קומדיה

הדמויות

טוֹרְנֶשׁ, צעירה ויפה, מחוז כיסופים

הוּבָּה, לא צעירה ולא יפה, מפקחת על בית טורנש

וַאבִּיס, צעירה ונאה, ידידה לטורנש

פְרַאוּדֶה, בשלה ודשנה, מנהלת בית הקפה אוסטרליץ

בֶּלָהִיטְקָה, בשלה ומוצקה, מנהלת אגף תחתוני נשים בחנות פַּאנְטִי-בְּרָה

רִישַארְד, צעיר ומקסים, מאהב לטורנש

צִימֶר פְרַיי, צעיר ומכווץ, משתוקק לטורנש

זִיפְשְטִיק, מבוגר ומיובש, משתוקק ותיק לטורנש

שְוֶורְקַאקְט, ישיש ומקומט, עדיין משתוקק לטורנש

פְלוֹפְּזוֹן, קשיש ומרוט, זבן באגף תחתוני נשים בחנות פאנטי-ברה

שליח

 

מערכה ראשונה – פרוזדור בבית טורנש

 

תמונה 1

 

[לילה. צימר פריי מתהלך. לעצמו]

 

פריי בלתי נדלית היא תשוקתי להגיע לדרגת ארוס לגברת טוֹרְנֶש.

[נכנסת טורנש, אחריה הובה. טורנש חולפת על פני פריי בארשת שחוק קל כללי על שפתיה. הובה מפטירה לעברו תוך הליכה]

הובה ואתה מה?…

פריי איכשהו… מסוף המסיבה… נשארתי…

[טורנש והובה יוצאות. לעצמו]

ועדיין לא התוודיתי על אהבתי.

כמובן שאין צל של סיכוי, זה מוחלט.

יחד עם זה, מעצם היוולדי יש שאיפות.

[מתהלך בעצבנות אנה ואנה]

אני מתענה בספקות קשים בין האשליה בכוחי לבין ההכרה באפסותי.

אמשיך להתענות עוד קצת.

כן כן, אפשר כך ואפשר גם כך.

אם אעשה כך וכך יהיה כך וכך, ואם לא אעשה כך וכך, יהיה כך וכך.

לא טוב.

בכל מקרה לא טוב.

אני ממשיך להתענות.

 

תמונה 2

 

[פריי מתהלך. נכנסת הובה, חולפת על פניו]

 

הובה ואתה?

פריי מהמסיבה, כזכור.

הובה [עוצרת]

עברו יומיים מהמסיבה.

פריי באמת? יומיים? כבר? יומיים? על מה? לאן פרחו יומיים?!

הובה ככה שפקעו התירוצים שלך להישאר.

פריי והגברת מי?

הובה מהבית. המפקחת הוּבָּה.

פריי ומפקחת על מה?

הובה על הבית וסדרי הבית.

פריי שמי צִימֶר פְרַיי.

אין תואר.

אבקש ריאיון עם הגברת טורנש.

הובה והעניין?

פריי אישי.

הובה היכרנו כמוך.

בוכה במסתרים מתשוקה להתפרקד באיזה חיק.

פריי [מגחך]

אדם חי כדי להתפרקד.

הובה לא פה.

פריי עזרי.

הובה [סוקרת אותו בדקדקנות]

ממבט ראשון לא אהבתי אותך.

יש בך משהו לא ישר, כוזב, חנפני, מהוּה, לא נעים, חלקלק, אנוכי, נהנתני, משמים, קטנוני, לא חכם ולא ישר.

פריי "לא ישר" אמרת פעמיים.

הובה ועדיין לא הגזמתי.

פריי עזרי לצאת מעצמי, להשתפר.

השיגי ריאיון אישי.

[הובה יוצאת]

 

תמונה 3

 

[מבין צללי הפרוזדור צצים זיפשטיק ושוורקאקט, האחד מבוגר, השני זקן. זיפשטיק מתהלך בעצבנות, ממלמל חרש, פונה לאהובות דמיוניות, שוורקאקט עושה תרגילי התעמלות שונים, בייחוד מנתר וקופץ באוויר. פריי מביט בהם]

 

פריי ואתם מה?

זיפשטיק מתכוננים למה שאתה מתכונן.

כאן הפרוזדור לוידוי הגדול על האהבה.

שמי זיף.

יש גם ותיקים ממני.

[מורה על שוורקאקט]

שוורקאקט שְוֶורְקאקט.

מתכונן שנים לזינוק הגדול של הניתור הגדול שלפני הפריצה קדימה לוידוי הגדול שלפני ההסתערות הסופית לחיבוק הגדול שלפני המפץ הגדול.

הכל תלוי בניתור.

ואין שני ניתורים, אחד בלבד.

אם הניתור יעלה כשורה, אז אפרוץ גמיש, אז אזנק קדימה ואגיע אליה, אפול, אתוודה, אשפוך הכל, אתמוסס, אבער, אדביק אותה, היא תתמוסס, תבער, תתוודה, תיפול – כשרק אצליח בניתור.

[מתכונן לזינוק שלפני הניתור. מפסיק]

ועכשיו אצחק מראש על הזמן שאנוח לאחר שאצליח.

[מנסה לצחוק. מפסיק]

ועכשיו אשקיף על עצמי בעתיד כשאני כבר משקיף על עצמי בעבר.

[מנסה לחייך. מפסיק]

ועכשיו אחזור להתכונן לזינוק הגדול שלפני הניתור הגדול שלפני הוידוי הגדול שלפני החיבוק הגדול שלפני ההסתערות הסופית.

[זיפשטיק ושוורקאקט חוזרים להכנותיהם ונעלמים בין הצללים]

 

תמונה 4

 

[פריי מתכרבל על הריצפה ליד הקיר. לעצמו]

 

פריי אכן, לוידוי הגדול על האהבה יש להתכונן בקפידה.

כל חיי עד כה היו רק הכנה לוידוי הזה.

יש לאגור כוחות, לישון שינה עמוקה, ולצבור הרבה רעננות.

[עוצם עיניו]

אני קורא לתמונות מאושרות מילדותי להופיע בדמיוני ולהרגיע אותי לקראת השינה.

לא, אבא, לא חולה – צעיר ובריא ומרים אותי בזרועותיך.

בבקשה, אבא, לא ברגע גסיסתך.

אני מאוד מבקש.

אמא, כשנלוויתי אלייך לקולנוע במוצאי שבת – לא בהלווייתך.

סליחה, דודה, לא כשביישת אותי עם התחתונים.

אמרתי לא בהלווייתך, אמא.

רבותי, לא כשבכיתי – כשצחקתי.

לא כשמתו – כשחיו.

לא בגשם – בשמש.

לא בחושך – בגן, באור.

לא, לא כשהקאתי.

[ופתאום הוא צועק]

צאו כולכם, והשאירו אותי עם מוח ריק!

[קם בבהילות]

לא אצליח לישון, מחר בבוקר אהיה המום ומקומט!

אני עומד להפסיד את המערכה על לב אהובתי טורנש!

 

תמונה 5

 

[בוקר. פריי מתהלך. נכנסת טורנש בכותונת שינה בלוויית הובה. פריי עומד מולן]

 

פריי שמי צימר פריי…

אני מהמסיבה… נשארתי… נשארתי כי… ובכן… אדם עומד לומר משהו… אדם לא תמיד בקלות… אדם חייב לומר… אדם זקוק לזמן… אדם, ככה… להתרענן… ולמרות הכל… צימר פריי…

[לעצמו]

הזינוק… הזינוק הוא הקובע… הזינוק לא היה… כשיהיה זינוק מושלם…

[נסוג אחור. טורנש והובה יוצאות]

 

תמונה 6

 

פריי [לעצמו]

ודאי הוא שעשיתי מעצמי צחוק.

התבזיתי.

על כך יש להתחרט.

אני מתחרט.

[פאוזה. ממשיך להתהלך]

אני ממשיך להתחרט.

על שדחיתי את הוידוי, על שלא הובנתי, על שאמשיך להתייסר ולא אעז, לא אעז.

 

תמונה 7

 

[נכנסת טורנש בבגדים תחתונים בלוויית הובה. פריי, לעצמו]

 

פריי והנה… כך… ושוב… ותחושה שעדיין לא… ויש להתכונן היטב…

[בחלחלה, לעצמו]

כמה טוב אני יודע: התשובה תהיה שלילית!

[מתייצב מול טורנש]

ואני, ככה… יש פנאי… והשכלה מסוימת… הרבה נכונות… הרבה רצון… אולי יכולת…

[טורנש יוצאת, הובה נעצרת]

הובה חכה ליד הדלת.

פריי ברצון.

