנחם. קולף לוקח את הזר הגדול ומגיש אותו לבוס. הבוס שוב מושך בכתפו, ממאן. קולף מסמיך את הפרחים לפניו. הבוס לוטש רגע עין מול פרח יפה הסמוך לחוטמו, ובבת-אחת פוער את פיו ונוגס-מולק את ראש הפרח. קולף מרחיק בתנועת יד את הזר. הבוס, כילד מפונק, מצביע לעבר בקבוק השמפניה, קולף מניח את הזר בפינת החדר ומביא לבוס את הסלסילה ובה הבקבוק. הבוס חוטף את הסלסילה ומאמץ אותה אל בטנו.

התמונה מתחלפת: במשרד, אחרי הצהריים. הפקידים יוצאים מן החדרים, הולכים הביתה. קולף, בידו האחת תיק ובידו השנייה הזר, הולך אל המעלית. בדרך ניגש אליו פקיד אחד, לוחץ את ידו]

פקיד אחד שמענו שאתה מקבל פרס נובל לפיזיקה.

[קולף נכנס למעלית. למטה הוא יוצא מן המעלית. פקיד שני עוצר אותו, לוחץ את ידו]

פקיד שני זה נכון שנשיא ארצות-הברית הוא דודך?

[קולף יוצא מפתח הבניין. ליד המדרכה חונה מכוניתה של כריסטינה ולידה הנהג. קולף הולך אל המכונית. מאחוריו מופיע קריצר]

קריצר קולף!

[קולף נעצר, מסתובב אליו. קריצר מתקרב]

קבענו אתמול, לא? חיפשתי אותך בבית, חיפשתי אותך בבית הקפה. היו שתי גרושות, אחת בלונדינית – אני לוקח את הבלונדינית – גרות לבדן בדירה. שתיים היו, אתה מבין? שתיים! יש לי את הטלפון שלהן, הן מחכות. למה לא באת? המיץ כבר התייבש! מה הזר הזה? הלוויה? נלך לבית קפה, אני אספר לך איך הגעתי אליהן ונטלפן. הבלונדינית שלי. למה אתה מחכה? שתיים, שתיים!

קולף למה לא תקבע עם הבלונדינית ותבוא לבלות הערב איתי ועם השוודית שלי בהילטון?

[ניגש למכונית. הנהג פותח לפניו את הדלת. קולף נכנס, הנהג מתיישב ליד ההגה. לקריצר, מבפנים]

בתשע, אצלך.

[המכונית נוסעת. קריצר, מוכה אלם ותדהמה, מביט אחריה. עוצם את עיניו ומנער את ראשו כדי להיות בטוח שאינו חולם. פוקח את עיניו. רואה עדיין את המכונית מתרחקת. מסתכל על הבניין כדי לראות אם אמנם הוא נמצא ליד משרדו של קולף. אחר-כך ניגש אל אשה זקנה העומדת ליד תחנת אוטובוס]

קריצר סלחי לי, זאת המציאות?

זקנה [לא מבינה בדיוק מה הוא רוצה. מצביעה על שלט התחנה]

אוטובוס ארבע. ארבע.

 

 

תמונה 11

 

[מועדון לילה מפואר. שעת ערב מאוחרת. המקום מלא וגדוש באנשים עשירים ונשים יפות. מלצרים אצים-רצים. תזמורת מנגנת. זמרת עומדת על הבמה ושרה. זוגות רוקדים ברחבת הריקודים לקצב התזמורת. ליד אחד השולחנות יושבים קריצר, קולף, כריסטינה, אינגמר והגרושה. קריצר עצוב מאוד. הוא מעביר את מבטו מכריסטינה לגרושה ובחזרה]

גרושה בטלפון הצגת את עצמך כבחור עליז. עכשיו אתה באבל. ואני עוד מסתכסכת עליך עם החברה שלי.

[מצחקקת. טופחת על זרועו של אינגמר]

הוא לא נראה יתום?

[לכריסטינה]

יש ארטישוקים בשוודיה?

קריצר מה איכפת לי אם יש ארטישוקים בשוודיה?

גרושה זוהי המאה העשרים, תקופת האינפורמציה, לא? למה שאני אשאר מחוץ לזה? אנשים רוצים לדעת, להתקדם. חלפה תקופת גָלילֵיאוֹ. אני לא מבינה מה זה מפריע לך שאני שואלת. אתה לא מכיר אותי, אתה לא יודע מה שטחי ההתעניינות שלי, וכבר אתה מנסה להגביל אותי. ראינו מה עשו לגליליאו. יושב כמו יתום. אני יכולה ללכת אם אני מעיקה עליך.

[קמה באופן הפגנתי, הולכת]

כריסטינה מה קרה?

[קריצר אינו זע. אינגמר קם, הולך אחריה, עוצר אותה ליד הפתח. הוא נראה מרחוק מנסה לשכנע אותה. תחילה היא עושה תנועות סירוב, לבסוף היא מצחקקת וחוזרת איתו. מגיעים לשולחן]

גרושה קמתי מהשולחן בת-לוויתו של היתום, ואני חוזרת לשולחן בת-לווייתו של הג'נטלמן.

[היא ואינגמר יושבים]

כריסטינה מה קרה?

אינגמר [לכריסטינה]

הוא העליב אותה.

כריסטינה הו, הלכלוך הקטן.

[אינגמר צוחק בהנאה. מפנה צחוק לגרושה, היא מצחקקת אליו. מלצר ניגש ומביא עוד משקאות. הזמרת מסיימת לשיר, הרוקדים שבים למקומם, האור מועם, זרקור מאיר את הבמה הקטנה שעליה עומד עתה מנחה]

מנחה גבירותי ורבותי, יש לנו היום אורח מארץ רחוקה – קים-הוֹ!

[מחיאות כפיים. אל הבמה עולה גבר וייטנאמי רזה, פניו כחושות, מקומטות, תמצית מרוכזת של ייאוש ועייפות. גופו רפוי, בגדיו דלים וגדולים מכפי מידתו. הוא מתיישב על ספסל מאחורי המנחה]

קים-הו הוא פליט מווייטנאם, איכר, אשתו וחמשת ילדיו נהרגו בפשיטת הוייטקונג על כפרו, הוא עצמו נחשד בשיתוף פעולה עם האמריקאים, עוּנה במשך שבועיים רצופים, שוחרר בפשיטת-נגד של הצבא הדרום-וייטנאמי, נחשד בשיתוף פעולה עם הוייטקונג, נלקח לחקירה בסייגון על ידי הסי-אַי-אֵי, הוריו עונו ונורו מול עיניו כדי לאלץ אותו לדבר, עונה במשך שלושה שבועות עינויי תופת, שוחרר לאחר שנתברר מעל לכל ספק שהאיש הוא איכר פשוט ואינו יודע כלום, החלים בבקתה קטנה בסייגון אצל סבו וסבתו, בעת החלמתו נכבשה סייגון בידי הוייטקונג, הוא נעצר, סבו וסבתו עונו ונשחטו מול עיניו, הוא עצמו עונה במשך חודש, שוחרר, הצליח לברוח בסירת משוטים, היטלטל בים חודשיים ללא מזון, גסס, נתגלה על-ידי ספינת משמר אמריקאית, נחקר ועונה במשך עשרה ימים, שוחרר, הצליח להגיע להונג קונג, משם הגיע לכאן. כיום, רבותי, קים-הו הוא חורבת אדם. בניסיון ראשון מסוגו, בתמיכת הקרן לשיקום נפגעי וייטנאם והמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת ייל, ותחת חסותה האדיבה של הברונית רוטשילד, אנו מנסים לעורר את הפליט הוייטנאמי קים-הו לחיים חדשים בזרועותיה של כוכבת הפוֹלי בֶּרְזֶ'ר בּיאנְקָה דֶל-אוֹרוֹ! קבלו אותה!

[לתרועת התזמורת ומחיאות כפיים של הקהל עולה על הבמה ביאנקה, בחורה יפהפייה וגמישה, לבושה שמלת ערב ארוכה. היא מתייצבת מול קים-הו, נועצת בו מבט מפתה, פושטת רגל אחת קדימה כך שירך אחת שלה מבצבצת מתוך חריץ לאורך שמלתה ומתנועעת. קים-הו מסתכל בה בעייפות גדולה ואינו מגיב. לצלילי התזמורת מתחילה ביאנקה להתפשט חלק אחר חלק. עם חשיפת כל חלק דוממת התזמורת וביאנקה מתייצבת מול קים-הו, מחכה להיענותו. קים-הו אינו מגיב. ביאנקה נותרת בתחתונים וחזייה, ניגשת אל קים-הו, מפנה אליו את גבה ומתכופפת מעט על מנת שיתיר לה את קישור החזייה מאחור. היא מחכה רגע, אחר-כך מנענעת את ישבנה מול פניו בקוצר-רוח. הוא אינו מגיב]

מנחה גבירותי ורבותי, כולנו מעודדים את קים-הו! בבקשה!

[לקצב התזמורת מוחא הקהל כף וצועק "קים-הו! קים-הו!". הוא אינו מגיב. ביאנקה מתירה את קישור החזייה בעצמה, משליכה את החזייה, מסתובבת אל קים-הו כששדיה החשופים מול פניו. דומייה משתררת. קים-הו מתבונן אל השדיים בעייפות רבה. פאוזה ארוכה. ביאנקה ממתינה. לרגע נדמה כאילו קים-הו מתכונן לעשות איזו תנועה לעברה, שריר מפרכס בפניו, אך מייד חוזר הכל לקדמותו. הדומייה נמשכת. ופתאום נשמעת שריקה מתוך הקהל המגורה. ביאנקה נוטלת יד אחת של קים-הו בידה ומעבירה אותה על שדיה, מורידה אותה לאט אל בטנה. קים-הו אינו מגיב. גבר צעיר קם לפתע בקהל, פורץ לעבר הבמה, מסתער על ביאנקה. לופת אותה בזרועותיו, מחבקה ומנשקה. ביאנקה צורחת בעונג, התזמורת פוצחת במנגינה, הקהל מוחא כף בהתלהבות]

מנחה [צורח למיקרופון]

גבירותי ורבותי, קים-הו מוייטנאם, שעבר שבעה מדורי גיהינום והצליח להישאר בחיים, שעשה מאמצים על-אנושיים ולא איבד את תקוותו ואת אמונתו, קים-הו נכשל ממש על סף הפתח לחיים חדשים! קים-הו נכשל בפסיעה האחרונה, רבותי!

[מחיאות כפיים ושאגות של הקהל]

ביאנקה נשארה שלנו, של הנוער שלנו צמא החיים, האופטימי, הנלחם עד הסוף ולא מועד על הסף, רבותי, לא, לא מועד על הסף!!

[הקהל יוצא מגדרו מהתלהבות, התזמורת מנגנת תרועה, הזרקור מאיר את הבחור הצעיר מהקהל הכורע עתה לרגלי ביאנקה, מסיר את תחתוניה, כובש את ראשו בין רגליה, מרים אותה על כתפיו ויוצא אל מאחורי הקלעים. קים-הו קם לאט והולך בשקט אחריהם, יוצא גם הוא]

מנחה גבירותי ורבותי… גבירותי ורבותי…

[הקהל נרגע לאט]

גבירותי ורבותי, אני מזמין את הזמרת ג'וֹזֶפין ולהקתה!

[מחיאות כפיים. אל הבמה עולה הזמרת ג'וזפין ואיתה שני זמרים קטנים וחיוורים המלווים אותה תוך התפתלות והתעוותות סביבה. זוגות רוקדים ברחבת הריקודים]

גרושה [לאינגמר]

נרקוד?

אינגמר [לכריסטינה]

מבקש רשות לרקוד עם הגברת.

כריסטינה רשות ניתנת.

[אינגמר והגרושה קמים. הגרושה נותנת מבט מתגרה בקריצר והולכת עם אינגמר לרחבת הריקודים. קריצר נחפז לקום, גוהר לעבר כריסטינה, מושיט לה את ידו, מדבר אליה באנגלית רצוצה]

קריצר אפשר?

[כריסטינה מחייכת אל קולף חיוך מתנצל והולכת עם קריצר לרקוד. קולף נשאר לבדו ליד השולחן, מסתכל על זוגות הרוקדים, ביניהם גם זוג הומוסקסואלים הרוקדים כשבטנו של זה צמודה אל גבו של זה. הגרושה נצמדת אל אינגמר תוך כדי ריקוד]

גרושה אתה נראה לי בן אדם שיש מאחוריו אוניברסיטה.

אינגמר גמרתי שפות שמיות באוניברסיטת אוּפּסָלָה.

[בתנועה חיננית נסתרת מגניבה הגרושה את ידה בין רגליו ומורחת לו מריחה קלה בביציו אגב קריאת לוואי]

גרושה אוּפּ-סָלָה.

[צוחקת. אינגמר נרתע אינסטינקטיבית. הגרושה נצמדת אליו]

ומה אתה עושה פה?

אינגמר מתרגם.

גרושה מתרגם נשוי, אני מבינה.

אינגמר רווק.

גרושה אני לא מאמינה. שמעתי שאצלכם בשוודיה…

[ושוב מורחת לו מריחה קלה בביציו אגב קריאת לוואי]

אוּפּ-סָלָה.

[אינגמר נרתע]

שוודי שובב.

[ושוב היא נצמדת אליו. פניו של אינגמר מאדימים. ידו המונחת על שכמה יורדת אט אט לאורך גבה לעבר ישבנה. באותה עת רוקדת כריסטינה עם קריצר. קריצר מנסה להפעיל עליה את מיטב קסמיו, מרים מדי פעם גבת-עין בגנדרנות גברית אדישה, אך כריסטינה אינה מגיבה. לבסוף]

קריצר איך את מבלה בערבים שלך?

כריסטינה קוראת ספר, לפעמים הולכת לקולנוע.

קריצר מה בקשר לחיים?

כריסטינה למה אתה מתכוון?

קריצר אני מתכוון למישהו שאת נמצאת עכשיו בזרועותיו, ושישמח להיפגש איתך מחר בערב ולהראות לך דבר נחמד או שניים.

כריסטינה קולף ישמח מאוד.

[עווית עצבנית חולפת על פניו של קריצר. בינתיים מסיימת הזמרת את שירה, יורדת מהבמה עם שני מלוויה אל מאחורי הקלעים, שם יושב הוייטנאמי על שרפרף ואוכל כרע עוף בפנים עצובות וביאנקה מחליפה שמלה. שני המלווים ממשיכים להתעוות גם מחוץ לבמה, ומתוך כך מסתבר שמה שנראה כתנועה לצורך ההופעה בלבד הוא למעשה מום כתוצאה משיתוק מוחי. אינגמר והגרושה, כריסטינה וקריצר חוזרים לשולחן, כולם יושבים חוץ מכריסטינה]

כריסטינה סליחה.

[הולכת. קריצר מביט אחריה. אינגמר והגרושה לוחשים זה לזה לחישות אינטימיות. קריצר מסתכל גם עליהם. הוא קצת שתוי. קם]

קריצר אני הולך להשתין.

[הולך. מחכה בפרוזדור ליד חדרי השירותים. אין איש. דלת חדר שירותי הנשים נפתחת, כריסטינה יוצאת, קריצר מתנפל עליה, מנסה לחבקה ולנשקה. כריסטינה מכה בפניו, הודפת אותו מעליה וחוזרת לאולם. קריצר קורא אחריה]

קריצר אנטישמים!

