הדמויות

פּוֹגוֹרֶלְקָה

חַייצִ'יק

בּוֹנְבּוֹנֶל

 

כולם כבני שבעים

תמונה 1

 

[פוגורלקה במיטה. היא מנסה לקום. יש לה קצת סחרחורת ובחילה. היא מצליחה לקום בדי עמל, משתדלת לחוש רעננה ובריאה. לעצמה]

פוגורלקה אוי, אני ממש חשה בהתחדשות מוחלטת. תפס אותי מין אביב בלב, וכל הגוף שלי כאילו מתנקה, האבק מנוער, חלונות נפתחים: עושים בי פסח! עושים בי פסח!
[נתקפת סחרחורת, נוטה להקיא]
אלוהים, איזה ייאוש, אני גומרת! איך יכולתי לחשוב שיהיה לי פעם טוב? שאבריא? למה התפתיתי, ברגע של הקלה, לחשוב שמשהו עוד ישתנה פעם לטובה? הכל רע, קודר, סופני! נולדתי סופנית! הסופנית פּוֹגוֹרֶלְקָה!
[הבחילה והסחרחורת עוברים לה, היא מדדה לחלון, נושמת עמוקות]
אי, עץ! בחיי, עץ! כאילו אף פעם לא ראיתי עץ! איזה עלים טריים! חסה! פשוט חסה! אח, מתחשק ללעוס! לו רק היו שיניים! אי, גם שיניים נצמיח! אביבצ'יק, אביבצ'יק! איך יכולתי לשכוח אותך!
[נתקפת בחילה]

לעזאזל עם עונות השנה ועם כל השנים וכל החיים, שייקברו כולם וכל העולם איתי ביחד בקבר השחור ונגמור עם הקומדיה הכי לא מצחיקה שראיתי בחיים שלי ושנקראת החיים שלי! אי, איזה זבל, עלים ירוקים!
[הבחילה עוברת לה]

נדמה לי שיותר טוב. אבל מוטב לחכות קצת בלי לדבר ולראות סוף סוף מה המצב הפרמננטי שלי, כדי שלא יֵצא שאני משנה כל רגע את היחס שלי לעולם, לחיים ולאביב.

[פאוזה. נושמת עמוקות. מניעה בזהירות את ידיה ורגליה, רואה כי טוב, מתנועעת ביתר קלות]

נו, אני רואה שהבחילה והסחרחורת עברו, והפעם באופן… סופי?
[מנסה בזהירות]
החיים… יפים?…

[פאוזה]

החיים… יפים?…

[אינה יכולה עוד לעצור בעצמה, מתרוננת]
אדירים!!

[מחכה רגע בפחד לראות אם הבחילה והסחרחורת יתקפו אותה, שום דבר לא קורה. היא פורשת את ידיה לעבר החלון בתנופה בריאה]

אני כל-כך רוצה לחיות! כל-כך רוצה! לו רק ראו בפנימיוּת שלי בת כמה אני באמת! לא יותר מבת שש-עשרה! והכל חי בתוכי! המסיבות, החברות, כל החלומות שהיו לי אז על הגבר שיבוא יום אחד, אח, איזה גבר, איזה אתלט, איזה אוטו, איזה נשיקות, איזה שפם, למה אני כל-כך אוהבת שפמים, לאבא שלי היה שפם, אוח, הדגדוגים הקטנים המתבּלים את הנשיקות בהפרעות קטנות ורק עושות תיאבון לעוד ועוד נשיקות! והשאלה עכשיו היא: מי עוד יכול להופיע? מי, מכל הגברים שבעולמנו, עוד יכול להופיע לי, להעלות חיוך על שפתי, וקצף בין רגלי? מי עוד יחבק אותי בעולם הזה חוץ מהקברן שיוריד אותי לבור?

תמונה 2

[דפיקה בדלת]

פוגורלקה [בקול גדול]
מי שם?

חייצ'יק [מבחוץ]

חייצ'יק.

פוגורלקה מי?

חייצ'יק [מבחוץ]

חייצ'יק, חייצ'יק!

פוגורלקה אַפְּצ'יק?

[לעצמה, רוטנת]

היכרתי פעם אַפְּצִ'יק, חבר של צ'וֹפֶּק, תמיד יחד, זוג דגים מלוחים, ורק בבוקר התפצלו, אחד לקופת חולים כללית, והשני לקופת חולים לאומית…

תמונה 3

 

[פוגורלקה ניגשת לדלת, פותחת. על המפתן עומד חייצ'יק. פוגורלקה מתבוננת בו רגע ארוך בדומייה, ואז, בשקט]

פוגורלקה חייצ'יק. שכה אחיה – חייצ'יק.
[פאוזה]

חייצ'יק – שככה יהיה לי טוב. חייצ'יק.

חייצ'יק נו, "חייצ'יק וחייצ'יק", ומשאירים לעמוד בפתח.

פוגורלקה חייצ'יק. כמה זמן.

[מחבקת אותו בהתאפקות]

חייצ'יק הריח, הריח המוכר של פוגורלקה.

פוגורלקה לא שכחת?

חייצ'יק איך יכולתי?

פוגורלקה [ניתקת ממנו]

בוא, תיכנס.

חייצ'יק [נכנס פנימה]

מה השתנה? כלום לא השתנה.

פוגורלקה ריפדתי לפני שנתיים. לא רואים?

חייצ'יק רואים.

פוגורלקה אתה לא רואה כלום.

חייצ'יק אני רואה, אבל לנפש.

פוגורלקה לא לנפש ולא לריפוד, אתה לא רואה כלום.

[ופתאום צוויחת צהלה מתמלטת מפיה]

חייצ'יק! שככה יהיה לי טוב – חייצ'יק! שב!

חייצ'יק [מושיט לה חבילת מתנה עטופה]

זה בשבילך.

פוגורלקה מה אתה סח! בשבילי! מחייצ'יק! חייצ'יק הביא מתנה!

[פותחת את העטיפה]

אה, אתה הבאת לי מרמלדה!

חייצ'יק כן, מרמלדה.

פוגורלקה יפה. מרמלדה. למרות שאני דווקא אוהבת שוקולדה.

חייצ'יק באמת? אני זכרתי מרמלדה.

פוגורלקה זכרת לא טוב. לא טוב. אני מאוד אוהבת שוקולדה, תמיד דיברתי על שוקולדה ואכלתי שוקולדה.

חייצ'יק אני זכרתי מרמלדה.

פוגורלקה היית, היית צריך להתאמץ ולזכור נכון. אני לא כל אחת.

חייצ'יק אגב, גם מרמלדה עולה. זה לא קוטפים בזבל.

פוגורלקה אני לא אמרתי שבזבל. מישהו שמע אותי אומרת שבזבל?

חייצ'יק אז נא לא לקפוץ ולהגיד שוקולדה ולזלזל במרמלדה, כי גם מרמלדה

מכניסים יד לכיס ומשלמים טוב טוב.

פוגורלקה אה, ואתה כבר עושה לי חשבונות על המרמלדה.

חייצ'יק אני לא אדם של חשבונות בכלל, אני אדם של מקצועות הומאניים, אבל אם זורקים לי את המרמלדה אני קורא: עצור! מרמלדה קונים באותה חנות ששוקולדה, ואין לי מה להתבייש שמרמלדה.

פוגורלקה אם אתה כל-כך לא מתבייש שמרמלדה, למה שלא תיקח לך את המרמלדה ותצמיד לך אותה לכובע עם סיכה שכולם יראו שמרמלדה, ושלא קוטפים בזבל, פשוט לֵךְ לְךָ עם המרמלדה הצבעונית מזדקרת על הראש כמו קיסר אוסטרו-הונגריה ותניח לכולנו עם הנאומים שלך על כמה עולה המרמלדה!

חייצ'יק אני לא הזכרתי כמה עולה המרמלדה!

פוגורלקה המרמלדה עולה פרוטות בהשוואה לשוקולדה טובה! זה העניין, כאן הבעיה, ולא בזיכרון שלך! אתה זכרת טוב מאוד ששוקולדה, אתה שועל גדול בעסקים קטנוניים, מי לא מכיר אותך! אתה שקוף! ואפילו אם לא זכרת, מי זה מביא מרמלדה? אני תינוקת? אני סוס? אני אשה שהולכת למות ואתה זורק לי לקבר מרמלדות שבטח אתה עצמך קיבלת בגיל עשר, וששוכבות אצלך מאז באינְטֶרְסוֹל עם הבגדים מהבר-מצווה! קח את המרמלדה ולך מכאן!
[הוא קם בכעס, אוסף את הקופסה, פונה לצאת, נמלך בדעתו]

חייצ'יק באתי לכאן אחרי שבע שנים, נשבעתי שלא אצא מכאן בריב, שאדע למצוא את הדרך להתפייס.
[פאוזה]

תהיי פעם רכה, שנים עברו. כמה זמן נשאר לנו?
[פאוזה]

נו, בואי, התרככי.

פוגורלקה [דמעות בעיניה]

היית צריך לזכור ששוקולדה. אתה בכלל לא זכרת מה אני אוהבת.

חייצ'יק תני לי אפשרות להיבחן שוב. תני לי.

פוגורלקה [לאחר המתנה, ניצנוץ של התרצות בקולה]

אתה עלוקה לא קטנה.

חייצ'יק נו, מתרככת.

פוגורלקה שב, אידיוט, נשתה תה. אני שמה מים. כמה סוכר לשים לך?

חייצ'יק [מבודח]

ואת עצמך לא זוכרת כמה סוכר.

