א

[לפנות ערב. בית קפה. אשה רגזנית יושבת לבדה על כוס קפה ועוגה. הכלבלב שלה מתרוצץ בין רגליה, צ'ופק ואפצ'יק יושבים כשגבם מופנה אליה, גם הם על כוס קפה ועוגה. הכלבלב מנסה לטפס על האשה, מושך בשמלתה. הרגזנית מתרעמת ומנסה להרחיקו מעליה]

צ'ופק יש רק דבר אחד נעלה על עוגה, והוא עוגה לאחר אשה.
אפצ'יק אבל גם בלי אשה.
צ'ופק ודאי. לפעמים אני רואה עוגה או שוקולד, ודמעות עולות בעיני כאילו נפגשתי עם אמי שעלתה מרוסיה לאחר שלושים שנות פרידה.

[עומד לנגוס נתח מן העוגה. באותו רגע צועקת הרגזנית על הכלבלב]
רגזנית עזוב את זה!

[ידו של צ'ופק קופאת באוויר, כאילו כוּונה הפקודה אליו. הוא מוריד אט אט בהשלמה את נתח העוגה אל הצלחת. הרגזנית ממשיכה אל הכלבלב]
די, אמרתי לך!

[צ'ופק העגום מסיר ידיו מן השולחן. הכלבלב אינו מרפה משמלתה של הרגזנית]
החוצה, מייד!!

[צ'ופק קם ללא אומר ויוצא החוצה, עומד על המדרכה מעבר לחלון הראווה של בית הקפה, מביט בכמיהה פנימה. פאוזה ארוכה. אפצ'יק, שקפא אף הוא, ממשיך לאכול בזהירות מופלגת מעוגתו, מעיף מדי פעם מבט חושש ברגזנית. צ'ופק, בחוץ, מקרטע בחוסר סבלנות. פאוזה ארוכה. צ'ופק מסמן לאפצ'יק בתנועות שייצא אליו לרגע. אפצ'יק משיב לו בתנועות קטנות שעליו לסיים קודם את עוגתו, ושאַל-לוֹ להתגרות ברגזנית. צ'ופק מבקשו בתנועות שישתדל אצלה למענו. אפצ'יק דוחה תחילה את הפצרותיו, מעיף אליה מבטים חששניים, אך לנוכח עקשנותו של צ'ופק הוא מרהיב עוז]

אפצ'יק סליחה?

רגזנית [בקול חד ונטול סבלנות]
כן?

אפצ'יק כלום. סליחה, כלומר יצא לי פתאום "סליחה".
[פאוזה. מעז שוב]
את מתעניינת באופרה?

רגזנית ואם כן?!

אפצ'יק [לעצמו]
הדרך סלולה.
[לרגזנית]

אם כן, אולי החבר שלי יכול לחזור?

רגזנית [מרעימה בקולה]

מה?!

אפצ'יק הח…

רגזנית שקט!

אפצ'יק כן, מאדאם. תודה.

[מסמן בידיו לצ'ופק שאין סיכוי. צ'ופק שואל בידיו למה, אפצ'יק מושך בכתפיו, מעיף כל העת מבטים חוששים ברגזנית, הנראית כמצבור עומד להתפקע של חימה. אפצ'יק מנסה להמשיך לאכול בעדינות ובלי למשוך תשומת לב את העוגה שלו, ואף טועם מן העוגה של צ'ופק. צ'ופק חסר סבלנות, אינו מניח לו, עושה לו כל הזמן תנועות. אפצ'יק, מכוּוץ ומחכה לרע, פונה שוב לרגזנית]
אז את אומרת שאת מתעניינת באוֹפֶּר…

רגזנית [מרעימה]
החוצה, אתה!!

[אפצ'יק מרכין ראשו כמי שהריקו צוננים על ראשו, קם באי-רצון מכיסאו, מעיף מבט עצוב אל נתח העוגה שנותר בצלחתו, ויוצא אל מחוץ לבית הקפה, מצטרף לצ'ופק]

ב

[המשך. על המדרכה, מחוץ לחלון הראווה של בית הקפה, עומדים צ'ופק ואפצ'יק, מתבוננים פנימה בכליון נפש]

צ'ופק אז מה, בגָלוּת.

אפצ'יק אני בגללך, אל תכניס אותי בכלל לאותה קטגוריה איתך, רק בגלל שהתערבתי בשבילך. לולא זה, הייתי יושב לי עכשיו בנחת וגומר את העוגה שלי.