[נכנס לחדר שירותי הגברים, ניגש לכיור לשטוף את פניו. מאחד מתאי בית השימוש יוצאים בזה אחר זה ארבעה גברים. קריצר מסתכל אחריהם בתימהון. ממלמל לעצמו]

קריצר כל העולם בחגיגה, וקריצר…

[מביט בראי, מרים גבה, מסתכל על בבואתו במצודד, מתייאש ויוצא מחדר השירותים וחוזר לאולם, מסתכל בכריסטינה, בקולף. לכריסטינה, בעברית]

קריצר מה יש, אני לא נראה מספיק מסכן בשביל שתרצי אותי?!

[מתייצב מעל ראשו של קולף, מנסה לחקות את מבע פני קולף]

תראי כמה אני אומלל, תראי כמה אני מיואש, תראי כמה אני ראוי לרחמים. תאהבי אותי, כריסטינה, אני אפס! תוקסמי ממני, כריסטינה, אני עושה פיפי כל חצי שעה! קחי אותי, כריסטינה, קולף סמרטוט אבל אני אבק!

[אינגמר מתחיל לתרגם, אך כריסטינה מפסיקה אותו בתנועת יד]

כריסטינה אני מציעה שנלך הביתה.

אינגמר [לקולף]

מציעה שנלך.

קולף כן.

[באותו רגע קורא המנחה]

מנחה ביאנקה דל-אורו במספרה הנועז ביותר – "הגמד שלא יכול להגיע"!

[מחיאות כפיים. ביאנקה וגמד עולים לבמה]

קריצר ביאנקה! ביאנקה!

[רץ, כושל, לעבר הבמה]

אולי תנסי אותי, ביאנקה?! גם אני לא יכול להגיע!

[עולה לבמה, מנסה להסתער על ביאנקה. שני מלצרים תופסים אותו נאבקים איתו. תוך היאבקות]

לא צריך להיות גמד או וייטנאמי כדי לא להגיע! ביאנקה! גם אני רוצה להיכשל עם ביאנקה!

[הקהל מוחא כף וצוחק. המלצרים מצליחים לגרור את קריצר מן הבמה. קולף שניגש אליו בינתיים מוביל אותו בחזרה אל השולחן. בינתיים נראה אינגמר משלם למלצר את החשבון. כולם יוצאים.

התמונה מתחלפת: כולם במכוניתה של כריסטינה. במושב הקדמי הנהג, הגרושה, אינגמר. במושב האחורי קריצר, קולף, כריסטינה. קריצר מביט עצוב מבעד לחלון. המכונית מגיעה אל ביתו של קריצר, הנהג יורד ופותח לו את הדלת]

קריצר [לגרושה]

יורדים.

גרושה אני ממשיכה עם אינגמר.

[קריצר אינו יודע כיצד להגיב. הוא רוצה לומר משהו, להיאבק, אך לבסוף, חסר-כוח, מחליט לוותר. בשקט]

קריצר אין לי מזל, רק זונות נדבקות אלי.

[מעביר מבטו על פני כולם]

אני מנסה ומנסה, ומגיע תמיד לזונות.

[יוצא בצעד כושל]

קולף שאלווה אותך למעלה?

[קריצר מניף ידו אחורה בביטול. מתחיל ללכת, מתנדנד]

כריסטינה אולי בכל זאת תלווה אותו.

אינגמר [לקולף]

אולי בכל זאת תלווה אותו.

[קולף יוצא מהמכונית, ניגש לקריצר, מנסה לתמוך בו. קריצר דוחה אותו מעליו, מורה לו בכעס ללכת. קולף נסוג צעד ומחכה. קריצר שוב מצביע בכעס לכיוון המכונית לרמוז לו שיסתלק. קולף נכנס למכונית. קריצר נכנס לחדר המדרגות של ביתו. המכונית נוסעת. קריצר יוצא מחדר המדרגות ומביט אחרי המכונית, מספיק עוד לראות מבעד לחלון האחורי שלה את ראשה של כריסטינה מונח על כתפו של קולף וזרועו של קולף כרוכה סביב צווארה]

 

 

פרק שלישי: קריצר

 

תמונה 12

 

[בית במרכז המסחרי של העיר. לפנות ערב. קריצר נכנס לפתח הבית, עולה במדרגות, מגיע לדלת שעליה כתוב: "ג'יטה, שידוכים בשיטה אמריקאית". הוא מצלצל בדלת, ג'יטה פותחת לו. היא רומנייה מטופחת בגיל 50 בערך, אשה יפה לשעבר]

קריצר קבעתי ראיון, קריצר.

ג'יטה בבקשה להיכנס.

[קריצר נכנס אחריה לחדר הסלון. שניהם יושבים בכורסאות. ג'יטה נוטלת נייר טפסים, מתכוננת לרשום עליו]

ג'יטה שם משפחה – קריצר.

[רושמת]

קריצר אני צריך משהו מיוחד.

ג'יטה  אצלי רק דברים מיוחדים. שם פרטי?

[התמונה מתחלפת: רחבה גדולה של בית קפה על הטיילת בשפת הים. ערב. קריצר לבדו  יושב ומעשן סיגר בעצבנות. ליד שולחן אחר, מרוחק, יושבת לבדה בת-שבע, אשה נמוכת-רוח ומכוערת כבת 40. זולתם אין איש בבית הקפה. קריצר מעיף בה מדי פעם מבט חושש, אף היא מעיפה לעברו מבטים שואלים. פאוזה. קריצר מסתכל בשעונו, מביט לעבר בת-שבע. היא קמה, ניגשת אליו בהיסוס]

בת-שבע אני חושבת שזו אני. קריצר?

[קריצר מסתכל בה בכעס]

קריצר?

קריצר [מהסס עוד רגע, ולבסוף]

שבי.

בת-שבע [יושבת]

שמי בת-שבע.

[פאוזה. פני קריצר חתומים. בת-שבע משפילה את מבטה, מחכה עוד רגע, ולבסוף]

אני מצטערת.

[קמה. הולכת לעבר המלצר היושב בתוך בית הקפה]

קריצר שבי עשר דקות.

[בת-שבע אינה נענית, משלמת למלצר והולכת.

התמונה מתחלפת: חדר הסלון בבית ג'יטה. לפנות ערב. ג'יטה לבושה בשמלה מהודרת יותר מאשר בפעם הקודמת, ניכר שהתלבשה במיוחד לרגל בוא קריצר]

קריצר לא ביקשתי חכמה, לא ביקשתי אקדמאית, אמרתי יפה ואמרתי עשירה!

[התמונה מתחלפת: רחבת בית הקפה על שפת הים. ערב. קריצר יושב לבדו, אין איש זולתו בכל בית הקפה מלבד גבר נוסף, מבוגר יותר, ליד שולחן מרוחק. אל בית הקפה מגיעה גם בת-שבע, סוקרת רגע  את קריצר, אחר חולפת על פניו תוך נענוע ירכיים מלא בוז והולכת אל הגבר השני ויושבת לידו. קריצר ממשיך לחכות, מוצץ בעצבנות סיגר. אל בית הקפה נכנסים במרוצה אב ובתו. האב מודאג, הבת מכוערת כסוס. הם רצים לשולחנו של קריצר]

האב מר קריצר? אני מקווה שלא איחרנו.

קריצר [קם]

טעות, אדוני. שמי לא קריצר.

[פונה ללכת. האב תופס בשרוולו]

האב אתה קריצר! רק בגלל שאיחרנו?!…

[קריצר מתחיל ללכת. האב קורא אחריו]

רבע מיליון!

[קריצר הולך]

שלוש מאות אלף!

[מעניק סטירה לבתו]

גמרנו! נשאר הטורקי – הטורקי מקבל אותך!

[הגבר המבוגר, בן זוגה של בת-שבע, קם וניגש אל האב]

מבוגר שמעתי שלוש מאות אלף?

האב מאתיים חמישים.

מבוגר אפשר לשבת לשוחח.

[בת-שבע נותרת ליד שולחנה לבדה, חפוית ראש.

התמונה מתחלפת: חדר הסלון בבית ג'יטה. לפנות ערב. ג'יטה לבושה יפה באופן מיוחד, גם עשתה לעצמה תסרוקת חדשה]

קריצר אמרתי יָפָה! יפה! יפה!

ג'יטה סלח לי שאני שואלת, מר קריצר, אבל מה יש  לך להציע לבחורה יפהפייה ועשירה?

קריצר [במיטב קסמו]

מה שיש לי להציע היא כבר תרגיש בעצמה, ובעיניים עצומות.

[ג'יטה מלקלקת את שפתיה.

התמונה מתחלפת: רחבת בית הקפה. ערב. קריצר יושב אל השולחן עם בתיה, בחורה יפה ולבושה בהידור, שותים קפה]

קריצר אני חושב שזה יכול להתאים לנו, מפני שאם בית החרושת לפלסטיק של אביך נמצא במרחק שני קילומטר משפת הים ואנחנו בונים שם את הווילה שלנו, לא קשה עם מכונית פרטית…

[מכונית פרטית מהודרת נעצרת תוך דבריו על שפת המדרכה מול פתח בית הקפה, מתוכה יוצא שמואל, בחור נאה, אתלטי, לבוש ספורטיבית, וניגש אל בתיה]

שמואל בסדר, הבנתי. הלכת למשרד שידוכים, הוכחת לי שיש עוד גברים בעולם, אני מבקש סליחה, ואני חוזר בי, וזה לא יקרה יותר. בואי.

בתיה אני עסוקה.

[שמואל מרים אותה מכיסאה. לופתה בזרועותיו. שניהם נצמדים בנשיקה ממושכת]

ותזכור שאמרת שזה לא יקרה יותר.

[מצביעה על קריצר]

יש עדים.

שמואל בואי.

[מתחיל למשוך אותה]

בתיה [תוך היגררות אחרי שמואל, לקריצר]

סלח לי. זה ארוסי. היה נעים.

[שמואל ובתיה הולכים למכונית. קריצר מסתכל עליהם ללא אומר. הם נכנסים למכונית. קריצר קופץ ממקומו ורץ אל המכונית. לבתיה, מבעד לחלון המכונית]

קריצר תגידי לי רק: לולא היה לך ארוס, זה היה הולך איתי?

בתיה אני לא חושבת.

[המכונית נוסעת.

התמונה מתחלפת: חדר הסלון בבית ג'יטה. ערב. ג'יטה לבושה שמלת ערב הדורה עם מחשוף עמוק ותסרוקת חדשה]

ג'יטה אתה אמרת "מה שיש לי להציע היא כבר תרגיש". פוי, מר קריצר. ילד. זקוק למישהי שתיקח אותך בידיים.

[מלקלקת לקלוק מהיר בשפתיה, קמה, מתמתחת, גופה השופע מובלט היטב תחת שמלתה]

כוסית ברנדי לחיזוק?

[יוצאים מן החדר. קריצר מחכה. מתבונן על הקיר. רואה תמונת זוג צעיר. קם, מתקרב לתמונה. זוהי ג'יטה בנעוריה, ראשה מונח על כתף קצין צעיר ויפה. ג'יטה מופיעה בפתח, לבושה בכתונת לילה כמעט שקופה]

ג'יטה הברנדי בחדר השני.

[קריצר מסתכל בה. היא מקרבת אצבעה לפיה, מלקלקת אותה ברמז ברור, מוצצת אותה. מכניסה אותה לפיה ומוציאה אותה. קריצר פוסע פסיעה לקראתה. ג'יטה מסתובבת, תוקעת זרת באוזנה ונוברת בה בתנועה מפתה כשהיא מנענעת בד בבד את אחוריה. קריצר חש לתפוס בה, היא חומקת לחדר המיטות וקריצר אחריה.

התמונה מתחלפת: חדר המיטות בבית ג'יטה. קריצר וג'יטה במיטה לאחר מעשה. לילה. חושך]

ג'יטה ישנה הדירה הזאת. גם זאת שלמטה שלי, אני משכירה אותה. ומגרש קטן בעיר. והעסק. אני גם מדברת צרפתית.

קריצר כמה במזומן?

ג'יטה עוד נדבר על המזומן.

קריצר מספיק בשביל לקנות אוטו?

ג'יטה אני לא רושמת שום דבר על שמך, מותק, שיהיה ברור. אתה איתי – יש לך. אתה בחוץ – אתה בחוץ.

קריצר מה עם אוטו?

ג'יטה נראה. על שמי, בכל אופן.

קריצר בתנאים כאלה, למה לי חתונה? יותר טוב לבוא וללכת כשמתחשק, בלי התחייבויות, ועוד אקבל מתנה יפה מפעם לפעם.

ג'יטה בשביל לבוא וללכת אני לא צריכה אותך, יש לי חומר רענן בגיל צבא, ובלי שום מתנות.

[פאוזה]

קריצר האוטו צריך להיות על שמי.

ג'יטה האוטו יהיה על שם לאסלו.

קריצר מי זה לאסלו?

ג'יטה לאסלו זה אני. ג'יטה לאסלו.

קריצר ג'יטה לאסלו-קריצר.

ג'יטה ג'יטה-לאסלו-מרקוֹבֶצקי-קריצר. אני אלמנה.

[מסתערת עליו בתאווה]

 

 

תמונה 13

 

[ביתו של קריצר בפרבר העיר. אחרי הצהריים. קולף עולה בחדר המדרגות לדירתו של קריצר, דופק על הדלת. מחכה. דופק שוב.

התמונה מתחלפת: אולם חתונות ברבנות. לפנות ערב. ג'יטה וקריצר עומדים מתחת לחופה. משני צדדיהם עומדים שני שמשים ברבנות. מולם עומד הרב, ממלמל את נוסח הכתובה. לאולם מתפרצת זקנה כמעט עיוורת עם משקפיים עבי עדשות, אצה לעבר החופה אגב בכי וקריאת "מזל טוב! מזל טוב!". מייד אחריה נכנס בבהילות גבר מבוגר, תופס אותה בזרועה ולוחש לה "סבתא, החופה של שושנה עוד קומה!" ומושך אותה החוצה. הרב מסיים את קריאת הכתובה. לקריצר]

הרב חיים בן משה קריצר, אתה רוצה לקחת לך לאשה את ג'יטה-לאה בת גבריאל, ומתחייב לעבוד, להוקיר, לכלכל ולפרנס ולדאוג לכל צרכיה כחובת הגברים?

קריצר כן.

הרב אתה בטוח?

ג'יטה [מטילה ברב מבט מלא ארס]

הרב הירש, אתה תגמור עם זה לפני שאני שולחת לך הביתה משטרה לחפש דולרים בטלית.

[הרב מעיף בה מבט מהיר]

הרב הרי את…

קריצר הרי את…

הרב מקודשת לי…

קריצר מקודשת לי…

הרב כדת משה…

קריצר כדת משה…

הרב וישראל.

קריצר וישראל.

[עונד על אצבעה של ג'יטה את הטבעת, שובר כוס. אחד השמשים מוביל אותם לחדר הייחוד, נועל מבחוץ את הדלת. ג'יטה מביטה בקריצר, מלקלקת את לשונה, כורכת ידיה סביב צווארו. קריצר אינו נלהב. ג'יטה מוציאה מקפלי שמלתה דף נייר מקופל]

קריצר מה זה?

[ג'יטה פורשת לעיניו את הנייר, הוא מסתכל בו רגע]

האוטו!

[נופל לזרועותיה. לשונה של ג'יטה כבר שלוחה לפגוש את לשונו.

התמונה מתחלפת: ביתו של קריצר. לפנות ערב. קולף עומד מול דלת דירתו של קריצר, דופק עליה. מחכה. דופק שוב, יורד במדרגות.

התמונה מתחלפת: חדר השינה בדירתה של ג'יטה. לילה. ג'יטה וקריצר במיטה. קריצר שוכב כשגבו אליה. ג'יטה מלקלקת את שפתיה, שמה יד על שכמו. הוא פוקח את עיניו עצוב ועייף]

קריצר אולי נעשה סיבוב באוטו?

ג'יטה מחר.