פוגורלקה [מתפרצת בחמת זעם]

אז לא זוכרת! אז לא רואה! אז לא שומעת! אז לא הולכת! אז לא זזה! אז לא כלום כי לא נשאר כלום! אז אל תבואו, ואל תציקו, ואל…! החוצה, כולכם! אתם מכאיבים לי, מכאיבים לי, ואני לא יכולה, אני רוצה… בשקט! החוצה!!

[חייצ'יק קם, לוקח את קופסת המרמלדה והולך אל הדלת. היא נופלת לכיסא ומתייפחת. הוא חוזר ויושב בכיסא ללא אומר, מחכה שתגמור לבכות]

חייצ'יק נשבעתי שלא אצא מכאן בריב. נשבעתי שלא אצא מכאן בכלל. שאבוא ואשאר. זו ההזדמנות האחרונה שלנו, תדעי. האחרונה בהחלט.

[פאוזה. פוגורלקה נרגעת]

פוגורלקה רק אל תספר לי עכשיו על המחלות שלך. רק לא על המחלות!

חייצ'יק בהחלט. לא אומר מלה על מחלות. אני פשוט אדם חולה. קצב הלב משובש, זקוק לקוצב-לב, צפוי לדום-לב בכל רגע, בייחוד אם אני מתרגש.

פוגורלקה תהיה מוכרח מפעם לפעם להתרגש אצלי.

חייצ'יק אתרגש ואמות, מה איכפת לי.

[פוגורלקה בוכה]

כבר בוכה עלי?

פוגורלקה עלי, עלי, רק עלי!

חייצ'יק ועלי?

פוגורלקה אני לא יודעת אם נשאר אצלי מקום. יש לי סוכר גבוה, ואני מתעלפת פתאום ומאבדת את הזיכרון.

חייצ'יק לפעמים אני גם מרטיב.

פוגורלקה גם אתה בוכה?

חייצ'יק לא, לא מבכי.

פוגורלקה אמרתי בלי מחלות, והנה אנחנו שוב עמוק במחלות.

חייצ'יק מה לעשות, פוגורלקה? אלה החיים שלי. מבוקר עד ערב קופת חולים, בדיקות, תרופות.

פוגורלקה כללית או לאומית?

חייצ'יק כללית.

פוגורלקה נו, חייצ'יק ואפצ'יק, צמד חדש. אני חושבת שאני מחבבת אותך. אתה משעמם אותי עד מוות, אבל לפחות הכל מוכר.

חייצ'יק קחי אותי במתנה. אני בעצם השוקולדה שבאה עם המרמלדה.
[יושב לצידה על המיטה, מניח עליה את ידו בהיסוס. היא אינה זזה]
הקומוניזם נפל. גם חומת ברלין. כוויית שוחררה. באירלנד הפסקת טרור. שלום במזרח התיכון. אולי גם לנו יש תקווה.

[מחבק אותה. היא קפואה, גם הוא קופא בחיבוקו. מנסה לנשק אותה. היא הודפת אותו מעליה בכעס]

פוגורלקה אח, אתה גם כן, כואב לי בפה!… יש לי בעיות עם השיניים והחניכיים, פשוט לא יכולה לדבר כמו שצריך, האותיות בורחות לי מכל צד, גם לא יכולה ללעוס, כואב לי כשאני נוגסת, כואב לי כשלועסת, לתפוח עץ אני לא יכולה להתקרב, לבייגע'לה גם לא, רק מרקים ודייסות, וטעם לא טוב, וצחנה תמידית, אויש, לא טוב, ועכשיו גם אתה!…

[פאוזה. חייצ'יק מקמץ את פיו, תוקע את עיניו בריצפה ושותק]

נו, מה השתתקת?

[פאוזה]

דבר, בן-אדם. באת לבקר, מה נפל עליך?

[פאוזה]

אלוהים, איזה ייאוש עם הזקנים!

[פאוזה. הוא נושא את עיניו, עיניים שקועות, במצוקה]

חייצ'יק קורה לי שאני מדבר ומדבר, ופתאום אני שותק.

[פאוזה]

אני לא יודע מה נופל עלי.
[פאוזה]

לפעמים אני מדבר אל עצמי בחדר, ופתאום אני כאילו צוחק. ואז אני שוב שותק. אומרים שאצל אמי, זכרונה לברכה, היה ככה. וגם אצל אחי, זכרונו לברכה. היה עליז כל הזמן, ופתאום השתתק. והנה אני. ונתקפתי פחד, כי עדיין יש רצון לחיות. ובאתי אלייך. מה את מסתכלת? אם השתניתי? אם הזדקנתי?

אני כפי שאני… לא, בעצם לא… על זה אחר-כך.
[מורה על מזוודתו]

כאן הכל. כל הירושה שלי וכל מה שרכשתי – הכל. קפאתי, פוגורלקה. לא נשאר מקום שלא נמק בקור… חשבתי שאבוא, אתחמם… הצעת לשתות, יש?

פוגורלקה אשים מים לתה.

חייצ'יק תה אחר-כך; עכשיו אולי משהו חריף…

פוגורלקה אני לא מחזיקה חריף, לי הרי אסור, בשביל מי אחזיק…

חייצ'יק בשבילי היית מחזיקה, בשבילי…

פוגורלקה מי חשב שתבוא…

חייצ'יק צריך היה לחשוב…

פוגורלקה אף פעם גם לא שתית חריף…

חייצ'יק לא שתיתי, נכון, אני מיסודי אדם של קקאו, רק לפעמים נחוץ… צריך היה לחשוב שאבוא.
[מנמיך קולו, כמעט ממלמל]

צריך היה לחשוב שאבוא, כי גם אם אני אינני – פתאום אני ישני. לפעמים אני פה, ולפעמים אני פה; אבל לא פה ולא פה ולא בשום מקום – זה עוד לא קרה. זה יקרה פעם, אבל לעת עתה… והנה אני פה.
[פאוזה. כמו מפציר]
פוגורלקה…

פוגורלקה מה, רחמים?

חייצ'יק [מצטווח וגועה פתאום בבכי, נופל לזרועותיה]

פוגורלקה! אני אלייך!

פוגורלקה [טופחת על גבו, ביובש]

אדרבא, ברוך הבא, נעשה תה.
[מנסה להתיק עצמה ממנו, הוא נצמד]

חייצ'יק פוגורלקה שלי, אני חולה! מאוד-מאוד חולה!

פוגורלקה [ניתקת ממנו]

צריך להתפלל. גם אני מתפללת. כשבריאים – מאמינים ברופאים; כשנחלים -צריך אלוהים!

חייצ'יק למות באתי אלייך!

פוגורלקה באת למות, אבל להביא – הבאת מרמלדה!
[נסוגה ממנו, מתיישבת על המיטה]
וגם באת בזמן לא כל-כך טוב.

חייצ'יק מי שמע על זמן טוב?

פוגורלקה [משתרעת על המיטה]

אני רוצה לספר לך משהו. לא אגדה, משהו מהחיים. אתה מסתכל על התחבושות על הרגליים שלי ושואל את עצמך מה יש לי, הנה, כאן, בכף הרגל, נעשה לי פתאום פצע, אני לא יודעת איך, והתחיל להתמלא מוגלה, וכאב לי שאי-אפשר לתאר. נו, הלכתי לרופא, והוא התחיל להוציא את המוגלה בסכין, אי-אפשר לתאר את הכאב, זריקה הוא לא נתן. אחר-כך שאלתי מה זה היה והוא אמר שרק שרף בחנקן נוזלי. כמובן שאחר-כך הייתי צריכה לחטא ולטפל בעצמי כל יום – עברו הזמנים שהם באו הביתה – ומילאתי אמבטיה במים חמים כל יום להשרות את הרגל. ותאר לעצמך שיום אחד אני שופכת מים רותחים לאמבטיה, ולא נזהרתי והמים הרותחים נשפכו לי על הרגל השנייה. בהתחלה לא הרגשתי כלום, אבל אחרי יומיים התחילו גירודים, ואחר-כך כל העור התחיל להתקלף והיה זיהום, וגם ברגל השנייה חיטוי ותחבושות וכל הפרוצדורה, ורוב הזמן אני לא יכולה בכלל ללכת. אבל הדבר הכי נורא זה האישיאס, הכאב הזה בישבן שמתחיל מעצם הזנב ועובר כמו חשמל לכל הרגל, זה כאב שאי-אפשר לשאת אותו, והתחלתי להכניס נרות נגד כאבים לישבן, רק הצרה שהנרות עצמם עוזרים נגד כאבים, אבל גורמים נזק לרקטום עצמו, וגם למקומות אחרים, לכבד, לכליות ומה לא, ככה שהייתי צריכה להפסיק עם הנרות ולעבור לזריקות. ומה תאמר על זה שהסי-טי מגלה שיש עורק חסום בלב ובראש, כאן למעלה, מתחת לגולגולת עורק חסום. חוץ מזה, יום אחד אני מגלה שיצא לי בּוּלקע'לה בצוואר, מתחת לסנטר. בהתחלה לא דאגתי, אבל פתאום ראיתי שבלילה הבולקע'לה מתנפח ובבוקר יורד. הלכתי לרופא והוא שלח אותי לבדיקה, לא ידעתי למה, אבל לפי השיחות של אלה שחיכו הבנתי שהוא חושד במשהו שלא נדע. כשנכנסתי לרופא וראיתי את המזרק הענקי שהוא לוקח חשבתי שאני מתעלפת, הוא דקר אותי בבולקע'לה והוציא בּיוֹפּסיה, אבל התוצאות היו טובות. אבל כיוון שהבולקע'לה התנפח כל לילה בצורה כזאת שנבהלתי, ביקשתי מבת-אחותי שתיקח אותי לבית חולים, שם יש לה הרי פרוטקציה, ושם ראה אותי רופא ואמר, מייד לנתח. למזלי היה שם רופא אחר, צעיר, שאמר שלפני שמנתחים הוא רוצה לראות את הבולקע'לה כשהוא נפוח. אמרתי לו שזה קורה רק בלילה, והוא אמר לי, אין דבר, אפילו בשתים-עשרה בלילה תבואי, ואני אבוא מהבית לראות. רצה הגורל שמאז – ועברה כבר חצי שנה – הבולקע'לה לא התנפח יותר. ומה תאמר לזה שבוקר אחד אני קמה, פוערת את הפה כמו תרנגול – חְחְח! – ושום קול לא יוצא, ואני לא יכולה לנשום. רצתי לרופא, והוא אמר שעל דבר כזה הוא עוד לא שמע, והוא קרא שם לעוד רופא, וגם הוא לא שמע. טילפנתי לרופא הצעיר שראה אותי בקשר לבולקע'לה, והוא אמר שהוא דווקא כן שמע על זה. כששאלתי אותו איך הרופאים האחרים לא ידעו, הוא אמר, הם פשוט לא קוראים ספרות מקצועית. הוא אמר שזה דבר מוכר, זה יכול לקרות, אבל לא מתים מזה, זה עובר אחרי כמה שניות, ואם זה קורה, לגשת ולשתות כוס מים וזה מייד עובר. אין לך מושג כמה זה מבהיל כשזה קורה, כמו תרנגול, לא יוצא קול ואי-אפשר לנשום… יש לי עוד הרבה, אבל אני כל-כך עייפה, בשביל מה אני חיה – אני לא יודעת.