[הובה יוצאת אחרי טורנש]

 

תמונה 8

 

[פריי, לעצמו]

 

פריי ברור, בדיוק כשעמד להתמלט מהפה הצטוויתי לחכות ליד הדלת, ולכן לא התוודיתי.

לכן לא, אַחֶרֶת כבר כן.

אלא שהצטוויתי לחכות ליד הדלת.

לכן.

אַחֶרֶת כבר מזמן.

[נכנסת הובה]

הובה מתבררים עליך דברים.

רושם לא שלילי מעיקרו.

נוכחות בכלל לא מורגשת, אדרבא, אדם שבהחלט נכנס לחדר ואיש לא חש שמשהו נוסף לשדה הראייה.

יודע להיעלם ולתפוס מקום ראוי.

ובכלל לא ראתה אותך בפרוזדור אתמול.

וכשראתה, חשבה שמעובדי הניקיון, עד כדי כך רושם מצוין.

פריי [נסער]

עד כדי כך!

הובה ומתברר שגם מלא אנרגיה ונכונות לשרת אשה.

מי יודע לאן תגיע, עד כדי כך כשרונות.

[יוצאת. פריי נסער]

פריי חכי! דהיינו?…

 

תמונה 9

 

[נכנסת טורנש בחליפת בוקר, בלוויית הובה. פריי עומד בדרכן]

 

פריי ובאמת, לאור הכשרונות, אציע… אציע…

[פוצה את פיו, אך אינו יכול לדבר. לבסוף, שחוח ראש]

כמובן… לאור כל אלה… חשבתי להציע… מזכיר אישי לגברת… אם נחוץ…

[נחרד. לעצמו]

מה עשיתי!

רציתי לומר "אני אוהב אותך", ויצא מהפה "מזכיר אישי לגברת"!

[בקול, לטורנש]

סליחה, תיקון… אני… אני…

[פוצה את פיו, אך אינו יכול לדבר. שחוח ראש, לבסוף]

מזכיר אישי ונהג.

הובה נהג כבר יש.

פריי רזרבי.

[נחרד. לעצמו]

מה עשיתי!

גם נהג!

[טורנש יוצאת]

הובה הנה עט, הנה יומן.

תעד את חיי הגברת.

תכנן את לוח פגישותיה השבועי.

[פריי לוקח את היומן והעט, מזדקף ברשמיות, קד קידה. לעצמו]

פריי וכבר יומן ועט, וכבר קידה – מזכיר אישי ונהג רזרבי. הכל קורה ברגע. ירדת לשנייה מהרכבת, וכבר נסעה, וכבר נשארת על הרציף, וכבר מקום זר, ופרצופים נוכריים, וכבר הנוף הקודר אומר לך: כאן תחיה ותיקבר.

[קד קידה. הובה יוצאת]

 

תמונה 10

 

פריי [לעצמו]

אוֹמַר להצדקתי: כך ארוויח זמן.

במסגרת מישׂרתי כמזכיר אישי אזכה לשהות במחיצתה, אתקרב, ויום אחד…

[שחוק רך עולה על שפתיו]

ויום אחד…

[ממשיך להתהלך תפוס שׂרעפּים]

 

תמונה 11

 

[לילה. פריי מוצא דלת בפרוזדור, ניגש אליה בהעזה פתאומית. לעצמו]

 

פריי הנה הדלת, אפתח אותה.

[פותח את הדלת. רוח עזה ופתותי שלג חודרים בעוז מבחוץ. לעצמו]

זו לא הדלת הנכונה.

[זיפשטיק ושוורקאקט עומדים בפתח קופאים מקור]

פריי מה כאן? שוב אתם?

זיפשטיק אל תשאל, כאן פח הזבל של האהבה.

עשינו את שגיאת חיינו, התוודינו ונדחינו.

פריי מתי הספקתם?

זיפשטיק יצאנו, הקפנו את הבית וטיפסנו אל החלון שלה.

שוורקאקט חלף אביב הנעורים, מרגישים אלסקה.

זיפשטיק כמה טוב היה להתענות בספקות!

יכולתי להמשיך לשתוק ולקוות.

מה קפץ עלי שהתוודיתי?

צחקה לי בפנים.

אמרה: "אתה?!" וצחקה.

הכל היה כל-כך ברור מראש.

ואיך צחקה: הה-הה-הה!…

אני כל כך מתגעגע לצחוק שלה.

הה-הה-הה!… – אינני רצוי!

הי-הי-הי!… – העולם נועד לא לי!

שוורקאקט רגע לפני-כן עוד התעניתי, עוד היתה תקווה, אז פתאום נפלט וידוי, במין גמגום צרוד, אז צחקה, אז נמסך כפור גדול בקְרָבַי, אז ידעתי שהכל אבוד, מה שנרמז לי מראש היה עתה גלוי, ואין עוד ערפל להסתתר מאחוריו, מי אומר שהחיים צופני סוד, אין שום סוד, אור מסנוור מאיר פנים נכלמים – זה העולם, ומה נשאר כעת, לחזור שוב ושוב על הכל, להעביר בדמיוני את הרגע שלפנֵי, את הוידוי, ואת הצחוק שאחריו, ושוב ושוב ושוב…

[זיפשטיק ושוורקאקט ממלמלים מלמולי חרטה ומתנועעים כמתפללים מבלי לזוז ממקומם. פריי מתבונן בהם בדומייה, סוגר את הדלת. לעצמו]

פריי אשתבח בליבי מתוך קורת-רוח גדולה על החלטתי שלא להתוודות.

אני עדיין בעינוי המתוק של הספקות.

הייאוש עוד לפני.

 

[סוף מערכה ראשונה]

 

מערכה שנייה – גן בחצר בית טורנש

 

תמונה 1

 

[ליל ירח. משרת מכין דלי שמפניה וכוסות על שולחן קטן בעומק הגן. פריי עומד במרחק-מה, דרוך ללא ניע. לעצמו]

 

פריי מזה שלושה ימים, במתח שבשתיקה, ובלחץ סמוי הולך וגובר, מתנהלת התמודדות אדירה:

מתברר בוַדאוּת שיש לערוך רוויזיה מקיפה באגף התחתונים שבמלתחת הגברת טורנש.

מתחוללת ציפייה שבמסגרת תפקידי אזכיר לה את קניית התחתונים.

והשאלה היא אם חובתי להזכיר לה גם קניות אישיות.

זו שאלה עקרונית.

האם נולדתי, גדלתי והתפתחתי להזכיר לאשה לקנות תחתונים?

ויחד עם זה, איך לא?

אם אני מזכיר, אזכיר בנק ולא אזכיר תחתונים?

איפה קו התחום?

לו רק היו בעולם ספרות מקצועית ואנציקלופדיות לענייני נוהל מזכירים אישיים בנושא תחתוני נשים שיכולתי לעיין וללמוד מהם!

[נושא עיניו למעלה, קורא לעזרה]

ישועה!

[מרכין ראשו]

אין.

 

תמונה 2

 

[נכנסת טורנש בעומק הגן, משקיפה הרחק משם. הובה נכנסת ועומדת ברקע כצל. פריי מתנשם בכבדות, לעצמו]

 

פריי אני מאוד חושש שלא אוכל להימנע מהתחתונים!…

עלי לשכנע את עצמי שדרך בגדיה התחתונים אתקרב אל תחומים אינטימיים בחייה, ומשם אל ליבה.

כן-כן, אני מנסה להתלהב!…

[נושא עיניו למעלה, קורא לעזרה]

התלהבות!

[מרכין ראשו]

אין.

 

תמונה 3

 

[נכנס רישארד, מאהבה של טורנש, ניגש ומחבק אותה. פריי נושא מבטו אל טורנש. בקול ניחר, לעצמו]

 

פריי אהה, יש מי שקדם לי.

ומעניין אם גם זה היה פעם מזכיר.

ומי יודע אם לא מאוחר מדי, ולחינם נעשיתי מזכיר, וכל החיים כבר אשאר במזכירות.

[טורנש ורישארד שותים שמפניה. פריי מתקרב צעד לטורנש]

סליחה…

[לעצמו]

אני עומד לעשות את זה!

ולא תהיה דרך חזרה!

[תופס את ראשו בידיו]

אלוהים, כמה נוקשות טבועה בעולם מיסודו!

[לטורנש]

סליחה…

[פוצה את פיו, אך אינו יכול לדבר. רישארד מחבק שוב את טורנש, ממשש אותה, מתחיל להפשיל את שולי שמלתה למעלה. טורנש מצחקקת, מורידה את שולי שמלתה, היא ורישארד משוחחים בלחש. פריי, לעצמו]

לא אמלט עוד.