[מלקלקת את אוזנו של קריצר. קריצר נאנח]

קריצר יש לי חשק לעשות טיול באוטו לפני השינה.

ג'יטה אין אוטו לפני השינה. יש ג'יטה לפני השינה.

[מושכת אותו אליה בכוח. קריצר מסתובב אליה, מניח יד על שדיה, עוצם את עיניו, לש את שדיה ורואה בדמיונו מכונית קטנה.

התמונה מתחלפת: פתח ביתו של קריצר, לפנות ערב. קולף מגיע בדיוק כשקריצר יוצא מפתח הבית עם מזוודה בידו, אינו רואה את קולף, הולך לעבר מכונית קטנה ומשומשת החונה ליד המדרכה]

קולף קריצר.

[קריצר נעצר, מביט בו בקרירות מופגנת. קולף מתקרב אליו]

שלום.

קריצר שלום.

קולף לא רואים אותך בזמן האחרון.

קריצר עסוק.

[הולך לעבר המכונית. קולף הולך אחריו. קריצר מניח את המזוודה על גג המכונית]

קולף שלך?

קריצר ואם כן?

[קושר את המזוודה]

קולף אנחנו יכולים לשבת בבית קפה רבע שעה.

קריצר עסוק. אשה מחכה בבית.

קולף אשה?

קריצר אתה יכול להגיד לי מזל טוב אם זה לא יותר מדי בשבילך.

קולף הו. מזל טוב. ברטה המלצרית?

[קריצר נושף בבוז]

אני מכיר אותה?

קריצר לא, אדוני.

קולף יפה?

קריצר מה אתה מתאר לעצמך?

קולף לא הזמנת אותי לחתונה.

קריצר אולי. להתראות.

[מתכונן להיכנס למכונית]

קולף מה עשיתי לך, תגיד לי.

קריצר [מסתובב אליו, מתקרב אליו]

מה יש, קולף, צרות עם השוודית?

[קולף מנענע בראשו לשלילה]

היא חוזרת לשוודיה?

[קולף מנענע בראשו לשלילה]

אתה עוד לא יודע אפילו מי היא, אה?

[קולף מנענע בראשו לשלילה]

פוחד לשאול. פוחד שייוודע לך אולי יש לה ארוס בשוודיה, אה, קולף? ואולי יותר גרוע, אולי בעל? אה? אולי היא נוסעת בעוד שבוע? אולי היום? אולי היא כבר נסעה? רוץ לבדוק, קולף. פוחדים, מה? אתה יודע, כמו שאני יודע, שזה ייגמר בקרוב, בקרוב מאוד. אני נותן לכם מקסימום עוד שבועיים.

[פותח את דלת המכונית]

קולף ומי האשה שקנתה לך את האוטו הקטן והמשומש הזה?

קריצר אשתי לא נוסעת לשוודיה בעוד שבועיים!

קולף איך היא נראית? בת כמה היא? תראה לי תמונה!

[קריצר נכנס למכונית וטורק את הדלת]

בת שישים? שבעים? הורידו לה כבר שד?!

קריצר שבועיים! שבועיים!

[נוסע]

קולף [קורא אחריו]

ג'יגולו!!

[מכוניתו של קריצר מתרחקת. מונית מתקרבת לקולף, קולף מנפנף לה בידו]

טקסי!

[המונית נעצרת. קולף נכנס לתוכה ומצביע על מכוניתו של קריצר המתרחקת. המונית נוסעת בעקבותיה.

התמונה מתחלפת: הרחוב מול פתח ביתה של ג'יטה. ערב. מכוניתה של ג'יטה חונה ליד הבית. קולף עומד על המדרכה שממול ומחכה, מסתתר באחד ממבואות הבתים, מעיף מדי פעם מבט לעבר חלונות דירתה של ג'יטה. פאוזה. האור כבה בדירתה של ג'יטה. אור נדלק בחדר המדרגות. קולף דרוך. כעבור רגע יוצאים ג'יטה וקריצר שלובי זרוע מפתח הבית, פוסעים לעבר המכונית. קולף חש אליהם. קריצר מבחין בו, מנסה להסתיר את פני ג'יטה בידיו, אך כשקולף מתקרב עוד יותר הוא מכופף את ראשה ומכניס אותו בכוח אל מתחת לכנף מקטורנו, מנסה להכניס אותה בחזרה לתוך הבית. ג'יטה נאבקת נגדו]

קולף גברת קריצר! גברת קריצר!

[ג'יטה מצליחה להדוף מעליה את קריצר תוך קללה רומנית נמרצת ומפנה את פניה אל קולף. פניו נראות עתה בבירור לאור פנס הרחוב]

קולף ראיתי! ראיתי! אלא מה! יש במה להתבייש, קריצר! יש ! יש!

[מנתר באוויר משמחה. ג'יטה מתקרבת אליו]

ג'יטה [ברומנית]

מה יש? מה קורה פה?

[קריצר תופס אותה בזרועה מאחור, לוחש]

קריצר דברי לפחות צרפתית! צרפתית!

[ג'יטה מסתובבת ומכה בפניו תוך קללה רומנית עסיסית וממושכת]

קולף אה! ונוסף לכל גם רומנייה! רומנייה!

[מנתר באוויר, מניף כובעו לברכת שלום מתוך שמחה לאיד]

קולף מזל טוב לזוג קריצר! עד מאה ועשרים לזוג קריצר!

קריצר [לג'יטה, בטון מתנצל]

ביקשתי ממך צרפתית. לפחות צרפתית.

ג'יטה [סוטרת על לחיו. ברומנית]

קח צרפתית קח.

 

 

תמונה 14

 

[דירתה של ג'יטה. ערב. ג'יטה יושבת בסלון שלה עם לקוח. במטבח עומד קריצר, מכין קפה, שם שני ספלים וכלי לסוכר על מגש ונושא אותו לסלון, מניח על השולחן]

ג'יטה תודה, חיים.

[ללקוח]

אתה מבין? טוב להתחתן.

[הלקוח מביט בסלידה קלה אחרי קריצר היוצא מן החדר. קריצר הולך למטבח, חוגר סינר קטן למותניו ומתחיל לרחוץ כלים. צלצול בדלת הכניסה. קריצר מנגב את ידיו, מוריד את הסינר, ניגש לדלת, פותח. על הסף עומדת גניה, לקוחה לא יפה ולא מכוערת כבת ארבעים]

גניה שדכנית ג'יטה?

קריצר בבקשה להיכנס.

[גניה נכנסת. קריצר מורה לה לשבת בחדר ההמתנה]

כמה דקות.

[גניה יושבת. קריצר פונה לחזור למטבח. לפני צאתו הוא מפנה את ראשו אל גניה ורואה פיסת ירך שלה. חוזר למטבח, מסיים לרחוץ את הכלים, אחר-כך יושב אל השולחן, מדפדף קצת בעיתון בחוסר עניין, מביט בעד החלון אל שמי הערב. קם, הולך אל חדר השינה, משם יוצא אל המרפסת הפונה אל הרחוב. למטה, ברחוב, אנשים ונשים יוצאים לבילויי ערב, מכוניות נוסעות, אורות של בתי קפה ובתי שעשועים. מתחת למרפסת של ג'יטה עומד קבצן רחוב קיטע המנגן באקורדיון. קריצר מסתכל בעוברים ושבים, במיוחד הוא מביט בעיניים כלות בזוגות החבוקים באושר והצוחקים בקול בעוברם ברחוב, אחר-כך הוא מפנה את מבטו אל הקבצן שמתחתיו. מישהו מטיל מטבע לתוך קופסת הקבצן. הלה מפסיק את נגינתו, מוציא את המטבע מתוך הקופסה, מכניס אותה לכיסו ומתחיל לנגן שוב מנגינה עצובה באקורדיון. קריצר מקשיב רגע, אחר-כך מוציא מכיס מכנסיו מפוחית קטנה ומתחיל ללוות את הקבצן. הקבצן מבחין בליווי, מביט למעלה אל קריצר, מחייך אליו. שניהם ממשיכים לנגן.

התמונה מתחלפת: אותו מקום, מאוחר יותר בלילה. תנועת המכוניות והעוברים והשבים התמעטה. הקבצן וקריצר מסיימים מנגינה. הקבצן מוריד את האקורדיון מכתפיו, מניח אותו בנרתיק, עומס אותו ואת שאר מיטלטליו על שכמו, קד קידה לקריצר ומתחיל לדדות בהמשך הרחוב. קריצר שם את המפוחית בכיסו, נכנס לסלון, שם כבר יושבת ג'יטה עם עוד שני גברים ואשה ומשחקת איתם בקלפים]

ג'יטה חיים, קפה!

[התמונה מתחלפת: כביש מחוץ לעיר. מאוחר יותר בלילה. קריצר נוהג במכוניתה של ג'יטה לבדו. רואה זונה בשולי הכביש, עוצר לידה]

קריצר כמה?

זונה חמישים.

[קריצר רומז לה להיכנס. היא נכנסת למכונית.

התמונה מתחלפת: דירתה של ג'יטה, מאוחר יותר בלילה. קריצר נכנס. ג'יטה עדיין יושבת בסלון עם ידידיה, משחקת איתם בקלפים בחדר רווי עשן. על השולחן בקבוק ויסקי. כולם שתויים קצת, צוחקים וצועקים. קריצר מופיע בפתח החדר. ג'יטה רואה אותו]

ג'יטה עשר דקות הפסקה!

[קמה ורצה אל קריצר כשהיא כבר מרימה מול פני הנוכחים את שולי החצאית שלה כדי שלא לאבד זמן, מסתערת על קריצר ויוצאת איתו מן החדר לקול מחיאות הכפיים וקריאות העידוד של שאר הנוכחים.

התמונה מתחלפת: חדר השינה של ג'יטה. לילה. קריצר שוכב על גבו מתחת לג'יטה בלי נוע כשג'יטה מעליו מתפתלת ונאנקת.

התמונה מתחלפת: הסלון של ג'יטה. ג'יטה חוזרת לסלון כשהיא מסדרת את שערה ורוכסת את חצאיתה לקול תשואות הנוכחים. קריצר נראה חולף על פני הפתח]

ג'יטה חיים, קפה!

[קריצר יוצא, יורד אל הרחוב, נכנס למכונית, נוסע, יוצא מחוץ לעיר, חולף על פני זונות, עוצר במקום שומם בשולי הכביש, יורד מן המכונית, מתרחק ברגל כמה מטרים משפת הכביש, מתכונן לפתוח את ה"חנות". זונה צצה לה במפתיע]

זונה מותק?

קריצר מצטער, אני רק משתין.

זונה שלושים לירות.

קריצר סליחה?

[מאי-שם צץ לו גם סרסור]

סרסור אתה לא שמעת? תיתן לגברת שלושים לירות.

קריצר בשביל מה?

סרסור אתה משתין לה בסטודיו.

קריצר סליחה. אני לא משתין.

[פונה ללכת. הסרסור מוציא סכין]

סרסור תן לה חמישים לירות, אדוני.

קריצר אני לא משתין.

סרסור חמישים לירות הביקור.

[פאוזה. קריצר מוציא חמישים לירות ונותן לזונה. הסרסור חוטף מידיו את כל הארנק. קריצר עושה בידיו תנועה לקראתו, אך הסרסור מושיט קדימה את הסכין. קריצר מוותר ומסתלק, נכנס למכונית, נוסע.

התמונה מתחלפת: דירתה של ג'יטה. לפנות בוקר. הדירה חשוכה. קריצר נכנס לחדר השינה. ג'יטה שרועה על מיטתה, ישנה שנת שיכורים ונוחרת. קריצר מביט בה בסלידה ופושט אט אט את בגדיו.

התמונה מתחלפת: דירתה של ג'יטה. שעת ערב מוקדמת. ג'יטה יושבת בסלון עם לקוחה. קריצר עומד במרפסת, מסתכל על אנשים ונשים ומכוניות. רואה את הקבצן עומד למטה ומנגן באקורדיון. מוציא מכיסו את המפוחית ומצטרף אליו בנגינה. הקבצן שומע את קריצר, מניח את האקורדיון בצד, מרים שלט שעליו מצויר חץ המורה כלפי מעלה, אל קריצר, ומקשקש בקופסת המטבעות. מישהו עובר ומטיל לקופסה מטבע. קריצר ממשיך לנגן לבדו מנגינה עצובה, נושא את עיניו מן הרחוב אל שמי הערב.

התמונה מתחלפת: חדר השינה של ג'יטה. לילה. ג'יטה וקריצר שוכבים במיטה, שניהם ערים. ג'יטה מניחה יד על בטנו של קריצר, מורידה אותה לאט אל בין רגליו. קריצר מסיר את ידה, היא מניחה אותה שוב. קריצר מסיר אותה]

ג'יטה חיים, אני מזהירה אותך.

[מניחה את ידה בין רגליו. הוא מסיר אותה]

ג'יטה חיים, אני מזהירה אותך, קניתי לך אוטו.

קריצר האוטו לא על שמי.

[ג'יטה מניחה את ידה בין רגליו. קריצר מסיר אותה]

ג'יטה אין אוטו. גמרנו.

[מפנה אליו את גבה. קריצר נפנה אליה. מניח את ידו על כתפה, אחר-כך על חזהּ. מתחיל ללוש את שדה.

התמונה מתחלפת: דירתה של ג'יטה. לפנות ערב. קריצר יושב לבדו במטבח, שותה קפה ומעיין בעיתון. צלצול בדלת. הוא ניגש לפתוח. בפתח עומדת גניה]

גניה שלום. הגברת ג'יטה יֶשְנָה?

קריצר ג'יטה לא…

[מביט על החזה שלה]

הלכה לקופת חולים, תיכף חוזרת.

גניה אני אבוא עוד שעה.

קריצר למה, תיכנסי. את יכולה לחכות לה כאן.

גניה תודה.

[נכנסת. קריצר מורה לה את הדרך לסלון]

קריצר לכאן, בבקשה.

גניה אולי אני מפריעה…

קריצר בשום אופן.

[גניה יושבת על אחת הכורסאות]

אני בדיוק עכשיו שותה קפה.

גניה תודה, אני שתיתי.

קריצר תשתי עוד אחד.

[יוצא. גניה מוציאה מארנקה ראי ושפתון, מצטבעת, סוקרת את עצמה. קריצר חוזר עם שני ספלי קפה]

גניה [כלאחר-יד]

אדוני הבעל?

קריצר קרוב רחוק. לומד את המקצוע אצל דודה ג'יטה.

גניה נשוי, כמובן.

קריצר רווק.

[מחייך אליה. היא מחייכת אליו. הוא קם לקראתה, מושיט לה את שתי ידיו, היא אוחזת בהן, הוא מקים אותה, שניהם עומדים זה מול זה כשפניהם סמוכים. הוא מנסה לנשק אותה, היא מטה פניו הצידה]

גניה אני מחפשת רציני.

[מרצין פניו]

מצאת.

[מתנשקים נשיקה לוהטת. קריצר ממזמז אותה. מתחיל להפשיט אותה. גניה מנסה למנוע בעדו]

גניה השדכנית…

קריצר הדודה בבית-חולים.

[מתנשקים, הוא מפשיט אותה, מסיר את מכנסיו, משכיב אותה על הספה, שניהם מתלכדים בסערת תאווה. קול הדלת החיצונית נפתחת, קריצר וגניה קופצים מן הספה, מנסים להתלבש אך אינם מספיקים. בפתח החדר מופיעה ג'יטה. היא סוקרת את שניהם בדומייה, אחר ניגשת אל מכנסיו של קריצר ומרימה אותם מן הרצפה, שולה מהם את צרור המפתחות ומשליכה את המכנסיים]

ג'יטה יש לך עשר דקות לאסוף את כל החפצים שלך וללכת.