[עוצמת את עיניה. פאוזה]

חייצ'יק סיפור ארוך ומייגע במקום שלוש מלים: "לך מפה, חייצי'ק".
[קם]

כיסו אותך הרבה קליפות, פוגורלקה. והצינורות הסתיידו. אבל איזה קילוח עוד זורם לו שם, לא? קילוחון. שפריץ קטן. מי יגיד שלא? היינו צוחקים. היינו שותים, מפטפטים. שפריץ קטן. הזדמנות. והרי אני חי… טוב, לא ממש חי – חייצ'יק… ובכל זאת…
[מנסה לצחוק. פאוזה]
הלכנו.

[מרים את מזוודתו ויוצא]

תמונה 4

 

[פוגורלקה מרימה רגל חבושה אחת באוויר, מניעה אותה בזהירות. מרימה רגל שנייה בזהירות]

פוגורלקה נדמה לי שיותר טוב. רק שכחתי איזו הרגל של המוגלה המקורית ואיזו של המים הרותחים. כמובן שהכי טוב אם היה שיפור בזו של המוגלה המקורית, כי שם הזיהום התחיל מבפנים, זו של המים הרותחים היא מזיהום חיצוני…

[מרימה רגל שנייה ונוזפת בה]

אל תתווכחי איתי, את לא המקורית, והראשונה גם יותר ותיקה, אצלה התחיל חודשיים לפני שהתחיל אצלך, אז מה את קופצת לי…
[מרימה רגל ראשונה]

את, את החשובה, את המקורית והותיקה, ואף אחת לא תיקח לך את זה, זה מבחינת רגליים, מבחינת כל הגוף כמובן שהבולקע'לה בצוואר יותר חשוב ממך, כי הוא בכל זאת בולקע'לה ולא זיהום, יכול להיות שהוא בכלל סרטני, והוא גם יותר קרוב לראש…
[ממששת את הבליטה]

אל תבכה, בולקע'לה, אתה אצלי הרבה לפני הרגליים, רק שאתה מופיע ונעלם, מופיע ונעלם, והעורק החסום בלב ובראש הוא פּרמננטי ויכול להרוג אותי בכל רגע, ואצלך, בולקע'לה, המוות בכל זאת ייקח קצת זמן עד שהסרטן יתפשט, ככה שהעוֹרֵק'ל הוא בכל זאת היקיר החביב, אחריו הבולקע'לה, אחריו הרגל של הזיהום המקורי-פנימי, והרבה אחריו הרגל של הזיהום מהמים הרותחים, ואַתְּ, פעירת הפה כמו תרנגול, אני עוד לא יודעת איפה לסווג אותך, ברגע שאדע יותר פרטים אודיע לך, אבל ברור שאם תחזרי, זה יהיה הרבה לפני הרגליים, יכול להיות שלפני או אחרי הבולקע'לה, את זה עוד צריך לבדוק לפי המצב.

תמונה 5


[דפיקה בדלת]

פוגורלקה [בקול גדול]

מי שם?

חייצ'יק [מבחוץ]
חייצ'יק.

פוגורלקה צֶ'צ'יק? אני לא מכירה שום צ'צ'יק! למד איתי פעם ביסודי צ'צ'יק, הפליץ כל הזמן! אוי איזה אורחים אני פה היום מקבלת לכבוד האביב – אפצ'יק, חייצ'יק וצ'צ'יק!

תמונה 6


[פוגורלקה ניגשת לדלת, פותחת. נכנס חייצ'יק]

פוגורלקה נו, יוצא חייצ'יק – חוזר חייצ'יק, אין ניסים בעולמנו.

[חוזרת ומשתרעת במיטה בעייפות]

חייצ'יק לו היו פה אבא שלי ואמא שלי, הייתי נכנס ולא יוצא יותר. זה היה הבית שלי. היו מחבקים אותי ללא תנאי. חולה או נכשל, או מדוכא כרוני – זה היה הבית שלי. ואבא שלי… כן, אבא. אבל זה לא הבית שלי ואבא מת, וזה הבית שלך ואת לא אבי ולא אמי… נסתכל מקרוב…
[בוחן אותה מקרוב]
איזה ייאוש, איזה יום שני!
[הולך אל הדלת. חוזר]

פוגורלקה, תני לשכב לידך, אני מאוד עייף. לא אלבש פיג'מה, לא אכנס מתחת לשמיכה, לסטאטוס כזה אני לא מתיימר. רק ככה, מעל השמיכה, בבגדים, אנוח קצת ואלך.
[מתכונן להשתרע]

פוגורלקה מה עם הנעליים?

חייצ'יק את כפות הרגליים עם הנעליים אשאיר באוויר, לא אגע במצעים.

פוגורלקה אני לא יודעת. פתאום, בהיסח הדעת, תקפל את הרגליים, והנעליים יהיו פתאום על השמיכה.

חייצ'יק זה דבר שלא יקרה לי.

פוגורלקה אני לא יודעת.

חייצ'יק אז מה, אוריד את הנעליים וגמרנו. מה יש, נעליים. במכנסיים לא אגע. אשתרע עם המעיל.

[היא לא מגיבה, רק שוכבת ועיניה נעוצות בתיקרה. פאוזה. הוא משתרע בהיסוס על המיטה לצד פוגורלקה, נעליו באוויר, היא מתחת לשמיכה, הוא מעליה. פוגורלקה ממשיכה לשכב, מבטה נעוץ בתיקרה, עיניה זולגות דמעות]
למה, פוגורלקה? למה את בוכה? על חייך שחלפו ולא נשאר מהם כלום מלבד חייצ'יק הגלמוד שהופיע יום אחד עם מרמלדה והשתרע לצידך עם הנעליים

באוויר?

[פאוזה. הוא מוחה את דמעותיה בידו. פאוזה. מסמיך את פניו לפניה, לוחש]
את יודעת בכלל מי היה אבא שלי? אבא שלי… איך אתאר לך? איך תביני, איך יבין כל העולם?

פוגורלקה מה אתה רוצה, חייצ'יק?

חייצ'יק את אבא שלי. לטמון את הפנים בצוואר שלו, כשעוד יש ריח מהגילוח. לראות את החריצים בעורף שלו. כל הזונות של בבל ולאס-וגאס לא ישוו לחיבוק של אבא שלי.
[פאוזה]

מצאי בי משהו יפה, פוגורלקה.

[מנשק אותה אחת, ושוב, ושוב. נשיקותיו קטנות ומהירות, מנשק בצווארה, יורד אל חזה, מוריד את שולי השמיכה, מנסה להיצמד אליה. היא נזעקת לפתע]

פוגורלקה הנעליים!!

חייצ'יק מייד! אני חולץ מייד!

[חולץ במהירות את נעליו, הן נופלות ארצה, פותח את כפתורי המעיל, נצמד אליה, שוכב עליה ומהדק אותה למיטה, מתיר במהירות את כפתורי מכנסיו ומשלשל אותם למטה, עד קרסוליו, מצמיד את אגן ירכיו לבטנה, מתנשם בכבדות, פתאום קופא]
נו, הנה, כבר אימפוטנציה קטנה ישר בהתחלה… אם היה בכל זאת משהו חריף… לגימונת…

[מגחך. ושוב מנשק נשיקות לוהטות על פניה וצווארה]
ואם כי אימפוטנציה מושלמת, רחשי הלב נשארו כשהיו.
[חדל. מניח את ראשו על חזה. פתאום מתייפח]

פוגורלקה די, ידידי, תפסיק לבכות, בבקשה ממך. אתה ממש שובר לי את הלב וגם מועך לי את החזה וגם מרטיב לי את הכותונת.

חייצ'יק [מרים ראשו, ממשיך להתייפח]

אני לא יכול. ולמה שאפסיק? החיים לא ישובו, לא ישובו!

פוגורלקה זה נכון. בְּכֵה, ידידי, בכה. בכה גם בשבילי, גם על חיי שלי.
[הוא מתייפח ביתר-שׂאת]

אבל ידידי, די, די! כמה אפשר לייבב? ומה זה יעזור?

