בוקר

[שר החוץ הישראלי בלישכתו של השגריר האמריקאי]

שר החוץ כבוד השגריר האמריקאי. זוכר אותי? לא? לא אומר לך כלום, ההופעה? התסרוקת? שר החוץ הישראלי. שר החוץ, כן. אם אני לא טועה. בכל אופן כשהצצתי בראי אצלך בפרוזדור ראיתי שר חוץ. הישראלי, כן. אם אני לא טועה. זוכר? לא? אין דבר. אני פשוט לא נחרת בזיכרון. או שאולי אני מחליף אותי עם מישהו אחר. זה בדיוק העניין שלשמו באתי אליך.

סליחה? מה? שאשב? אני? שאני אשב? מה פתאום? בנוכחותך? אתה מצחיק. בנוכחותך אני אשב? אני השתגעתי? מי אני שאשב בחדר שבו השגריר האמריקאי יושב? מי אני בכלל? לא, בבקשה ממך, אל תפציר בי כי אני…

סליחה? מה? מה אני רוצה? אני? רוצה? מה יש לי לרצות? מי אני שארצה? יש לי בכלל רצון? מה אני, השגריר האמריקאי? הנהג של השגריר האמריקאי?…

סליחה? מה? אז למה אני מחכה? מי מחכה? מה יש לי לחכות? למה יש לי לחכות? יש לי לחכות למשהו? משהו עוד בכלל צפוי לי? יש לי עתיד? ומי אני בכלל שאחכה? בשביל לחכות צריך שיהיה מי שיחכה. ואני, מה אני? מי אני? יש לי עיניים? יש לי ידיים, איברים, ממדים, חושים, רגשות, תאוות? אם אתה דוקר אותי, אני שותת דם? אם אתה מדגדג אותי, אני צוחק? אם אתה מרעיל אותי, אני מת? ואם אתה פוגע בי, אני נוקם? אני לא נוקם, אני רוקם. רוקם לך מתנה, כבוד השגריר, מפית קטנה לארוחתיבוקר במיטה – ממילא מה יש לי לעשות במשרד – ועכשיו, אם תסלח לי, אני רץ לגמור אותה…

לגמור? אני? מי אני? מי אני…

[יוצא]

 

הבוקר שלמחרת

[שר החוץ עם מפית קטנה רקומה]

שר החוץ כבוד השגריר. כבוד השגריר האמריקאי. זוכר? שוב אני. זוכר? לא? המפית? לא? שר החוץ הישראלי. כן. לא? טוב, לא שר ממש, כמו שחושבים – שרה'לה. קרא לי שרה'לה. נגיד לצורך השיחה, שרה'לה שיינפלד. או רוזנפלד. לא חשוב. סליחה? מה? לא, רק לצורך השיחה. כן, שרה'לה שיינפלד. לא, אמרתי רק לצורך ה…

סליחה? רקדנית? למה? לא, אני לא הרקדנית, אני אמרתי רק… מה? שיינפלד, כן. טוב, אני יודע קצת לרקוד אם אתה דווקא… מה? לא לא, אני בהחלט רוקד.

[רוקד קצת]

סליחה? לא, אני לא השתתפתי בלהקת הפולקלור. לא. מי? רבקה'לה אייזנברג? לא, אני אמרתי שרה'לה שיינפלד ולא רבקה'לה אייזנברג, וגם זה רק לצורך ה… אה? כן, מצידי יכול להיות גם רבקה'לה אייזנברג אם אתה דווקא רוצה…

סליחה? האמא של מי? לא, אני לא האמא של יהודה וייס, אני… מי? וייס הרוקח? למה? סליחה? אמצעי מניעה? מי? אני לא מוכר שום… סליחה? בבקשה. איזה סוג? יבש או משומן? כמה חפיסות? שש? מה? שעונים? איזה שעונים? סליחה? כן, למה לא. אלקטרוני? זהב? שיהיה זהב. אני… מה? שיני זהב? אין שיני זהב? לא, אני לא דוקטור אייזנצווייג…

סליחה? אני? באמת? טוב, אם אתה רוצה. כן, מקבל בין ארבע לשבע. סליחה?

אָה? כן, סליחה, לא מקבל, מקבלת. כן, גם שם. כן, ז'ורז'ט. [יוצא]

 

ערב

שר החוץ כבוד השגריר. כבוד השגריר האמריקאי זוכר? שרהילה. שרה'לה שיינפלד. רוזנפלד. זוכר? לא? לא חשוב. לא אגזול הפעם הרבה מזמנך, כבוד השגריר, באתי רק להודות לך. אני חושב שמצאתי סוף סוף את זהותי. אצלך. זוכר שסיפרתי לך איך אני יוצא מהפגישות איתך ריק לגמרי? זה קרה לי גם בפעם האחרונה, וביתר שאת. הרגשתי ריקנות נוראה, כבוד השגריר. ולפתע גם הרחתי ריח מוכר סביבי. כן, אי-אפשר היה לטעות בריח.

התפלאתי, מזה שבועיים לא אכלתי, המעיים שוממים, אף טיפת אנרגיה לא נוצרה שם. נוספה לכך העובדה המוזרה שהריח מלפני היה לא פחות חריף מאשר הריח מאחורי. מה שהוליך אותי חיש מהר למסקנה שלא פלטתי שום דבר, אלא שאני עצמי הוא פליטת הריח. אבל פליטה של מי? אני הרי לא יכול להיות הפליטה של עצמי. אני מוכרח להיות פליטה של מישהו. של מי? מי הפולט שפלט אותי? הפולט שלך, כבודו? הפולט האדמדם העסיסי-האמריקאי שלך? אני לא מעז אפילו לחלום על כך. של הנהג שלך, אולי? גם הוא אמריקאי, ואני עם הרצונות הכי לוהטים שלי, אין לי שום ספקות ביחס למוצאי: פולט אסיאתי, עור ועצמות.  ולמרות הכל, חשבתי: הנה אני, פליטה בלי פולט, ואצלך פולט בלי פליטה… אילו יכולנו… כלומר, לו רק היית רק מאמץ אותי… אני מתכוון, פורמאלית… אני לא זקוק להרבה… קצת אוויר להתנדף אליו, זה הכל…

סליחה? מה? כן. אני משער שנגזר עלי לשוטט מתחת לשמים, פליטה קטנה ויתומה, אפילו לא מסולסלת, שרה'לה הפליטה, ולהמשיך לחפש.

ומאחר שכך, כבוד השגריר, לא אקלקל יותר את האוויר בלישכתך. לא, אין צורך שתלווה אותי לדלת, תנועת-יד קטנה שלך ואני פורח מבעד לחלון. תודה.

[מתנדף]

שלושה חיפושי זהות של שר החוץ הישראלי | 1982

מה איכפת לציפור » נשר שחור על גג אדום
×