קומדיה

הדמויות

רוּת

אֶלְמוֹ

הֶלֶן

קים

דְיֶים

קלוֹד

שני פועלי ביוב

 

המחזה מתרחש במשך שמונה ימים רצופים בביתה של רות.

 

מוצאי שבת: במכנסיים מופשלים









א

ערב, חדר השינה. רות במיטה בכתונת לילה, ירכיה גלויות. נכנס אלמו, מתייצב מול המיטה, מפשיל את מכנסיו מטה, מתכונן לעלות.

 

רות לאן?

אלמו למיטה.

רות לא תוכל.

אלמו אבקש.

רות לא.

אלמו נמקי.

רות וזו ההזדמנות לומר לך סוף סוף:

לא אהבתי אותך מעולם.

אנחנו נפרדים.

אלמו [המום]

מה?!

[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוזר, מפשיל את מכנסיו, שוב מתכונן לעלות למיטה]

רות לא תוכל, אמרתי.

אלמו סליחה, חשבתי שחלמתי.

[פאוזה. גוהר ומנסה לנשקה על פיה. רות מפנה פניה הצידה]

רות ומה שבייחוד לא יכולתי לסבול הוא הפה שלך הנסמך אל פי, משיב הבל חם של רקבובית נצחית מתוך הלוע הפעור אלי. אבל מעל לכל לא סבלתי את החוצפה שהבל-פה זה מבליע בתוכו: אני קיים! אני נושף בעולם!

אלמו [מתיישר. לעצמו]

ומי לא חיכה כל השנים בתוך תוכו שרגע זה יגיע.

ועל השאלה: "מה פתאום היום?", אענה: "מה שקורה, חייב הרי לקרות באיזה יום!"

[פאוזה. מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חחר, מפשיל את מכנסיו ועומד דום. לעצמו]

מעניין כמה זמן היא תניח לי לעמוד כך.

[פאוזה. לעצמו]

לנצח.

[רות צופה בו עוד רגע, אחר-כך מתהפכת על בטנה, אחוריה מופנים אליו, ונרדמת. אלמו ממשיך לעמוד מול המיטה במכנסיים מופשלים]

 









ב

לילה. רות ישנה על בטנה. אלמו עומד למרגלות המיטה במכנסיים מופשלים וצופה באחורי רות המופנים אליו, מפשפש תוך כדי כך בתחתוניו בקדחתנות הולכת וגוברת.

 

אלמו [לעצמו]

ישבן אשה נרדמת, לא יאומן.

איזו עוצמה, איזה תוקף.

אסב עינַי הצידה, כאילו אַין.

אחזיר עיני, הוֹפּ, הפתעה: יש.

אסב עיני שוב: אין.

אסב בחזרה: הוֹפּ, יש.

ותמיד מפתיע מחדש, תמיד אדיר, קיים, הולם בקרביים.

עוד לא נתקלתי בדבר כל-כך טבעי, ויחד עם זה כל-כך גובל בנס.

לא יאומן, איך לתאר? אין מלים.

אסב עיני: אין.

אסב בחזרה: יש.

אח, זוהי ישות!

[רות מתעוררת ומתהפכת על גבה, אלמו קופא. רות מתבוננת בו בחומרה]

רות לא בא בחשבון.

להשתמש בדמותי בגניבה ולגזול אנרגיה שעדיין שייכת לי ולבית?

לא אשלים.

[אלמו מתכווץ בבושה. רות מתהפכת על בטנה. אלמו מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, חוור אל המיטה, נוגע בשולי כותנתה של רות, מפציר]

אלמו לך הקדשתי את כל חיי הרוחניים.

בעתיד אתאמץ יותר.

[מפשיל את מכנסיו למטה, מתכוון להיכנס למיטה. רות מתהפכת על גבה]

רות לא תוכל.

מחר תארוז את חפציך ותלך.

[עוצמת את עיניה. אלמו מרים את מכנסיו, הולך לדלת, עוצר, מסתובב, חוזר וניגש אל המיטה, מביט ברות]

אלמו אני מביט בך ומביט בך ואינני מאמין.

[גוהר אליה ומתבונן בה ממושכות, מזדקף, הולך לדלת, עוצר. לעצמו]

כאן היה טוב: גג, אשה.

כאן קיוויתי להתפלש בתחתונַי בתוך מסגרת נוחה ומהוגנת עד לקבר. [מסתובב וניגש אל המיטה, גוהר אל רות, מורה באצבע על מצחה ועיניה]

ובכל זאת, מעבר למצח הזה, מאחורי העיניים האלה, שכנה פעם דמותי.

כאן נחשבתי, תפסתי נפח.

אז איך זה, כך?

[עונה לעצמו בגיחוך]

זה כך, זה כך.

אבל איך?

כך!

[רות מתהפכת על בטנה ונרדמת. אלמו מביט בה עוד רגע, הולך לדלת, עוצר, חוזר ומתכווץ דומם על המרבד ליד המיטה, כובש פניו בידיו]

 









ג

שחר. רות מתעוררת וקמה מן המיטה, רואה את אלמו השפוף ליד המיטה.

 

רות אמרתי בלילה משהו, והתכוונתי לוה.

אלמו לאור היום קשה לי עוד יותר להאמין.

לאן אלך?

כאן אַתְּ – כאן החיים.

רות מחר תצא.

הלילה תישן במחסן המטבח.

אלמו [בולע את רוקו מעלבון]

תני שבוע-שבועיים למצוא מקום.

אולי תהיה לך תוך כך מחשבה חוזרת.

רות לא תהיה.

[קמה בכתונת לילה, הולכת לדלת. אלמו קם והולך אחריה. רות עוצרת, סבה אליו, בארשת חומרה]

לא תוכל עוד להיכנס איתי לאמבטיה ולראות אותי ערומה.

אלמו כי אני כבר מישהו זר?

רות כן.

אלמו ואם אמות, ימות איש זר?

רות כן.

[יוצאת]

אלמו [מרכין ראשו בחיוך נכלם. לעצמו]

לא אראה אותה עוד ערומה, לא תבכה עלי כשאמות – שני יסודות חיי התמוטטו.

 







ד

בוקר. אלמו עומד. נכנסת רות לבושה, אלמו מביט בה בחשש.

 

אלמו אני רואה שאת יוצאת מוקדם.

מותר לשאול לאן?

רות לסוכנות התעסוקה להזמין פיליפיני.

אתה יודע כמה נחוץ לי משרת.

אלמו [מרכין את ראשו בסערת נפש]

אני מכיר בזה. מה יהיו תחומי טיפולו?

רות כלליים.

אחזקה שוטפת של הבית.

אלמו ובאותה עת אני הולך מפה.

לא אהיה פה עוד.

רות כן.

אלמו [במסירות ובדאגה]

את אומרת אחזקה שוטפת של הבית.

ואת?

מתי יספיק לשרת אותך אישית?

רות אקח שניים אם אראה צורך.

אלמו כן, אם תראי צורך.

ויש לך אמנם צרכים.

צרכים.

רות אני רואה שאתה אוהב לחזור על המלה "צרכים".

אלמו כן. אבל רק אם הם שלך. צרכייך.

ובאנגלית: Your needs.

רות כן, My needs.

אלמו המלה הזאת בהקשר אלייך נוקבת בי לעומק.

[רות יוצאת. אלמו מרכין את ראשו בנהמת כיסופים. לעצמו]

אני מאוד אוהב את השפה האנגלית.