חייצ'יק תני לבכות, תני! מה איכפת מה יעזור? מי בוכה כדי שיעזור? בוכים כי נוזל, נוזל מהעיניים בלי חשבון!

פוגורלקה [מוותרת]

כן, ידידי, בְּכֵה. בכה, בכה. מה עוד נֹאמר ומה נדבר שלא אמרנו? מה נלעס שלא לעסו? תיכף נמות, כלום לא יישאר. בכה, בכה.
[הוא ממשיך לבכות. חדל]

חייצ'יק הייתי רוצה פעם אחת להפסיק ללכת סחור-סחור, לומר דברים יסודיים.
[פאוזה]

היום יום השנה לפטירת אבא שלי. לא עליתי לקבר, לא הלכתי לבית-כנסת. איכפת לך אם אומר כאן, בשקט, קדיש?

פוגורלקה אין עשרה גברים, מי יגיד אָמֵן?

חייצ'יק את תגידי.

פוגורלקה אלוהים לא יקבל את זה.
[פאוזה. הוא טומן את ראשו בצווארה]

חייצ'יק יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא.

פוגורלקה אָמֵן.

חייצ'יק בְּעָלְמָא דִי בְּרָא כִּרְעוּתֵיהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

חייצ'יק יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַך וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשָּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלָּה וְיִתְהַלָּל שְמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תּוּשְׁבָּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

חייצ'יק יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

חייצ'יק עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פרגורלקה אָמֵן.

[פאוזה. היא מלטפת את ראשו]

הוא היה בן עשרים ואחת, הוא היה רזה מאוד, והפנים שלו ארוכים, ותמיד קצת עצוב, לפעמים הוא צחק, הצחוק כאילו פרץ החוצה אחרי מאמץ גדול לראות את הצד המצחיק שבחיים, כאילו ידע שהחיים הם אסון אבל צריך להתאמץ, צריך להשתתף במשחק הזה מתוך התחשבות באחרים, הצחוק שלו שבר לי את הלב, אבל אני אהבתי אותו כולו, כשצחק וכששתק…

תמונה 7


[דפיקה בדלת. חייצ'יק מרים את ראשו, בקול]

חייצ'יק מי שם?

פוגורלקה מה איכפת לך, זה הבית שלי!
[בקול]
מי שם?

[דפיקה נוספת בדלת. היא מתיישבת במיטה]

נו, מי זה יכול להיות, שוב באים בלי להודיע, לא הזמנתי אף אחד, האביב הוציא את כולם החוצה…
[דפיקה נוספת בדלת. היא עונה בצעקה]
רגע! מי שם?
[מחפשת ליד המיטה]

איפה הנעלי-בית? עכשיו אני לא מוצאת את הנעלי-בית!
[דפיקה נוספת. היא צועקת כלפי הדלת]

רגע אחד, אני מחפשת את הנעלי-בית שלי! אני הרי לא יכולה לרדת לפתוח בלי הנעלי-בית, נכון?! עוד לא אמצע מאי, ורק ברונכיט חסר לי לקואליציה! מי שם?

בונבונל [מבחוץ]
בּוֹנְבּוֹנֶל!

פוגורלקה מי? אני לא שומעת!

בונבונל [מבחוץ]
בּוֹנְבּוֹנֶל!

פוגורלקה איזה קולונל? קולונל של מי?
[לחייצ'יק]

יש אצלנו קולונל?

חייצ'יק באמריקה יש קולונל.

פוגורלקה אמריקה? איך הגיע אלי קולונל מאמריקה?

חייצ'יק אולי עוגנת בנמל אונייה מהצי השישי.

פוגורלקה מה לי ולצי השישי? אני אף פעם לא היכרתי שום קולונל. אולי ירד לחוף לחפש זונות ודפק פה בטעות?

[צועקת לדלת]

אתה מחפש זונות? טעית בגדול!

חייצ'יק יש לך קרובים באמריקה?

פוגורלקה יש לי בת-דודה מצד הבעל השני של הדודה, אבל אין לי שום קשר איתה. אתה חושב שהיא שלחה פתאום קולונל מהצי השישי להודיע לי משהו או להביא חבילה? הרי כל מה שיש באמריקה יש היום גם פה, עברו הימים שהיו שולחים נקניק וקופסאות קפה או מעיל גשם, למרות שמעיל גשם חדש לא היה מזיק לי, שלי התבלה לגמרי החורף, איזה חורף זה היה, אם רק לא היה צורך להרטיב את המעילי-גשם הם היו נשמרים, אבל כשהולכים עם מעיל בגשם, ויש הרבה גשם – השנה השמים לא חסכו עלינו – אז זה מה שקורה… או, הנה הנעלי-בית, ניקח מהקולונל את המעיל, הנקניק והקפה, אולי הביא גם איזה סוודר חם, אתה חושב שאני צריכה להזמין אותו להיכנס?, הלא הוא בא רק לתת וללכת, מה יש לו לעשות אצלי, בטח ממהר לזונות, הפר-הרבעה הצבאי, אין לו עניין בכוס תה אצל בת-דודה חולה וזקנה מצד הבת-דודה של הבעל השני של הדודה, ומה הוא בכלל לבת-דודה, בטח שכן, מי יודע אם לא כושי, זה מה שאני צריכה עכשיו אצלי בבית, כושי מאלבמה, הבת-דודה הזאת מתחילה להרגיז אותי כהוגן, שולחים כושי בלי להודיע, והכושי עצמו לא מצלצל קודם, ישר מופיע, ואיך אדע אם באמת הביא הכל ולא פתח את החבילה וזלל את הנקניק והקפה לעצמו והחליף את המעיל, ואולי בכלל הגיע לכאן עם הזונה, יצאו להם לטיול, אמר לה, בואי נשתה תה ועוגה אצל הזקנה האידיוטית – תה ועוגה הוא יקבל אצלי! – בחיי שאני חוטפת לו את החבילה מהיד וטורקת לכושי ולזונה את הדלת בפרצוף, ואם תיתפס להם אצבע – שהצי השישי ישלם!…
[מדדה לדלת]

תמונה 8

[פוגורלקה פותחת את הדלת. בפתח עומד בונבונל, מעשן סיגריה, מביט בה בחומרה. היא, שפתיה רוטטות]

בונבונל בונבונל. מה נאלמת דום? בונבונל.

פוגורלקה [במהירות, מנסה להסוות את התרגשותה]

בונבונל, בחיי, אני חשבתי שקולונל, היה צריך להגיע קולונל, אמריקאי בלונדיני גבה-קומה, מקסים, מהצי השישי, עם זר פרחים ביד, ובמקום הקולונל

– בונבונל, מה תגידו, אין שום הפתעות בחיים, לג'יין בא קולונל, ולפוגורלקה – בונבונל.
[ופתאום, מרה מאוד]
מה רצית?

בונבונל הלכתי לקופת חולים, בדרך חזרה אמרתי, למה לא נפתיע את הפוגורלקה.

פוגורלקה הפוגורלקה כבר הופתעה מספיק היום, ולא הלכת לשום קופת חולים. למה באת?

בונבונל [פוסע צעד פנימה]

הנה למה באתי. אדם צריך לשים את עצמו באיזה מקום.
[רואה את חייצ'יק על המיטה, עדיץ אינו מזהה אותו]
וכאן, אני רואה, כבר תפוס.

פוגורלקה הוא עם בגדים ומעל השמיכה.

בונבונל אבל בלי נעליים.

פוגורלקה את הנעליים הוריד רק כדי לא ללכלך.

בונבונל וצדקת, לא הלכתי לקופת חולים, אני הרבה מעבר לזה. איש בשורות אני. מצבי הוחמר.

פוגורלקה כמה עוד יכול להחמיר?

בונבונל אני הולך למות.

פוגורלקה מי לא?

בונבובל אצלי זה כבר רשמי, על פתק. אין צורך לבכות.

פוגורלקה למה באת לבשר לי את זה?

בונבונל שתדעי. שאקנן לך בתודעה.

פוגורלקה אין מה.

בונבונל הייתי אדם.

פוגורלקה לא ממש.

בונבונל משהו היה.

[נכנס פנימה, רואה ומזהה את חייצ'יק]

חייצ'יק אני מטעמי עייפות גדולה. פתאום הרגשתי שאם לא אשכב, אפול ברחוב. אני לוקח כדורים להרחבת צינור השתן, ואלה גורמים גם לירידה פתאומית בלחץ הדם. אז אם אני קם פתאום או מתכופף בבת-אחת, אני מקבל סחרחורת ועלול ליפול. זו גם הסיבה שאני לא ממהר לקום עכשיו, הכל אצלי מוכרח להיות לאט, בהדרגה, ומחושב מאוד.

בונבונל אתה לוקח כדורי קְסַטְרָל?

חייצ'יק קסטרל, בדיוק. שלוש פעמים ביום. בהתחלה נתנו לי סֶדוּרָל…

פוגורלקה סדורל רק מונע צריבה, סדורל זה כלום, צובע את השתן בכתום, משחק ילדים.

חייצ'יק בדיוק. ואצלי הבעיה העיקרית היא לא הצריבה אלא הבצקת בצינור השתן, ככה שהיה צורך להרחיב…

בונבונל אצלי כבר היה קָטֶטֶר.

חייצ'יק למה לא ניסית קודם קסטרל?

בונבונל אצלך בטח הגדלה שפירה של הפּרוֹסטטה…

חייצ'יק מה אתה יודע, שנים…

בונבונל זה טבעי, שפיר. ואצלי ממאיר. הבצקת אחרי ההקרנות היתה גדולה מדי. הכניסו קָטֶטֶר, אחרי שבועיים הוציאו והמשכתי בקסטרל.

