[גבר מרוצה יושב עם אשה נינוחה. נכנס גבר להוט, נועץ בה מבט משתוקק, הוא מתקרב אליה, מבטו נעוץ בשדה, מושיט אצבע לעבר השד]

להוט הייתי מאוד רוצה את זה.

נינוחה זה כבר שלו.

מרוצה זה שלי.

להוט הייתי רוצה.

נינוחה אי-אפשר.

להוט חבל, אני נורא רוצה.

נינוחה נורא אי-אפשר.

[המרוצה מחייך בקורת-רוח, נוגע באצבע בשׁדהּ של הנינוחה. היא מסבירה ללהוט]

כי זה כבר שלו, אתה מבין?

להוט אני מבין טוב מאוד, ונורא חבל.
[למרוצה]
טוב לך?

מרוצה כהוגן.

להוט ולָך?

נינוחה גם.

להוט פנטסטי, מה?

מרוצה אתה שואל אותי?

להוט כן.

מרוצה כן, פנטסטי.

נינוחה גם אותי אתה שואל?

להוט כן.

נינוחה כן, פנטסטי.

להוט [מסמיך פניו לפני המרוצה, כמעט נוגע בו]

נורא חבל. שאני לא אתה.

מרוצה טוב להיות אני, מה?

להוט פיסגה גדולה. ורע מאוד להיות אני, מה?

נינוחה אתה שואל אותי?

להוט כן.

נינוחה כן, רע מאוד.

מרוצה אתה שואל גם אותי?

להוט למה לא.

מרוצה כן, רע.

להוט [מסמיך ראשו לשד האשה]

ולוּ הייתי הוא, היית נותנת לי לגעת לך שם?

נינוחה כן.

להוט ממש חבל.

מרוצה אבל היות שהוא לא אני, לא תתני לו, נכון?

נינוחה נכון מאוד.

מרוצה כל מי שהוא אני – תתני לו; וכל מי שהוא לא אני – לא תתני.

נינוחה בדיוק.

מרוצה פנטסטי, מה?

נינוחה אתה שואל אותי או אותו?

מרוצה אותָך ואחר-כך אותו.

נינוחה כן, פנטסטי.

להוט כן, פנטסטי.

מרוצה הבנת מה זה להיות אני ולא אתה?

להוט אני כל-כך מבין את ההבדל.

[מסמיך פניו לפני המרוצה, כאילו מנסה להיכנס לתוכו]

מרוצה מנסה להיכנס לתוכי ולהיות אני?

להוט כן.

מרוצה לא תצליח, כי כל אחד הוא הוא עצמו.

להוט נכון וחבל.

[פניו נותרים סמוכים לפני המרוצה. בהערצה]
איזה…! איזה…!

[פוער פיו בהערצה. המרוצה נוגע בשדה של הנינוחה. פאוזה, המרוצה נוגע שוב. פאוזה. המרוצה עומד לגעת שוב, אך הלהוט סוגר פיו ומרחיק פניו, המרוצה לנינוחה]

מרוצה חבל נורא שהוא סיים להעריץ אותי ושהוא לא יכול לעמוד מולי עם פה פעור לנצח.

להוט [מצטדק]

כי בכל זאת יש לי את עצמי, וכל מיני סידורים, ואני מוכרח לסגור את פי הפעור בהערצה ולפעור אותו שנית לקראת ארוחת ערב.

מרוצה נורא חבל שגם אחרים צריכים לאכול וכל זה.

להוט לוּ הייתי אתה הייתי נשאר, אתה מבין בעצמך.

מרוצה כן, אני מבין, וחבל.

נינוחה בכל זאת יש לך אותי.

מרוצה [ללהוט]

זה נכון, יש לי אותה, ככה שלא כל-כך חבל.

להוט אני מבין. אז שלום לכם, ומצידי – חבל מאוד. ושוב חבל.
[יוצא]

×