[כמקבל את הדין, מוציא את היומן מכיסו ופונה אליה בקול ניחר]

אני חושב שהגברת זקוקה לריענון המלתחה בלבנים חדשים.

[הובה מתקרבת צעד]

אני מתכוון…

[בקול נמוך]

תחתונים.

הובה לא שומעים.

פריי [מרים קולו]

תחתונים.

הובה השאלה היא – מתי.

פריי [פותח את היומן]

אולי נוח לגברת לצאת לקניות בחנות פּאנְטִי-בְּרָה מחר בחמש לפנות ערב, לאחר שנת הצהריים.

הובה מוסכם.

פריי [נבעת, לעצמו]

שגיאה גדולה וגורלית!

אצורף אליה, אתבזה בפומבי, לא גברי!

עלי לשכנע אותה שעדיף להזמין את התחתונים הביתה!

ועוד עכשיו, כל עוד לא השתרשה ההחלטה!

[פוסע צעד קדימה]

אבקש סליחה, אבל אולי עדיף לגברת בכל זאת שאביא את הלבנ… התחתונים לכאן והגברת תוכל לבחור.

הובה לא, כבר קבעת עם הגברת שתלכו לשם.

פריי חשבתי שמטעמי נוחות לגברת…

הובה הגברת כבר התרגלה לרעיון.

פריי האם לא ניתן לשנות?

הובה איך? כבר כתוב ביומן.

פריי האם לא ניתן למחוק?

הובה איך? הדף יזדהם.

פריי [הוגה רגע בעצב בדבריה]

צודקת. סליחה.

[נסוג אחור, מתהלך רגע אנה ואנה. לעצמו]

אסור היה לוותר!

ויזדהם הדף, אז מה?

ולא יזדהם – רק קו של מחיקה!

ואין צורך אפילו קו – פשוט אזכור בראש!

עכשיו, עכשיו, כל עוד לא השתרשה ההחלטה!

[פוסע צעד קדימה, לטורנש]

פריי סליחה…

[נתקף מורך, מחפש תירוץ לסגת]

סליחה… אני… וקבענו מה? בחמש וחצי?

[נסוג]

כן, בחמש וחצי מחר…

סליחה…

[לעצמו]

מה עשיתי?!

נתקפתי פחד ובזבזתי עוד פנייה אחת לחינם! לחינם!

עלי לחזור מייד ולמחוק מייד את הפנייה הקודמת כאילו לא היתה!

[פוסע צעד קדימה, לטורנש]

פריי אין מלים… אלף סליחות… אבל מוכרחים סוף סוף לומר… הלא אדם נולד להתבטא, ובפעמים הקודמות לא התבטאתי כראוי, ואולי זה לא הזמן, אך אין מנוס, השעה דוחקת, מוכרחים לומר, הדברים פורצים, אינם בשליטה… ובקשר לדף, אני מוכרח להגיב, שמעי, מה זה דף, אז יזדהם, אז מה, זה רק דף… סלחי, סלחי…

[מכעכע בגרונו. בקול נמוך ונכלם]

והנושא הוא זה:

אבקש בכל זאת להביא את התחתונים לכאן במקום שהגברת תכתת את רגליה לחנות פאנטי-ברה.

הגברת תחסוך לעצמה הרבה טירחה.

הובה אבל אתה הוא שהצעת ללכת לפאנטי-ברה.

פריי לא אכחיש. אבל…

הובה הצעת או לא הצעת?

פריי הצעתי.

הובה אם כך, אתה במו פיך גרמת לכך שתלך מחר עם הגברת לפאנטי-ברה.

טורנש האם לא ניתן לבטל?

הובה אבל אתה הוא שהצעת.

פריי כן, הצעתי.

הובה ואני במו אוזני שמעתי.

פריי [שפל רוח וקול]

כבר אמרתי וחזרתי והודיתי שהצעתי.

הובה ומלה שלך מחייבת.

פריי כן.

הובה כי אתה מזכיר בוגר ושפוי.

פריי כן.

הובה ומלה שלך כמזכיר מחייבת אותך.

פריי כן.

[דמעות עולות בעיניו]

אני כל-כך מתחרט על ההצעה שלי!

הובה אבל הצעת!

פריי כן, הצעתי!

הובה אני במו אוזני שמעתי!

פריי [זועק מנהמת ליבו]

כן, הצעתי, הצעתי!

ועכשיו אני מתחרט!

הובה אבל הצעת!

אתה הצעת, אתה מבין? ועכשיו כבר יש עובדות, ואתה מזכיר בוגר, בוגר.

פריי [מתחנן בניסיון אחרון]

אבל אינני חש בוגר.

אני מטולטל בעולם שאינני מבין אותו.

תני לחזור בי, רק הפעם, ומעתה ואילך אהיה בוגר.

הובה לא, אתה בוגר עוד מקודם.

ולכן הצעתך באה בהיותך בוגר.

ולכן היא מחייבת.

יש חיוב גדול.

אתה צימר פריי, חייב לשאת את חובותיך בעולם.

פריי [לוחש לה]

אמרי לי, כאדם אל אדם, מה לעשות?

הובה להתחרט.

ולאחר מחשבה נוספת, שוב: להתחרט.

 

תמונה 4

 

[פריי מתהלך אנה ואנה ללא מנוחה. לעצמו]

 

פריי עכשיו עלי להתחרט, גם על ההצעה ללכת לפאנטי-ברה וגם על תחנוּנַי לביטול ההצעה.

כל צעד שאני עושה הוא גזר-עץ נוסף למדורת חרטותי.

[להובה]

נצח לא יספיק להתחרט, ומתי יהיה לי רגע לחיים עצמם?

הובה ויפה אתה שואל, כי הנה כבר עומדים מאחורי השיח הזה המועמדים האחרים למישרת מזכיר אישי ונהג רזרבי, ועכשיו עליך להתמודד גם איתם.

[מאחורי שיח צצים זיפשטיק ושוורקאקט – פיאות, שפמים ואביזרים אחרים שינו את חזותם, בידיהם פנקסים ועטים, מוכנים לפעולה]

פריי מה?!

זיף ושוורקאקט! שוב אתם, ושוב התמודדות?

אחרי כל הבושה והחרטה גם אינני היחידי?

הובה מה שמותיר אותך כמועמד בלבד, למעשה שוב עם רגל בפרוזדור.

וכמה פינוק היה מצידך להתלבט כל-כך הרבה – את זה תחוש רק עתה.

פריי אהה, כואב! כואב!

[משרת נכנס ולוקח את דלי השמפניה, הכוסות והשולחן ויוצא]

זיפשטיק מתחרט?

פריי על הכל.

ייסורים נוראים.

אבל איך אתם?…

זיפשטיק הספקנו, הספקנו הכל, גם לחזור לפרוזדור, גם להיכנס, גם להציע, להתחרט…

פריי אוי, כמה אני מתחרט!

זיפשטיק מקומך איתנו.

אנו מקבלים מתחרטים נוספים בששון.

חלומנו הוא שכל העולם יתחרט איתנו.

[לשוורקאקט]

שוורקאקט, הגיע מתחרט נוסף!

מתחרט נוסף הגיע!

שוורקאקט [צוהל לרגע]

טרי-לי-לי-לי-לי!

זיפשטיק ועכשיו נחזור לחרטות הרגילות!

שוורקאקט אוי-אוי-אוי!

זיפשטיק אוי-אוי-אוי, למה לא התוודינו, ואם לא התוודינו – למה הזכרנו תחתונים, ואם הזכרנו תחתונים – למה הצענו ללכת לפאנטי-ברה במקום להביא הביתה, ואם כבר הצענו לפאנטי-ברה – למה ניסינו לחזור בנו ועשינו מעצמנו צחוק, ונוסף לכל, למה כשאנו סובלים – אי-שם מישהו נהנה! אוי-אוי!

שוורקאקט אוי-אוי-אוי גדול מאוד!

פריי אוי!

[שלושתם ממלמלים חרש לעצמם כמו קינה חרישית. פריי מפסיק, לזיפשטיק]

פריי שמע, אבל אם לא התוודיתי על אהבתי וחסכתי לעצמי ביזיון גדול, האם לא כדאי לי לשמוח על כך?

זיפשטיק לא, כי אולי, בדרך נס, היית פתאום מצליח.

פריי אתה יודע שלא הייתי מצליח.

זיפשטיק ואולי פתאום, בנס?

פריי [נאנח]

אוי, הנס, שוב הנס.

אני מתחרט.

על מה שעשיתי ועל מה שלא עשיתי.

זיפשטיק ככה צריך.

פריי [לעצמו]

אני צימר פריי.

אבד הטעם לקיום.