חייצ'יק טוב, אם ההגדלה שפירה או לא, זה היה לפני שנתיים, מי יודע מה התפתח לי בינתיים…

פוגורלקה ואיך זה פתאום – סרטן?

בונבונל השד יודע.

פוגורלקה אומרים שמנתחים וזהו.

בונבונל כבר יש גרורות.

פוגורלקה אלוהים ישמור! כמה נותנים לך?

בונבונל חצי שנה עד תשעה חודשים.

פוגורלקה [פורצת בבכי]

היית אדם!

בונבונל לא ממש.

פוגורלקה משהו היה.
[מקנחת את עיניה ואפה]

אצלי אמנם לא סרטן ולא באיזור השתן, אבל הסי-טי מגלה שיש עורק חסום בלב ובראש, כאן למעלה, מתחת לגולגולת עורק חסום, יכולה לקבל שבץ ולמות בכל רגע, חוץ מזה, יום אחד אני מגלה שיצא לי בולקע'לה בצואר, מתחת לסנטר, בהתחלה לא דאגתי, אבל פתאום ראיתי שבלילה הבולקע'לה מתנפח – כבר סיפרתי את זה קודם לחייצ'יק – בשביל למנוע קרישים בדם אני לוקחת קוּמַדִין…

חייצ'יק פעמיים ביום מאתיים מיליגרם? גם אני…

פוגורלקה ש ל ו ש פעמים ביום ח מ ש מ א ו ת מיליגרם! ובשביל הזיהום ברגליים אאוּגְמֶנְטִין, ונרות ברקטום ווֹלטָרֶן נגד האישיאַס, ונגד הנזק שגורמים הנרות לקיבה אני לוקחת גַסְטרוֹ…

חייצ'יק מי לא לוקח גסטרו…

פוגורלקה בכלל אני לוקחת הרבה תרופות בזוגות, תרופה שעושה משהו, ויחד איתה תרופה שמונעת את תופעות הלוואי שהתרופה שעושה משהו עושה, ככה שבדרך כלל אני לוקחת את התרופות בצמדים.

בונבונל את כנראה באמת במצב לא טוב, פוגורלקה, אם האלטרנטיבה פה.

חייצ'יק [מתלונן בפני פוגורלקה]

הוא קורא לי אלטרנטיבה! בדיוק כמו אז!
בונבונל [ממשיך, לפוגורלקה]
ואיתי כבר אין מה לעשות. שישה עד תשעה חודשים.

פוגורלקה שב בינתיים.

חייצ'יק [חש לפתע תעוקה בחזהו]
אוי!… אוי!…

[בונבונל יושב בקצה המיטה. חייצ'יק מוציא מכיסו קופסה קטנה, ומתוכה מוציא כדור. לפוגורלקה]
אפשר רבע כוס מים?
[פוגורלקה יוצאת]

גְלִיצֶרִין מתחת ללשון… אנגינה פֶּקטוֹרִיס…
[פוגורלקה חוזרת עם כוס מים. חייצ'יק בולע את הכדור]
גם תה הובטח, אבל מילא… אשב עוד רגע, אתאושש ואלך. הרי רוצים שאלך, זה ברור. כל האטמוספירה רוויה בזה.
[פאוזה]

קורא לי אלטרנטיבה. הייתי שותה קצת חריף ומראה לך כבר מה זה אלטרנטיבה. אני הייתי הראשון אצלך, הייתי לפניו. אקסיומה, אקסיומה הייתי.

פוגורלקה היום אין אצלי אקסיומה. כולם היפותזות.

חייצ'יק שמעת, היפותזה? גם יותר זמן הייתי. כשאנחנו היינו יחד הוא בכלל עוד לא הכיר אותך, לי יש יותר זמן הכרה איתך. ותק זה לא עניין של מה בכך. גם אישיות היתה לי, מסוימת, על כל פנים. אבל נגיד שלא היתה, ונגיד שגם לא גבר, ביצים קטנות, יַשְנָן ורַטְנָן, שיעמום טוטאלי בכל התחומים, אבל בושה לא היתה בכל אופן, הגינות היתה, וגם הוֶתק, הותק, הותק כשלעצמו…

פוגורלקה הוֶתק לא מקנה לך אצלי שום זכויות!

חייצ'יק לא תיקחו ממני את הותק!

פוגורלקה מה זה ותק? אתה חושב שרגשות מצטברים באיזה קרן לפי הותק ובסוף, בזמן הפנסיה, יש יותר?

חייצ'יק בהחלט! אצלי היתה קרן השקעה גדולה של רגש לאורך זמן, אצלי שום דבר לא הלך לאיבוד, פוגורלקה! הרי לו היית אוטובוס הייתי זכאי אצלך היום בתור קשיש עירוני לחמישים אחוז הנחה…

פוגורלקה אתה אולי קשיש עירוני, אבל אני לא אוטובוס!

חייצ'יק נתתי רק דוגמה…

פוגורלקה [צווחת חדות]

אני לא אוטובוס!! לא תעשו ממני אוטובוס!!

חייצ'יק [נרתע]

נו, העצבים…

פוגורלקה [נרגעת, לחייצ'יק]

אי, אתה מצחיק אותי עם הותק. כאן לידך אדם, חמש שנים הייתי איתו…

בונבונל שלוש.

פוגורלקה למה שלוש? פברואר… עד ספטמבר…, זה שלוש? שלוש ושבעה חודשים! שלוש שנים ושבעה חודשים הייתי איתו, ואין להשוות את העוצמה! מנוול גדול, מסריח, אפילו עכשיו, רגע לפני המוות, ענן אלכוהול מרחף לו לפני הפה, אבל להשוות את העוצמה? ותק? קרן פנסיה? אוטובוס? יש לך בכלל מושג, אדון חייצ'יק, ממה העולם בנוי?
[פאוזה]

חייצ'יק מה זה היה באמת, העולם? אני שואל את עצמי עד היום. ולמה אני לא בפנים. לכאורה אדם. ובכל זאת, מה חסר?… ואם ביצים קטנות…
[פאוזה]
אני מתבזה.
[קם]

פוגורלקה סלח לי, חייצ'יק.

חייצ'יק ערב טוב.
[יוצא]

תמונה 9

פוגורלקה אני מוכרחה להיכנס למיטה, יש לי חולשה גדולה.

בונבונל אשב לי, אשתה קצת ואלך.

פוגורלקה אתה רוצה תה? אין לי משהו חריף, אני לא מחזיקה…

בונבונל [שולף בקבוק גדול מכיס פנימי של מעילו]

את רק הביאי כוס.

פוגורלקה למה לשתות אם המצב חמור כל-כך…

בונבונל מה אפסיד? לא צריך כוס, הנה הכוס של האלטרנטיבה, לא התלכלכה, אשתה ממנה.
[מוזג לעצמו, שותה]
הריחי קצת.

[יושב על קצה המיטה, מושיט לה את הבקבוק]

מה תפסידי, תשכחי את הבולקע'לה? רק טוב יֵצא לך. תזכרי את ימים עָבָרוּ.

פוגורלקה [צוחקת מרה]

מה כבר היה לי בימים עברו.

בונבונל אני הייתי לך בימים עברו.

פוגורלקה תן, מה אפסיד. אלגום לגימה. אקבל אומץ לומר לך בפּנים מה אני חושבת עליך ועל ימים עברו.

בונבונל מאותה כוס?

פוגורלקה תן, מה אפסיד.

[שותה]

בונבונל לא משתעלת, לא נחנקת. ממש מורגלת. שכחתי שפעם גם את שתית, ואהבת לשתות.

פוגורלקה הלחץ-דם, הכבד…

בונבונל הקמצנות. תה יותר זול.

פוגורלקה [שותה]

כבר תוקע סיכה, חושב שאצעק "אי!" כמו פעם.
[מרחרחת סביב פניו]

שלום לך, סירחון מוכר, סיגריות וקוניאק.

[מסמיכה אח פניה לפניו. פאוזה]

נַשֵק, מה תפסיד? אני אשכח את הבולקע'לה, אתה תשכח את המוות.

בונבונל אני לא אשכח את המוות אם אנשק אותך, פוגורלקה. חמש דקות במחיצתך, ואני כבר שונא אותך בדיוק כמו אז.
[צוחק]

איזו אשה מתועבת את. תני להישאר אצלך, אמות לך במיטה.

פוגורלקה ואמא שלך מה, חיה?

בונבונל בת תשעים.

פוגורלקה קברה אותך.

בונבונל קברה אותי הזקנה. זוהי אמא. אמא היקרה שלי. הנה היום היה יום השנה למות אבא. כמה שנים עברו, קשה לזכור. הייתי ילד. מה אני זוכר. איזה איש צרוד הסתובב בבית, לפעמים הרים יד, ואני ברחתי. אמא לא הלכה לבית הקברות. איך תלך? בת תשעים, בקושי לבית-שימוש. גם אני לא הלכתי. אבא. מה זה אבא? מי יודע. תני להישאר אצלך.

פוגורלקה והאמא?

בונבונל נמצא סידור לאמא.

פוגורלקה נו, כן, ודאי, סידור לאמא מוכרחים למצוא. אמא זה לא כלב או חתול, לא תשליך אותה לבוץ.

בונבונל ודאי לא, מי חושב על בור… סליחה, על בוץ, בכל מקרה לא בוץ. אני אומר רק שצריך למצוא סידור לאמא. ראשית, אני עצמי חולה…

פוגורלקה ואני חולה.

בונבונל בדיוק, ומה יהיה על האמא? הרי גם היא צריכה תנאים לא של חיה.