גניה אולי תסביר לדודה שהכוונות רציניות?

ג'יטה דודה?! דודה?!!

[מסתערת על קריצר, ממטירה מכות על ראשו בעוד הוא מרים ידיו להתגונן, מפסיקה, רצה אל גניה, תופסת אותה בשערותיה]

דודה?! דודה?! דודה?!!

[קריצר אוסף בינתיים את מכנסיו וחומק מן החדר, רץ לחדר השינה, לובש את מכנסיו, מוציא מזוודה מתחת לארון ומתחיל להוציא את בגדיו מהארון ולשים אותם במזוודה. בסלון מרפה ג'יטה משערותיה של גניה, פונה לצאת מן החדר. לפני צאתה היא מסתובבת אל גניה, בחיוך מקצועי]

ג'יטה בבקשה לחכות כמה דקות, גברת גניה, יש לי בשבילך משהו, ללקק את האצבעות.

[סוגרת את דלת הסלון, רצה אל חדר השינה, רואה את קריצר מוציא בגדים מן הארון, עומדת רגע מאחוריו ומסתכלת בו ולפתע אינה יכולה להתאפק, בועטת בכוח באחוריו ומפילה אותו לתוך הארון. קריצר קם ויוצא מן הארון, ממשיך לאסוף את בגדיו, ולפתע, ללא הכנה מוקדמת, הוא בועט בעיטה עזה בקרסולה של ג'יטה. ג'יטה מתחילה לצווח ולדדות בחדר אגב צליעה]

ג'יטה הרגל! אוי הרגל! הרגל הרגל הרגל! אוי הלב! הלב, הלב!

[גניה סיימה בינתיים להתלבש בסלון, והיא חשה להימלט מן הדירה. ג'יטה מבחינה בכך, צולעת אחריה]

ג'יטה עוד רגע, גברת גניה, יש לי בשבילך שידוך…

[גניה אינה מקשיבה לה, רצה לדלת הכניסה, פותחת אותה, ג'יטה תופסת בזרועה, גניה נחלצת, ג'יטה מספיקה עוד לבעוט בעיטה הגונה באחוריה]

דודה, מה?! זונה! זונה!! לא תתחתני! תמותי עם שפם! זונה! דודה, מה?!

[טורקת אחריה את הדלת. חוזרת לחדר השינה. קריצר מוציא חולצות מן הארון, מניח במזוודה שלו. ג'יטה עטה על המזוודה, מוציאה משם את החולצות]

ג'יטה אלה של בעלי הראשון! הוי, קוֹרְנֶלְיוּ!

[מתחילה לבכות]

אי, קורנליו, קורנליו! אי, קורנליו, איפה אתה עכשיו, קורנליו, איפה עזבת אותי ועם מי השארת אותי, קורנליו! אי קורנליו, החיים נגמרו איתך, קורנליו!…

[קריצר סגר בינתיים את שתי המזוודות ומרים אותן]

לאן?

[תופסת בזרועו]

לאן, חיים?!

קריצר אמרת לי ללכת.

ג'יטה חכה!

[קריצר מנסה להשתחרר וללכת]

חכה, אמרתי! שב רגע.

קריצר לא.

ג'יטה אתה הולך?

קריצר כן.

ג'יטה בגלל שאני אמרתי לך ללכת? אה?

[קריצר אינו עונה]

בגלל שאני אמרתי לך ללכת או בגלל שאתה רוצה ללכת?

קריצר מה זה משנה עכשיו.

ג'יטה תענה לי.

קריצר אמרת לי ללכת ואני הולך.

ג'יטה ואם לא הייתי אומרת לך ללכת, היית נשאר?

קריצר תעזבי את היד, ג'יטה, ותני לי ללכת.

ג'יטה אני רוצה לדעת!

קריצר תעזבי את היד, ג'יטה!

[מנסה לחלץ את ידו, היא אינה מרפה]

ג'יטה  תענה לי תשובה ברורה ואני לא אציק לך יותר, אני מבטיחה לך! אם תגיד לי שהיית הולך בין כה וכה אני לא אחזיק אותך.

קריצר הייתי הולך בין כה וכה.

ג'יטה נדמה לך.

[קריצר מנסה לחלץ את זרועו]

אתה לא הולך לשום מקום!

קריצר תעזבי את היד ותני לי ללכת, ג'יטה!

ג'יטה לא בא בחשבון! אתה יודע בכלל מה שאתה רוצה?!

קריצר חבל על הדיבורים, ג'יטה.

ג'יטה אתה אל תחסוך לי בדיבורים! אתה שלי, חיים! הרומן שלנו רק התחיל! אתה שלי, רק שלי! מה יש? לא?! תסתכל כמה שאנחנו מתאימים, אני שדכנית, אני מבינה בזה!

[קריצר צוחק צחוק קצר]

חיים, אם אתה רוצה מפעם לפעם לקפוץ קצת מהצד, אני לא אפריע לך, אני מבינה אותך, אני לא אגיד יותר כלום, חיים, קח לך, קח לך כמה שאתה רק צריך, אני לא אגיד יותר כלום, אבל אל תלך!

קריצר אני הולך.

ג'יטה אני אדבר צרפתית כמה שתרצה!

קריצר את יכולה לדבר רומנית, ג'יטה.

[ופתאום הוא מכה בכף ידו הפנויה בידה ומשתחרר ממנה, היא תופסת אותו בחולצתו]

ג'יטה לא, חיים, אתה לא הולך באמת! אני לא מאמינה לך! רק להכאיב לי אתה רוצה!

קריצר תעזבי את החולצה, ג'יטה!

ג'יטה תסתכל לי בעיניים ותישבע שאתה לא אוהב אותי יותר!

[קריצר צוחק, הודף אותה מעליו, חולצתו נקרעת]

תוריד את החולצה, חיים, אני אתפור לך אותה!

[ניגשת לתפוס בחולצתו, הוא הודף אותה מעליו, היא נופלת על המיטה]

קריצר לקורנליו, בהמה! לקורנליו!

[ג'יטה פורצת בבכי מחודש. תוך כדי בכי]

ג'יטה מה אתה רוצה מקורנליו?!

קריצר לקורנליו, בהמה!

ג'יטה [בוכה עוד יותר]

תעזוב את קורנליו, חיים! תעזוב את קורנליו!

קריצר למה שאני אעזוב את קורנליו? איזה אדם היה קורנליו! איזה גבר היה קורנליו! למה שאני אעזוב את קורנליו קורנליו?! למה שאני אעזוב את קורנליו קורנליו קורנליו קורנליו?!

ג'יטה אני מתחננת בפניך, תעזוב את קורנליו! תעזוב את קורנליו! תעזוב… את… קורנליו…!

[משתנקת מבכי. קריצר מתקרב אליה, עומד מעליה]

קריצר קורנליו, קורנליו, קורנליו, קורנליו…

[ממשיך להגיד "קורנליו" עד שנשימתו אוזלת. אז הוא מרים את שתי מזוודותיו ויוצא מן החדר כשג'יטה מוטלת על המיטה וממשיכה למרר בבכי. הוא פותח את דלת הכניסה, ג'יטה שומעת, צועקת אליו בניסיון אחרון, מתגברת על בכיה]

ג'יטה אני בדיוק השבוע חשבתי להחליף אוטו! אוטו חדש, חיים!

[קריצר נעצר בפתח. שוקל רגע בדעתו, חוזר לחדר השינה]

קריצר להחליף לאיזו פירמה?

ג'יטה איזו שתרצה.

[פאוזה]

אתה תבחר.

[פאוזה]

הוא יהיה רשום על שמך.

[פאוזה. ולבסוף, במתינות]

קריצר קורנליו, קורנליו, קורנליו, קורנליו.

[אך ג'יטה כבר לא בוכה. קריצר מנסה שוב]

קורנליו, קורנליו, קורנליו.

[ג'יטה אינה מגיבה. קריצר מסתובב ויוצא, טורק אחריו את הדלת. ג'יטה פורצת בבכי מחודש, שקט, כשכל גופה מתעוות על המיטה]

ג'יטה אי, קורנליו, קורנליו… אי, ג'יטה!…

[קריצר יוצא לרחוב, עובר על פני הקבצן. הקבצן מנגן באקורדיון, מזהה את קריצר, מחייך אליו, רומז לו שיעמוד לצידו, אך קריצר ממהר לחלוף על פניו ולהתרחק. הקבצן קורא אחריו]

קבצן הי, חבר… תזמורת… חבר…

[קריצר נעלם עם המזוודות מעבר לפינת הרחוב]

 

 

תמונה 15

 

[ברחוב, בפתח בניין גבוה. לפנות ערב. קולף עומד, רואה אשה העומדת כשגבה אליו, ניגש אליה, עומד מאחוריה]

קולף אפשר להזמין אותך לראות את השקיעה?

[האשה מסתובבת אליו. זוהי ברטה המלצרית. היא מחייכת אליו, משלבת את ידה בידו, שניהם נכנסים לפתח הבניין ומתחילים לעלות במדרגות. זהו בניין מגורים, שמבעד לכמה מדלתותיו, חלקן סגורות וחלקן פתוחות, אפשר לשמוע  ולראות חיי משפחה שוקקים. על סף דלת אחת עומדת אשה צעירה ומניקה תינוק, מבעד לדלת אחרת בוקעים קולות התעלסות. קולף וברטה חולפים על פני גבר זקן העולה גם הוא לאט ובקושי במדרגות. הוא רואה אותם חולפים על פניו, נושא את ידיו אליהם]

זקן השקיעה… השקיעה…

[קולף וברטה ממשיכים לעלות למעלה בדממה, העלייה ממושכת, המדרגות רבות, הם מתנשמים בכבדות. לבסוף הם מגיעים למעלה. קולף פותח דלת אל הגג, ושניהם יוצאים אל גג יפה, בנוי כמין גן קטן עם שיחים ופרחים, כולו מואר באור דמדומים. ישנם בו כמה ספסלים, על אחד מהם יושבת סבתא זקנה ומולה מתנדנד בנדנדה תינוק. קולף וברטה מטיילים להם עד לקצה הגג שאין לו מעקה כלל. למטה נראות המכוניות ונראים האנשים קטנים מאוד. הם מסתכלים רגע בשמש השוקעת, כשברטה מביטה מפעם לפעם אל קולף, מחייכת אליו כמצפה ממנו למשהו, ויחד עם זה מודאגת שהדבר אינו בא. ולאחר שהות-מה]

קולף ביני לבין האושר המושלם – פסיעה קטנה אחת.

[ברטה מחייכת אליו ומצפה]

שאדע שכריסטינה היא באמת שלי, ושקריצר ישוב.

ברטה [מחייכת אליו בעייפות]

כל אחד והפסיעה הקטנה שלו.

[והיא פוסעת פסיעה קטנה קדימה ונופלת מן הגג. להרף-עין עומד קולף מבועת, אינו מעז להסתכל מעבר לקצה הגג, אחר-כך הוא פורש את זרועותיו לצדדים וצוֹוח, רץ אל הסבתא שעל הספסל, צווח מולה ומנפנף בידיו, היא אינה מגיבה. הוא יוצא מן הגג, רץ במורד המדרגות, הולם בכוח על דלתות סגורות, צווח ומנפנף בידיו מול דלתות פתוחות, אך איש אינו מגיב. הוא חולף על פני הזקן העולה במדרגות ברגליים כושלות]

זקן עוד יש?… השקיעה?…

[קולף מגיע למטה, תנועת המכוניות והעוברים ושבים נמשכת כרגיל, אין זכר לגווייתה של ברטה. הוא מתרוצץ רגע אנה ואנה על המדרכה, נושא את עיניו למעלה, אל גג הבניין, נכנס שוב לפתח הבניין, רץ במעלה המדרגות, חולף על פני הזקן המושיט אליו יד כדי שיעזור לו, מגיע שוב חסר נשימה לגג, הולך עד הקצה, מציץ בזהירות למטה ורואה כל עוד כוחו בו שכשני מטר מתחת לקצה הגג, במקום שבו קפצה ברטה, ישנה גזוזטרה קטנה, ובה עומדת עכשיו ברטה בריאה ושלמה, חבוקה בידי גבר חסון ונאה. ברטה רואה את קולף המביט אליה מזיע ומתנשף מלמעלה]

ברטה [לקולף]

תכיר את ארוסי, המהנדס קריצר.

[התמונה מתחלפת: חדר השינה של כריסטינה במלון. בוקר. קולף מתעורר כשהוא גוחן מעבר לשפת המיטה, שטוף זיעה. מתברר שחלם חלום. הוא מסתכל לצידו, כריסטינה כבר איננה. הוא שוכב רגע על גבו, מתאושש. קולו מן החלום חוזר אליו]

קולף שאדע שכריסטינה היא באמת שלי, ושקריצר ישוב.

[הוא שומע קולות מן החדר השני. הוא קם, לובש חלוק על הפיג'מה, פותח את הדלת ורואה בטרקלין את כריסטינה יושבת בחברת אינגמר ושני גברים נוספים הפורשים לפניה תוכניות בגלילי נייר. היא מבחינה בקולף, קמה לקראתו, מחבקת ומנשקת אותו, מובילה אותו אל השולחן]

כריסטינה אלה שני הארכיטקטים שמתכננים את הבית החדש שלנו כאן.

אינגמר [לקולף]

אלה שני הארכיטקטים שמתכננים לנו את הבית החדש שלנו כאן.

[כריסטינה מראה לקולף תוכנית של בית מפואר על הנייר]

כריסטינה לא מקום נחמד לגדל בו את הילדים שלנו?

אינגמר [לקולף]

לא מקום נחמד לגדל בו את הילדים שלנו?

קולף [אינו מאמין]

הילדים שלנו? את מתכוונת…

אינגמר [לכריסטינה]

הילדים שלנו? את מתכוונת…

כריסטינה אה, הוא כבר לא רוצה בי!

אינגמר [לקולף]

אה, הוא כבר לא רוצה בי!

[קולף מסתכל בה עוד רגע באי-אמון, אחר-כך נופל לזרועותיה, הם מתחבקים חיבוק לוהט וממושך. שני הארכיטקטים מביטים זה בזה, אחר מוחאים כף בנימוס. נשמעת נקישה בדלת. אינגמר פותח. בפתח עומד קריצר, עייף, לא מגולח, בגדיו מקומטים, בידיו שתי מזוודות. הוא וקולף מביטים רגע זה בזה, ולפתע שניהם רצים איש לקראת רעהו ומתחבקים. קולף שומע את קולו מן החלום]

קולף ביני לבין אושר המושלם – פסיעה קטנה אחת.

[מרפה מקריצר, רץ אל אמצע החדר, מסתכל בכולם, מסתכל בתוכנית הבית. שומע את קולו מן החלום]

קולף שאדע שכריסטינה היא באמת שלי, ושקריצר ישוב.

[ופתאום הוא רץ אל החלון, פותח אותו, זועק החוצה]

החיים יפים!

[גנן עומד למטה ומשקה את הפרחים, שומע את צעקתו של קולף, אך אינו קולט את המילים]

גנן זקוק לעזרה?!

קולף החיים יפים!!

[הגנן חש לתוך המלון. קולף פונה מן החלון בחזרה לכריסטינה, מנשק אותה, רץ לקריצר, מנשק אותו, חוזר לאינגמר, מנשק אותו, רק לכריסטינה, מנשק אותה. הארכיטקטים מוחאים כף בנימוס. תוך כך נשמעת דפיקה בדלת. אינגמר פותח. חדרן עומד בפתח]

חדרן הכל בסדר אצלכם?

קולף כן, למה?

חדרן מישהו צעק מהחלון.

קולף צעקו שהחיים יפים.