אני שלה.

לא של האנגלית, של רות.

 

יום ראשון: בבהייה ריקה









א

צהריים, מחסן המטבח. אלמו שוכב פרקדן על מזרן, צווארו משורבב, פיו פעור לרווחה, נושם בכבדות ומחרחר. נכנסת רות, חוזרת מסוכנות התעסוקה, צופה בו בחומרה.

 

רות יש אנשים שאצלם החרחור אינו משחק.

אלמו [בקול חלוש וניחר]

אני בדרך מבּרונכיט לדלקת ריאות.

רות אני לא מאמינה.

תוך בוקר אחד חולים?

אלמו קינן בי החיידק, ציפה להזדמנות.

רות זה ניסיון להרוויח זמן.

קום.

אלמו אני לא יכול.

רות אני לא מאמינה שמישהו אינו יכול לקום.

הנה, אני עומדת, זה פשוט.

יש כאן העמדת פנים ונסיון סחיטה.

[אלמו מחרחר ביתר-שאת ומעווה את פניו בכאב. רות מביטה בו עוד רגע ללא אומר, אחר פונה ויוצאת בצעד נמרץ]

 









ב

אחר הצהריים. אלמו שוכב על המזרן, קודח.

 

אלמו [לעצמו]

כמה שעות עברו, והיא לא באה.

לא באה. לא באה. לא באה.

אי-בואה של אשה אינו דומה לשום אי-משהו אחר.

זו אינות מיוחדת במינה.

הרבה הוד.

מיתר מְעַנה רוטט באוויר.

[מתרומם בקושי לישיבה, לוקח חבל, מתחיל למתוח וללפף אותו]

חֶבֶל.

ומעניין: חֶבֶל.

ומעניין: צוואר.

ומעניין: וו על התיקרה.

ומעניין: אקום ואעלה על שרפרף?

[מגחך]

מאוד מעניין אם כן או לא.

אני מאוד סקרן לדעת.

[מגחך, חוזר וצונח פרקדן על המזרן]

 









ג

לפנות ערב. אלמו שוכב על המזרן, צווארו משורבב, בוהה לתיקרה. נכנסת רות עם ידידתה הטובה הלן, שתיהן בבגדי בין ערביים, אחוריהן אל אלמו.

רות וזה הקיר שרציתי להראות לך.

צריך להתקין בו אשנב.

הלן למה לך אשנב במחסן המטבח?

רות אני מכניסה לכאן את הפיליפיני.

הלן ארובת אוויר תספיק לו.

אלמו [לעצמו]

מן האשה הזאת כדאי לי לפחד.

הלן [פונה לעבר אלמו]

וכאן עדיין הוא.

רות שוכב מהבוקר בלי לזוז.

הלן ודאי, מחכה שתשאלי אותו למה.

הביטי איך הוא מתאמץ שתשאלי.

[פאוזה. אלמו מתחיל להתעסק בחבל. הלן צופה בו רגע. אחר-כך, לרות]

עכשיו הוא משתוקק שתשאלי אותו מה הוא מתכוון לעשות בחבל.

[פאוזה]

אדם עושה מעשה, אבל מתחת לזה הוא פשוט בוכה שישאלו אותו מה הוא עושה.

הוא לא מאמין שאת לא שואלת.

הוא נדהם.

עם הזמן הוא הופך לתדהמה עצמה.

בסוף מגיע רגע שהוא תופס שלעולם לא ישאלו.

בסוף הם תופסים. בסוף הם מאוד נבונים.

[שתיהן צופות בו עוד רגע ופונות לצאת]

רות אבל הבטחת לספר לי על קלוד.

הלן [מסתורית]

אח, קלוד!

שכחתי שעוד לא הכרת את קלוד.

רות מאוהבת?

הלן אח, קלוד!

רות וקלוד, מאוהב?

הלן [מצחקקת]

מתחת למותניים!

אח, קלוד!

רות את אומרת "אח, קלוד!" ולא מספרת כלום על קלוד.

[שתיהן יוצאות]

אלמו [לעצמו, בקול ניחר]

עד כדי כך אני עדיין חשוב: שחשוב לה לבוא להכאיב לי.

 







ד

ערב. אלמו מתיישב על המזרן בדי עמל, מרים את ראשו.

 

אלמו [לעצמו]

ושוב לא באה.

אלמו, למה אתה לא קם והולך?

פשוט לֵךְ.

כן, הנה, אקום, אלך.

לא אהיה עוד.

[מנסה לבכות, אינו מצליח]

אין לי כוח לבכות כי לא אכלתי מאתמול.

[מוציא סנדביץ' מתחת למזרן, אוכל, ממשש את לסתותיו. לעצמו, על עצמו]

אותך אני לא אוהב.

אני מאכיל אותך, מוציא אותך להשתין, פוחד עליך, אבל לאהוב – לעולם לא.

[קם על רגליו, מתנודד, ויוצא]

 

יום שני: בגיחוכים מאומצים









א

בוקר, מפתן הכניסה. אלמו מתייצב על המפתן, לבוש המון סוודרים, כרוך בצעיפים, בידו צרורות ושקיות, מנסה לאחוז כלוליין במיטלטליו המתפרקים. נכנסת רות, בבגדי בוקר, בדרכה החוצה, רואה אותו ופורצת בצחוק.

 

רות ככה?!

אלמו [מנסה לגחך איתה]

ומה, יש לי ברירה?

אין לי מזוודות.

[רות ממשיכה לצחוק. אלמו מתעודד למשמע צחוקה, מניח לצרורות להתפרק בכוונה. לעצמו]

כל עוד צוחקים, יש סיכוי.

[מתאמץ להמשיך להצחיק. צחוקה של רות שוכך, הופך לחיוך, אף החיוך מחמיץ]

רות מיצית את ההומור.

אלמו [לעצמו]

עלי למצוא בדחיפות תכנים משעשעים אחרים.

[מנסה שוב להצחיק עם הצרורות, ללא הצלחה. לעצמו]

נגמר החומר.

נעלה זכרונות.

[מתייצב מול רות, משתדל לפתח צחוק]

איך ניסיתי לצאת עם ערימת הבגדים, ואיך נפלו לי מהידיים!

רות מתי?

אלמו לפני חצי דקה.

אה?

איך!

[רות אינה מגיבה. אלמו, לעצמו]

נגמרו הזכרונות, נעבור לדמיונות.

תארי לך: להיכנס לאוטובוס עם החבילות האלה.

[רות אינה מגיבה]

ותארי לך: בעמידה.

[רות אינה מגיבה]

ותארי לך: בכביש מלא בורות.

[רות אינה מגיבה]

ופתאום – התנגשות.

[רות מעבירה משקלה מרגל לרגל בקוצר-רוח]

תארי לך.

רות גמרתי לתאר.

אלמו תארי וצחקי.

רות גמרתי להביט, להיזכר, לתאר ולצחוק.

אלמו פעם צחקת יותר.

[ופתאום הוא זועק]

תארי וצחקי!

רות קח את החבילות ולך.

[יוצאת. אלמו מביט אחריה נסער, לעצמו]

אלמו כל עוד אצחיק, לא אמות.

[משתרע באפס אונים על צרורותיו]

 









ב

צהריים. אלמו עומד, כמו קודם, מעמיס סמרטוטים נוספים על כתפיו וראשו, משתדל להיראות מגוחך ככל האפשר. נכנסת רות, חוזרת מבחוץ, מביטה בו רגע דומם, ללא חיוך.