פוגורלקה ודאי, לבית אבות פרטי, לא פחות.

בונבונל ודאי שפרטי, מי אמר שלא פרטי? כמה את מרשעת. אני אמרתי לציבורי?

פוגורלקה גם בציבורי היום לא רע כל-כך.

בונבונל כן, בזה עוד נדון כשיגיע הזמן. אבל ברור שלא תצמח לה שום טובה מלהישאר עוד בבית. אני פשוט מפנק אותה יותר מדי, נותן לה ממתקים, לא טוב לה ממתקים ושומן, בבית אבות היא תקבל את אבות המזון הנחוצים לה… גם מטפלת פיליפינית בבית עלולה לפנק אותה, מרוב נימוס, ומצבה של אמא יידרדר מהר מאוד, ואם צריך להגיד לאמא "לא", מי יגיד לה, הפיליפינית? הפיליפינית רק תחוס, והנה לנו צווחות ודמעות, מה שרק ירגיז את אמא וירפט לה את העצבים עוד יותר…

פוגורלקה מאה אחוז.

בונבונל ואני הרי משתוקק לראות את אמא מאושרת, אפילו מבריאה, צומחת להיות ישישה קווקזית בת מאה…

פוגורלקה רק במוסד ציבורי לתשושי נפש כרוניים.

בונבונל שמעתי ששם יש קורסים לקרמיקה, סריגה…

פוגורלקה מה סריגה – מחשבים כבר יש שם! מתכנתת תצא מהאמא שלך, עוד תטוס לקליפורניה, תקים עסק משלה בעמק הסיליקון!

בונבונל אולי לא קליפורניה, אבל בהחלט משהו ארצי-מקומי, והמיטות שם נקיות, תחתונים נקיים כל יום, ממש שווייץ, ואם לא שולטת וצריכה חיתול – מחתלים אפילו שש פעמים ביום!…

פוגורלקה יותר משווייץ.

בונבונל בקיצור – הכל! ואם יזדמן לה במקרה להירדם לילה אחד ולא לקום – מה לעשות, בת תשעים, חיה לרוויה, נתפלל, נקבור, ונבוא לבקר פעם בשנה…

פוגורלקה כמו את האבא.

בונבונל [פאוזה. מהורהר כבדות]

ככה זה, פוגורלקה. כמה אני שונא את הזקנה. כמה אני שונא, שונא, שונא את הזקנה המתועבת, המסרבת למות! הגבנון הנצחי שלי, המורסה המוגלתית, אמי
[שותה. מציע לפוגורלקה]
עכשיו נשתה ונשמח.
[היא שותה]

למה תשעים? למה דווקא אמי? חשבי על זה: יכלה למות בת שמונים, שמונים זה לא מכובד?

פוגורלקה עבור מישהו אחר – זה מכובד ביותר.

בונבונל יכולתי להיות כבר עשר שנים יתום. לעולם לא אדע מה זה יתום בן שישים.

פוגורלקה כן, יש דברים שהפסדת, מה יש לדבר.
[מחבקת אותו]

בונבונל מה הפסדתי, לא הפסדתי כלום, עכשיו ניצמד אחד לשני כמו שתי חתיכות בשר רקובות.

פוגורלקה [צוחקת מרות]
היתה באה לבקר ומוציאה חתיכות בשר קפוא מהפריזר ולוקחת איתה הביתה, הזקנה, מי לא זוכר.

בונבונל למה להגיד "זקנה"? – אמא. ואם לקחה – משלנו לקחה.

פוגורלקה משלנו! מה הרווחת ומה נתת!

בונבונל מה שהיה – נתתי.

פוגורלקה הסתרת! אתה והיא! חתיכות בשר קפוא! ממתקים! כסף! הכל!

בונבונל מה הסתרנו, מה היה, הכל היה משלנו, החשבונות היו משותפים…

פוגורלקה שמונים וחמש לירות נתת לחודש, והיתר עלי! זוכרת את זה כמו היום! אתה יודע כמה עלה בשר?! מכולת?! שמונים וחמש לירות!… ועוד הסתרת בצד!

בונבונל הכל נתתי.

פוגורלקה שמונים וחמש, והיתר עלי! לזונות הלכת! לפירורים פוררת אותי! תראה מה נשאר!

בונבונל לא נעשה עכשיו חשבונות.

פוגורלקה [דמעות בעיניה]

למד. באת? כאן אין זונות ואין אמא!

בונבונל אשכב לי קצת בשקט, ואמות.

פוגורלקה למה אתה אומר, בונבונל, למה אתה אומר כל הזמן "אמות, אמות"!

[מלטפת אותו. פאוזה. היא מנשקת אותו בשפתיו. הוא ניתק ממנה]

בונבונל את יודעת שאני לא יכול להוציא את שיירי האוכל בין השיניים ומעל החניכיים אחרי הארוחות? אני מלקק עם הלשון, מעווה את הלחיים – לא הולך. אם אני אוכל חצילים – אני שש שעות אחר-כך חצילים.

פוגורלקה הנה גם לי יש בעיות עם השיניים והחניכיים, לא יכולה לדבר כמו שצריך, גם לא יכולה ללעוס, בכל זאת…

[מנסה להמשיך לנשק אותו. הוא מנסה להינתק. היא מצמידה אליו את שפתיה בכוח, בלהט]

אוח, לו רק ידעת!… לו רק ידעת!…

בונבונל [מתיק את עצמו ממנה בזעם, ממשיך בשלו]

החצילים מילא, עוברים תוך שש שעות, אבל מה אעשה עם החרטה?!…

[פוגורלקה מנסה שוב לנשק אותו]

חכי, אני רוצה לדבר פעם אחת בחיים ברצינות, בלי הנטל הזה, להתבדח כל הזמן…

פוגורלקה דַבַּר, דבר! שנים חיכיתי שתדבר!

בונבונל מה יש לדבר? הסיכוי היחידי שלי טמון בזה שהכל ייפסק בעוד שישה עד תשעה חודשים… עדיף לדבר על חצילים…
[הוא מקיא. היא מביטה נדהמת בקיאו]

פוגורלקה אתה הקאת לי במיטה… אתה הקאת לי במיטה אחרי שנישקת אותי…

בונבונל לא אכלתי כל היום, רק שתיתי… הקוניאק אולי לא הכי…

פוגורלקה נישקת אותי ואז פתאום הקאת…

בונבונל אני אנקה את הקיא. אני מייד מנקה אותו. תני לי לשכב רגע בצד של הקיא. מייד אתאושש ואנקה אותו.
[משתרע, היא משתרעת לצידו]

פוגורלקה איזה איש אתה, איזה תינוק'לה נעשית… פתאום הקאת במיטה…
[הדמעות זולגות מעיניה]

פעם אחת, זה היה בסופה של מסיבה, הוא פתאום ניגש אלי והביט בי, כאילו ידע שלא יהיה כלום, כל החיים שלו לא יזכו להתממש, כי בקרוב יהיה איזה אסון גדול והם ייפסקו… הוא היה בן עשרים ואחת, הוא היה רזה מאוד, עם הבעה של פליאה על החיים, אהבתי אותו כולו, אף פעם לא אהבתי ככה…

תמונה 10


[דפיקה בדלת]

פוגורלקה [בקול גדול]

מי שם? מה קורה היום?
[פאוזה. דפיקה נוספת בדלת]
אני סגורה! תבואו מחר!
[פאוזה. דפיקה נוספת בדלת. לעצמה]
נו, אולי בכל זאת הגיע הקולונל עם החבילה.
[דפיקה נוספת. פוגורלקה מדדה לדלת]

תמונה 11

[פוגורלקה פותחת. בפתח עומד חייצ'יק]

פוגורלקה שלום, אדוני במקרה הקולונל מהמארינס?

חייצ'יק אני ציווילי מקומי.

פוגורלקה והשם?

חייצ'יק חייצ'יק.

פוגורלקה גם אתה חייצ'יק? כי לפני רגע יצא מפה איזה חייצ'יק; העולם התמלא פתאום בחייצ'יקלָךְ!…

[מצביעה על המזוודה]

בכל אופן, תודה, אנחנו לא זקוקים לא לסכיני גילוח ולא לאנציקלופדיות, יש לנו כבר הכל, הכל…

[הם עומדים רגע ארוך זה מול זה כשהדלת פתוחה וחייצ'יק על המפתן]

חייצ'יק הגעתי עד לרחוב הראשי, שם עמדתי כמה דקות והרגשתי איך הזמן זורם, וחזרתי.

[פוגורלקה חוזרת למיטה ומשתרעת ליד בונבונל. חייצ'יק נכנס, מביט בהם ממרחק]
כן, הנה שניכם. ומה אומר. אני מסתכל עליכם מקרוב מאוד ואומר לעצמי: לו הייתם הורי… וזו היתה המיטה שלכם…
[מתקרב]

מקרוב לא כל-כך…

[מתרחק]

אבל כשעומדים ליד הדלת, ואין הרבה אור, וכמעט עוצמים את העיניים, וגם רוצים מאוד – אז למה לא?… אבא, אמא, שבת בבוקר, אתם גדולים וחייצ'יק קטן… חייצ'יק רוצה אליכם למיטה…
[פאוזה. מתיישב על הכיסא. בונבונל מרים את ראשו]

בונבונל היום יום השנה לאבי עליו השלום, אמי עליה השלום עוד חיה, כלומר השלום עוד לא עליה, גם עוד לא עלי. על אבי כן, על אבי הרבה שלום.

פוגורלקה תגיד קדיש, חייצ'יק ואני נענה אמן.