חדרן ההנהלה מבקשת לא לצעוק יותר במלון הזה שהחיים יפים.

[מביט רגע בקולף. בשקט]

החיים לא יפים.

[הולך.

התמונה מתחלפת: קולנוע. כריסטינה, קריצר וקולף באמצע. על האקרן תמונת ה"טופ" מתוך הסרט "בֵּייבּי פֵייס". קולף מניח יד אחת על כתף כריסטינה ויד אחת על כתף קריצר. הבעת האושר המושלם על פניו. הוא הגיע לפסגה.

התמונה מתחלפת: ביתה של ג'יטה. לילה. קריצר עולה עם המזוודות שלו, דופק על דלת דירתה של ג'יטה, ג'יטה פותחת לו, עיניה אדומות מבכי. היא נופלת על צווארו. קריצר נכנס עם המזוודות וסוגר אחריו את הדלת.

התמונה מתחלפת: קולנוע. קולף וכריסטינה. ידו של קולף על כתפה. על האקרן תמונת פרפורי הגסיסה של ריצ'רד מתוך "ריצ'רד השלישי"]

קולף [ממלמל]

קריצר אומלל.

 

 

 

 

פרק רביעי: שר החוץ

 

תמונה 16

 

[מול הכניסה למלונה של כריסטינה. לפנות ערב. קולף חוזר מן העבודה, הולך לכיוון הכניסה של המלון. פנחסי, איש ביטחון של משרד החוץ, כבן שלושים, מגודל, טיפש, מעשן מקטרת, עומד בצד על המדרכה ומסתכל בקולף. כשקולף עובר על פניו הוא צועד צעד קדימה]

פנחסי מר קולף?

[קולף מסתובב אליו]

פנחסי.

[מושיט לו את ידו. קולף אינו נענה]

קולף מה אתה רוצה?

פנחסי [מושיט שוב את ידו]

פנחסי.

קולף [לוחץ את ידו]

קולף.

פנחסי נעים מאוד. יש לך עשר דקות בשבילי, מר קולף?

קולף באיזה עניין?

פנחסי נשב לנו בבית קפה ממול, אני אסביר הכל.

קולף [סוקר אותו בחשד]

אתה רוצה למכור לי ספרים?

פנחסי לא.

קולף ביטוח חיים?

פנחסי למה לא נשב…

קולף סלח לי, אני ממהר.

[מתחיל ללכת]

פנחסי כריסטינה מחכה?

קולף [נעצר. מסתובב אליו]

מי אתה?

פנחסי [מושיט את ידו]

פנחסי.

[קולף אינו נענה]

עשר דקות, מר קולף?

[קולף הולך איתו.

התמונה מתחלפת: בית קפה. לפנות ערב. קולף ופנחסי יושבים ליד שולחן. מלצרית ניגשת]

מלצרית כן?

פנחסי מר קולף?…

קולף קפה שחור.

פנחסי משהו לאכול?

קולף לא, תודה.

פנחסי תה ושניצל בשבילי.

מלצרית התה אחרי השניצל?

פנחסי יחד.

[המלצרית הולכת. פנחסי מדליק לו בנחת את המקטרת שכבתה, מוצץ אותה, פולט עשן, מסתכל בקולף במבט פילוסופי. פאוזה ארוכה. לקולף קשה להתאפק]

קולף אפשר אולי לדעת במה העניין?

פנחסי [ממשיך למצוץ רגע את המקטרת. ולבסוף]

אתה לא מעשן בכלל?

קולף לא.

פנחסי אני עישנתי פעם סיגריות. סיגריות עושות אותך עצבני. מקטרת מרגיעה אותך. כשהתחלתי ללמוד מדעי המדינה עברתי למקטרת. היא עוזרת לך להתרכז. ניסית פעם מקטרת?

קולף לא.

פנחסי בהזדמנות מסוימת יעצתי גם לשר החוץ לעשן מקטרת.

[מוצץ את המקטרת ומסתכל בקולף לראות איזה רושם עשו עליו דבריו]

אגב, אני ממשרד החוץ.

קולף [בהערכה]

אה!

[פנחסי מוציא מכיסו תעודה, מראה לקולף, ומחזיר אותה לכיסו. המלצרית מביאה קפה לקולף ותה ושניצל לפנחסי]

פנחסי [למלצרית]

לימון לתה, לימון לשניצל.

מלצרית אין לימון.

[הולכת. פנחסי שם במהירות שש כפיות סוכר בכוס התה. לקולף המשתאה]

פנחסי אני אוהב הרבה. לא חשוב מה, אבל שיהיה הרבה. הרבה.

[לוגם מן התה]

חבל רק שאין לימון. הלימון חסר לי.

[מסתכל סביבו. מבעד לחלון הקפה הוא רואה על המדרכה בחוץ אשה הולכת עם שני סלים]

סליחה.

[קם, יוצא החוצה, ניגש לאשה, משוחח איתה רגע, מראה לה את התעודה שלו, האשה מוציאה מסלה שני לימונים ונותנת לו. הוא מודה לה וחוזר לפנים בית הקפה, מראה לקולף את שני הלימונים]

פנחסי אחד לתה, אחד לשניצל. תושייה.

[חותך אותם בסכין שהוא שואל משולחן אחר, סוחט את תוכנם היטב היטב על השניצל ולתוך הכוס]

ככה. עכשיו.

[לוגם מן התה, חותך מן השניצל נתח גדול ומתחיל לאכול]

בדיוק.

קולף אפשר אולי לדעת… במה העניין?

פנחסי [גומר ללעוס ולבלוע את הנתח]

כריסטינה.

קולף [נבהל]

כריסטינה!

פנחסי תצטרך לעזוב אותה.

[קולף עומד לומר משהו]

ואל תשאל אותי למה. יש כאן איזה עניין מדיני. אתה תצטרך פשוט לעזוב.

קולף אני לא מבין. קרה משהו? היא עשתה משהו?

פנחסי מר קולף, אמרתי לך לא לשאול.

קולף ריגול?

פנחסי ההוראה היא פשוט שתעזוב.

קולף אתה מבין בעצמך שאי-אפשר לעזוב סתם ככה…

פנחסי למה לא? אתה צריך פשוט לעזוב.

קולף פשוט לעזוב? כריסטינה ואני…

פנחסי משרד החוץ יודע את הרגשות שלך.

קולף אנחנו כבר בונים בית.

פנחסי אתם לא בונים שום בית.

קולף יש תוכניות.

פנחסי הן לא יתגשמו.

קולף סלח לי, אבל אני לא מבין, אם כריסטינה קשורה במשהו מדיני…

פנחסי תגיד לי, מר קולף, אתה נודניק או מה?

קולף תן לי רמז.

פנחסי שום רמז.

קולף זכותי לדעת, זוהי האשה שאני הולך להתחתן איתה.

פנחסי שום להתחתן.

קולף מה זאת אומרת "שום להתחתן"? יושב ואוכל שניצל עם תה ואומר לי "שום להתחתן"!

פנחסי אני אומר "שום להתחתן" ופירושו "שום להתחתן", מר קולף.

קולף אתם הולכים למנוע את החתונה?

פנחסי שום חתונה. אתה פשוט עוזב אותה.

קולף אני עוד לא אמרתי שאני עוזב.

פנחסי אתה עוזב מהר מאוד, מר קולף.

קולף כריסטינה ואני אוהבים.

פנחסי משרד החוץ יודע ומצטער.

קולף אני לא רוצה שמשרד החוץ יצטער, אני רוצה שמשרד החוץ ייתן לי להתחתן בשקט או שיסביר לי למה הוא רוצה שאעזוב אותה.

פנחסי אומרים לך שאתה לא יכול להתחתן, ואומרים לך שאתה לא יכול לקבל הסבר, הרי אומרים לך. אומרים לך.

קולף מה אתם רוצים ממני, תגיד לי? מה אני עשיתי לכם?!

פנחסי אתה לא צריך לקחת את זה אישי.

קולף אלא איך לקחת את זה?!

פנחסי זה יכול היה להיות כל אחד אחר. זה הרי רק מקרה שזה אתה.

קולף כן, אבל זה לא כל אחד אחר, זה דווקא אני! מקרה מקרה – אבל זה דווקא אני! דווקא אני שמחפש ארבעים שנה אשה עד שאני מוצא את כריסטינה! דווקא אני! לא מצאתם לכם אף אחד אחר, רק את קולף! מה עם זה שם ממול? יש לו אשה בבית ועוד שלוש מהצד, למה לא הוא?! למה לא בעל בית הקפה? יש כל-כך הרבה אנשים שיש להם הכל, למה לא הם, למה אני?! לי אין כלום מלבדה!

פנחסי מר קולף, תירגע, אני מסביר לך…

קולף למה אני, תסביר לי? למה דווקא אני?! למה אני?!

פנחסי אל תצעק!

קולף למה דווקא אני? למה אני?!

פנחסי אומרים לך לא לצעוק!

קולף למה אני! אני רוצה לדעת למה אני?! ארבעים שנה, אתה שומע?! ארבעים שנה חיפשתי! כלום לא היה לי לפניה וכלום לא יישאר לי אחריה!

פנחסי מר קולף! תירגע!

קולף אז תסביר לי למה אני? למה אני?!

פנחסי מר קולף…

קולף למה אני?! למה אני?!

פנחסי [אינו מצליח לשלוט יותר בעצמו]

ככה! ככה אתה! ככה! טוב לך?! ככה! ככה וככה וככה וככה! ככה אנחנו מחליטים! ככה אנחנו רוצים! ככה מתחשק לנו! ככה! ככה!!

קולף אני רוצה לראות את הממונה עליך!

פנחסי אולי גם את שר החוץ?! אולי את ראש הממשלה?! הם מחכים לך! כל הממשלה מחכה לך!

קולף שיסבירו לי למה אני!

פנחסי ג'וק! אומרים לך לעוף – תעוף! אנשים שפכו את דמם בשביל המדינה הזאת! אז קצת כבוד! קצת צניעות! שקט! קום!

[קולף קם]

שב!

[קולף יושב]

עוד הערב תארוז מזוודה ותעזוב אותה!

[פאוזה ארוכה. לבסוף קולף מכה באגרוף על השולחן]

קולף ידעתי! ידעתי, ידעתי, ידעתי, ידעתי!! יותר מדי טוב היה! יותר מדי טוב, יותר מדי כמו חלום, יותר מדי פרחים, יותר מדי חיוכים, יותר מדי, יותר מדי, יותר מדי בשביל קולף!!

[מכה שוב על השולחן. קם]

פנחסי שב!

[קולף הולך במהירות, יוצא מן הקפה. פנחסי קם ורץ אחריו, תופס אותו בזרועו בחוץ]

פנחסי פנימה, קולף! פנימה!

[קולף מסתובב אליו במהירות, מתכופף, תופס ברגלו, חולץ לו נעל, זורק אותה בתנועת קשת אל הכביש, הנעל צונחת על משאית נוסעת ונעלמת. קולף הולך אל המלון, פנחסי עומד רגע נדהם עם נעל אחת, חוזר מדדה לתוך בית הקפה, גומר את השניצל והתה]

 

 

תמונה 17

 

[כביש מחוץ לעיר. לפנות ערב. מכוניתה של כריסטינה נוסעת, בתוכה הנהג, אינגמר, קולף וכריסטינה. המכונית חולפת דרך שכונת וילות, מגיעה למגרש גדול שעליו בונים יסודות של וילה חדשה ונעצרת שם. שני הארכיטקטים, העומדים ליד מקום הבנייה ומעיינים בתוכניות, רצים אל המכונית. אינגמר, קולף וכריסטינה יוצאים והארכיטקטים מסבירים להם משהו על הבניין. פני קולף מרוכזות במשהו אחר.

התמונה מתחלפת: בניין משרד החוץ. לילה. כל החלונות חשוכים מלבד שניים. בפנים מסדרון ארוך מואר ולאורכו דלתות, ועל כל דלת שלט קטן עם כתובת. על דלת אחת כתוב "מחלקת הולנד", ומאחוריה חדר משרד בינוני עם שני שולחנות וכמה כיסאות. על דלת שנייה כתוב "מחלקת בלגיה" ומאחוריה שוב חדר בינוני עם שני שולחנות וכמה כיסאות. על דלת שלישית כתוב "מחלקת צרפת" ומאחוריה חדר קצת יותר גדול עם שלושה שולחנות וכמה כיסאות. על דלת רביעית כתוב "מחלקת ליכטנשטיין" באותיות קטנות ומאחוריה קיטון צר מאוד, מין צינוק עם כיסא אחד, שעליו יושב שפוף פקיד גמד וכותב בקדחתנות, לאורה של הקלוש של נורה חלשה, בתוך פנקס קטן המונח על ברכיו. על  דלת חמישית כתוב "מחלקת נורווגיה" ומאחוריה שוב חדר בינוני עם שני שולחנות וכמה כיסאות. על דלת שישית כתוב "מחלקת שוודיה" וגם מאחוריה חדר בינוני עם שני שולחנות וכמה כיסאות. בחדר זה מתקיימת עתה ישיבה הנמשכת כבר זמן רב על-פי העשן הסמיך הממלא את חלל החדר. בחדר יושבים לֶשֶם, מנהל המחלקה, גבר שרמנטי כבן חמישים, רזה, לבוש אלגנטית ומעשן סיגר; ברנע, איש שירות הביטחון של משרד החוץ, גבר חזק וגדול בשנות העשרים; אֶליאַס, גם הוא איש שירות הביטחון של משרד החוץ, בשנות העשרים שלו; ואש, פקיד במחלקת שוודיה, גבר מבוגר שפל-ברך. לשם יושב בראש השולחן]

לשם איפה פנחסי?

[הדלת נפתחת. נכנס פנחסי, לרגלו האחת נעל, לרגלו השנייה נעל-בית]

פנחסי איבדתי נעל.

לשם הוא עוזב?

פנחסי לא.

לשם דו"ח.

פנחסי איבדתי נעל, שמישהו ייתן לי לשבת.

[אש מפנה לו את מקומו ועומד. פנחסי יושב]

פנחסי אדם סתום. מלא רגשות. "למה אני, למה אני, למה אני!"

לשם השר רוצה תוצאה עד יום שלישי.

ברנע למה לא מפעילים כוח, אני רוצה לדעת.

פנחסי אני בעד.

לשם [סוקר את כולם, מדגיש כל מילה]

אני חשבתי שדיברתי דברים ברורים ההוראה משטוקהולם היא לא להפעיל בשום פנים ואופן כוח. לא נגדה, לא נגדו. לנסות איתו בשקט, בטקט, בלי שהיא תרגיש, אני חוזר, בלי שהיא תרגיש.

פנחסי למה בכלל מתערבים רק עכשיו? הם מאוהבים. לפני שבועיים-שלושה זה היה קל.

לשם שטוקהולם לא רצתה להתערב, חשבו שזה ייגמר מעצמו. בניית הבית מוכיחה להם שזה רציני, עכשיו הם רוצים שנפעל.

פנחסי עכשיו הוא לא יעזוב.

לשם הוא יעזוב, פנחסי, הוא יעזוב. אם נשלח לו את האדם המתאים הוא יעזוב.

פנחסי אני איבדתי נעל בפעולה הזאת, מר לשם.

לשם אתה איבדת ועוד תאבד הרבה דברים, פנחסי. הזהרת אותו לא לספר לה על הפגישה?

[פנחסי מנסה להימלט מהשאלה על-ידי התכופפות לעבר שרוך נעלו וקשירתו מחדש]

פנחסי, אני מדבר אליך.

[פנחסי מזדקף]

הודעת לו?

פנחסי הוא לא ידבר.

לשם אתה הודעת לו או שאתה לא הודעת לו?!

פנחסי שכחתי, מר לשם. אני איבדתי נעל.