 

רות אתה עוד פה?

אלמו [מנסה לגחך]

פרידה סופית.

רות מרוב פרידות, אתה נשאר.

[פונה לצאת]

אלמו ידעת שאני אדם אהוב?

[רות עוצרת, מביטה בו]

פעם ראתה אותי אשה ברחוב, ועפעפה פעמיים.

[מנסה לגחך. פאוזה]

פעם נטפל אלי כלב.

[מנסה לגחך. פאוזה]

פעם הרמתי צנצנת ריבה, והיא לא סירבה.

[פאוזה]

היו ימים.

[רות יוצאת. לעצמו]

אני צורך כמויות בלתי נדלות של צחוק.

 









ג

לפנות ערב. אלמו עדיין עומד שפוף בין צרורותיו. נכנסת רות לבושה שמלת ערב, בדרכה החוצה.

 

רות וכרגיל, אתה.

אלמו ניפרד כהלכה.

רות טריקת הדלת היא הפרידה.

אלמו בכל זאת, בני-אדם, היה בינינו משהו.

רות לא.

אלמו ונשיקת פרידה.

לא בַּפָּנים, אני יודע.

לַפָּנים אני כבר מזמן לא חולם להעפיל.

[גוהר לנשק את ידה, היא משתמטת ממנו ויוצאת. הוא נותר שפוף]

 







ד

לילה. אלמו ממשיך לעמוד שפוף. נכנסת רות בשמלת ערב, חוזרת מבילויי הלילה שלה, קצת מסוחררת מיין, מצב רוחה עליז.

רות הפכת לדחליל.

אלמו [בחיוך עצוב]

אני חש בתנוחתי הטבעית.

ולמה הכחשת שהיה בינינו משהו?

לא הייתי?

הנה את, הנה אני…

[רות פורצת לפתע בבכי נסער]

רות אני כל-כך!… כל-כך!…

אלמו, אלמו, מה יהיה?!…

אלמו איתך? איתי? בכלל?

[רות אינה משיבה לו, ממשיכה לבכות. אלמו ממשיך לעמוד בראש מורכן, רות נרגעת לאט לאט, חדלה מבכי. אלמו מרכין ראשו עוד יותר, פניו סמוכות לנעליה]

הנעליים שלך כוסו חול.

טיילת על שפת הים?

רות עם הלן וקלוד.

אלמו [כורע לרגליה, מנגב בכנף חולצתו את נעליה. קולו עבה מקינאה]

את זה יעשה הפיליפיני?

רות בין השאר.

אלמו [מרכין את ראשו אל נעלה]

ועוד פרידה אחת.

[מנשק את חרטום נעלה, אחר נושא פניו למעלה, אל מתחת לשמלתה. רות חולצת רגליה מתוך נעליה ויוצאת. אלמו נסער, שפוף על הריצפה. לעצמו]

להתבונן מתחת לשמלת אשה אהובה במעלה ירכיים מלאות בואכה ישבן גדוש – Oh, glory of mankind.

אני מתמכר יותר ויותר לאנגלית.

[נוטל את נעליה של רות בידו, סוקר אותן]

 


ה

לילה. אלמו שפוף על הריצפה כמקודם, מצחצח את נעליה של רות במטלית. נכנסת רות, לבושה גלימת בית, בידה כוסית משקה, צופה באלמו, מחייכת קלות.

רות כמו משרת.

אלמו [מזדקף לעמידה שביראת כבוד]

אני גאה ושמח שנפגשנו על מנת שאוכל, אם כי באיחור קל, להגשים את ייעודי.

רות אם אראה צורך.

אלמו [קולו רועד מהתרגשות]

במקום הפיליפיני?

רות במקום או בנוסף.

אלמו אם בנוסף, מה תהיה חלוקת העבודה?

רות מוקדם לדבר על כך.

ייתכן שאחד ימונה על אחזקת הבית הכללית, והשני על שירות אישי.

אלמו מי על שירות אישי?

רות מוקדם לדבר על כך.

סדר את חפציך במחסן המטבח.

הוא יהיה מעכשיו חדרון המשרתים.

לחדרים שלי תעלה רק במסגרת שירותיך.

אלמו האישיים או החדרניים?

רות מוקדם לדבר על כך.

[אלמו מגחך ומתכווץ. רות פונה לצאת, נעצרת, מפשילה את שמלתה, מסירה את תחתוניה ומשליכה אותם לעברו. אלמו תופס אותם בזריזות תוך כדי מעופם באוויר]

אלמו לכביסת יד לפני השינה?

[רות יוצאת מבלי להשיב. אלמו מגחך, לעצמו]

ואגב, גם על הזלזול כדאי פעם לדבר.

[אלמו מרים את כל צרורותיו ושקיותיו, נכנס לתוך הבית וסוגר אחריו את הדלת]

 

יום שלישי: בשפשוף נמרץ









א

בוקר, חדרון הכביסה. אלמו, בסינר ובשבים, גוחן אל גיגית הכביסה, משפשף את לבניה של רות. הוא נוטל זוג תחתונים שלה, פורש אותו מול עיניו, מדבר אליו.

 

אלמו "תחתוני אשה" – תואר נשגב, מעביר רטט של רספקט ועלבון חם. מי אתם?

כי בכל זאת, ולמרות הכל, חידה גדולה ועמוקה: מי אתם?

[נכנסת רות, מתבוננת בו בחומרה]

רות מה אתה עושה?

אלמו [מורה על התחתונים]

שואל מי הם.

רות לא תוכל לבזבז זמן המיועד לי ולבית על הגות לירית בנושאי שירותך.

מישרתך כוללת סידרת פעולות פרוזאיות.

עם זה תצטרך להשלים.

אלמו [משפיל מבטו בכלימה]

אני מקבל את הנזיפה ברצון ושב לסידרת הפעולות.

[ממשיך בעבודתו. רות מתבוננת בו רגע בפיקוח רם ויוצאת]

 









ב

לפנות ערב. אלמו על ברכיו, גוחן אל גיגית הכביסה, משפשף את סדיניה של רות. נכנסות רות והלן בשמלות ערב. רות מראה להלן על מקום בקיר.

 

רות וגם כאן חשבתי להתקין ארובת איוורור.

הלן למה לך איוורור בחדרון הכביסה?

רות גם משרתים נושמים.

הלן [צוחקת]

אך בעיקר נושפים.

[פונה לעבר אלמו הממשיך במלאכתו, צופה בו יחד עם רות]

אני רואה שאתה משקיע את כל-כולך בזוהמה של הגברת.

אלמו אני מטפל בה ככל שגבר יכול.

הלן ודאי. אלה מעכשיו חייך.

טיפול אינטנסיבי, מתוך תחושת ייעוד, בזוהמת הגברת.

אלמו [בקול נמוך, רווי עלבון]

אני מאוד מסכים, למרות שיש כל-כך הרבה שירותים שאינם נוגעים דווקא בזוהמה, כמו קניות, שליחויות…

הלן [חדות]

אני סולדת מויכוחים עם משרתים, פלפולים ודקויות.

העולם לא בנוי על דקויות.

כללית, סמלית ותמציתית – אתה הממונה על הזוהמה.

אלמו [לרות]

הפיליפּיני על הזוהמה הביתית-כללית ואני על הזוהמה האישית?

רות מוקדם לדבר על כך.