צ'ופק אבל מה  א נ י  עשיתי?!

אפצ'יק אל תשאל אותי, ובכלל אל תערב אותי יותר מדי בעסקים האפלים שלך. רק זה חסר לי, להתחיל לחקור עכשיו מה עשית, ובסוף היא עוד תזהה אותי איתך, רק זה מה שחסר לי. אני יודע רק דבר אחד: סופחתי אליך על לא עוול בכפי.

צ'ופק גם אני על לא עוול בכפי.

אפצ'יק אבל אתה המקור!

צ'ופק מקור, אבל לָמָה?!

אפצ'יק תפסיק לשאול אותי! בכלל, מטיפוסים כמוך, שמתי לב, טוב לשמור מרחק. אני יודע רק שארור היום שבו הכרתי אותך.

צ'ופק ארור היום שבו נולד ממציא בית הקפה.

אפצ'יק אל תקלל סתם ממציאים, מה עשה לך ממציא בית הקפה?! מנין היה יכול לחזות מראש שיום אחד ייוולד אחד כמוך?!

צ'ופק אבל מה עשיתי?!

אפצ'יק [צווח]

ותפסיק לשאול אותי מה עשית!! מספיק יש לי את ה"מה עשיתי" של עצמי!!

[פאוזה. מלצרית כבדת גוף ומאיימת מדדה הלוך ושוב בתוך בית הקפה, מביטה בתימהון בשולחנם של צ'ופק ואפצ'יק ובהם עצמם העומדים בחוץ. אפצ'יק מסמן לה בתנועות שתואיל לצאת אליהם. היא יוצאת במורת-רוח מופגנת]

מלצרית מה יש?!

אפצ'יק את אוהבת אולי אופרה?

מלצרית לא!

[פונה להיכנס. אפצ'יק חש לעצור בעדה]

אפצ'יק אולי נוכל לגמור את העוגות בחוץ?!

מלצרית לא!

[נכנסת לתוך בית הקפה]

צ'ופק אתה עם האופרה שלך! מנסה לרכך נשים עם שאלות פתיחה על אופרה!

[מסמן בידיו למלצרית. אחרי שהות-מה, היא יוצאת באי-רצון מופגן, ובארשת מאיימת]

מלצרית מה עכשיו?!

צ'ופק [החלטי ונמרץ]

תשכחי מאופרה!

מלצרית [מאיימת]

מה?!

צ'ופק [מתכווץ]
שיהיה עם אופרה.

מלצרית איזה אופרה?!

צ'ופק שום אופרה.

מלצרית אז למה אמרת אופרה?!

צ'ופק תשכחי מהאופרה.

מלצרית אני לא שוכחת כלום!

[נכנסת בחרי-אף פנימה. צ'ופק ואפצ'יק עומדים המומים, פאוזה]

אפצ'יק היא לא תבוא יותר. שרפנו את כל האופציות, עם אופרה ובלי אופרה. עכשיו נצטרך לחכות עד שהרגזנית תגמור את הקפה והעוגה שלה ותלך הביתה.

צ'ופק היא לא תגמור כל-כך מהר. אוהבת לאכול ולשתות לאט, בכוונה.

אפצ'יק בטח יושבת בבית-כיסא שעות, כשהבעל מחכה ליד הדלת, מנתר מרגל לרגל עם שלפוחית מתפוצצת.

צ'ופק מה אתה מדבר, לגברת כזאת לא יהיו שני בתי-כיסא?!

אפצ'יק השני תפוס, יש לה שם תמיד איזה כושי בעונש.

צ'ופק על זה לא חשבתי. הבעל לא יכול להוציא לרגע את הכושי?

אפצ'יק שרק יעז! הוא ייכלא שם בעצמו!

צ'ופק איזה חיים. יגמור מהר מאוד במחלקה האורולוגית.

אפצ'יק יש לי חדשות בשבילך: הוא כבר היה שם. השתן הגיע לכליות, הרעלה, דיאָליזָה, אי-סְפִיקָה, קוֹמָה.

צ'ופק יש לי חדשות בשבילך: הוא לא התעורר מהקוֹמָה.

אפצ'יק כמה זמן עוד נותנים לו הרופאים?

צ'ופק ההלוויה היתה לפני שבוע.

אפצ'יק והכושי?