[שתיקה מבשרת רעות]

לשם פנחסי.

פנחסי כן, מר לשם.

לשם אתה עובר למחלקת ליכטנשטיין.

פנחסי כן, מר לשם.

לשם עכשיו.

פנחסי כן, מר לשם.

[קם, מביט בהיסוס אל הנוכחים שפניהם קפואים]

אני…

לשם אין צורך בנאומי פרידה.

פנחסי למי אני מגיש קבלה על זוג נעליים?

לשם ליכטנשטיין. נעליים, שניצלים, הכל לליכטנשטיין.

פנחסי שלום, שוודיה.

[יוצא שחוח מן החדר, סוגר את הדלת אחריו, פוסע שתי פסיעות לעבר מחלקת ליכטנשטיין, חוזר בחזרה, עומד ליד דלת "שוודיה" ומחכה]

לשם ברנע ואליאס, אתם שמעתם מה שאמרתי על שימוש בכוח.

ברנע כן, מר לשם.

[אש מתיישב בכיסא שהתפנה עם צאתו של פנחסי]

לשם שום תקריות, הש.ב. כבר מרחרח סביב. לא רוצה אותם בפנים. ברור?

ברנע כן, מר לשם.

לשם כל הפרשה התחילה וגם תיגמר אצלנו, במשרד החוץ.

ברנע כן, מר לשם.

לשם אז תוריד את הרעל מהשולחן, ושלא אראה אותך משחק שוב עם הבקבוק הזה.

[ברנע לוקח מן השולחן בקבוקון הנראה כמו טיפות אף]

ברנע זה לא רעל, זה טיפות הרדמה, מר לשם.

לשם לא מעניין אותי.

ברנע מתי נקבל רשיון לאקדח, מר לשם? לו היו מאשרים לי אקדח לא הייתי מסתובב עם הבקבוק. אני לא מבין למה הש.ב. כן ואנחנו…

לשם ברנע.

ברנע כן, מר לשם.

[שתיקה מבשרת רעות]

ליכטנשטיין, אני יודע. סלח לי.

[שם את הבקבוק בכיסו]

לשם ובקשר לקולף, רק שמירה. אני חוזר: רק שמירה. לא טיפול.

ברנע כן, מר לשם.

[קם. גם אליאס קם]

לילה טוב.

[ברנע ואליאס יוצאים. במסדרון הם רואים את פנחסי עומד ליד הדלת, נזוף ומחכה. הם חולפים על פניו ללא אומר והולכים]

לשם [בתוך החדר]

יש צורך לברר את נקודות התורפה של קולף. יש לו משפחה?

אש [מעיין בתיק הניירות שבידיו]

אין.

לשם חברים? מי החבר הכי קרוב לו?

אש [מעיין בתיק]

קריצר.

לשם אַתֵר את קריצר.

אש כן, מר לשם. לגשת אליו?

לשם מעכשיו אני אישית מטפל בכל.

[אש סוגר את התיק, קם]

אש לילה טוב, מר לשם.

[יוצא. לשם קם, עומד מול תמונת קולף המהודקת אל הקיר בצד תמונות אחרות שחלק מהן כבר מסומנות באיקס. הוא מעשן בדומייה את הסיגר שלו ומתבונן, אחר יוצא מן החדר. רואה את פנחסי עומד במסדרון ליד הדלת, הולך מבלי להביט בו. פנחסי מתחיל ללכת אחריו]

פנחסי מר לשם.

[לשם ממשיך ללכת ועונה לו מבלי להפנות ראשו]

לשם מה יש.

פנחסי תן לי עוד הזדמנות.

לשם לא רוצה.

פנחסי למה?

לשם ככה.

[הולך. פנחסי נותר עומד שפוף, אחר הולך לדלת מחלקת ליכטנשטיין ודופק עליה. הפקיד הגמד, מר שטיין, פותח, מציץ החוצה בחשד]

פנחסי ערב טוב, מר שטיין. הועברתי למחלקה שלך.

שטיין [כועס]

אה, עכשיו הם נזכרים! יופי, יופי! שנים אני צועק טפלו בליכטנשטיין! טפלו בליכטנשטיין! הכל הרוס. צריך להתחיל מהתחלה.

[פותח לפניו את הדלת]

אני לא בטוח שיש מקום. ננסה.

[פנחסי מנסה להידחק לתוך הקיטון הצר ולסגור אחריו את הדלת, ומצליח לאחר עמל רב. קולו של שטיין נשמע מבפנים]

שטיין תתחיל לסדר את הבולים לפי תאריכים.

[התמונה מתחלפת: דירתה של כריסטינה במלון. לילה. קולף וכריסטינה במיטה. כריסטינה ישנה, קולף ער. הוא מסתכל רגע בכריסטינה, קם, הולך אל המרפסת, מסתכל למטה אל הגן, רואה דמות עומדת ומסתכלת אליו למעלה. זהו ברנע, המוציא מכיסו בקבוקון ומנער אותו]

 

 

תמונה 18

 

[דירתה של ג'יטה. ערב. לשם דופק על דלת הכניסה. ג'יטה פותחת]

ג'יטה ערב טוב.

לשם ערב טוב.

[מביטים זה בזו. משהו נדלק ביניהם]

למר קריצר.

ג'יטה אוה. בבקשה להיכנס.

[מכניסה את לשם לסלון]

בבקשה לשבת.

לשם רב תודות.

[יושב, ג'יטה יוצאת לפרוזדור]

ג'יטה חיים, אליך!

[קולו של קריצר מן האמבטיה]

קריצר מי?

ג'יטה לא שאלתי. תגמור ותצא!

[חוזרת לסלון. יושבת מול לשם. פאוזה. מביטים זה בזו. אגב חיוך קל מתחנף]

ג'יטה עסקים?

לשם צריך לחיות.

ג'יטה אין על זה ויכוח.

[סוקרת אותו היטב]

שמי ג'יטה.

לשם [קם, קד קידה]

נעים מאוד. שמי לשם. שלום לשם.

ג'יטה תשתה משהו, מר לשם?

לשם תודה, כרגע שתיתי.

[פאוזה. מסתכלים זה בזו. ולפתע לשם מרים גבה אחת ברמיזה גברית רבת קסם. ג'יטה עושה בתגובה תנועה קטנה ומעוגלת בכתפה]

ג'יטה אולי בכל זאת לשתות, מר לשם?

לשם באמת תודה, אבל אני כרגע, ממש כרגע. קראי לי בבקשה שלום.

ג'יטה אה, אם אתה תקרא לי ג'יטה.

לשם [מרים גבה]

ג'יטה.

ג'יטה [עושה תנועה בכתפה]

שלום.

[ושוב פאוזה]

ג'יטה נו, באמת! כשהוא נכנס הוא שוכח לצאת.

לשם כל הגברים, ג'יטה.

ג'יטה לא כולם, בשום אופן לא. יש גם אחרים, בהחלט יש.

[מטילה בו מבט מלא משמעות. קריצר נכנס, תחת בית שחיו עיתון מקופל. לשם קם]

לשם מר קריצר? שמי לשם.

[לוחץ ידו]

קריצר מי?

לשם לשם. שלום לשם.

קריצר לא מכיר.

לשם בעניין קולף. אם הגברת ג'יטה תסלח לנו לחמש דקות…

ג'יטה [קמה]

איזו שאלה. ביזנס איז ביזנס.

[קמה]

קפה לכולם?

[יוצאת מן החדר בנענוע נמרץ של אחוריה]

 

 

תמונה 19

 

[מול הכניסה למלונה של כריסטינה. לפנות ערב. קולף חוזר מן העבודה בדרך למלון. בצד עומד ברנע. קולף חולף על פניו. ברנע פוסע צעד קדימה]

ברנע מר קולף!

[קולף מסתובב, רואה אותו, מתחיל לנוס אל המלון. מולו מופיע אליאס וחוסם את דרכו]

ברנע מר קולף, עשר דקות על כוס קפה?

קולף מי אתם?

ברנע משרד החוץ.

קולף שוב משרד החוץ?! אין לי שום עניינים עם משרד החוץ!

[פונה ללכת, ברנע תופס אותו בזרועו. שוטר עובר]

קולף שוטר! שוטר!

[השוטר ניגש אליהם]

האנשים האלה מטרידים אותי.

[ברנע מוציא מכיסו תעודה, מראה לשוטר. השוטר מעיין בה, ניגש לקולף ותופס בסנטרו כפי שתופסים ילד]

שוטר שובב, אה?

[מצדיע לברנע והולך]

ברנע עשר דקות על כוס קפה, מר קולף?

[התמונה מתחלפת: בית קפה סמוך למלון. לפנות ערב. המלצרית מגישה תה ושניצל לברנע ולאליאס, וקפה שחור לקולף]

קולף כן, אני שומע.

ברנע מנהל מחלקת שוודיה רוצה לראות אותך. זה הכל. אתה תראה אותו, ואחר-כך אתה חופשי ללכת.

קולף היה פה מישהו אתמול, אמרתי לו מה שהיה לי להגיד, אין לי מה להוסיף.

ברנע מנהל מחלקת שוודיה…

קולף אני לא יכול לעזור למנהל מחלקת שוודיה, אני עסוק באושר שלי, אתם תסלחו לי…

[אליאס מביט לפתע מבט מודאג מאוד מעבר לכתפו של קולף. קולף נבהל, מביט רגע באליאס, אחר מפנה אף הוא מבטו אחורה לראות על מה הוא מסתכל. הזדמנות זו מנצל ברנע כדי לשלוף את הבקבוקון הקטן מכיסו ולטפטף שתי טיפות לספלו של קולף. קולף מחזיר את מבטו לשולחן לאחר שלא ראה כלום, ולוגם מן הקפה.

התמונה מתחלפת: חדרו של לשם בבניין משרד החוץ. ערב. מאחורי השולחן יושב לשם, בצד קריצר שפוף על פנקס קטן, מולם קולף, ישן כשראשו שמוט על חזהו, ברנע ואליאס מאחוריו]

לשם ברנע, אתה השתמשת בבקבוק?

ברנע מר לשם…

לשם אתה השתמשת בבקבוק או שלא השתמשת בבקבוק?!

ברנע לא. הוא היה עייף. הוא פשוט נרדם.

אליאס הוא השתמש בבקבוק, מר לשם.

ברנע [נותן באליאס מבט ארוך של צער ומשטמה]

למה, אליאס?

אליאס חושב שנעים לי להישאר כל הזמן בצילך?

לשם [רומז על קולף]

תעיר אותו, אליאס.

ברנע אני אעיר אותו.

[משמיע קול קריאת תרנגול. קולף נעור בבת-אחת. רואה את קריצר]

קולף קריצר! מה אתה…

[רואה את לשם, ברנע ואליאס, מבין, משתתק]

לשם ערב טוב, מר קולף. שמי לשם. מנהל מחלקת שוודיה במשרד החוץ.

[קולף שולח מבט גדול ומאשים אל קריצר]

את מר קריצר אתה ודאי מכיר, יועץ מנהל מחלקת שוודיה לתפקידים מיוחדים.

[קריצר משפיל את ראשו]

ברנע, קפה.

[ברנע יוצא]

מר קולף, לפני שאנחנו מתחילים בשיחה הייתי רוצה להבהיר: יש הכרח בשמירה על סודיות מוחלטת של כל המגעים בינך לבין משרד החוץ. אתה אמרת או רמזת על כך משהו לכריסטינה?

[קולף מניע בראשו לשלילה]

לשם [לקריצר]

אדם מהימן הקולף הזה שלך, מה?

[קריצר מהנהן בראשו. ברנע נכנס עם מגש ועליו שלושה ספלי קפה, מניח לפני לשם, קריצר וקולף]

לשם תודה. אנחנו נישאר לבד, ברנע ואליאס.

[ברנע ואליאס יוצאים. לשם מתרווח בכורסתו, מדליק סיגר]

לשם מר קולף, אנחנו נמצאים במצב קצת לא נוח לגביך. מטעמים של סודות המדינה אנחנו תובעים ממך לשתף עימנו פעולה ולעשות משהו שהוא די מכאיב מבחינתך, מבלי שנוכל אפילו לנמק לך למה. אנחנו רוצים להאמין, במיוחד בעקבות עיון מעמיק באופי ובהתנהגות שלך, שתדע להבחין באותם מקרים שבהם טובת הפרט חייבת לפנות את מקומה לטובת הכלל, ואנו מצפים ממך שתנהג בהתאם. יש לי גם הסמכות להודיע לך שפיצוי מתאים – בגבולות ההסתברות כמובן – בהחלט בא בחשבון.

[קולף אינו מגיב עד כאן. לשם מטה את גופו קדימה]

מר קולף, מה אנחנו דורשים, אנחנו דורשים שתעזוב אשה. במלחמת העולם השנייה נפרדו 40 מיליון נשים מ40- מיליון גברים, לא אתה האדם שלא יבין, מר קולף, שישנם זמנים שבהם לא שואלים שאלות.

[קריצר לוחש משהו על אוזנו של לשם]

נוסף לזה אני גם שומע שאתה היית מאוד קשור לאמא שלך, מר קולף. בן מסור יודע מה זו אחריות ונאמנות.

[קולף אינו מגיב.

התמונה מתחלפת: אותו מקום, כמה שעות לאחר מכן. לילה. עשן סמיך ממלא את חלל החדר. לשם עומד, מזיע, דופק על השולחן וצורח בכל כוחו]

לשם על הארץ תזחל אצלנו, תולעת! זו לא חברה לאינסטלציה כאן, זה משרד החוץ! החוץ! מחלקת שוודיה! אני לשם! לשם אני! את הנעליים עוד תלקק, כלב!!

[קריצר קם ולוחש משהו על אוזנו]

ככה! אני שומע שגם את האמא שלך הרגת! רוצח! אדולף!

[קולף קם, הולך אל הדלת]

עוד ניפגש! ואף מלה, שמעת?! אף מלה! עוד תתגעגע אלינו אחרי שהש.ב. ייכנס לתמונה! אף מלה!!

[קולף יוצא, חולף במסדרון על פני ברנע ואליאס העומדים מאחורי הדלת ומצותתים. לשם יוצא אף הוא מן החדר, אחריו פוסע בנאמנות קריצר, חולפים ביעף על פני ברנע ואליאס, המצטרפים והולכים אף הם אחריהם. לשם נעצר באופן פתאומי ליד דלת מחלקת ליכטנשטיין, פונה אחורה, לברנע]

לשם ברנע!

[מורה לו על הדלת]

ליכטנשטיין, ברנע.

ברנע [מוציא מכיסו את הבקבוק]

אני זורק את הבקבוק.

לשם ליכטנשטיין, ברנע.

ברנע כן, מר לשם.

[לשם הולך, אחריו קריצר. ברנע ואליאס נשארים ליד דלת מחלקת ליכטנשטיין. ברנע עומד להקיש על הדלת, מהסס, נראה אומלל, מביט באליאס, מחכה לתמיכה. אליאס אוסף ראשו אחורה וצוחק צחוק גדול ומשחרר. ברנע מוציא שוב את הבקבוקון, מטפטף שתי טיפות לתוך פיו הפעור מצחוק של אליאס. אליאס משתנק, מביט רגע בהשתוממות גדולה אל ברנע, עיניו נעצמות לאט לאט, הוא נופל ארצה ונרדם כילד רך. ברנע דופק על דלת ליכטנשטיין. מר שטיין פותח כשראשו של פנחסי מציץ מאחורי כתפו]

ברנע ערב טוב, מר שטיין. הועברתי למחלקה שלך.

שטיין אלא מה! אלא מה! פנחסי, תיישר את הברכיים שהוא יוכל להיכנס.