 

תמונה 5

 

[השיחה בין טורנש לרישארד נהפכה במרוצת שתי התמונות הקודמות לויכוח והתפתחה לריב. כעת טורנש מפנה גבה לרישארד, הוא נעלב, מפטיר עוד כמה מלים מאחורי גבה, מנסה לשכנעה במשהו, לבסוף יוצא בכעס. פריי מתעשת, הודף מעליו את זיפשטיק ושוורקאקט, הם נעלמים מאחורי השיח. נסער, לעצמו]

 

פריי לא-לא!

היא עדיין לא שלו, הפוטנציאל פתוח!

לא אוותר!

הזמן דוחק וזה הרגע לתושייה מהירה.

[פוסע לעבר טורנש השקועה בשׂרעפים, נסוג, מתייצב מול הובה]

בצמא שתיתי את דברי הביקורת הבונה שלך.

ולגברת המפקחת עיניים חודרות וקסם לא מבוטל…

הובה סליחה?

פריי הגברת המפקחת מדברת כל-כך יפה, לעניין, מוצק ונחרץ, כאן ברור שיש לנו תבונה עילאית מאחורי עיניים…

הובה עיניים כבר אמרת.

פריי אחזור ואומר.

הובה אני כל-כך מתפלאת שאני בכלל עומדת ומקשיבה ועונה לך…

מה קורה לי היום?

[מתחילה לצחוק]

ועוד צוחקת…

פריי ולגברת המפקחת גם שיניים…

הובה [בחומרה פתאומית]

היכרתי כמוך!

פריי עוד לא היכרת בכלל…

פה כל-כך הרבה קהל…

לו רק היה מקום להתייחד, לומר דבר-מה שקט מלב אל לב…

כי כך, לחיות בהמולה נצחית, לפעול בפחד כאילו כל רגע עומדת דלת להיסגר…

לו רק יכולנו, בבקשה, איזה עץ, ספסל, שפת אגם…

גם כוס קפה לא יזיק, עם עוגונת…

הובה [מהורהרת, עצובה]

זה לא יהיה, לא קפה, לא ספסל, לא עץ ולא אגם.

ההמולה בכל מקום היא חלק מאיתנו.

ואם כבר מדברים, לפעמים אני חושבת, איך יהיה במוות, יהיה שקט סוף-סוף?

פריי חביבתי, היכן נפגשנו פעם?

נחרַתְת בזיכרון, אני אדם שלא שוכח.

לא אני הוא הזוכר, הלב…

היינו בכוס קפה ועברנו למוות…

אבל נסי פעם את צִימֶס. ניסית צימס?

הובה מה זה צימס?

פריי אני.

שם החיבה של צימר, צימס.

[כורע ברך לפניה]

המעריץ-בסתר צימס, שאין-מלים-בפיו צימס, שחלם-עלייך-לפני-שהכיר-אותך צימס. איך זה קרה? אני עצמי מופתע.

דבר כזה עוד לא קרה אף פעם לצימס.

לצימס? – לא; והנה – כן.

כוס קפה חזק היתה יכולה עכשיו מאוד להועיל לצימס.

[לעצמו]

אומרים שהכי חשוב לתקוע מה שיותר את השם. שייחרת.

[להובה]

ולמה את משפילה את עינייך?

הובה מבושה.

הכזב עובר על גדותיו.

יש שקרים שאפילו אני, שחייתי ושמעתי, אינני עומדת בהם.

אני מסמיקה בשבילך.

פריי אם את מסמיקה, משמע גם קצת אוהבת.

הובה לא בשבילי באת, ולא אלי אתה נושא עיניים, כי אם מעבר לכתפי, למחוזות נישאים יותר.

להיכנס אתם רוצים, למצוא אחיזת רגל.

פריי אבל הלא גם את כשלעצמך, ולא רק בהשוואה, ולפעמים אפילו בהשוואה, ודווקא בהשוואה…

הובה [צוחקת]

ומה זה שאני ממשיכה לעמוד ולדבר?

מה קורה לי היום?

אביב? עיכול בריא?

או סתם שטות, צחוק מקרי שייגמר בבכי?

רמאים כולכם, ובכל זאת, הלא אנשים חיים אנחנו, ומה הם החיים, אם לא שנמצא בנו כוחות להתפתות בכל פעם מחדש, להיות מרומות שוב ושוב?

פריי אנא, הכירי אותי, אני ריאליסט, חף מאשליות, אני כזה שרציני לחלוטין, שבוחן לעומק, מתחת לעור.

אותך, נלבבת, לבבית, אני רוצה.

אמרי צימס, הלב יוצא לשמוע אותך אומרת צימס…

הובה אומרים, זורקים שמות, נועצים עיניים, ושוב הבל פה, ושוב "אותך אני רוצה", ושוב הלב נמס ומתפתה.

פריי [דמעות בעיניו]

אני יודע, אלה מלים שנלעסו, אך כל אדם נולד מחדש, עם אותם צרכים קטנים, להתחמם בשמש, לנגוס עוגייה, לאהוב, ועם אותם מלים, לומר:

שמי כך וכך ואני רוצה שיהיה לי טוב.

הובה [עוצמת את עיניה הדומעות, נצמדת אליו]

רַמו אותי בחן, רַמו אותי בקסם, רַמו אותי במינימום של נזקים ללב.

[ניתקת ממנו]

שלוף עט, פתח יומן, כתוב:

בשנת כך וכך ביום כך וכך, אחד, פריי, הציע, גם התקבל רשמית.

[פריי לוקח יומן ועט, מזדקף ברשמיות]

 

תמונה 6

 

[זיפשטיק ושוורקאקט מגיחים מאחורי השיח, מתגודדים סביב הובה]

 

זיפשטיק ולמה הוא?

למה דווקא צימר פריי?

שמי זיף.

שוורקאקט שוורקאקט.

זיפשטיק והלא גם הוא רוצה מה שרוצים אנחנו, גם כמוהו כבר היו, כל הטכניקות נוסו.

מטפסי הרים נאחזים בכל זיז, כל נקב משמש להם לתקיעת יתד.

שוורקאקט תוקעים בנקב כדי להגיע לפיסגה.

הובה [מתעלמת מהם בהפגנתיות. לפריי]

בוא, אמרו לך!

לא לנצח תישאר הדלת פתוחה!

[מסתערת עליו ומנשקת אותו. הוא מחבק אותה, לעצמו]

פריי אושר לא יאומן:

בחרה בי מאדאם הובה!

מול איתנים כמו זיפשטיק ושוורקאקט נבחר צימר פריי!

"בוא איתי!" אמרה מאדאם הובה, ולמי? – לשוורקאקט? לזיפשטיק? – לצימר פריי!

[טורנש יוצאת. פריי מפנה אליה מבטו. נחרד, לעצמו]

אהה! ואהובתי טורנש!

בלהט העשייה, שוכחים מה באמת רצינו.

הובה [מבחינה במבטו הנוהה אחר טורנש, אוחזת בידו, מושכת אותו אחריה]

בוא, בוא כבר.

נחיה יחד.

אתה תהיה מזכיר, אני בת לוויה.

יֵצא לנו להתראות הרבה בעבודה.

בערב ננוח, נחליף חוויות: "קנתה תחתונים כאלה… אכלה פטריות כאלה… התעלסה עם זה וזה…" ואז נישן.

כך יחלפו חיינו.

יהיה שקט וטוב.

[פריי בוכה]

מאוֹשר?

[פאוזה]

רק תגיד לי אם מאוֹשר?

[פאוזה. עגומה]

מילא, גם ככה טוב.

[יוצאת, פריי אחריה]

 

תמונה 7

 

זיפשטיק ראו, מפלס דרכו בערמומיות ללא-שׂוֹבע של איש טיפש.

שוורקאקט לא יודע שהיו כבר לפניו גם אצלה.

זיפשטיק [בעצב]

כמה שתקעתי "זיף", לא עזר;

ואני חשבתי ש"זיף" הוא שם שננעץ.

תגיד לי, "זיף" הוא לא שם שננעץ?

הרי מתיזים "זיף" – וננעץ.

שוורקאקט כמה טוב וחמים היה פה.

פה חיכיתי, שקוע באלף ואחד עניינים קטנים.

פה עבר הזמן חיש, ולא היה לי את עצמי.

עכשיו – שוב כל שוורקאקט על כתפי.

[שוורקאקט מט ליפול, לופת בחוזקה את זיפשטיק, מחרחר, נופל ארצה]

זה מות שוורקאקט.

אתם צופים עכשיו במות שוורקאקט.

אתם ודאי שואלים את עצמכם: מי היה שוורקאקט.

איש לא שואל מי היה שוורקאקט?

אני רואה שאין פה הצלחה גדולה למונולוג מות שוורקאקט.

