(לאחר פעולת צה"ל בסמוע)

 

[הערבי יושב ושותה קפה. נכנם היהודי בצעדים זריזים. הוא לבוש כסוכן נוסע, בידו מזוודה קטנה. הוא אינו מבחין בערבי, ניגש ישר לכנף הבמה, מניח את המזודה, פותח אותה, מוציא מתוכה פקעות חוטים ונפצים כשהוא שורק בעליזות. הערבי מסתכל בו בתמיהה הולכת וגוברת, לבסוף אינו מתאפק יותר, הוא קם וניגש אל היהודי]

ערבי סלח לי…

יהודי אָה?

ערבי [נרתע] שום דבר.

יהודי מה אתה עושה פה?

ערבי [נבוך] שום דבר, אני… רק גר כאן.

יהודי [קם, במאור פנים] הו, אתה גר כאן. סלח לי שלא הבחנתי בך.

[מושיט לו יד]

שמח להכיר אותך.

[לוחצים ידיים]

אני זילברמן מצה"ל, מחלקת הבניין.

ערבי נעים מאוד, חסן.

יהודי [שולף מכיסו תעודה] פעולת תגמול 67/אש/411, בבקשה.

[מראה לו את התעודה]

ערבי [מעיין בתעודה, מחזיר לו] כל הכבוד. [חוזר לכסאו, יושב] תשתה ספל קפה?

יהודי תודה, לא, ממהר מאוד. התחלנו מאוחר הפעם. [ממשיך להוציא חוטים מן המזוודה ומחבר אותם]

ערבי משהו מיוחד הפעם?

יהודי כרגיל.

ערבי הבתים?

יהודי הבתים.

ערבי [באי-נוחות] הבתים, אה… עם האנשים או בלי האנשים?

יהודי עם. רגע, בלי. לא לא… תיכף נראה, אני מבולבל היום לגמרי. [מוציא מכיסו את התעודה ומעיין בה] בלי.

ערבי [נושם נשימה עמוקה] זה טוב.

יהודי אָה?

ערבי אמרתי "זה טוב".

יהודי כן, זה הומאני.

[הערבי מתבונן בו, אינו מבין את המלה, היהודי מסמן בשתי ידיו עיגול באוויר כדי להסביר לו]

הומאני.

ערבי [עדיין אינו מבין] זאת אומרת שאפשר להעיר את הילדים?

יהודי ילדים? מי ילדים, איזה ילדים? אה, ילדים! [מסמן בשתי ידיו עיגול באוויר, מסתכל בתעודה] כמובן, ותזדרזו בבקשה, אני רוצה לגמור עם זה צ'יק-צ'ק ושלא יהיו שום עיכובים טכניים.

ערבי לא יהיו, אנחנו אנשים שקטים מאוד.

יהודי זוהי עבודת המ.א. שלי, אתה מבין, ואני לא יכול להרשות לעצמי שמשהו לא ידפוק כמו שצריך.

ערבי אני מבין.

יהודי תודה. [חוזר לעיסוקו]

ערבי [ניגש לפתח, קורא בקול] פטימה! פטימה!

קול אשה מבחוץ כן, חסן, מה קרה?

ערבי פעולת תגמול, פטימה!

קול אשה מבחוץ שיבואו מחר!

ערבי [כועס] לארוז מייד את הילדים והחבילות, פטימה, זה לא שוקיירי, זה צה"ל ואין להם זמן!

קול אשה מבחוץ למה הם לא באים יותר מוקדם, חסן, שלא נצטרך להעיר את הילדים? מי זה מפוצץ היום בתים אחרי שתים-עשרה בלילה?!

יהודי היא מתלוננת?

ערבי לא לא, היא בסדר, היא רק קצת עצבנית בגלל הילדים. הם קיבלו אתמול חום גבוה. [פאוזה] אבל היא בסדר גמור, אשתי, היא כבר מוציאה אותם.

[פאוזה]

יהודי [תוך כדי עבודה] ניסיתם כדורי אַ.פֶּ.צֶ.?

ערבי כדורי אַ.פֶּ.צֶ.? אתה מתכוון, בשביל הבית? [מסמן בידו תנועת פיצוץ]

יהודי לא, בשביל הילדים.

ערבי אבל אמרת שהיום רק הבתים!

יהודי אני מתכוון נגד החום. כדורים בשביל רפואה.

ערבי אה.

יהודי להוריד את החום. תזכיר לי להשאיר לך כמה כדורים כשנגמור.

ערבי תודה. אנחנו חשבנו שזה בגלל מזג האוויר שהתחלף, שזה יעבור.

יהודי טצ-טצ-טצ, אסור להזניח. בריאות זה דבר יקר מאוד.

ערבי תודה.

[פאוזה. היהודי מסתבך בחוטים]

אולי אפשר לעזור לך במשהו?

יהודי בבקשה, אם לא קשה לך תתחיל להניח את הדינאמיט בפינות.

ערבי ברצון. [מניח דינאמיט בפינות. תוך כדי עבודה] אתם – סלח לי שאני שואל כל-כך הרבה – אתם… רק את הבית שלי או את כל הכפר?

יהודי כל המחוז.

ערבי הו, זה בטח משהו רציני מאוד.

יהודי בחירות.

ערבי אה.

יהודי [מסיים את חיבור החוטים, מנקה במטפחת חבילת דינאמיט] זהו. גמרת?

ערבי כן. [מסתכל סביבו] אתה בטוח שזה יספיק?

יהודי מאה אחוז.

[שם ידו בחביבות על שכם הערבי]

נצא.

[מתחילים לצאת]

ערבי [נעצר] אולי עוד קצת דינאמיט… פשוט ליתר ביטחון.

יהודי אל תדאג, לא תישאר כאן אבן על אבן.