[ברנע נדחק פנימה כששטיין ופנחסי מושכים אותו. סוגרים בדי עמל את הדלת. קולו של שטיין נשמע מבפנים]

שטיין ליכטנשטיין נעשית מעצמה.

[התמונה מתחלפת: רחוב לפני בניין משרד החוץ. לילה. קולף הולך על המדרכה. מכוניתו של לשם חולפת על פניו, בתוכה לשם ולידו קריצר. מבטם של קולף וקריצר נפגש. המכונית ממשיכה לנסוע]

קריצר מר לשם, כושר העבודה שלך ממלא אותי התפעלות. אני חושב שיש לי הרבה מה ללמוד ממך.

[מסלק בעדינות גרגר אבק מעל מקטורנו של לשם]

תוכל לעלות אלינו לשתות כוסית, להירגע, ג'יטה מאוד תשמח.

[התמונה מתחלפת: סלון דירתה של ג'יטה. לילה. קריצר ולשם יושבים בסלון. נכנסת ג'יטה לבושה בחלוק בית על כותונת לילה]

ג'יטה איזה אורח, איזה אורח!

לשם [קד קידה, מנשק את ידה, מרחרח אותה תוך כדי נישוק]

פֶנְגַ'ל?

ג'יטה [עושה בכתפה תנועה]

איש העולם, מר לשם.

קריצר ויסקי?

ג'יטה הוויסקי הכי משובח למר לשם.

[קריצר יוצא. לשם עדיין מחזיק בידה של ג'יטה]

ג'יטה שלום.

[לשם מרים גבה, מסמיך את כף ידה של ג'יטה לפיו ומשרבב לשונו החוצה. ג'יטה מכווצת את פיה ומטה אותו מצד לצד וחוטמה מתעקם אף הוא בגנדרנות מסתורית ומגרה.

התמונה מתחלפת: חדר השינה בדירתה של כריסטינה במלון. לילה. כריסטינה במיטה, ערה. נכנס קולף בשקט, מתחיל להתפשט. כריסטינה מביטה בו רגע בשקט, אחר-כך]

כריסטינה מה קרה?

אינגמר [מבחוץ, לקולף]

מה קרה?

קולף כלום. כלום.

אינגמר [לכריסטינה]

כלום. כלום.

[קולף נכנס למיטה]

כריסטינה  בימים האחרונים…

[אך קולף מנשק אותה על פיה ואינו מניח לה לסיים את דבריה]

אינגמר [לקולף]

בימים האחרונים…

 

 

תמונה 20

 

[כביש בשכונת וילות. אחרי הצהריים. מכוניתה של כריסטינה נוסעת, בתוכה הנהג, אינגמר, קולף וכריסטינה. המכונית נעצרת על-יד הבית ההולך ונבנה של כריסטינה. מאז הפעם הקודמת התקדמה העבודה בבית. הוא כמעט גמור. שני הארכיטקטים העומדים בחצרו רצים אל המכונית. אינגמר, קולף וכריסטינה יוצאים מן המכונית, ושני הארכיטקטים מתחילים להסביר להם משהו על הבניין. לחצר נכנסים שני פועלים, אחד נושא בזרועותיו עץ קטן, שותל אותו באדמה, והשני נושא בזרועותיו כלב פודל קטן וקושר את קצה השרשרת שלו לאחד מענפי העץ השתול.

התמונה מתחלפת: מול מלונה של כריסטינה. לפנות ערב. קולף חוזר מן העבודה, הולך לכיוון המלון. אליאס עומד בצד, מחכה לו. קולף רואה אותו, הופך את פניו, מתרחק, מקיף את כיכר המלון, יורד אל מגרש החנייה של המלון, ניגש למעלית, לוחץ על הכפתור הקורא לה ומחכה. המעלית מגיעה, דלתה נפתחת, בתוכה נמצא אליאס. קולף מנסה להיכנס למעלית, אליאס הודף אותו ויוצא גם הוא החוצה]

קולף אני לא הולך לשתות יותר קפה! גמרנו!

אליאס אף אחד לא מציע לך קפה.

[מסמיך פניו אליו]

שר החוץ רוצה לראות אותך.

קולף [מבוהל]

שר החוץ?! אותי?!

[התמונה מתחלפת: חדר ההמתנה בלשכת שר החוץ. ערב. קולף יושב ליד אליאס, מנענע את ברכיו בעצבנות. דלת חדרו של שר החוץ נפתחת. גבר בעל פנים חמורות סבר וצולע ובידו תיק ניירות יוצא והולך במהירות. פאוזה. שוב נפתחת דלת חדרו של שר החוץ. גבר שני, חמור סבר וצולע ובידו תיק ניירות יוצא משם. קולף מבוהל. רוצה לקום ולברוח. אליאס מושך אותו בצווארונו בחזרה לכיסא. דלת חדרו של שר החוץ נפתחת שוב, בפתח עומד לשם]

לשם מר קולף, שר החוץ יקבל אותך עכשיו.

[קולף קם, ברכיו פקות. לשם מכניס אותו פנימה, אליאס נשאר בחוץ. שר החוץ, גבר גוץ ומוצק, ורדרד וחביב, יושב מאחורי מכתבה גדולה בחדר משרדי מהודר ורחב ידיים]

לשם כבוד שר החוץ – מר קולף. מר קולף – כבוד שר החוץ.

[שר החוץ קם, יוצא מאחורי המכתבה לקראת קולף, לוחץ את ידו בחום, מורה לו על פינה בחדר ובה שתי כורסאות ושולחן קטן]

שר החוץ בבקשה, מר קולף.

[ללשם]

תודה, לשם.

לשם [קד קידה]

ערב טוב.

[יוצא. שר החוץ וקולף יושבים]

שר החוץ אני מעריך מאוד את העובדה שבאת, מר קולף. שמעתי עליך רבות. אדם מעניין ביותר. מעניין ואינטליגנטי.

[פני קולף מביעות תמיהה]

מה דעתך על ההצבעה האחרונה באו"ם? איך היינו צריכים לפי דעתך להגיב?

קולף להגיב? אה… אני חושב שהגבתם כמו שצריך.

שר החוץ אַ בּראבוֹ.

קולף אני מסכים עם כל המדיניות שלכם.

שר החוץ אַ בּראבוֹ, אַ בּראבוֹ. אדם מעניין ביותר.

קולף [מחייך במבוכה]

תודה.

שר החוץ תצטרף אלי לארוחת ערב אינטימית, מר קולף?

קולף אני? אני לא?… אולי אני מפריע?

שר החוץ מפריע? אני מפריע לך, מר קולף.

[מתאמץ להצטחק]

שמעתי עליך. שוודיות. אי, מר קולף.

[קמים, יוצאים מן החדר. תוך כדי הליכה, כשנהג מצטרף אליהם מחדר ההמתנה]

הייתי סקרן לשמוע את דעתך בעניין משבר הנפט. מה התחזיות שלך.

[התמונה מתחלפת: מסעדת יוקרה אינטימית. אור נרות. שולחנות קטנים. מלצרים מצוחצחים ומרבים בגינונים. קולף ושר החוץ יושבים ליד שולחן לארבעה. מלצר מוזג לקולף ולשר החוץ אפריטיף]

שר החוץ לחייך, מר קולף.

קולף לחיי מדיניות החוץ שלנו.

[שותים]

שר החוץ מתעוררות קצת בעיות בברזיל וארגנטינה. התמונה הכללית בדרום אמריקה עד עכשיו היתה נייטרלית עם נטייה אוהדת, אבל אם לוקחים בחשבון את הקואליציה של יצרניות הנפט שבה משתתפת גם ונצואלה, ואת ההשפעה שנובעת מזה בעקיפין על השוק הדרום-אמריקאי – המצב לא קל, לא קל. הו, הנה איבוֹן וניקוֹל! אַ בּראבוֹ אַ בּראבוֹ!

[שתי נערות שעשועים יפות ולבושות בהידור נכנסו זה עתה למסעדה והן מתקרבות אל שולחנו של שר החוץ. שר החוץ וקולף קמים, שר החוץ מחבקן ומנשקן על לחייהן]

שר החוץ איבון, ניקול, תכירו בבקשה חבר טוב שלי, קולף. קולף, איבון, ניקול.

[קולף לוחץ יד כל אחת מהן]

בבקשה לשבת, בבקשה לשבת,

[כולם יושבים]

אַ בּראבוֹ.

[לקולף]

איבון וניקול הן מזכירות במשרדנו, מהטובות והמסורות ביותר.

[איבון וניקול מצחקקות. מלצר ניגש ומחכה להוראות.

התמונה מתחלפת: סלון בדירתן הנאה של איבון וניקול. לילה. שר החוץ יושב על הספה, ידו על כתפה של איבון. קולף יושב על כורסה וניקול על כורסה שנייה. מוזיקה עליזה נשמעת מעל גבי תקליט]

שר החוץ איבון, שמפניה.

[איבון קמה, מביאה בקבוק שמפניה. שר החוץ מוזג לכולם]

איבון מה אנחנו חוגגים הערב?

שר החוץ [מרים את כוסו]

גבירותי ורבותי. השמועה בדבר אדם בעל כשרונות, יכולת וחריצות כמו מר קולף, לא יכולה היתה שלא להגיע במוקדם או במאוחר לידיעת הממונים על שירות החוץ שלנו. היו לי גם העונג והכבוד לתהות על קנקנו במשך הערב ולהיווכח במו עיני שהשמועות לא היו רחוקות מן האמת, ושהתרומה שאדם כמו מר קולף יכול לתרום לנו היא בעלת ערך בל ישוער. גבירותי ורבותי, הוסמכתי על-ידי הממשלה להציע למר קולף את מישרת הקונסול הראשון באיסטנבול!

[איבון וניקול מריעות. כולם שותים, חוץ מקולף]

המדינה קוראת לך, מר קולף, שתה.

[קולף שותה. שר החוץ ממלא שוב לכולם את הכוסות. מרים את כוסו]

הוסמכתי בשם ועדת המינויים של משרד החוץ להציע לגברת ניקול בַּבַּיוֹף את מישרת המזכירה הראשונה של הקונסול הראשון שלנו באיסטנבול!

[איבון וניקול מריעות. כולם שותים. ניקול ניגשת לקולף, יושבת על מסעד הכורסה שלו ומנשקת אותו. שר החוץ מוציא צרור ניירות ותעודות מכיסו]

כרטיסי טיסה, ויזות, דולרים, תעודות קוֹרפּוּס קוֹנסוּלרי.

[זורק את הצרור לחיקו של קולף]

מחר בבוקר – לאיסטנבול!

[ניקול חוטפת את הצרור, מעלעלת בניירות, מנשקת שוב ושוב את קולף]

איבון מה בקשר אלי? בקשר אלי?

[שר החוץ מרים את כוסו]

שר החוץ גבירותי ורבותי, הוסמכתי בשם הממשלה להציע לגברת איבון שָׂשׂוֹן את שר החוץ גופו בכבודו ובעצמו!

[כולם מריעים ושותים, פרט לקולף. שר החוץ קם, קצת מתנדנד, גורר אחריו את איבון אל חדר המיטות שלה, לא לפני שהוא מניד בראשו ניד כמעט בלתי מורגש אל ניקול וזו עונה לו בניד ראש. שר החוץ ואיבון יוצאים. ניקול מתרפקת על קולף, מתחילה לפתוח את כפתורי חולצתו]

ניקול אפשר לקרוא לך קוּקי?

[קולף מנסה לקום, ניקול מונעת בעדו, מתחילה לפתוח את כפתורי מכנסיו]

ניקול אפשר לקרוא לך קוּקי-מוּקי?

[קולף אינו יכול להישאר עוד אדיש. הוא מסתער עליה.

התמונה מתחלפת: חדר המיטות של ניקול. לילה. ניקול שוכבת ערומה על בטנה, ברכיה כפופות ושוקיה מונפות אל על, ובין שתי כפות רגליה מתוח סרט אדום שקצותיו מזה ומזה אחוזים בין אצבעות רגליה. קולף עומד מעליה, לבוש תחתונים וצילינדר, בידו מספריים, כעומד לגזור את הסרט]

ניקול טקס חנוכת הקונסוליה באיסטנבול. אתה יכול לשאת נאום קטן לפני שאתה גוזר את הסרט, זה החלק הכי אהוב כאן על אנשי החוץ.

[קולף עומד עוד רגע מעליה עם המספריים בידו, מביט בסרט, מביט בישבנה, אחר מניח את המספריים והצילינדר על המיטה]

ניקול מה יש, קונסול?

[קולף מושך בכתפיו, יוצא אל הסלון, משם אל דלת חדר המיטות של איבון, דופק על הדלת]

קולף כבוד שר החוץ.

[פאוזה]

כבוד שר החוץ.

שר החוץ [מבפנים]

כן, מר קולף.

קולף אני הולך הביתה.

[הולך לסלון, מתחיל להתלבש. שר החוץ יוצא בתחתונים מחדרה של איבון, עומד בפתח הסלון, מאחוריו מציצה איבון, ערומה]

שר החוץ אני מבין שאתה הולך להיפרד ממישהי, מר קולף.

[קולף מניע ראשו בשלילה]

קולף אני מצטער, אדוני שר החוץ. אני לא יכול.

[שר החוץ עצוב, שקט]

שר החוץ לא לכל אחד הצענו מה שהצענו לך.

קולף אני יודע, ואני באמת מעריך את זה, אבל…

[פאוזה]

שר החוץ חבל.

קולף אני מקווה שאתה לא נוטר לי טינה.

שר החוץ לא. פשוט חבל. כי היא בין כה וכה לא תהיה שלך.

קולף למה? אפילו עכשיו אתם לא מוכנים לספר לי למה, ועוד דורשים שאשתף פעולה.

שר החוץ גם אני כבול לחובה של שמירת סודות, מר קולף.

קולף אני אגיד לך מה אני חושב שזה. אני לא חושב שזה באמת רציני, אחרת הייתם אוסרים אותה, או מגרשים אותה, כל הכוח בידיכם. אבל זה לא יעזור. ככל שאתם מנסים יותר – יותר אני משוכנע שזה לא יעזור.

שר החוץ היא לא תהיה שלך, מר קולף, שמע מה שאני אומר לך. וחבל לי, כי אתה הרי תתחרט אחר-כך על ההזדמנויות שהיו לך ושהחמצת.

קולף היא תהיה שלי, אדוני שר החוץ, היא תהיה שלי. אני לא העני הראשון שמתחתן עם עשירה. אני לא המכוער הראשון שמתחתן עם יפה. הם ישלימו עם זה. וחוץ מזה, מה, מה יש. אני מכוער כל-כך?

[לניקול]

אני מכוער כל-כך? יש מי שחושב שאני דווקא סימפטי. ונעים. שיש לי לב. אני לא חושב שאני אשפה, לא, אני לא חושב שאני אשפה. ונדמה לי אפילו שאני מביא גם משהו מיוחד משל עצמי. כן. אני לא ריק, אדוני שר החוץ, יש לי מה לתת, שאל את כריסטינה, היא בחרה בי מרצונה. אפילו אתה היית מוכן לבלות איתי ערב, לשאול אותי על בעיות הנפט והאו"ם, להציע לי קונסוליה – ואל תחשוב שאני לא מודה לך על זה – וניקול, ניקול לא היתה מנשקת אותי כמו שנישקה אילולא היה בי משהו. אדוני שר החוץ, כריסטינה ואני נתחתן. הבית שלנו כבר כמעט גמור. היא מביאה את מה שיש לה ואני מביא את מה שיש לי, וזה לא מעט, משני הצדדים.

[בינתיים סיים להתלבש, ניגש לדלת הכניסה, פותח אותה]

ובכלל, מי היא שאתם מגייסים מדינה שלמה להוציא אותי מהמיטה שלה, מלכת שוודיה?!