אבל היות שאני שוורקאקט, ואני הולך למות, אשאל: מיהו שוורקאקט?

מחוץ לנסיונות הניתורים בפרוזדורי האהובה טורנש, האם היה גם שוורקאקט לעצמו, שוורקאקט כשוורקאקט?

אין לי מושג.

בדיוק עכשיו, כשחשוב לי כל-כך לדעת, כבר לא נותר בי כוח עיוני.

וזו הצרה: בדיוק כשהבשלת – תמו כוחותיך.

מכל שוורקאקט וחיי שוורקאקט נותרו רק שם ופועל:

[מת]

זיפשטיק שוורקאקט מת.

 

[סוף מערכה שנייה]

מערכה שלישית – בית הקפה אוסטרליץ

 

תמונה 1

 

[אחר-הצהריים. בבית הקפה יושבת טורנש ומשוחחת בפנים חמורי סבר עם ידידתה ואביס. על המפתן עומד פריי, דרוך ועצבני. לעצמו]

 

פריי השעה חמש, והגברת טורנש יושבת עם ידידתה ואביס בבית הקפה אוסטרליץ, ועלינו להספיק להיות בחמש וחצי בחנות ללבני נשים פאנטי-ברה.

זהו שיבוש רציני.

היתה זו שטות מלכתחילה שלא הזמנתי מבחר תחתונים מפאנטי-ברה הביתה.

כך הייתי מבויש רק בפניה, והיה לה שפע פנאי לאוסטרליץ.

כעת אבויש בפאנטי-ברה ויהיו צרות באוסטרליץ.

[מסיר את כובעו לנגב את מצחו מן הזיעה. מביט במצחיית הכובע בכעס]

והובה כבר תפרה לי מונוגרמה לכובע!

[מציץ בשעונו]

חמש ועשרה.

כמזכיר, עלי להיכנס ולהזכיר לה.

 

תמונה 2

 

[פריי מתכונן להיכנס פנימה כשהכובע מאחורי גבו. פראודה מתייצבת בפניו]

 

פראודה ואתה מה?

פריי להיכנס.

פראודה לא.

פריי סליחה?

פראודה לא ארשה לך למכור כאן כלי סדקית או כרטיסי הגרלה!

פריי אני מאושר לבשר לך שאת טועה בי טעות גמורה.

אינני מאלה.

פראודה מאוד גאה שאינך מוכר מסרקות, מה?

פריי לא אכחיש, גאווה מסוימת.

יתר על כן, תתפלאי, אני אל גברת.

[מצביע לעבר טורנש]

פראודה לא.

פריי איך לא?

הרי זה מגוחך!

[בטון של ממתיק סוד]

ואם אגלה, ולעת עתה בינינו, שאני ארוסה של הגברת?

[פראודה סוקרת אותו עוד רגע בחשדנות, אחר-כך מניחה לו להיכנס בלי לגרוע ממנו עין]

 

תמונה 3

 

[טורנש וואביס מסובות לשולחן ומשוחחות. נכנס פריי ומתייצב סמוך לשולחנן, מחכה, מנצל רגע של הפוגה בשיחה, קד קלות לטורנש]

 

פריי סליחה, רציתי רק להזכיר שהשעה חמש ורבע.

ואביס בוא בעוד חצי שעה.

פריי כן, גברת.

[פונה ללכת, חוזר]

רציתי רק להעיר שבעוד חצי שעה תהיה השעה רבע לשש, וכיוון שהחנויות נסגרות בשבע נהיה מאוד לחוצים ו…

[טורנש וואביס מתעלמות מדבריו וממשיכות לשוחח. פריי קד ונסוג. לעצמו]

כעת יש לי חצי שעה להתגרד על המפתן, להתחרט על העבר ולחרוד על העתיד.

אני מאוד לחוץ, אין לי זמן, אני עסוק.

[פוסע אל המפתן]

 

תמונה 4

 

[פריי מתכונן לחזור אל המפתן, פראודה חוסמת את דרכו]

 

פראודה אתה!

לא הוזמנת אפילו לשבת.

ואמרת "ארוס".

פריי יש לי הסברים לכל דבר.

פראודה ואני בינתיים הולכת לספר לגברת שאמרת "ארוס".

פריי בבקשה, לא!

פראודה חזור בך מהכרזת האירוסין.

פריי תני לי לתרץ הכל!

פראודה חזור בך.

הצהר: "אני לא ארוס, אני סתם".

פריי תביני, אמרה בנוכחותי שלגבי רישארד עדיין לא החליטה, ואתמול גם רבו…

ודאי שיש כאן כוונה נסתרת, לרמוז שלא כל הדלתות נעולות, שלא מוציאה מכלל אפשרות אירוסים…

פראודה וגם אם לא החליטה בקשר לרישארד, איך זה שאתה כבר הארוס?

פריי מועמד לארוס…

תביני שיחסינו הם עניין מסובך, הרבה חוטים מלופפים, ואין לומר עלי שסתם. נכון שישנם מכשולים, שלא הכל משומן – למה לפרט? יש בעיות בעולם, אבל את חכי קצת ותראי, הכל יסתדר, קצת סבלנות ואני אחזור איתה לכאן יד ביד, ארוסים רשמית…

פראודה הצהר שלא ארוס, שסתם!

פריי אלה חיי, ולמה סתם?

פראודה אני ניגשת להלשין, בוא איתי!

[תופסת בידו ומתחילה לגרור אותו פנימה. פריי מתפתל]

פריי הנה אני מצהיר.

רק תני להסביר עוד משהו…

פראודה מה? אתה לא מצהיר?!

פריי אצהיר שאינני ארוס, ואת ותרי לי על ה"סתם".

פראודה שום ויתור!

הצהר מייד שאתה סתם!

פריי ומה איכפת לך, תגידי לי?

מה זה עסקך אם אני סתם או לא?

פראודה אני ניגשת להלשין!

[תופסת בידו, מתחילה לגרור אותו. פריי מתפתל, מצהיר בקול]

פריי אני לא ארוס, אני סתם!

[פראודה עוצרת]

פראודה סתם, מה?

[בבוז]

פשוט סתם.

חי סתם, בא סתם, מדבר סתם.

פריי כן.

פראודה [מרפה מידו, נמלכת בעצמה, שוב תופסת בידו]

ומפני שהתחצפת ושאלת מה זה עסקי, אני ניגשת להלשין!

פריי אבל אני סתם, הודיתי שאני סתם!

פראודה בוא!

[מתחילה לגרור אותו פנימה. הוא מתייצב מולה, מביט בעיניה במבט רך]

בצמא שתיתי את דברי הביקורת הבונה שלך.

ולגברת המנהלת עיניים חודרות וקסם לא מבוטל…

נסי פעם את צימס… ניסית צימס?

פראודה מה זה צימס?

פריי אני.

שם החיבה של צימר… המעריץ-בסתר צימס, שחלם-עלייך-לפני-שהכיר-אותך צימס…

[מנסה לחבקה. פראודה מנחיתה סטירה מצלצלת בפניו וגוררת אותו פנימה]

 

תמונה 5

 

[פראודה ניגשת עם פריי לשולחנה של טורנש]

 

פראודה סליחה על ההפרעה.

אני מאדאם פראוּדֶה, מנהלת בית הקפה.

[מצביעה על פריי]

אמר שארוס.

שהגברת לא החליטה על רישארד ואצלו קשרים אישיים מלופפים עם הגברת.

[ואביס פורצת בצחוק, טורנש מחייכת חיוך חמוץ. פריי מטיח בפני פראודה]

פריי ומה היה איכפת לך לוּ היו חושבים אותי קצת לארוס?

מה כבר רציתי?!

לא לחצתי, לא נדנדתי, לא רציתי אפילו להיות ארוס!

רציתי רק, לרגע אחד, לנצנץ בתודעה שלך כארוס, זה הכל! העולם לא היה מפסיד כלום, כלום לא היה על חשבון אף אחד!

מה עשיתי לך?!

מה עשיתי לכולכם?!

[נס אל המפתן, פראודה הולכת אחריו]

 

תמונה 6

 

[פריי מתהלך על המפתן בסערת נפש. לעצמו]

 

פריי ובכל זאת, ובכל זאת!

טוב שהולשנתי, טוב שהועלה הנושא "ארוס"!

ולמשמע ההלשנה צחקה בטוב-לב!

והסתכלה בעניין!

כאילו פעם ראשונה ראתה אותי כגבר!

חדר לתודעתה!

יכה שם שורש, מי יודע!

[נופל על ברכיו]

אח, יש כזה חשק עז ליפול על הברכיים לפני אשה, להתוודות על הכל, הכל, ואז לנוח סוף-סוף עם הרגליים על השולחן, כאילו העולם הוא מקום מוכר ואנו בו בני-בית!