צ'ופק כשהיא יצאה מבית-הכיסא שלה להלוויה של בעלה, הכושי יצא מבית-הכיסא שלו לנקות את בית-הכיסא שלה.

אפצ'יק וככה יצא שבית-כיסא אחד היה פנוי לחמש דקות.

צ'ופק כן, רק שהבעל כבר היה בארון.

אפצ'יק זה נקרא: צחוק הגורל.

צ'ופק היא לא רעה, האלמנה, אני מתכוון, כאלמנה.

אפצ'יק היית מנחם אותה?

צ'ופק ככה, שירי ערש, אבנר בּוּק.

אפצ'יק מה פתאום "אבנר בּוּק"?

צ'ופק סתם נפלט לי, אל תשים לב. איפה היינו?

אפצ'יק פיזית – מחוץ לבית הקפה, נפשית – בניחום אבלים.

צ'ופק נמשיך בנפשית. יש לי הרושם, ותקן אותי אם אני טועה, שהיא ממש רוצה בי. כל הגירוש שלי החוצה מקבל פתאום אור חדש: רוצה בי, אבל עדיין מרגישה נקיפות מצפון בגלל מות בעלה, ולכן שופכת את כל הכעס עלי. כל הסיפור מקבל פתאום ידיים ורגליים. איך לא ראינו הכל קודם? אני ניגש לקנות פרחים, אתה תישאר להשגיח. אם היא יוצאת בינתיים, נסה לעכב אותה. בלי אופרה. קח טלפון וכתובת.

[יוצא. פאוזה. חוזר עם זר פרחים ענקי כרוך בסרט שחור, ועציץ ענקי עטוף בעטיפה ורודה. נותן את הזר עם הסרט השחור בידי אפצ'יק]
אתה מגיש לה זר ראשון לתנחומים, מייד אחר-כך אני קופץ עם העציץ שלי עם פרחי האלמוות לחיי נצח משותפים.
[מחכים]

אפצ'יק תראה מה זה: יום אחד יהיה כתוב בביוגרפיה שלך: זו שגירשה אותו מבית קפה, הפכה לאשתו.

צ'ופק [מחייך בסיפוק]
כן.

[עגום]

אבל מי יכתוב עלי ביוגרפיה?

אפצ'יק אולי אני. אם  א ת ה  תכתוב ביוגרפיה  ע ל י .

צ'ופק "חיי צ'ופק" מאת אפצ'יק, ו"חיי אפצ'יק" מאת צ'ופק.

אפצ'יק דמות מרכזית בביוגרפיה של אפצ'יק על צ'ופק – אפצ'יק.

צ'ופק פרק מרכזי בביוגרפיה של צ'ופק על אפצ'יק – אפצ'יק כותב ביוגרפיה
על צ'ופק.

[בתוך בית הקפה קמה הרגזנית ומשלמת]
היא באה, תתכונן!
[הרגזנית יוצאת. אפצ'יק פונה אליה]

אפצ'יק אֶקְס-מאדאם, לא אבלבל לך יותר את המוח עם אופרות, הרשי לי פשוט להביע את מיטב תנחומי על מות בעלך, ואני מפנה את הבמה לידידי צ'ופק שגם הוא לא יבלבל לך את המוח עם אופרות, אלא ייגש ישר לחיי אלמוות משותפים יחד איתך לנצח.

[מגיש לה את זר הפרחים. היא משליכה את זר הפרחים בפניו ומרעימה]

רגזנית החוצה!… זאת אומרת: פנימה!

[אפצ'יק הנדהם חומק במהירות לתוך בית הקפה. הרגזנית מתרחקת בחרי-אף ובגאון. צ'ופק המום, קורא אחריה]

צ'ופק גם אני פנימה?!

[הרגזנית יוצאת בלי להשיב לו. צ'ופק שוהה רגע, ומשהוא רואה שהסכנה חלפה, חומק אף הוא פנימה]

ג

[המשך. בתוך בית הקפה, צ'ופק ואפצ'יק עומדים ליד שולחנם ששיירי העוגות סולקו ממנו]

אפצ'יק סליחה, היו לנו כאן שתי עוגות…

מלצרית החוצה, שניכם!

[צ'ופק ואפצ'יק מתכווצים במורא ויוצאים נכלמים החוצה עם הזר והעציץ]

צ'ופק ואפצ'יק בגלות | 1989

×