אלמו בכל אופן, אני כל-כך שמח שאני נשאר בעוד הזוהמה חולפת.

הלן זוהמה חדשה תבוא במקומה.

אלמו אני פה לסלק גם אותה.

הלן עד שתחלוף גם אתה.

[רות והלן יוצאות. אלמו שב במרץ למלאכת הצחצוח]

 









ג

לילה. אלמו משפשף את הסדינים בכל מאודו. נכנסת רות לבושה שמלת ערב, חוזרת מבילויי הלילה שלה. אלמו מביט בה מלמטה למעלה, משרבב את צווארו. רות מחייכת בדרכה לצאת, עוצרת.

 

רות אל תחשוב שאני לא מעריכה את המסירות שלך.

אתה מקדיש לי את כל כוחך, גם הרוחני.

ובאיזו מסירות ועקשנות שפשפת את הסדינים.

אלמו אני כל-כך מאושר שאת מבחינה בזה.

לפעמים אדם עושה דרכו בעולם, משפשף סדינים, וחושב שחלף בלי להשאיר עקבות.

בדרך אל הקבר אדם הרי זקוק ללטיפה.

[בנהמה עמוקה של כיסופים מתחיל אלמו לדדות על ברכיו לעברה על מנת לזכות למגע ידה על ראשו]

רות שפשפת, שפשפת את הסדינים, אני ראיתי.

לא חיית לשווא.

[פונה לצאת]

אלמו [לעצמו]

ולא ליטפה.

ידעה להשאיר אותי עם בושה ובלי סיפוק.

ידעה, ידעה.

זוהי אשה עם ידע טבעי מלידה.

[רות עוצרת, פונה לעברו ברכות]

רות אלמו.

[מתקרבת אליו בחיוך]

רות אם תהיה המשרת האישי שלי – ואני מדגישה: אם – אתה תפשיט את שמלתי לפני השינה.

אתה תהיה מאוד קרוב אלי.

אלמו פני יהיו מאוד קרובים לירכייך.

רות אבל אתה לא תצמיד אליהם את שפתיך.

אלמו כמובן. הרי לא לזה נולדתי.

רות נכון. לא לזה נולדת.

אלמו למה נולדתי?

רות עוד לא ברור.

[היא מסתובבת, מפנה אליו את אחוריה]

אלמו וכשאסבן את גבך באמבטיה, גם אראה מקרוב את אותם החלקים שאצל הגברת הלן אהובים מאוד על קלוד.

רות [צוחקת חדות]

החלקים עוד אצלה, רק קלוד נעלם לה.

[מרימה את שמלתה ופושטת אותה, עומדת ערומה כשגבה אליו. הוא משמיע נהמה כבושה של החמצה]

אלמו אח, עולם!

רות אם תהיה המשרת האישי.

אלמו [גרונו חנוק]

כמובן, אם.

[רות משליכה אליו את שמלתה ויוצאת מבלי להעיף מבט נוסף לעברו. לעצמו]

כל העולם, נדמה לי, עוצר את נשימתו: אלמו לאן – אישי או כללי?

המתח גדול.

ומעניין אם אני חי חיים מרתקים.

אני מתכוון, מבחינת המתח.

לא מבחינת העלילה, עלילה אין, גם לא מבחינת הנושא, הנושא עלוב, גם לא מבחינת ההתפתחויות, ההתפתחויות נקלות, מבחינת המתח. כי המתח עצום.

והשאלה היא אם אני לא יכול להיחשב, רק מבחינת המתח נֶטוֹ כמובן, להרפתקן נועז ומהמר כפייתי.

אני מאוד סקרן לדעת מי אני בבדיקות השוואתיות ופרספקטיבה היסטורית.

[מגחך, אחר-כך טובל את השמלה בגיגית ומתחיל לשפשף אותה]

 







ד

שחר. אלמו ישן בישיבה, נשען. על הגיגית. ראשו של הפיליפּיני קים מציץ פגימה, מתבונן באלמו במבט בוחן ועוין. אלמו מתעורר בבהלה, משיב לו מבט ממושך.

 

קים .This is my place also

אלמו [לעצמו]

הפיליפּיני.

כמו המוות: מדברים ומדברים, אבל לא באמת מאמינים שיבוא.

והנה בא.

[קים נכנס פנימה]

 

יום רביעי: במתיחות עילאית









א

בוקר, חדד המלתחה. אלמו מסדר את בגדיה של רות בארונות. קים עומד וצופה בו בדומייה. מפעם לפעם מעיף אלמו מבטים עצבניים בקים.

 

אלמו [לעצמו]

המאורע המכריע בחיי בעיצומו: המלחמה בפיליפּינים.

ביני לבין האושר – פיליפּינים.

עד לפני יומיים לא היו פיליפּינים בעולם; לפתע אין בעולם אלא פיליפּינים. פיליפּינים ופיליפּינים, החלל שורץ פיליפינים.

מוחי מכיל מלה אחת: פיליפינים. ושוב: פיליפינים.

[מתייצב מול קים, שניהם בודקים מקרוב זה את פני זה. לעצמו]

וכמה כיעור יש בעולם, כמה פסולת מיותרת.

פנים אסייתיים, חסרי תכלית וטעם, למה נבראתם?

ובכלל, איך נוצרתם? קים נולדים או נעשים עם השנים?

קים ?what

אלמו אותך אני לא אוהב.

 









ב

בוקר. אלמו מסדר בגדים, קים צופה בו. נכנסת רות בבגדים תחתונים והלן בבגדי בוקר. אלמו וקים מתייצבים זקופים ומחכים להוראות. רות מורה להלן על הארון.

 

רות וכאן חשבתי להרחיב את ארון המלתחה.

הלן ודאי, כמו שהצעתי לך.

רות [מוציאה שמלה מן הארון, מביטה לעבר קים ואלמו]

לוחץ לי כבר להתחיל עם ה"אישי" שלי.

הלן ככה זה. כשיש אחד, אי-אפשר בלי השני.

פתאום כל-כך טבעי שמישהו מלביש אותך.

מי ה"אישי"?

רות אני עוד מתלבטת.

[עוברת כשהשמלה בידה מאלמו לקים ובחזרה, סוקרת כל אחד בעיון]

אלמו [לעצמו]

מאחורי המצח הנפלא, הנשגב, הבלתי-מושג הזה, מתחולל דיון נסתר בענייני, מוכרעים חיי, נחרץ גזר דיני, ותמיד לחומרה, לחומרה.

למה שָקֵט כל-כך?

פעמוני כל העולם צריכים היו לצלצל:

כאן מתחוללים תהליכים.

הלן [משוחחת עם רות תוך כדי סקירה]

הפיליפיני נולד לזה.

הוא נפרשׂ לרגלייך כמו צל.

רות אלמו כבר מכיר את תכונותי וצרכי.

הלן הפיליפיני ישיג אותו תוך יומיים.

הפיליפיני זריז, הוא נולד לזה.

אלמו [בקול רוטט, לעצמו]

כפור יורד על העולם, או רק בעצמותי?

מתקרבת שעת ההכרעה החשובה ביותר בכל ההיסטוריה האנושית, וכוחות אדירים מתייצבים נגדי.

הלן [מורה על אלמו]

הוא לא אוהב אותי.

רות ברצינות? אני לא מאמינה.

[לאלמו, תוך שהיא לובשת את השמלה בעצמה]

אתה לא אוהב את ידידתי הלן?