[נושא פניו למעלה, קורא לעזרה]

תחושת בן-בית!

[מרכין ראשו]

אין.

 

תמונה 7

 

[פראודה מתקרבת אל פריי בחיוך, פותחת פּשפָּש קטן והודפת לעברו את פריי]

 

פראודה חשבת שאתה היחיד – הנה לך!

[מתגלים זיפשטיק ושוורקאקט]

פריי ומה כאן?

פראודה מחכים כמו כלבים בחצר שיזרקו להם עצם, הכרה באירוסים.

שוורקאקט [קופץ ונצמד אל פראודה, בטון אינטימי]

שמעי, אני אדם לא בריא, רחמי והכירי באירוסי!

פראודה [דוחה אותו מעליה בשאט-נפש]

אסמכתא, סבא, אין לך אסמכתא.

שוורקאקט אין לי אמנם אסמכתא רשמית, אך ביני לבין ארוסתי היחסים הנפשיים דה-פקטו…

זיפשטיק גם אצלי דה-פקטו!

פראודה כמה ייגעתם אותי.

כולכם עם אותה נוסחה.

שוורקאקט אצלי בייחוד!

פראודה אצל כולכם בייחוד, וה"בייחוד" של כולכם – אותו דבר.

ולמה אאמין לך?

חשבת שתבוא ותפריח "תני גושפנקא לאירוסי" ואני מייד אתן?

[מסמיכה פניה אליו, תופסת אותו בכעס בצווארונו]

והלא אתה יודע שאתה מרמה, שאין בסיס לכלום!

צונח לתהום ומבקש לאחוז ביד פתק!

השלם סוף סוף: תמות בודד ובקרוב.

שוורקאקט [לוחש-מתייפח מול פניה]

לא אשלים!

ולמרות שהכל כבר נלעס, ובעינייך הכל שחוּק, הלב ממשיך לרצות, אין מה לעשות!

אקווה בסתר, ארקום יחסים בסתר ואטען בסתר.

בסתר, בחושך, אקווה ואקווה.

[פראודה מרפה ממנו, פולטת צחוק של בוז, נכנסת פנימה]

פריי זיף?

שוורקאקט ושוורקאקט.

חשבת ששוורקאקט מת? מוקדם מדי.

נחתי קצת וקמתי.

שוורקאקט חי.

זיפשטיק וזיף.

פריי גם אתם טענתם שארוסים?

זיפשטיק טענתי, מה יש?

גם אני אוהב לנצנץ בתודעה כארוס.

פריי ואיזה מין מנצנץ כארוס אתה? אפילו לא מזכיר!

אין לך אפילו תפקיד שירות בחייה!

שוורקאקט ואולי היא צריכה טבח!

אציג מועמדות לטבח, מה יש!

גם מטַבָּח אפשר להעפיל לארוס!

זיפשטיק אציג מועמדות לנהג!

פריי יש לה נהג, ואני הרזרבי!

זיפשטיק ואתה כבר מאורס למפקחת הובה!

פריי ביני ובין הובה ידידות-נפש גרידא!

זיפשטיק בינך לבין הובה אירוסים!

ראינו ושמענו!

פריי ומה עניינך מה ביני ובין הובה?

זיפשטיק שמענו וראינו!

הכל להובה!

פריי [לעצמו]

לא רק הדרקון פראודה, מנהלת בית הקפה, חוסמת את דרכי, עכשיו גם אלה!

ותמיד צצים מול העיניים, ותמיד ברגע הלא-נכון!

ועכשיו גם ילשינו להובה על התיימרותי לאירוסים עם טורנש!

[לזיפשטיק ושוורקאקט]

מתי תמותו?

למה יש עוד אנשים מלבדי?

למה אין דבר בעולם שנועד רק לי בלבד?

זיפשטיק תבין שחמישים שנה אני שואל את אותן שאלות!

תבין את קיומי!

פריי אבין תיאורטית וכשנוח לי, אך לא עכשיו!

עכשיו לא אבין כלום!

צאו מכאן!

לכו והשאירו אותי לבד כטוען לתואר ארוס לטורנש!

[נעשה יותר ויותר נסער]

אני ארוסה של טורנש, בי היא מאוהבת, דיברה על ספקותיה ביחס לרישארד בנוכחותי, רבה עם רישארד בנוכחותי, רצתה לרמוז לי שאפשר, אפשר!

והיא שלי!

[מסתער פנימה, אחריו מסתערים זיפשטיק ושוורקאקט]

 

תמונה 8

 

[פריי, זיפשטיק ושוורקאקט ניגשים אל שולחנה של טורנש, זהירים ושקטים. פריי, לעצמו]

 

פריי ושוב היא, ושוב אני – ושוב שיתוק גדול וכפור באברים.

[פראודה מתקרבת. פריי מתכווץ ומגחך, משתדל להיראות עולץ. לטורנש]

ה"ארוס", זוכרת?

[לפראודה]

ועוד הודעה קטנה ל"ארוסה".

[לטורנש]

וכבר אחרי שש!

ובאתי לקחת את "ארוסתי"!

[צוחק לבדו לקלון עצמו]

ה"ארוס"!

שהגיעה העת ללכת לפאנטי-ברה כי תיכף סוגרים!

[צוחק]

עם ה"ארוס"!

זיפשטיק [צועד צעד קדימה]

ה…

שוורקאקט [צועד צעד קדימה]

ש…

[טורנש וואביס קמות. פניו של פריי מקדירים, לעצמו]

פריי עכשיו הידידה ואביס תתלווה אליה לפאנטי-ברה ואתבזה גם בפניה.

אתבזה עד תום.

אני אדם אבוד.

[טורנש וואביס פונות לצאת, פריי פוסע אחריהן, מפנה את ראשו לאחור לעבר פראודה, משתדל בניסיון אחרון לעלוץ]

ה"ארוס", מה?

לא נשכח, הרפתקה!

ממש צחקנו!

[לפתע משלבת טורנש את זרועה בזרועו של פריי בהפגנתיות. פריי קופא רגע, מחוויר, אינו מאמין במזלו. לעצמו]

אלוהים, מה זה, רוצים בי באמת!

צימר פריי רצוי!

[מפנה את פניו המאדימים לפתע לפראודה]

והרי אמרתי לך – הארוס.

[תוך יציאה, רגליו כושלות לפתע, נופל על ברכיו, מתפלל חרש לשמים]

הו אלוהים, רגע זה של שילוב זרועות עם אהובתי טורנש – מי יודע אם אינו פיסגת חיי, ומכאן ואילך המדרון.

[קם, יוצא שלוב זרועות עם טורנש, אחריהם ואביס]

זיפשטיק נראה שהדרישה ביקום לזיפשטיק פחתה מאוד.

יש היום יותר נטייה לקומדיות קלילות.

זיפשטיק לא הולך היום בשוק.

שוורקאקט מה זה זיפשטיק?

זיפשטיק אני.

מהבית – זיפשטיק.

ובזה אני יורק סופית על נסיוני להיות איש העולם, וחוזר למה שאני: הילד מפעם.

הלך זיף, חזר זיפשטיק.

 

[סוף מערכה שלישית]

מערכה רביעית – החנות ללבני נשים פאנטי-ברה

 

תמונה 1

 

[ערב. הזבן פלופזון מאחורי הדלפק. נכנסות טורנש וואביס, מתיישבות בכורסאות ההמתנה שליד הקיר ומשוחחות ביניהן. פריי ניגש אל פלופזון]

 

פריי ואני, לשֵם לבנים לגברת.

פלופזון דבר גלויות: תחתונים?

פריי [מעז פניו]

כן.

אין שום בושה כשבמסגרת האירוסים…

פלופזון [משמיע נפיחת ביטול כבושה]

ותחתונים מאיזה סוג?

פריי נחוץ לראות כדי לבחור.

[פלופזון מביט בו במורת-רוח. שניהם עומדים נטויים קדימה באלכסון זה מול זה, מביטים במבט עוין. פריי משפיל את מבטו, בקול חד]

ובכן, אבקש להראות לנו את מבחר התחתונים.

[פלופזון ניגש למדפים, מוציא אריזות, חוזר ומתייצב מול פריי]

פלופזון הגברות יוכלו לגשת…

פריי התחתונים יובאו אליהן, הרי אין להעלות על הדעת…

פלופזון [בהבעה של מורת-רוח]

שמענו.

[הולך עם ערימת אריזות לעבר מקום מושבן של טורנש וואביס, פריי אחריו]

 

תמונה 2

 

[פלופזון ופריי מתייצבים מול טורנש]

 

פריי הראה!

