היכן הם חבריא אותם הימים

שדפקנו את רינה בגן השקמים,

היכן הם עכשיו ירכיה של מיקה,

איך שהיא נדנדה וכל יפו הסמיקה.

 

היכן פרדסי תל-אביב הקטנה

שהשכבנו בהם את מיכל השמנה,

וירח עלה כמו פסיק בשמים

וסימן-קריאה בכל מכנסיים.

 

נשיר נא חבריא,

נזכיר גם את רעיה,

ביום אכלה חרא,

בלילה היא שרה.

 

זמרו נא, ספרו נא,

איך כל הצֶ'כוּנָה

הביאה את ברטה אל בין הגבעות,

וירח אמר להם: כל הכבוד!

 

היכן הם חבריא אותם הלילות

שמשכנו את נועה אל בין החולות,

היכן הם עכשיו השדיים של שוש

שהספיקו לצביקה ובנצי ויוֹש.

 

היכן הוא חבריא התחת של ציפּ

שעלינו עליו ארבעה עם הג'יפּ,

וירח עלה כמו פסיק בשמים

וסימן-קריאה בכל מכנסיים.

 

נשיר נא חבריא…

שיר געגועים לתל-אביב הקטנה | 1966

מה איכפת לציפור » הוי בשר, בשר, בשר
×