[יוצא, סוגר אחריו את הדלת. שר החוץ מסתובב לעבר איבון]

איבון מי היא, פּאפּא?

שר החוץ [בעצב]

מלכת שוודיה.

 

 

תמונה 21

 

[רחובות העיר. לילה. קולף הולך במהירות, פניו מביעות דאגה, מציץ בשעונו, מחיש את צעדיו.

התמונה מתחלפת: טרקלין דירתה של כריסטינה. לילה. כריסטינה יושבת על הספה, פניה קפואות, ידיה שלובות בחיקה. אינגמר שקוע בכורסה, מנמנם. הוא מתעורר, מסתכל בשעונו, השעה שתיים אחר חצות. הוא שב ומנמנם. פאוזה. דלת הדירה נפתחת לאט. קולף מופיע בפתח, מסתכל רגע בכריסטינה, היא אינה זזה]

קולף שלום.

[אינגמר מתעורר. קולף מתקרב לכריסטינה]

שלום, כריסטינה.

[היא אינה מגיבה]

סליחה על האיחור.

אינגמר [לכריסטינה]

סליחה על האיחור.

[היא אינה מגיבה]

קולף את כועסת?

אינגמר [לכריסטינה]

את כועסת?

[קולף מרים את סנטרה בידו, מישיר מבטו אל עיניה. עיניה חדלות מבע]

קולף כריסטינה, למה את לא עונה לי?

אינגמר [לכריסטינה]

כריסטינה, למה את לא עונה לי?

[קולף עוזב אותה, מתהלך בחדר אנה ואנה, מנסה להסביר לה, נאבק עם עצמו אם לגלות לה]

קולף כריסטינה… כריסטינה…

[ולפתע הוא כורע לרגליה, אוחז בידיה]

קולף הם רוצים שאעזוב אותך! הם מנסים לפתות אותי! תרגום, אינגמר!

אינגמר [לכריסטינה]

הם רוצים שאעזוב אותך. הם מנסים לפתות אותי.

קולף הם ניסו בכל האמצעים. הם לקחו אותי אליהם ערב ערב!

אינגמר [לכריסטינה]

הם ניסו בכל האמצעים. הם לקחו אותי אליהם ערב ערב.

קולף אמרתי להם שאני לא מסכים! בשום אופן! לעולם לא!

אינגמר [לכריסטינה. קולו נעשה יותר ויותר יבש]

אמרתי להם שאני לא מסכים. בשום אופן. לעולם לא.

קולף סיפרתי להם על הבית שלנו! על החתונה הקרובה שלנו!

אינגמר [לכריסטינה]

סיפרתי להם על הבית שלנו. על החתונה הקרובה שלנו.

קולף אני לא הסכמתי, כריסטינה! אני לא הסכמתי!

אינגמר [לכריסטינה]

אני לא הסכמתי, כריסטינה, אני לא הסכמתי.

[קולף מנשק את ידיה בחום. מפסיק. מסתכל בעיניה]

כריסטינה [לאט לאט, ובקול חסר גוון]

מי זה האיש המשונה הזה, אינגמר?

אינגמר מצחקק, קם, ניגש לכריסטינה, שם ידו על כתפה]

אינגמר [לכריסטינה]

מוטב שתלכי לנוח עכשיו. את עייפה.

[קולף אוחז בידיה ואינו מרפה. אינגמר הודף אותו ברגלו ומפיל אותו ארצה. כריסטינה מורה באצבע על קולף הנופל ומתחילה לצחוק צחוק היסטרי צורם. קולף מביט בה, אינו מבין. פחד מתחיל להתגנב אל ליבו. אינגמר עוזר לכריסטינה לקום ומוביל אותה לחדר השינה. קולף קם, הולך אחריהם. אינגמר עוזר לכריסטינה להשתרע על המיטה, יוצא מחדר השינה, סוגר אחריו את הדלת. קולף עושה צעד לעבר חדר השינה, אינגמר עומד בדרכו]

אינגמר אני חושב שהכל נגמר, מר קולף.

[קולף פוסע שוב פסיעה אחת, אינגמר חוסם את דרכו]

קולף אינגמר, זוז. אני מזהיר אותך, אינגמר.

אינגמר שמי אינגמר לוץ, פרופסור לפסיכיאטריה. הרופא המטפל בעלמה כריסטינה.

קולף רופא מטפל! מה זאת אומרת "רופא מטפל"?!

אינגמר כריסטינה היא אשה חולה, מר קולף. אני משגיח עליה בשעה שהיא נוסעת לה בעולם ומתעסקת עם טיפוסים כמוך בין התקפת דיכאון אחת לשנייה.

קולף אתה משקר!  גם אתה ממשרד החוץ! אתם לא נותנים לה לאהוב אותי!

אינגמר אני חושב שהיינו יותר מהוגנים, מר קולף. מעולם לא התערבנו. היא היתה חופשייה לאהוב אותך כל כמה שרצתה, אם אתה דווקא מתעקש לקרוא לזה אהבה.

קולף מה זה "אם אני מתעקש"! היא אוהבת אותי! אתה בעצמך היית עֵד כל הזמן!

אינגמר עֵד למה?! ששימשת משחק בפנטזיות של חולת נפש?!

[קולף מנענע ראשו לסירוב, נפחד]

שהיית שיגעון קטן חולף של משוגעת?!

[קולף מנענע בראשו לסירוב]

אלא מה חשבת, שרץ, שאשה כמו כריסטינה מסוגלת לאהוב אותך מבלי להיות משוגעת?!

[סוטר לקולף סטירה איומה בפניו]

מישהו בכלל מסוגל לאהוב אותך מבלי להיות משוגע?!

[סוטר לו סטירה איומה על לחיו השנייה, קולף נרתע, מכסה את פניו בידיו. אינגמר תופס בצווארונו ומטיח את ראשו אל הקיר]

מי חשבת שאתה? זוהמה, מי חשבת שאתה?! הראה לי אדם שפוי שמסוגל לאהוב אותך, זוהמה! הראה לי אדם שפוי שמסוגל לאהוב אותך, זוהמה!

[מטיח את ראשו שוב ושוב אל הקיר, גורר אותו אל הדלת, פותח אותה, בועט בקולף והודף אותו החוצה, טורק את הדלת. קולף בחוץ, נצמד לדלת, מנסה לפתוח אותה, צועק]

קולף כריסטינה! כריסטינה! כריסטינה!

[דלת דירה סמוכה נפתחת. היפאני הצולע, לבוש קימונו, מציץ החוצה, רואה את קולף, פולט קללה יפאנית, נכנס וטורק את הדלת. קולף משתתק]

 

 

תמונה 22

 

[חדרו של שר החוץ במשרד החוץ. לילה. שר החוץ, לשם, קריצר, ופקידים נוספים יושבים מסביב לשולחן, משוחחים ביניהם בקול שקט ומתוח. נכנס פקיד, לוחש משהו על אוזנו של שר החוץ]

שר החוץ רבותי.

[כולם משתתקים]

רבותי, תיק קולף סגור.

[כולם מריעים, קמים, אוספים ניירותיהם]

שר החוץ מחלקת שוודיה נשארת.

[לשם וקריצר מתיישבים. שר החוץ מחכה עד שכל השאר ייצאו]

שר החוץ לשם, את דעתי על הטיפול שלך בפרשה אתה יכול לנחש.

לשם כבוד שר החוץ…

שר החוץ לא מוכן לשמוע.

[פאוזה]

כראש המחלקה, האחריות היא כמובן שלך.

[פאוזה]

אתה עוזב את שוודיה ממחר בבוקר.

לשם כבוד שר החוץ, תרשה לי רק…

שר החוץ ליכטנשטיין, מר לשם. בלי אף מילה נוספת. ליכטנשטיין.

[לשם קם]

לשם במקרה כזה אני נאלץ להגיש את התפטרותי.

שר החוץ ההתפטרות מתקבלת.

[לשם יוצא]

קריצר מה איתי?

[שר החוץ אינו עונה לו. קריצר יוצא, רץ אחרי לשם במסדרון]

מה איתי?

[לשם אינו עונה לו, הולך הלאה, קריצר הולך אחריו. לשם יוצא מן הבניין, נכנס למכוניתו]

קריצר תוכל לתת לי טרמפ, מר לשם? אשתי לקחה ממני את מפתחות המכונית.

[לשם נוסע, משאיר את קריצר מאחוריו. קריצר מתחיל ללכת ברגל.

התמונה מתחלפת: ביתה של ג'יטה. לילה. קריצר עולה במדרגות ופותח את דלת הדירה. קולות מלמול ולחש מגיעים אל אוזניו ונפסקים בבת-אחת. הוא נכנס לחדר השינה, מוצא את לשם וג'יטה על המיטה, ערומים למחצה, חבוקים. קריצר עומד ומסתכל, אינו יודע מה לעשות. לאחר פאוזה ארוכה]

ג'יטה שלומ'קה נכנס לשידוכים. אנחנו פותחים יחד משרד מודרני.

לשם שידוכים, זה היה החלום שלי מילדות: מספרה או משרד לשידוכים.

[פאוזה]

קריצר ואני?

ג'יטה הלילה עוד תישן בסלון אם תרצה. מחר תארוז ותלך.

קריצר ככה. אולי את זוכרת, ג'יטה, כשרציתי פעם ללכת ואת…

לשם מאוחר, קריצר, לילה טוב.

קריצר לילה טוב.

[יוצא. לשם וג'יטה שבים להתגפפותם]

 

 

תמונה 23

 

[מול הכניסה למלונה של כריסטינה. לפנות ערב. קולף עומד ליד המזוודות שלו ומחכה. מכוניתה של כריסטינה עם הנהג מגיעה לפתח המלון. אינגמר, כריסטינה ומאחוריהם שני אנשי ביטחון יוצאים מפתח המלון והולכים אל המכונית, עוברים על פני קולף. קולף הולך אחריהם]

קולף כריסטינה.

[כריסטינה מפנה אליו את ראשה, מעיפה בו מבט זר, ממשיכה ללכת, נכנסת למכונית. תוך כדי כך נופלת מארנקה במקרה קופסה קטנה שאיש אינו מבחין בה. אינגמר עומד להיכנס אחריה למכונית. קולף מאחוריו, נוגע בכתפו. אינגמר פונה אליו]

 

רק זה, אינגמר: מי היא כריסטינה?

[אינגמר מסתכל בו, חיוך של סיפוק פושט על פניו והוא נכנס בלי אומר למכונית. המכונית נוסעת, ולהרף-עין אחרון עוד נפגשים מבטיהם של כריסטינה וקולף. המכונית נעלמת, אחריה מכונית אנשי הביטחון. קולף פונה ללכת, מבחין בקופסה שנשמטה מארנק כריסטינה, מרים אותה ופותח אותה. בתוכה כמה שקופיות קטנות. קולף מכניס את הקופסה לכיסו, מרים את מזוודותיו והולך]

 

 

 

פרק חמישי: ושוב קולף

 

 

תמונה 24

 

[רחוב בשכונה של קולף. שעת ערב מוקדמת. קולף הולך ברחוב עם שתי המזוודות שלו. מפינת הרחוב מופיע קריצר, גם הוא הולך עם מזוודה. שניהם רואים זה את זה, נעצרים, מביטים בשקט זה בזה. פאוזה. קריצר מתקרב, נעצר]

קריצר שלום.

קולף שלום.

[פאוזה]

מזמן לא התראינו לבדנו.

[קולף מסתובב, מפנה לו את גבו ומתחיל להתרחק. קריצר הולך אחריו]

קריצר קולף, חכה רגע, קולף. קולף.

[משיג אותו]

אני הייתי נשוי לשדכנית, יש לי פנקס מלא כתובות וטלפונים.

[קולף נעצר. קריצר מוציא מכיסו פנקס קטן, מנפנף בו מול קולף]

כמו אז, קולף?

 

תמונה 25

 

[חדרו של קולף. ערב. קולף שרוע על המיטה שלו. דפיקה בדלת. קולף קם ופותח. קריצר בפתח, נושא מכונת הקרנה לשקופיות]

קריצר השגתי מכונת הקרנה.

קולף תכין אותה, אני מכין בינתיים קפה.

[קריצר מתקין את מכונת ההקרנה, מחבר אותה לחשמל, שם בתוכה את השקופיות, קולף חוזר מהמטבח עם שני ספלי קפה]

קריצר אני מוכן.

[קולף מכבה את האור. קריצר מדליק את המכונה. שניהם יושבים. על הקיר שממולם נראית שקופית ראשונה: כריסטינה מצולמת בחברת גבר ואשה קשישים על רקע טירה מפוארת בנוף כפרי. שקופית שנייה: כריסטינה עולה על סוס בסיוע משרת. שקופית שלישית: כריסטינה רוקדת בנשף ריקודים בארמון מפואר עם צעיר יפה-תואר. שקופית רביעית: טקס הכתרה מלכותי בכנסייה. המוכתרת היא אשה, מצולמת מגבה וממרחק כשהיא צועדת אל המזבח. קולף נעשה עצבני יותר ויותר. שקופית חמישית: קבוצת אורחים רמי-דרג בטקס ההכתרה. שקופית שישית: קבוצה אחרת של אורחים רמי-דרג בטקס ההכתרה. שקופית שביעית: הקרדינל והכוהנים בטקס ההכתרה. שקופית שמינית: המוכתרת כורעת על ברכיה לתפילה, מצולמת מגבה אך מקרוב, וניתן להבחין שזוהי אשה צעירה. שקופית תשיעית: המון הקרואים בטקס ההכתרה. שקופית עשירית: המוכתרת, מגבה, מרכינה את ראשה לקבל את הכתר. שקופית אחת-עשרה: אותה תמונה מן הצד. שקופית שתים-עשרה: המוכתרת, הכתר לראשה, עומדת, מצולמת מפניה, מקרוב. זוהי כריסטינה. קולף וקריצר יושבים רגע בשקט. לבסוף]

קולף [בקול נמוך]

כריסטינה.

קריצר [צועק]

מלכה! קולף, קיבלת מלכה! מלכה, מלכה, מלכה! לקולף היתה מלכה!

קולף כריסטינה.

קריצר לקולף היתה מלכה במיטה! מלכת שוודיה! מלכה, מלכה! לקולף היתה מלכה!

[שניהם קמים, מתחילים לטפוח איש על שכם רעהו ולרקוד משמחה על רקע תמונתה של כריסטינה כשהם צועקים "מלכה! מלכה!". לפתע קולף נעצר, פניו אל התמונה, מביט בה רגע ופורץ בבכי מר. קריצר מסתכל בו, אינו יודע כיצד להגיב, אחר ניגש אליו, כורך את ידו סביב צווארו]

קריצר אבל קולף, לפחות היתה לך מלכה.

[קולף ממשיך לבכות]

היתה לך מלכה, קולף. מלכה. מה היה לי? שדכנית.

[קולף ממשיך לבכות. קריצר מוציא את הפנקס מכיסו]

תראה, קולף, מלא טלפונים. כמה נשים שעוד מחכות לנו.

[קולף ממשיך לבכות, קריצר ממשיך בקול רך]

אבל לפחות היתה לך מלכה.

[קולף ממשיך לבכות]

מספר קולף לא רצה להתנחם. אם כבר היתה צריכה להיות לי משוגעת – למה דווקא מלכה? ואם מלכה – למה משוגעת? ואם מוכרחה היתה להיות מלכה משוגעת – למה, מכל העולם הגדול הזה, מצאה דווקא אותי? למה דווקא אותי, זאת השאלה.

[קולף ממשיך לעמוד שחוח ולבכות מול תמונתה של כריסטינה שעל הקיר]

 

 

[סוף]

 

 

ספטמבר, 1975

×