אלמו אוהב.

הלן אז למה אתה לא מביט בי באהבה?

רות אתה לא מביט בה באהבה?

אלמו אני מביט באהבה.

רות [להלן]

הוא אומר שהוא מביט באהבה.

הלן הוא רק אומר "באהבה".

רות אתה רק אומר "באהבה"?

אלמו לא רק אומר.

הלן ואיך אדע?

אלמו [מרכין ראשו, מתנשם בכבדות, בכאב כבוש]

ומציקה בלי קץ…

ומענה ללא תכלית וטעם…

לו רק ידעת כמה תקוות ומועקות…

ואדם עומד ומחכה…

הלן [פונה מעליו בתנועה של מורת-רוח. לרות, בקלילות]

את באמת זקוקה לארון הרבה יותר רחב.

[רות והלן יוצאות]

 









ג

לפני הצהריים. אלמו מסדר את בגדיה של רות בארונות, עצבני ומותש. לפתע מפסיק, מתהלך קצת אנה ואנה, עומד ללא ניע, מנענע בידיו ובראשו נענועים של טורדנות.

 

אלמו [לעצמו]

אני לכוד בשרשרת מעשי טורדנות עקב מתח אין-אונים בציפייה להחלטה.

[חדל לרגע ממעשי הטורדנות]

לצערי אני לא נראה במיטבי כשאני במתח; לחצים גדולים, הרפתקאות והימורים גורמים לי להזיע, להתקמט, לרטוט, יש לי גם לחצים אדירים בשלפוחית ובמעיים, המשפיעים עלי לקרטע מרגל לרגל ולעשות רושם לא אתלטי ולא יציב.

לא נולדתי למבחנים גורליים.

אמנם יש יופי גדול בעינוי הלוחץ בשלפוחית שמתוך אי-הידיעה לגבי הצפון בעתיד: מתי אמות? האם אהיה "אישי" או "כללי"?

אבל יש יופי עוד יותר גדול במנוחה-הגדולה-בלי-שלפוחית שבתום העתיד.

[שב וממשיך בתאוצה הולכת וגוברת במעשי טורדנותו. אינו יכול עוד. מפסיק, צונח על השטיח]

אני כל-כך עייף.

 







ד

צהריים. אלמו מסדר את הבגדים בארונות. קים צופה בו חרש. נכנסת רות בשובה מקניות הבוקר, פושטת את שמלתה ומשליכה אותה על הריצפה. אלמו אוזר עוז, חוזר ומתייצב מאחוריה, משתדל להתגבר על הרעד שבקולו.

אלמו אני מבין שנפלה החלטה שהפיליפיני "אישי" ואני "כללי".

רות [רכה מאוד]

בכלל לא.

יש לך סיכויים מצוינים, אתה לא חושב?

אלמו [מרכין ראשו]

והרי זה תלוי רק בך.

רות אני יודעת.

אבל אפילו אני עצמי לא יודעת מה יתחולל אצלי פתאום במוח ומה אחליט.

זה די מסקרן אותי.

[מעבירה יד במהירות על ראשו]

החזק מעמד.

זקוקים לשירותיך.

[יוצאת]

אלמו [נרגש, לעצמו]

וליטפה.

והבינה לליבי.

כמה יכולת חדירה והבנה פסיכולוגית.

ונגעה.

שלא במישור השירות.

ובאיזה רוך.

ואשה.

ונגעה.

[לקים, בארשת חומרה]

Still no decision.

 

יום חמישי: במאבק איתנים









א

אחרי הצהריים, חדר השינה. רות במיטתה, מתעוררת משנת הצהריים שלה. נכנס אלמו, מגיש לה ספל קפה, אחריו קים, צופה בו חרש. רות לוגמת קפה, צופה באלמו במבט ממושך, ואז, בטון אינטימי.

 

רות אלמו, אני רוצה לשוחח איתך שיחה חשובה, ובאמת הגיע הזמן.

אלמו [בהתרגשות, לעצמו]

"שיחה"! "חשובה"!

רוצה, אין ספק, להכריז עלי כ"אישי".

המשך טבעי לנגיעה מאתמול.

רוצה אולי אפילו כתוצאה ממחשבה חוזרת – הוֹ לב, הֵרגע! – להשיב את יחסינו לקדמותם.

נשב, נשוחח, נפתח לב, נלבן עניינים כמוסים, ובסוף – הוֹ לב, אל תשתגע! – אפול על צווארה.

זקופים ומחושלים חוזרים הגברים מהמלחמה בפיליפינים.

רות אני לא יודעת למה אני חייבת להתבייש לדבר איתך על כך כאילו אני אשמה במשהו, או כאילו אין זו זכותי…

אלמו [לעצמו]

מתכוונת לזכותה לשוב ולאהוב אותי.

גילתה שלא יכולה בלעדי.

רות אני באמת מוכרחה לחנך את עצמי להסתכל עליך בראייה מחודשת…

אלמו [לעצמו]

בדיוק מה שאמרתי.

רות …לא לבלום את עצמי ולדבר איתך גלויות…

אלמו [זחוח-דעת, אוחז בחגורת מכנסיו]

החיבוק מתקרב.

רות …ואני מתכוונת לזה שאינך מנקה ביסודיות את בית-השימוש. הכוונה לניקיון בתוך האסלה, ולא בחוץ.

ידידתי הלן בדקה.

עלינו לשוחח על זה פעם אחת ברצינות.

בייחוד אינך מקרצף כראוי – הלן בדקה – מתחת לשפת מושב האסלה, בקיפול הפנימי של החרסינה, שם מצטברים כתמי עובש, וכתמים שניתזים ולא נשטפים עם הורדת המים.

זה לא בא בחשבון.

אלמו [המום, ליבו שוקע מאכזבה, קולו חנוק]

סליחה, אבל אני בהחלט מנקה את…

רות הלן בדקה.

[הלן צצה לפתע]

הלן אני בדקתי.

רות אתה יודע כמה ידידתי הלן קפדנית.

אלמו אבל אני בהחלט מנקה…

הלן [תופסת אוחו בלסתו, בלחישה ארסית]

לעולם, לעולם שלא תעז לסתור את דברי!

רות [מחייכת, לאלמו]

שמעת? לעולם שלא תעז לסתור את דבריה.

אתה יודע כמה ידידתי הלן קפדנית.

ועכשיו גם עצבנית.

בעוד חמש דקות, כשאצא משם, תיגש לקיפול הפנימי של האסלה.

[יוצאת עם הלן]

אלמו [מכריז אל התיקרה]

המצפים ממגי לצעד מטורף – אִמרוּ נואש.

המצפים ממני למעשה של העזה, גדלות-נפש ושאר-רוח – אִמרוּ נואש.

המצפים ממני לקלון שעוד לא נודע כדוגמתו – אל ייאוש!

 









ב

אחרי הצהריים. אלמו שב לגעגועיו הטורדניים. קים ניגש אל מיטתה של רות ומתחיל לסדר את המצעים. אלמו מנסה לעצור בעדו.

 

אלמו This I do.

קים I do now.

אלמו Not you, I.

קים I also.

אלמו I was before.

קים I also.

אלמו You not.

קים I, I.

אלמו I.

[מנסה לחטוף את המצעים מידיו. קים אינו מוותר. אלמו מנסה להדוף אותו. הם מתכתשים]

 









ג

אחרי הצהריים. רות והלן נכנסות לחדר השינה למשמע הרעש, בידיהן כוסות קפה.