[פלופזון שולף זוג תחתונים מאריזה, מותחם בשתי ידיו ומציגם לטורנש]

אינפורמציה!

פלופזון [בקול חד ובאי-רצון]

איטלקיות, כותנה מאה אחוז, סגנון "ריביירה", ריקמה עדינה בשוליים, ריפוד בד ספוגי כפול רך באמצע לספיגה היגיינית של זיעה והפרשת נרתיק…

פריי הלאה!

פלופזון [מציג זוג תחתונים אחר]

צרפתיות, רשת שחורה דקה סינתטית עדינה, סגנון "ז'אק לה-רוש", ריפוד בד ספוגי כפול רך באמצע לספיגה היגיינית של זיעה והפרשת נרתיק…

פריי הלאה!

פלופזון [מציג זוג תחתונים אחר]

אמריקאיות, מינימליסטי, סגנון "מיסיסיפי", חגורת גומי הדוקה, חגורה מצטלבת מאחור, ריפוד בד ספוגי כפול רך באמצע לספיגה היגיינית של זיעה והפרשת נרתיק…

ואביס [במבט נוקב]

חובב גדול של האמירה "זיעה והפרשת נרתיק", מה?

[פריי פולט לעומתה גיחוך של מבין עניין]

פלופזון אני לשם אינפורמציה!

פריי הלאה!

[לעצמו]

והעניין לא נורא בכלל, לא מושפלים, להיפך, הפרינציפ פשוט: עומדים מהצד, מתבוננים באיש מציג תחתונים לאשה ואחרי "הפרשת נרתיק" אומרים "הלאה!".

נדמה לי גם שנעשיתי חובב גדול של האמירה "הלאה!".

כן, בהחלט רואים עולם, חווים חוויות, החיים קורצים קריצה מסוימת, אין ספק.

פלופזון [מציג זוג תחתונים אחר]

גרמניות, כותנה ואקרילן, סגנון "זיגפריד", מכסות את שני חלקי האחוריים ואת המפשעה כולה, נקבוביות מסננות מהצדדים, ריפוד בד ספוגי כפול רך באמצע לספיגה היגיינית של זיעה והפרשת נרתיק…

פריי הלאה!

[פלופזון מעווה פניו ומתפתל כמו מחמת כאב בושט]

ואביס התפתלויות מגוחכות.

פריי [קורץ לה כשותף. לפלופזון בנימת לגלוג דקה]

זו התוצאה של אמירה בלתי פוסקת של "זיעה והפרשת נרתיק"?

פלופזון סליחה, האולקוס.

אני סובל חמש-עשרה שנה מאולקוס.

יש תעודות רפואיות.

[מוציא מכיסו פתקאות ומציג בפניהן]

חמש-עשרה שנה.

חיים לא טובים.

חתיכת תקופה, מה?

כן-כן, כבר לא בן תשע.

[פאוזה]

אשתי מתה.

פריי איננו ממהרים להתיידד.

[פונה לטורנש, בטוח יותר בעצמו]

סליחה, והגברת התרשמה כבר והחליטה?

כי כאן מבחר בהחלט מעניין, ובהחלט יש מה לבחור…

[טורנש קמה תוך שיחה עם ואביס, וכבדרך אגב מרימה קצת את שולי שמלתה. לעצמו]

רומזת לי שנחוצה מדידה.

ואני איתה.

האם גם זה רמז?

כי אם לראות בצירופִי למדידת התחתונים צעד נוסף לאינטימיות, פירושו שהחליטה בשלילה לגבי רישארד!…

[נתקף קדחתנות פתאומית]

איזה מתח!

לאילו פסגות אדירות של חיים אני צופה!

[לטורנש]

ובאמת נדמה לי שנזדקק לביקור שם בתא המדידה!

פלופזון [מתחיל להציג זוג נוסף של תחתונים]

שוודיות…

פריי והלוא אתה רואה שנחוצה לנו מדידה!

[הבעה של מורת-רוח עולה על פני פלופזון, והוא פולט נשיפה של "רק זה עוד היה חסר לי!". פריי זוקר אצבע לעברו וקורא בחימה]

פריי על הזבן הזה אני רוצה להתלונן!

פלופזון [מחוויר, מורה על עצמו]

אני?

אבל מה עשיתי?!

פריי קודם אולקוס ופתקאות רפואיות, ועכשיו העוויות ונשיפות של חוסר סבלנות!

פלופזון וסבלנות יש בשפע, ועל האולקוס כבר היצגתי אישורים…

פריי [זוקר מולו שוב את אצבעו]

על הזבן הזה אני רוצה להתלונן!

תצטרך להביא את המנהלת.

פלופזון [ניגש סמוך מאוד לטורנש, משתוחח]

אני מבקש סליחה.

[פאוזה]

אני מאוד מבקש.

חיים לא טובים.

האולקוס, ואשתי מתה.

מאוד אבקש.

[טורנש וואביס אינן מגיבות]

פריי הבנת?

התחנונים נדחו, תצטרך להזעיק את המנהלת.

[פלופזון יוצא בראש מורכן. פריי מחכך כפותיו בהנאה בחשאי. לעצמו]

חיים סוערים!

טוב לִצְפּוֹת בטייפון ממקום מחסה בטוח מתחת לשמלת גברת!

 

תמונה 3

 

[נכנסת בלהיטקה, אחריה פלופזון]

 

בלהיטקה שלום.

שמי מאדאם בֶּלָהִיטְקָה.

אני מנהלת האגף לתחתוני נשים בחנות פאנטי-ברה.

פריי [מלשין בהתלהבות]

הגברת טורנש באה עם ידידתה הטובה ביותר הגברת ואביס לקנות תחתונים.

הזבן חסר סבלנות, חמקמק, טוען שאולקוס, מטריד בניירות, מתפתל, לא מאמין שארוס, מדקלם "זיעה והפרשת נרתיק", מעקם אף, מתנגד בסתר, קול צורם, פולט נשיפות, מלמולים מסתוריים, הבל לא נעים, רכלן וחטטן, סיאוב כללי לעומק!

והגברת תמהה: זו החנות המהוללת פאנטי-ברה?!

כך תעודדו גברות לנטוש בחיפזון את אוסטרליץ ולהסתער על פאנטי-ברה?!

[תוך כך ממלמל פלופזון מלמול כבוש של מחאה מתחת לחוטמו]

בלהיטקה אח, פלופזון, אתה גם כן!

[מניפה זוג תחתונים וסוטרת בו על פניו ואחר משליכה אותו על קודקודו. פלופזון מרכין את ראשו בחיוך עקמומי כשהתחתונים על ראשו ככובע משונה-מעוך]

פלופזון והרי נולדתי פעם.

והרי חשבו שבאמת משהו.

ושמחו.

איפה השמחה?

ראו את פלופזון.

[פריי מצחקק ציחקוק חד וקצר]

פריי לא ממש סטירה.

בלהיטקה אבל עם תחתוני אשה.

פריי אך לא מכאיב.

בלהיטקה אך מעליב. ואדרבא, דווקא מפני שלא היתה פה חבטה ממש – העלבון גדול יותר, שהרי לא נמצא ראוי אפילו למכה, אלא לתנופת זלזול בתחתונים, כגירוש זבוב – תנופה שלא חסכה ממנו לחלוטין כאב גופני, ועם זאת לא איפשרה לו לפרוץ בבכי סוחף ומשחרר.

פריי נניח.

זה בעד המלמול העכשווי, מה בעד התלונות הקודמות?

בלהיטקה זה היה בעד הכל.

פריי כולל "זיעה והפרשת נרתיק"?

בלהיטקה מי אתה?

פריי [נסוג צעד, לוחש באוזן בלהיטקה]

חתן, לא פחות, לגברת טורנש, צימר פריי.

בלהיטקה [מתעלמת ממנו. לטורנש]

פלופזון הזבן יישאר כאן איתכם ככל שיידרש, בכל אורך-הרוח הראוי, וזאת אף מעבר לשעת סגירת החנות.

פריי אני רואה אם כך את ההישארות כעונש על התלונות הקודמות, כולל "זיעה והפרשת נרתיק".

בלהיטקה ומדידה נעימה.

[יוצאת]

 

תמונה 4

 

[פלופזון מסיר את התחתונים מראשו, ניגש אל קובת המדידה, אחריו טורנש, אחריה פריי. פלופזון פותח את הפרגוד, מאחוריו מתגלה רישארד בתחתונים, זר פרחים בידו. טורנש פורצת בצווחת הפתעה ונופלת לזרועותיו. ואביס צוהלת]

 

ואביס ואיזו הפתעה עשינו לך?!

פריי [נרתע המום, מביט בואביס, בפלופזון. מרכין את ראשו, לעצמו]

הכל-הכל חתר אל הרגע הזה.

