אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ מַרְצֶ'לוֹ,

כָּל חַיָּיו נִגֵּן בְּצֶ'לוֹ;

מַה עָצוּב הָיָה מַרְצֶ'לוֹ

כְּשֶׁנִּגֵּן לְבַד בַּצֶּ'לוֹ.

 

יוֹם אֶחָד פָּגַשׁ בְּנֶטַע

שֶׁנִּגְּנָה עַל קְלָרִינֶטָה;

מַה אוֹהֵב הָיָה אֶת נֶטַע

כְּשֶׁנִּגְּנָה בַּקְּלָרִינֶטָה.

 

לְאַחַר כִּמְעַט שְׁנָתַיִם

הִיא יַלְדָּה לוֹ מְצִלְתַּיִם;

כָּל שַׁבָּת בֵּין הָעַרְבַּיִם

הֵם הִכּוּ בַּמְּצִלְתַּיִם.

 

כְּשֶׁהִכּוּ בַּמְּצִלְתַּיִם

אוֹר חָדָשׁ נָגַהּ בַּבַּיִת;

מַה גֵּאִים הָיוּ הַשְּׁנַיִם

שֶׁהוֹלִידוּ מְצִלְתַּיִם.

 

לְאִטּוֹ הִזְקִין מַרְצֶ'לוֹ

וְהִזְקִין אִתּוֹ הַצֶּ'לוֹ;

מַה עָצוּב הָיָה מַרְצֶ'לוֹ

כְּשֶׁהִלְבִּין מֵיתָר בַּצֶּ'לוֹ.

 

וְזָקְנָה אִתּוֹ גַּם נֶטַע.

וְזָקְנָה הַקְּלָרִינֶטָה;

מַה קְטַנָּה הָפְכָה אָז נֶטַע

וּצְרוּדָה הַקְּלָרִינֶטָה.

 

יוֹם אֶחָד נִפְטַר מַרְצֶ'לוֹ.

לֹא נִשְׁמַע עוֹד קוֹל הַצֶּ'לוֹ!

נִפְטְרָה אִתּוֹ גַּם נֶטַע

וְנָדַמָּה הַקְּלָרִינֶטָה.

 

וּמֵאָז שָׁמֵם הַבַּיִת

וְשָׁתְקוּ הַמְּצִלְתַּיִם;

מַה שׁוֹמֵם הָיָה הַבַּיִת

וְשׁוֹתְקִים הַמְּצִלְתַּיִם

המצילתיים | 1966

ספר חנוך לוין הצעיר » 'הפזמונים הראשונים'
×