 

אלמו [בהתרגשות גדולה, מתלונן ומלשין]

אני סידרתי עד היום את המיטה של הגברת, ופתאום…

רות [משליכה לעברו בחמת זעם את הכוס שבידה, קוצפת]

אתה רוצה לעוף מפה לחלוטין?! שלא תהיה בכלל?!

[חמתה הולכת וגוברת]

רוצה להיות מושלך כמו צואה לביוב ולהיעלם בים?!

מי אתה שתאמר "אני"?!

אתה חושב שאם יש שקט בעולם, העולם קיבל אותך?!

אתה לא רואה שהעולם מתאפק?!

העולם לא ימשיך ככה עוד הרבה זמן!

הלן ככה זה כשמרפים מהם את המושכות! יושבים בכורסה ומתעסקים בפוליטיקה של התחתונים במקום להתעסק בתחתונים עצמם! מדינאים של תחתונים!

אלמו סליחה, אבל אני בהחלט מתעסק בתחתו…

הלן [מזנקת ממקומה, סוטרת בכוח על לחיו ומרעימה]

אמרתי לך! אמרתי לך! אמרתי לך! שלעולם, לעולם, לעולם, לעולם לא תעז לסתור את דברי!

[אלמו נאנק חרש. הלן מתנשמת בכבדות. רות פורצת בצחוק חד. לאלמו]

רות אמרו לך! לא אמרו לך?!

להרגיז ככה את ידידתי הכי טובה הלן, כאילו לא מספיקות לה הבעיות עם קלוד!

הלן קלוד ישוב.

רות ודאי, ישוב.

ועד שישוב, מפשפשים באסלות ותחתונים של אחרים.

[הלן יוצאת בטפיפה מתגרה של כעס. פאוזה. אלמו פונה לרות, בגיחוך מתרפס]

אלמו אני לא שואל את זה במחאה, אבל מעניין לדעת – יותר כשאלה אקדמית – מנין נלקחה הזכות שלה לתת לי סטירה.

[פאוזה]

מאוד מעניין מנין.

[פאוזה]

את מאוד יפה כשאת שותקת בשלווה כשאני שואל מתוך כאב מנין נלקחה זכות של אשה אחרת לתת לי סטירה.

רות לֵךְ סגור את עצמך בבית-שימוש עד שאורה לך לצאת!

[יוצאת]

 

ד

לפנות ערב. אלמו מביט חיוור והמום בקים.

 

אלמו נתנה סטירה. ואיך זה?

ניגשה בפשטות ונתנה סטירה כאילו אפשר.

זהו, שאפשר.

ואיך? ומה השורש?

והרי אני אדם.

זהו, שאדם, ושאפשר.

ואיך?

הרי לא היה תהליך.

רגע אחד הייתי איש בלי סטירה, ובמשנהו – איש עם סטירה.

ואיפה התהליך? לא היה.

פשוט קפיצה.

[קופץ]

רגע לא היתה סטירה, ופתאום – היתה.

ואיך?

[קופץ]

כך. וכך.

ואולי לא קפיצה, כי אם חשיפה?

אולי נחשפה מעל פני סטירה שהיתה טבועה בהם מיום היוולדי, ועכשיו רק עלה מסך, והנה רואים?

[קופץ]

לא ראו, ופתאום – רואים.

[קופץ]

כך. וכך.

[פאוזה. מתבונן רגע בדומייה בקים]

אותך אני לא אוהב.

אני מחליף איתך רעיונות, אבל לא מחבב אותך.

לא אוהב שיחות עם משרתים.

[יוצא קוממיות]

 

יום שישי: בהצטמצמות מבורכת









א

בוקר. בית השימוש. אלמו כורע למרגלות האסלה ומנקה אותה.

 

אלמו [לעצמו] צמצום מבורך.

העולם קטן, חמים, קצת מצחין.

צחנה ביתית מלבבת.

[פותח את הצוהר הקטן של ביתיהשימוש, מתבונן החוצה]

ואת הטבע הפתוח לא אהבתי מעולם.

שם הגלות.

כאן ביטחון, נועם, הדופק רגוע.

פטורים משאלות גבוהות, מסתכלים על זבוב ללא פחד, ומחכים לגברת. וכשנכנסת הגברת – אח, עולם!

[סוגר את הצוהר, מביט לאסלה ומתכווץ בנעימים]

אמנם יכולות נשמות הורי המנוחים שבשמים לשאול: "לשם כך הולדנו אותך?!"

"כן!", אני עונה, "מה יש?! עוד לא ראיתי את האלטרנטיבה!"

[מגחך, כורע ומנקה את מושב האסלה]

 









ב

לפני הצהריים. אלמו מחכה מאחורי האסלה. נכנסת רות, סוקרת אותו במבט בוחן.

 

רות לא אוהבת את הזכרונות הקשורים בך.

אלמו הכל יישכח.

רות לא אוהבת לראות את התנשאותך על קים.

אלמו אלמד צניעות.

רות לא אוהבת לראות אותך בכלל.

אלמו אלמד להיות מאחורייך.

[מתחנן כקודח]

רק תני להיות איתך.

רות כאן.

אלמו [קופא]

איפה?

רות מאחורי האסלה.

לשירותי ניקוי סניטרי.

פה מקומך.

אלמו אבלה את חיי בהמתנה לכניסותייך ויציאותייך?

רות כן.

אלמו ?Your needs

רות [מחייכת]

כן.

אלמו ושירותים אישיים?

רות קים.

אלמו ושירותי בית כלליים?

רות מוקדם לדבר על כך.

[יוצאת. אלמו מרכין את ראשו בהכנעה ובייאוש. לעצמו]

אלמו לא יהיה רגע בחיים שבו אוכל לומר "הגעתי, אפשר לנוח"?

 









ג

צהריים. אלמו יושב על הריצפה, נשען אל האסלה.

 

אלמו [לעצמו]

יש שהאדם נזכר לפתע באביו המנוח במקומות נקלים תוך מצבים בזויים והאדם מתמלא בושה.

אז אומר האדם לעצמו: אינני יכול עוד.

פתאום נעה קרן שמש על הקיר, או שממית, והאדם שוכח וממשיך.

אז מתבייש האדם גם על כך.

אז מבקש האדם להתנקות על-ידי התייפחות, ואינו יכול.

חזיונות שהיו פעם מלאי רגש, הם עתה ריקים.

אז מתבייש האדם גם על כך. האדם אינו חדל להתבייש.

 







ד

לפנות ערב. אלמו נשען אל דופן האסלה. נכנסת הלן, צופה בו רגע בדומייה.

הלן תגיד לי, אלמו, למה אתה לא קם והולך?

מתי תבין?

אלמו מתי תביני את?

כאן חלל על-פי מידתי.

בבואתי המשתקפת במים.

וציפייה מורטת לאשה.

מה עוד יכול בן-תמותה לדרוש?

[נכנסת רות, מורה להלן על הקיר]

רות וכאן אני בכל זאת חושבת להשאיר חלון.

סוף סוף זה המקום שבו אני יושבת.

הלן [בחמת זעם שאינה מוצאת פורקן]

אי, את, את עם הכלליים, האישיים, הארונות, החלונות, פתחי האיוורור, האשנבים, האסלות!…

רות [מחייכת בשלווה]

אי, את עם היעלמו של קלוד.