חייצ'יק למה לא, אענה אמן. תגיד.

בונבונל יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ… יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ… מה אחר-כך?

פוגורלקה משהו, "יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם".

חייצ'יק "יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם" זה אחר-כך, עכשיו "שְׁמֵיהּ רַבָּא".

בונבונל יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא…

חייצ'יק ופוגורלקה אָמֵן.

בונבונל תודה.

חייצ'יק יש עוד.

בונבונל באמת? עוד? היתה לי תחושה שאני אומר קדיש… אוֹ-הוֹ, שָנים…

חייצ'יק לא, יש עוד.

פוגורלקה [לחייצ'יק]
תגיד אתה, אנחנו נגיד אמן.

חייצ'יק זה היה אבא ש ל ו ! אני על אבא שלי כבר אמרתי!

פוגורלקה הוא יגיד איתך.

חייצ'יק יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא.

בונבונל אמרתי, שְׁמֵיהּ רַבָּא.

פוגורלקה אָמֵן.

בונבונל אָמֵן.

חייצ'יק בְּעָלְמָא דִי בְּרָא כִּרְעוּתֵיהּ…

בונבונל דִי בְּרָא כִּרְעוּתֵיהּ…

חייצ'יק וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

בונבונל אָמֵן.

חייצ'יק יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַך וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם…

פוגורלקה "יִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם", אמרתי.

חייצ'יק … וְיִתְנַשָּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלָּה וְיִתְהַלָּל שְמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תּוּשְׁבָּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

בונבונל אָמֵן.

חייצ'יק יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

בונבונל אָמֵן.

חייצ'יק עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה אָמֵן.

[פאוזה. לבונבונל]

פוגורלקה עוד "אָמֵן" אחד.

בונבונל אָמֵן.

[פאוזה]

פעם היה אחרת. היתה יראת כבוד, רוממות רוח. קדיש היה קדיש. הייתי שומע "אֵל מָלֵא…"

חייצ'יק "רַחֲמִים".

בונבונל "אֵל מָלֵא רַחֲמֲים", היו לי דמעות בעיניים. כשהיו תוחבים את הפגר לחור, אני הייתי רואה את הנשמה שלי עולה בבוא היום למעלה, מתחת לכנפיים של השכינה. השכינה היתה ציפור עם הפנים של גברת בֶּקי, השכנה שלנו, ועם תחת ענק, והנשמה היתה ביצה חמה, המסכנה, עוד לא הספיקה להצטנן ועכשיו היא תשכב לה מתחת לכנפיים של גברת בקי, אולי קצת יותר באמצע, מתחת לתחת, והשכינה, גברת בקי, תדגור עליה כהוגן, אלף אלפיים שנה – אתם יודעים מה זה, להיכנס לגברת בקי לתחת לאלפיים שנות חימום! – עד שיֵצא לגברת בקי מהתחת שוב אפרוח חדש מרוט, איזה בונבונלצ'יק, ויצנח לו, אולי הפעם בקונגו או בכלכותא, כי למנהטן, עם הגורל שלי, לָנֶצַח כבר לא אגיע. אבל היום, מה הדור החדש יודע מתפילה, לא יודעים להגיד קדיש, רק מנשקים את המזוזה… יש פה מזוזה?… לו היה לי כוח הייתי קם…

חייצ'יק לו הייתם מצרפים אותי ללגימה או שתיים – הייתי מראה לכם מי אני.

בונבונל קח.

[מושיט לו את הבקבוק, חייצ'יק שותה מהבקבוק, נחנק, מכעכע, מתאושש]

חייצ'יק הנה, כבר משפיע.
[כאילו מנסה את קולו ברמקול]
זונות. זונות. זונות.

בונבונל עובד?

חייצ'יק עובד. זונות.

פוגורלקה נו, מה יוצא לך, אומר "זונות" ומחכה שניפול מהמיטה.

חייצ'יק לא תיפלו מהמיטה, למה, אפול א נ י ע ל המיטה, לצידכם.
[נופל על המיטה, משתרע לצידם]
ככה.

פוגורלקה הנעליים!!

חייצ'יק לא רוצה. זונות.

[צוחק. פוגורלקה מצטרפת לצחוקו]

פוגורלקה נועז, מה?

[חייצ'יק מרים את רגליו עם נעליו, מניח אותן במופגן על המצעים. לוגם עוד]
תגיד לי, חייצ'יק, זה הדבר הכי נועז שעשית עד היום, תוֹדֶה.

חייצ'יק מודה. לא, בעצם פעם גם נתתי סטירה.

פוגורלקה נתת או קיבלת?

חייצ'יק נתתי – קיבלתי, מה משנה…
[פורץ בבכי]
קיבלתי!

פוגורלקה [מחבקת אותו]

אי, חייצ'יק-קָקָמַייצִ'יק, איזה איש אתה! מי, מי נתן לך סטירה?

חייצ'יק את.

פוגורלקה אני?

[שואגת מצחוק]
אני? בונבונל, שמעת?

בונבונל מה?

פוגורלקה הקקמייצ'יק אומר שאני…

בונבונל מה זה קקמייצ'יק?…

פוגורלקה קקמייצ'יק זה ביסודו אדם של קקאו…

חייצ'יק מקסימום תה.

פוגורלקה תה זה הפיסגה אצלו…

בונבונל לא אכלתי כל היום… מצפצף לי באוזן… אני הולך למות…

פוגורלקה ומי אתה?

חייצ'יק זונות.

פוגורלקה [ממשיכה לבונבונל]

מי אתה, תגיד לי! תסתכלו עליו!

[שלושתם מתחילים לדבר-להתקוטט תוך צחוק, ההולך ומתגלגל עד שהם מתפקעים מצחוק, ואז, תוך דיבור הצחוק גווע אט-אט. פוגורלקה פונה לבונבונל]
אדוני, התקווה היחידה, אולי האחרונה, שיש לי ממך כשאתה שוכב לצידי בידיים ריקות ובכיסים ריקים ובלי תיק, היא שבפי הטבעת שלך אתה מסתיר שפופרת מתכת ובה יהלום גדול בשבילי. תקווה מועטת, אני יודעת, אך הכרחית להזנת המשך יחסינו.

בונבונל כפי שאני יודע שאין בבית שלך שום דבר בשבילי, כך אני מאמין באמונה מוחלטת שפקק המתכת בריצפת חדר האמבטיה שלך הוא פתח לאולם תיאטרון תת-קרקעי ענק וחדיש השייך לי בלעדית.

פוגורלקה זהו תיאטרון המוכן כבר עם הצגה?

בונבונל עם הצגה ועם קהל צופים מלא הממתין ממש עכשיו בקוצר-רוח

לפתיחת המסך. עקרי את המרצפת ופתחי לי את הכניסה לתיאטרון שלי.

פוגורלקה התכופף, פשק את רגליך והוצא לי את היהלום.

חייצ'יק [לפוגורלקה]

ספרי לי שאת אבי, ושהסיפור יהיה נכון ומוחשי מול העיניים, או, אם זה נראה לך מוגזם מדי, ספרי לי שאני המשיח, ושוב – שזה יהיה סיפור אמיתי.

פוגורלקה אתה המשיח.

חייצ'יק כלומר, את לא אבי.

פוגורלקה לא. אתה המשיח.

בונבונל [לחייצ'יק]

משיח, עשה שהיא תפתח לי את התיאטרון מתחת לאמבטיה.

חייצ'יק [לפוגורלקה]

פתחי לו כבר את התיאטרון.

פוגורלקה שייתן לי את היהלום שיש לו בפי הטבעת

חייצ'יק [לבונבונל]

תן לה את היהלום ונגמור עם זה. [פאוזה]

פוגורלקה הוא לא נותן לי את היהלום.

חייצ'יק [לפוגורלקה]

עשי שאהיה באמת המשיח כדי שאוכל באמת לחייב אותו לתת לך את היהלום.

פוגורלקה אמרתי לך: אתה המשיח. מה עם היהלום?

חייצ'יק רימית. אני לא המשיח. ספרי לי שאת אבי, והפעם באמת.

בונבונל לפחות שהיא תפתח את התיאטרון.

חייצ'יק [לבונבונל]

ספר לי שהיא אבי, ואוכל, כבנה, לעקור בשבילך בחופשיות את פקק המתכת ולפתוח לך את התיאטרון.

בונבונל היא אביך.

חייצ'יק היא בכלל לא נראית אבי.

בונבונל [לפוגורלקה]

אַתְ אביו.

פוגורלקה בסדר, אני אביו. תן לי את היהלום.

בונבונל פתחי לי את התיאטרון.

חייצ'יק [לפוגורלקה]

את לא אבי. הכל סתם דיבורים. לו היית אבי – היתה התחלה של משהו. ככה – הכל סתם. וחבל.

[פאוזה]

פוגורלקה [מציצה בבונבונל]

נרדם לו. לא אכל כל היום, רק שתה ועישן והקיא, מה הפלא.

[חייצ'יק מקיא פתאום במיטה]

פוגורלקה אוי, קקמייצ'יק, וגם אתה מקיא בצד השני!

חייצ'יק אני לא כל כך… בשתייה… בנשים – כן, בשתייה… בנשים דווקא היו… היתה אחת… תיכף אקום ואנקה…

פוגורלקה איזה חזירים! והכל אצלי! אנשים נוסעים לאמזונס, לאלפּים, לניו-יורק – חוזרים וצוחקים: "מה, לא ידעת? יש עולם! יש עולם, פוגורלקה!" ואני צוחקת ואומרת: "אצלי מקיאים על הסדין!"