[יוצאים. פיצוץ. חושך. אור. הבית הרום. הכיסא שבור. בכי תינוק ברקע. היהודי חוזר, פורש ידיו ברגש]

הה, הכל יכול להיות פשוט כל-כך אם רק רוצים!

[חוזר הערבי. לערבי]

תביט, תביט כמה אוויר שיש עכשיו!

ערבי כן, עכשיו… עכשיו יותר פתוח.

יהודי עיצוב פנים זו ההתמחות שלי.

ערבי [מרים רגל של כיסא] עבודה יפה.

יהודי כשהייתי ילד נמשכתי לפיסול סביבתי. בגיל 18 עברתי לחומרי נפץ.

ערבי הגעת למשהו בחיים.

יהודי אף-על-פי שאשתי מעדיפה את חיל האוויר. "במטוס", היא אומרת, "יותר בטוח", כלומר, אין סכנה שאביא פשפשים הביתה.

[שולף תמונה מכיסו, מראה לערבי]

אשתי.

ערבי [מתבונן בתמונה] נחמדה.

יהודי גמרה ספרות ותנ"ך. [שר] "וגר זאב עם…" תנ"ך, אתה יודע. שלושה ילדים.

ערבי שיהיו בריאים.

[בכי התינוק ברקע גובר]

יהודי [בעצבנות] למה הוא לא מפסיק לבכות?

ערבי אה, זה שום דבר. רסיס הוציא לו עין.

יהודי עין? הו, עין… [כובש פניו בידיו, מתייפח חרישית]

ערבי הו, אל תבכה, חבר. זה באמת כלום. שום דבר. היתה לו ממילא שעורה בעין.

[פאוזה. היהודי ממשיך להתייפח]

אל תבכה, בבקשה, זה שובר לי את הלב כשאני רואה אותך בוכה.

יהודי [תוך בכי] למה זה תמיד מוכרח לקרות לי. רסיסים בעינים… למה אני לא יכול לעשות פעם עבודה נקייה…

ערבי נקייה, נקייה, חבר זילברמן…

יהודי קל לך להגיד את זה.

ערבי לא, באמת, מה זה עין? כזה קטן. אחד יותר אחד פחות…

יהודי [תוך בכי] והמ.א. שלי?

ערבי יהיה בסדר, חבר זילברמן, אנחנו לא נספר לאף אחד.

[היהודי נרגע לאט]

אתה תראה שיהיה טוב. אסור לך לקחת כל-כך ללב.

[היהודי מקנח את דמעותיו במטפחת]

אתה עוד תעשה הרבה פעולות, תרכוש ניסיון לאט לאט, הכל בא עם הזמן.

[היהודי מחייך אליו, מעודד. בכי התינוק נפסק]

יהודי תודה לך, חסן. אני שמח שאתה רואה את הדברים באור הנכון, שאתה מגלה רצון לעזור.

ערבי למה לא, חבר זילברמן? מה אני, אגואיסט?

יהודי זהו שיש גם כאלה, אגואיסטים. חושבים רק על עצמם, לא רוצים למות.

ערבי לא אני, חבר. אתה מביא לי פתק שצריך לפוצץ את הבית, כל הכבוד. מה שכתוב – כתוב.

יהודי זהו, ואל תבין אותנו שלא כשורה. זו איננה פעולת נקמה, זוהי פעולת הרתעה.

ערבי בטח שזו פעולת…

יהודי וזה לא בגלל שאנחנו רוצים! אנחנו פשוט נאלצים.

ערבי כמובן.

יהודי סוף סוף יכולנו לעשות דברים יותר גרועים אילו רק רצינו, אתה יודע.

ערבי כל הכבוד, כל הכבוד.

יהודי זהו. [מוציא מכיסו טופס] ועכשיו אתה חותם לי בבקשה כאן בשני העתקים.

ערבי מה זה?

יהודי הצהרה. [קורא מן הטופס] אני חסן כך וכך המתגורר בכפר כך וכך מצהיר בזה כי בפעולת תגמול 67/אש/411 בתאריך 2.4.67 בוצעו אצלי העבודות כדלקמן: (א) ביתי הפרטי פוצץ ונהרס עד היסוד, כולל המטבח והשירותים. (ב) קווי החשמל והמים לביתי הפרטי נותקו. עבודות אלה בוצעו לשביעות רצוני הגמורה, ואין לי ולא יהיו לי כל טענות ומענות כלפי הקבלן, צה"ל, מחלקת הבניין.

[נותן לערבי עט, הערבי חותם. היהודי מקפל בזריזות את הטופס, מכניסו לכיסו, סוגר את מזוודתו, מסתכל סביבו]

לא ראית במקרה את הכובע שלי?

ערבי לא. [מסתכל סביבו] אולי הוא עף בפיצוץ.

יהודי בפיצוץ? איזה פיצוץ? אה הפ… כן, זה מתקבל על הדעת. [מסתכל שוב סביבו, בולם את כעסו] מילא, כל פעולה דורשת את הקורבנות שלה.

ערבי אלה החיים.

יהודי זהו.

[מושיט ידו לערבי]

שלום, חסן.

ערבי [לוחץ את ידו] שלום, חבר זילברמן, ותודה רבה.

יהודי לבריאות. [מתחיל לצאת]

ערבי [קורא אחריו] ותבואו לבקר.

יהודי נבוא, נבוא שוב בקיץ.

[יוצא. פאוזה. חוזר לאחר רגע, מוציא מכיסו חפיסה קטנה, מושיט לערבי]

כדורי האַ.פֶּ.צֶ.

 

 

דצמבר 1966

פעולת תגמול באביב | 1966

מה איכפת לציפור » בוא אלי חייל נחמד
×