[הלן יוצאת בזעף. רות מתקרבת לאלמו, מביטה לתוך עיניו]

שלי.

אלמו תמיד.

רות ואוהב.

אלמו לצמיתות.

רות ומחכה.

אלמו לנצח.

[לעצמו, בקול רוטט]

לב חיווריין, הימלא דם!

עת לשוב ולהעז!

[לרות]

וסלחי לי על ההעזה, אך אם אני כבר כאן, האם לא מן הראוי לנצל אותי גם לשירותי היגיינה אישית?

[רות מחייכת ללא מלים ויוצאת. אלמו, לעצמו, בחדווה כבושה]

ולא אמרה לי "לא"!

ועדיין אני הגבר בחייה.

וגם אם לא אחדור לתוכה באמצעים הגבריים המקובלים, הרי אצבעותי יהיו אלה שירפרפו על הנימים הכי מוצנעים של נשיותה.

והעיקר – איתה, איתה!

 


ה

ערב. אלמו מנקה את האסלה. קים מציץ פנימה, מגחך. אלמו מטיח בו במטרה לגרשו.

 

אלמו

Here private.

 

קים Now I the personal.

[ראשו של דיים מציץ ליד ראש קים]

אלמו מה, עוד פיליפיני?

קים My brother, Diem. He the general – I the personal.

אלמו I – the intimate.

I see womanhood of lady Ruth.

קים You see womanhood dirty of lady Ruth – I see womanhood pure of lady Ruth.

אלמו I touch womanhood of lady Ruth.

קים I also touch.

אלמו You touch around – I touch exactly.

קים I see also breast.

אלמו I touch womanhood.

קים You touch dirty.

אלמו I touch center.

קים I see the world.

אלמו I – the center of the world.

 

Once I was inside womanhood of lady Ruth.

 

קים No believe.

אלמו I was.

קים No believe.

אלמו [כשדמעות חרון בעיניו]

Must believe. I, the intimate; once I was the ultimate. World must believe and remember: Once I was inside womanhood of lady Ruth.

קים No believe. No record.

דיים No proof.

[קים ודיים יוצאים. אלמו קורא אחריהם בדמעות חרון ועלבון]

אלמו Must believe! Once I was inside womanhood of Lady Ruth!

 

מוצאי שבת: בצינה זוחלת









א

לילה, בית-השימוש. אלמו ניצב ליד האסלה. נכנסת רות בשמלת ערב, עיניה נוצצות, לחייה סמוקות. היא מתיישבת על האסלה והוא כורע לצידה. קולו מעובה וסדוק מחמת אלם ממושך.

 

אלמו אני מציין, כחלק מתפקידי, שהגברת נכנסת הערב תכופות מהרגיל.

הצטננות בשלפוחית?

רות הרבה שמפניה.

[לפתע מחליקה בשמחה פתאומית על ראשו]

אלמו, אלמו!

אלמו [מופתע, אינו מבין, מטלטל ראשו. לעצמו]

לא-לא, לא אתפתה, לא אקווה.

לא אחזור על השגיאה.

אני נעול ומאמין ברע.

[מצחקק זחוח-דעת]

ודווקא אקווה!

מה יש, היום אהיה שובב.

ומי יגיד לי לא?

[רות מסיימת. אלמו מנגב את ערוותה, רות פונה לצאת, ולפתע, בעליצות מתרוננת, שבה ומחליקה על ראשו]

רות אלמו, אלמו!

[בהמיית רגשותיה]

לא צר לך המקום הזה?

ואני כל-כך צריכה מרחבים!

עולם שלם לא יספיק לי.

אלמו [בכל זאת מתפתה, בסערת רגש]

ואני אמרתי לקים שפעם, שנינו… את ואני…

רות [מחייכת בנדיבות]

כן, פעם.

אלמו [מתרפק על מותניה]

והוא לא האמין… אמרי לו… בהזדמנות… שפעם את ואני…

רות כן, פעם.

[יוצאת בתנופה. אלמו נותר המום, כורע לצד האסלה. פאוזה. מתנער, מוריד את המים, מחייך לעצמו, מעביר ידו בטבעיות על מושב האסלה. לעצמו]

אלמו ועדיין אני הגבר בחייה.

[מקרב את ראשו למושב האסלה, נושם עמוקות, קולו נעשה רך יותר]

ולעיתים, בהיתקף אדם בצורך פיוטי, ישעין לחיו על מושב האסלה, החם עדיין ממגע ירכי אשה נכספת, ויהמה לו שיר געגועים.

[משעין לחיו על מושב האסלה ועוצם את עיניו]

 









ב

לילה. אלמו ניצב לצד האסלה. נכנס קלוד בחליפת ערב. אלמו המום.

 

אלמו סליחה?

קלוד [מדבר אך ורק צרפתית. מורה לאלמו לפנות לו את הדרך לאסלה]

Excusez.

אלמו סליחה?

[מפנה לו מקום. קלוד עומד לנוכח האסלה, פותח את כפתורי "חנותו"]

Pardon?

[קלוד משתין]

Pardon?

Francais?

Here toilet personal de la Madame Ruth.

[קלוד ממשיך]

Pardon?

Pardon Monsieur?

[קלוד מסיים]

קלוד .Bien

[רוכס את כפתורי "חנותו", יוצא]

אלמו [קורא אחריו]

Monsieur?

Pardon?

[מבחוץ, מחדר השעה, בוקעים מלמולים וציחקוקים בצרפתית. אלמו מאזין. נכנסת רות, קצת מבוסמת. אלמו נסער]

הגברת רות, פתאום נכנס צרפתי…

רות [מחייכת]

קלוד ואני מבררים יחד כמה מונחים במילון הצרפתי שלו.

[יושבת, מסיימת, אלמו משרת אותה, יוצאת]

אלמו [לעצמו]

אני מאוד אוהב את השפה הצרפתית.

אין ספק, זהו בית שמדברים בו שפות.

[נותר לצד האסלה מודאג ומהורהר]

 









ג

לילה. אלמו ליד האסלה, מקרטע מרגל לרגל, חסר מנוחה. כורע, מציץ בחרך שמתחת לדלת, קם.

אלמו [לעצמו]

אור בחדר השינה.

הזמינה אותו לחדר השינה כי היא אשה לא פורמלית.

ודאי יושבים על המיטה ומעיינים במילון הצרפתי.

[פאוזה. כורע, מציץ בחרך, קם]

אור החשמל כבה, עכשיו מהבהב אור נר.

אני מאוד מקווה שהסיבה היא שהנורה התקלקלה.

לחילופין, אם לא התקלקלה נורה, אני מאוד מקווה שהנר הודלק לצורך הפוגה מהמאמץ העיוני.

היא אשה מאוד לא פורמלית.

אני מאד מקווה שהפוגת הנימוסין תסתיים כבר, הנורה תודלק והם יחזרו למילון.

[פאוזה. כורע, מציץ בחרך. מבחוץ נשמעות נהמות כבושות, ציחקוקים, ליחשושים. אלמו קם בבהלה]

עכשיו כבה גם הנר, חשוך לגמרי.

[קולו נשבר, הוא מנסה להתעשת, מדבר במהירות כמשביע השבעה]

אני מאוד מקווה שחשוך כי הנר נגמר והנורה עוד מקולקלת, ולחילופין, אם הנר לא עמר והנורה בסדר, אני מאוד מקווה שהחשיכו בכוונה כדי שהמדריך הפילולוג הצרפתי קלוד יוכל לבחון אותה מבלי שתוכל להציץ במילון…

[שוב נשבר קולו. מתגבר]

מאמץ רוחני גדול בשפה הצרפתית נעשה שם בחושך בין האשה הלא-פורמלית רות לבין המדריך הפילולוג הצרפתי קלוד.