חייצ'יק [מרים את ראשו, חיוור ומזיע, מתחיל לדקלם חרש, בנשימה כבדה]
מה קרה, מה קרה,
נשברה הקערה,
איזה מין דבר נורא,
ואין דרך חזרה,

ואין דרך חזרה,
לא תהיה עוד קערה,
זה מה שמכאיב נורא,
היתה, ולפתע נשברה….
[מתיישב במיטה, מנסה לקום]
אני מאוד פוחד למות… הצילי אותי…

פוגורלקה אי-אפשר. גם אני אמות. קצרה ידנו וכל זה.

חייצ'יק נסי, אני כל-כך פוחד…

פוגורלקה איך אנסה, אין במֶה.

חייצ'יק אז מה, לטפי אותי ורמי אותי ואמרי לי שאני ילד ושעוד מעט אקום, כי אני כל-כך פוחד למות! אמרי שהעולם לא יתקיים בלעדי, מה יש! אני כל-כך פוחד!…[קם מן המיטה, בקול חד]
אני לא יכול לחכות לזה… אני לא יכול לעמוד במתח הזה…

פוגורלקה כולנו רוצים שאלוהים יעשה עבורנו את המלאכה וישים לזה קץ בזמן.

חייצ'יק [ניגש לאט ובכבדות לחלון]

הנה אני, בחלון הקומה השלישית, הנה המדרכה למטה. הנה אתכופף. הנה אאבד את שיווי המשקל. הנה אפול.
[מפנה פניו אליה. פאוזה]
הנה שקט גדול. הנה אף אחד לא אומר כלום. רק עיניים צופות בי.
[מביט בפוגורלקה, היא מביטה בו. פאוזה. קולו חנוק מאימה]
עזרי לי, פוגורלקה.

פוגורלקה [לוחשת]
איך?

חייצ'יק [מורה על בונבונל]

הביטי בו. מזיל ריר אל הכר. כששכב איתך היו ניתזות ממנו בסוף שתיים-שלוש התזות מקציפות; עכשיו לא, עכשיו חוט דק ושקוף נוזל לאט-לאט מזווית הפה, נשפך, נִקווה על הכר, והכתם על הכר גדֵל… עד היום אני לא מבין את השינה, החושך… למה לא עושים יותר סרטים והצגות על חושך…
[פונה שוב אל החלון. פאוזה]

פוגורלקה אתה לא תקפוץ עכשיו מהחלון.

חייצ'יק לא אקפוץ?

פוגורלקה לא.

חייצ'יק אלא מה אעשה?

פוגורלקה תבוא לפה, תשתרע לצידי.

חייצ'יק למה? למה לא אפרח מהחלון החוצה?

פוגורלקה תבוא לפה, תשתרע לצידי. ככה צריך.

חייצ'יק [כמו לעצמו]

צריך?… לא צריך כלום… אפשר ככה, ואפשר גם ככה… היינו הך…
[פאוזה. מסתובב אליה, סחוט ונטול כוח]

חייצ'יק אני לא יכול לזוז, הרגליים נטועות.

פוגורלקה בוא, בוא.

חייצ'יק [פוסע צעד]

ככה?

פוגורלקה כן.

חייצ'יק [פוסע עוד צעד]
ככה?

פוגורלקה כן. שכב לצידי.

חייצ'יק [משתרע לצידה מן העבד הנגדי של בונבונל. פאוזה]

איך, את חושבת, זה יהיה, הרגע ההוא?

פוגורלקה זה יהיה כמו להיגרף בים. כוח גדול ממך סוחף אותך, אתה מושיט ידיים וצווח, הוא גורף בקלות, בלי רחמים. אף פעם לא נתקלת בכוח אדיר כזה. ואז בא גל גדול, מכה בך מכה נוראה, מגלגל אותך, הקצף מקיף אותך מכל עבר, אתה מפרפר כדי לצוף, נחנק, פיך פעור, ופתאום משהו מעיף אותך למעלה, ואתה צף לפתע, ושוב יש אוויר, ומעליך השמים, ולרגע אתה חושב, עָבָר, הנורא מכל עבר, זה לא יקרה שוב, אני שט לי, שט לי, ואז אתה רואה פנים מביטים בך, ואולי יד אוחזת בידך, אבל לא כדי למשות אותך מן המים, רק כדי לִצפּוֹת בך, אנחנו פה רק להעיד, וכבר הגל הבא מתקרב, אלוהים, אתה מתפלל, עזור לי גם בגל הזה, תן לי לדאות שוב למעלה, והנה בא הגל הכי גדול, נחשול שכמוהו לא ראית מעודך, החבטה שהוא חובט בך, מרסק אותך, הגלגולים, אתה לא יכול יותר, הוא נושא אותך ונושא אותך, ויש הרגע הזה שאתה עוד למעלה, נורֶה כמו אבן מכף קלע, הנה השמים, הנה העיניים הצופות, מגע היד האוחזת, והנה אתה שוב למטה, החושך, הפה הפעור – גם הפעם תצוף? תשקע? זה מסקרן אותך מאוד, זו שאלת השאלות של חייך – אם תנשום עוד נשימה או שתיים, או שנגמרו הנשימות, ודי, ודי…
[חייצ'יק נרדם, היא מציצה בו]

שָאַל איך זה למות, ונרדם. כבר שכח שהיה ליד החלון, שכח שימות פעם. ואני מוכרחה לשכב ערה בין שניהם ולהמשיך לדעת שאמות.
[מביטה פעם בבונבונל, פעם בחייצ'יק]

אלוהים, רחם על הישנים. חציים ילדים, חציים מתים. רחם עליהם. פיהם פעור כי הם לא יודעים.

בונבונל [ממלמל תוך שינה, בחלום ביעותים. פוגורלקה מנערת אותו. הוא מרים ראש בבהלה]

מה… מה קרה!… איפה!…
[רואה אותה]

לא טוב לחלום – לא טוב להיות ער. שם הטורקים – פה את.
[מנסה לחזור ולישון. פוגורלקה מנערת אותו]
למה!…

[פוגורלקה מנערת את חייצ'יק. הוא מרים ראש]

חייצ'יק לא אלך!… נשבעתי שלא אלך!…

פוגורלקה אני רוצה שתשמעו אותי. חשוב לי מאוד שכל העולם יֵדע ויזכור: הוא היה בן עשרים ואחת כשמת, הוא היה רזה מאוד, עם שיניים בולטות והבעת פנים של פליאה גדולה, אף פעם לא אהבתי מישהו ככה. כל הגוף נמחץ מרוב אהבה. וכשהייתי מביטה בו זמן ממושך רציתי לבכות ולבכות…

חייצ'יק את רוצה לבכות עליו?

פוגורלקה כן.

חייצ'יק את רוצה לקונן עליו?

פוגורלקה כן.

חייצ'יק את רוצה שנחזיק לך את הידיים כמו כשמגיע הגל ההוא ואת נגרפת?

פוגורלקה כן, כמו אז.

[חייצ'יק אוחז בידה, מחבק אותה. היא כורכת את ידו של בונבונל סביב צווארה]
וביום שהוא מת… וביום שהוא מת…

חייצ'יק יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא.

בונבונל …שְׁמֵיהּ רַבָּא.

חייצ'יק ובונבונל אָמֵן.

פוגורלקה …כשאני נזכרת, אני לא יכולה לעמוד בעוצמה של הכאב, ובכל זאת אין יום שאני לא חוזרת אל היום הזה ואל כל הפרטים הקטנים…

חייצ'יק בְּעָלְמָא דִי בְּרָא כִּרְעוּתֵיהּ…

בונבונל דִי בְּרָא כִּרְעוּתֵיהּ…

חייצ'יק וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

חייצ'יק ובונבונל אָמֵן.

פוגורלקה …והכל בהיר וצלול, כל התפאורה עומדת ומחכה, מוארת באור יקרות שייכנס מישהו ויכריז על האסון…

בונבונל אָמֵן.

חייצ'יק יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַך וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשָּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלָּה וְיִתְהַלָּל…

בונבונל וְיִתְהַלָּל…

חייצ'יק שְמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵילָא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תּוּשְׁבָּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.

פוגורלקה …האסון…

חייצ'יק ובונבונל אָמֵן.

פוגורלקה …ואז דופק מישהו בדלת, ואני פותחת, ומסתכלת, ואז יש הרגע לפני שמדברים אבל יודעים, כבר יודעים…

חייצ'יק יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ…

בונבונל וְחַיִּים עָלֵינוּ…

חייצ'יק וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

חייצ'יק ובונבונל אָמֵן.

פוגורלקה …אבל לא רוצים להאמין, והפה נפתח לומר משהו, למרות שאני יודעת שלא צריך להיפתח; וגם הפה שממול נפתח… בשביל מה נפתחים הפיות, הלא הכל ברור, ברור שהוא מת, ברור שהכל נגמר…

חייצ'יק עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו…

בונבונל שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו…

חייצ'יק הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן..

חייצ'יק ובובבונל אָמֵן.

[מצניחים ראשיהם, ושוב נרדמים. קול נחרותיהם עולה. פוגורלקה מצניחה אף היא ראשה על הכר, נרדמת רגע, נוחרת, מתעוררת, מרימה את ראשה, דיבורה כבד]
אהיה שלך… נֹאהב… תראה…
[נרדמת, נוחרת, מתעוררת]
איפה היינו? אה, כן, ואז ניסע…
[נרדמת, נוחרת, מתעוררת]
איפה היינו?… איפה היינו?…

[בוהה רגע באוויר ללא אומר, ראשה צונח בין חייצ'יק לבונבונל, קול נשימותיהם ונחרותיהם מתערבב]

[סוף]

×