הרגע הגדול של הפיוס עם רישארד, הרגע הכביר של העלבון לפריי.

[נושא עיניו אל טורנש, שתוך כדי התנשקות ממושכת עם רישארד, כשגבה אל פריי, מפשילה את שולי שמלתה למעלה. פריי מרכין את ראשו בכלימה, כורע מאחורי טורנש. לעצמו]

ועדיין מלאכת המדידה עלי.

פריי ישמש אשה באזורים שנועדו לרישארד.

[מסיר את תחתוניה. פניו סמוכות מאוד לאחוריה. לעצמו]

ופני הקטנים, המקומטים, מול ישבנה האדיר, השופע.

לא קודם, עכשיו, עכשיו הרגע הגדול של העלבון, כעת היא הפיסגה.

קדימה, פריי, טבע בכלימה!

ואביס [צוחקת למראהו]

…Real Grotesque!

[פריי מתכונן להלביש לטורנש את זוג התחתונים החדשים שבידיו. היא בועטת קלות אחור, ובעוד פלג גופה התחתון ערום היא מסתערת על רישארד. פריי מרכין את ראשו

וסוגר עליהם את הפרגוד]

 

תמונה 5

 

ואביס [רוכנת רגע על פריי]

ואל תחשוב שאם אתה סובל, אתה גם מעמיק!

וכדאי שתדע: הגברת טורנש ניצלה את התפתלויותיך באוסטרליץ למחשבה מעמיקה והחליטה סופית להתחתן עם רישארד.

יוצא שאתה הגורם הישיר לנישואיה עם רישארד.

מה תגיד על כך?

פריי מה אגיד?

ניתק בי איזה קפיץ.

לא-כלום קטן מוליך ללא-כלום גדול.

תנו לשרת בדומייה.

[מבליג על בכיו]

תנו רק דומייה.

 

תמונה 6

 

[הפרגוד נפתח, טורנש ורישארד מגיחים לבושים וחבוקים מתוך הקובה, פונים לצאת עם ואביס. פריי, התחתונים המשומשים והחדשים בידיו, קורא לטורנש]

 

פריי וההחלטה לבחירת התחתונים?

[פלופזון פולט גיחוכון. טורנש, רישארד וואביס יוצאים. פריי, לעצמו]

פריי ולא טרחה אפילו להפנות ראש.

כמו נתח זוהמה שהותירה מאחור.

[מביט בתחתונים שבידיו]

וההחלטה לבחירת התחתונים עלי.

מה שנועד לי – רק לי נועד.

[מצטחק בייאוש]

אבל יש גם חיים עם הובה…

יש תה, ובערבי החורף יש עם מי לרטון…

[מתוך קובת המדידה מגיחה הובה, חפציה של טורנש בידיה. פריי נבוך, אך מתעשת מייד, מנסה להעמיד פנים עולצות]

הו, והנה הובה, כרגע הזכרתי אותך לזבן…

[לעצמו]

על-פי ארשת פניה – הולשנתי כהוגן.

[להובה העומדת ונועצת בו עיניה]

חביבה, למה את לא מחבקת אותי?

בעצמך אמרת "בערב ננוח, נחליף חוויות, יהיה שקט וטוב…"

[פאוזה]

אבל מה קרה לך פתאום?

הובה [דמעות עלבון בעיניה]

קרה שהשתעשענו די.

קרה ששקעה השמש, ידידי.

לָווינו קצת מחוּמהּ לחמם את עצמותינו הקרות, ועכשיו שקעה.

[יוצאת עם חפצי טורנש בידיה]

 

תמונה 7

 

[פלופזון מכבה את האורות הזוהרים של החנות, נותר אור פלואורוסצנט חיוור]

 

פריי [עיניו נוצצות לפתע, לוחש לפלופזון]

ואגיד לך, פלופזון ידידי, רימיתי קודם.

לא ויתרתי על כלום.

בתוך-תוכי אני עדיין…

ואיזו גחלת לוחשת עמומה…

פלופזון [מגחך, קצר-רוח]

והחלטה באשר לתחתונים חייבת להתקבל.

פריי [פניו מרצינים, גבו משתוחח, ושוב יוצאת הרוח ממפרשיו]

כן, החלטה חייבת להתקבל.

עלי להחליט אם לקנות את התחתונים ולהסתכן בנזיפה ובהחזרתם לחנות למחרת, או שלא לקנותם ולהסתכן בנזיפה על הטרחת הגברת לשווא ללא תוצאות מעשיות.

כל רגע מקרב אותי יותר ויותר להחלטה, שבכל מקרה תהיה שגיאה.

פלופזון ברגע מסוים תצטרך לבחור, אין לך מנוס.

פריי כן, נדרשת החלטה.

ושוב אני עומד מול הזבן.

[מביט כה וכה]

כאן היו פעם חיים, אורות צבעוניים, נשים שופעות יפהפיות לבשו ופשטו תחתוניהם וצחקו, התרוננו; עכשיו נמוג כל הזוהר, האורות בפאנטי-ברה כבו, הגברות פרשו, נשארתי באור פלואורוסצנט חיוור מול פניו המקומטים והחולים של פלופזון הזבן.

ועתה נדרשת החלטה.

והשעה דוחקת, ואין מנוס, והשלפוחית שוב לוחצת, וזבן עכור בעל אולקוס להוט לסגור.

וחושך משתרר, וקיפאון.

והחלטה חייבת להתקבל.

 

תמונה 8

 

[נכנס שליח]

 

שליח מי פה צימר פריי?

פריי אני.

שליח [מושיט לו פתק מקומט]

הגברת טורנש ביקשה למסור: אתה מפוטר.

[פלופזון פולט גיחוך. פריי לוקח את הפתק, מעיין בו קפוא. השליח פונה לצאת]

פריי חכה!

[השליח עוצר]

והנימוק?

[השליח מושך בכתפיו]

שהתלבטתי יותר מדי בקשר לתחתונים, או בגלל התיימרותי לאירוסים לטורנש, או בשל בגידתי בהובה, או בגלל מה?

[השליח מושך בכתפיו ויוצא. פריי קורא אחריו]

והנימוק?!

[פאוזה. לעצמו]

הנה נושא חדש להתחבטות ומועקה שיפרנס את לילותי בעתיד: הנימוק.

פלופזון [מתחיל לסדר באנחה גדולה את קופסאות התחתונים על המדפים ולכבות את שאר האורות. בשמץ קינאה]

לפחות נפטרת מהצורך להחליט.

פריי [מניח בצער את תחתוני טורנש על הדלפק. חרש, בקול ניחר]

אהבתי דווקא את ההתלבטות הזאת.

היה במתח משהו יפה.

היו חיים, תנועה, ירכיים זזו, וכעת נשללו.

[פאוזה]

מילא.

צריך להעביר את שארית החיים איכשהו, חצי זקוף.

הלא הישג הוא שאיננו זוחלים.

[כבדרך אגב]

פשוט נשארתי אצלה אחרי המסיבה וחשבתי…

המסיבה הסתיימה, וכל מה שבאמצע לא היה.

פלופזון [מגחך, מלווה את פריי לדלת]

פעם חלמתי להיות כמו הפרופסור המנתח סיר ויליאם פורדהאוז: משהלך לעולמו היה צורך בשני כרכים ענקיים שהכיל 1466 עמודים כדי לספר את תולדות חייו.

 

תמונה 9

 

[פלופזון פותח את דלת היציאה לפני פריי, על המפתן עומדים זיפשטיק ושוורקאקט, לבושים בגדי מלחים]

 

פריי אה, והנה אתם, יריבים פְּרֶהיסטוריים יקרים!

כבר התפלאתי לאן נעלמתם.

[נופל על צווארם]

תנו תקווה, ידידים!

ספרו משהו לנחמה! כי עידן הקרח בא על חיי, ואני מוכרח קצת שמש!

זיפשטיק שמענו שהתפנתה אשה בדרום קרוליינה.

אנו עולים על ספינה לאמריקה.

שוורקאקט חיים חדשים, חלומות חדשים, תאמין?

דרום קרוליינה, שוורקאקט בא!

זיפשטיק תצטרף?

[מושיט לו כומתת מלחים. פריי לוקח בהיסוס את הכומתה, פונה לאחוריו, מביט רגע בכמיהה אל החנות המוארת באור קלוש]

פריי מה שהייתי רוצה, מה שהייתי מאוד מאוד רוצה…

הייתי כל-כך רוצה, בכל מאודי, בכל ליבי, עד להתפקע…

שלא ארווה לעולם…

הייתי רוצה…

עד כלות הנפש..

הייתי כל-כך רוצה…

 

[סוף]

×