[מנסה לגחך]

מעולם לא היו תקוות גדולות כל-כך תלויות בשפה הצרפתית.

[כורע בעצבנות, מציץ בחרך. קולות רומנטיים שאין לטעות בהם עולים מבחוץ. אלמו קם בחטף, מצטמרר]

מה זו הצינה הזוחלת בעצמותיי – זו האמת.

האמת מצננת עד מוות.

[מאזין]

עכשיו אין גם דיבורים, רק התנשמויות.

[מנסה להתנער מחרדתו]

אני מאוד מקווה שתוך שינון השפה הצרפתית, הם החלו לנמנם בחושך ונרדמו בבגדים, כל אחד בצידו.

והשעה שלוש וחצי בלילה.

[ייאוש נופל עליו]

תקווֹתַי למילון צרפתי, נורת חשמל מקולקלת, נר שנגמר, מבחן דקדוק בחושך ונמנום בבגדים הולכות ואוזלות.

[פאוזה. מאזין. מתכווץ, משלים]

עד כאן תקווֹת אנוש.

[עומד להישבר, מנסה להבליג על-ידי כריעה אל האסלה וקירצופה, נשבר, מתחיל לבכות תוך קירצוף]

 







ד

לפנות בוקר אלמו כורע לצד האסלה, ראשו שעון על המושב. נכנסת רות ערומה, אלמו מתנער, מוכן לשרתה. רות מתיישבת, לאה, הבעת אושר קהה נסוכה על פניה. אלמו לוחש, צרוד.

 

אלמו הקשבתי בלב הולם כל הלילה.

לא הכנת אותי לצפוי.

[מנסה לגחך]

ואני כל-כך קיוויתי שאתם מעיינים במילון צרפתי.

רות [פורצת בצחוק צרוד וקצר]

מילון צרפתי…

אלמו [כמעט מתייפח]

כי אמרת לי… אמרת לי…

רות תיאלץ ללכת.

אלמו למחסן עם קים ודיים?

רות כליל.

[פאוזה]

אלמו למה?

תת קלוד לא רוצה.

אלמו מה עשיתי?

רות כלום.

אלמו לא עשיתי כלום, ובכל זאת הכל נגמר בלא-כלום?

רות ככה זה.

אלמו אבל למה?

רות קלוד פשוט לא רוצה.

אלמו אני שלך, לא של קלוד.

רות [מחייכת]

אני של קלוד, לא שלך.

בבוקר תארוז את חפציך ותצא.

אלמו מי במקומי?

רות מוקדם לדבר על כך.

[מתכוננת לניגוב. אלמו, במין התעוררות אחרונה]

אלמו תני לי.

אני, אני.

רות [מחייכת חיוך חמוץ]

ניגוב פרידה.

אלמו [מנגב את ערוותה. בכלימה]

הרטיבות שלך יחד עם הרטיבות שלו.

רות כן.

אלמו וכך שימשתי גם את קלוד.

רות כן.

אלמו אני מבין שקלוד אדיר.

רות קלוד הוא חוויית חיים.

בבוקר תארוז את חפציך ותצא.

אלמו כן, גברת.

[כלפי ערוותה]

זוּבי, זוּבי, ערווה לא-לי, בּוֹנבּוֹן ממולא ליקֶר אהבה של תרבות צרפת הנישׂאה.

[מסיים לנגב. רות קמה ויוצאת בצעד כבד, עייף ומאושר. אלמו משקיף אל האסלה קדורנית, מוריד את המים, קם ברגלים כושלות ויוצא]

 

שחר יום ראשון: בהשלמה רבה









א

שחר, מול הבית. אלמו עומד על המיפתן עם צרורותיו. מולו רות. קים ודיים מציצים. אלמו מסתובב אחורה לרות, דמעות בעיניו.

 

אלמו ובכל זאת… החיים…

[מסתער עליה, מגפפה ומנשקה בכל גופה. רות מניחה לו לפרכס כשחיוך סבלני על שפתיה, מפזמת לה]

רות Au clair de la lune Mon ami Pierrot. …Au clair

אלמו [פניו מול שפתיה המזמרות, רוטט מתשוקה, ממלמל]

אהובה שלי… אהובה שלי… אהובה שלי…

רות Au clair de la lune …Mon ami Pierrot

[אלמו חדל לאט לאט, מרפה ממנה, מובס]

רות הרם את הצרורות.

אלמו [מרים את צרורותיו, פונה לצאת, מסתובב שוב]

אני רוצה לומר לך עוד משהו שלא אמרתי.

רות למה לא תיקח לקבר סוד או שניים?

[טורקת את הדלת בפניו]

 









ב

שחר. אלמו, צרורותיו לרגליו, עומד מול הפתח, צופה אל הדלת הסגורה בחיוך נכלם, מתקרב לדלת, נוגע בה.

אלמו [לעצמו]

דלת מוצקה.

נוצרה להיזרק ממנה.

[מנסה להאזין]

מעניין מה רות עושה עכשיו בפנים.

בטח חיה לה.

מתגוררת.

[עומד עוד רגע מול הדלת, אחר מרים את צרורותיו, מתרחק פסיעה או שתיים, מניח את צרורותיו, שב וסוקר את הבית]

אז ככה.

בסוף יש באמת סוף.

זה היה פעם שלי – ועכשיו לא.

איך להבין? חָיִינוּ – ובא לזה קץ.

היו לנו מכנסיים – וניקבר בלעדיהם.

[מרים את צרורותיו, מגחך, לעצמו]

ולחשוב שפעם מישהו חיכה שאיוולד.

[פוסע אל שער החצר]

 









ג

שחר. אלמו מתכוון לצאת. נכנסים שני פועלים עם צינור לשאוב את הביוב מהחצר.

פועל ביוב [למבטו השואל של אלמו]

באנו לשאוב את הביוב מבור הספיגה למיכלית השופכין.

אלמו אני מבין שאתם מטפלים בזוהמה כשהיא מנותקת מבשרם של האנשים שהפיקו אותה.

פועל ביוב זה נכון.

אלמו באופן זה גם הצחנה לא אישית.

פועל ביוב זה נכון.

אלמו חסר לכם הצחוק המצלצל של נשים שרועות במיטה.

פועל ביוב זה נכון.

נשים חסרות.

כאן עובדים וחיים באי-רצון בולט, באווירה מעיקה ומתוך טינה הדדית.

סיימנו.

עלֵה על מדרגת העמידה שמאחורי האוטו ואחוז במוט.

אלמו אני?

פועל ביוב אנו מציעים לך מישרה קבועה באגן השופכין המרכזי.

[אלמו מרים את צרורותיו, עולה אל המדרגה שמאחורי מכונית השופכין עם שאר הפועלים. מביט אל מיכל השופכין]

אלמו ים של סחי, קרום קרוש על פניו.

לא עוד חום הזוהמה שנבעה זה עתה מן הבשר.

רפש קר, וסרחון סתמי.

כמו הכנה לקבר.

בסוף נמות ואפילו לא יבוזו לנו.

אני אבוד.

בבת-אחת ירד עלי מרגוע נצחי.

[סוף]


×