יום שלישי.

שעה 6 בבוקר.

לאט לאט ובחשאי פוקחת עין אחת מצומצמת ומסתכלת סביב לראות אם הכל ישנו. כבר זמן רב שאינה ישנה בלילה. עוצמת עיניים רק כדי לטמון מלכודת לגנבים, ומפעם לפעם פוקחת אותן לאט ובזהירות, כדי שהרעש של הפקיחה לא יבריח את הגנב. כל החפצים ישנם הבוקר בחדר ואין שום רמז לגנב. האם הוא מסתתר? האם הוא ברחי

שעה 7.

פותחת את הרדיו לשמוע בחדשות אם לא היתה אצלה גניבה בלילה. הקריין לא מודיע כלום. האם באמת לא היתה אצלה גניבה, או שהקריין מחפה על הגנב?

שעה 7.15.

יוצאת החוצה למכולת לברר אולי שמעו שם על גניבה. במכולת יודעים הכל. לפתע נזכרת בקריין החדשות שדיבר מתוך הרדיו. רצה הביתה, ניגשת אל הרדיו ומפרקת אותו כדי לראות אם לא מסתתר בתוכו גנב קטן. יודעת שאין אנשים קטנים בתוך הרדיו ושזו רק אמונת ילדות, אבל הרדיו שלה הוא במיקרה יפאני, והיפאנים בדרך-כלל לא גדולים, כך שמי-יודע אם גנב יפאני קטן וגמיש לא מתכווץ לו בפנים, מחכה שתצא מן הבית, ואז ייצא מתוך הרדיו ויגנוב לה את הרדיו!

שעה 7.30.

גומרת לפרק את הרדיו. הגנב איננו ואפילו השתתק. מה הם זוממים להם שם, ברדיו? מה השקט הגנבי הזה?

שעה 7.45.

משאירה את הרדיו מפורק ויוצאת שוב למכולת. לא מספיקה לנעול את הדלת והנה מצלצל הטלפון. פותחת מייד את הדלת, נכנסת ורצה לטלפון. קול של גנב מבקש את אדון פרוידנטל. אומרת "אדון פרוידנטל מדבר," למרות שהיא כמובן לא אדון ולא פרוידנטל – מי היא באמת לא תגיד – אך מחליטה לנסות ולהמר כי היא רוצה למשוך את הגנב לדבר ולהרוויח זמן כדי לאתר אותו. אבל הגנב צוחק פתאום בלי סיבה וטורק את השפופרת. יוצאת שוב החוצה ונועלת את הדלת כשהיא חושבת כל הזמן למה הגנב צחק, למה הוא טרק את השפופרת, מניין הוא טילפן, הכל מוזר, העולם כל-כך מוזר ולא מוכר ומלא גנבים, ולפתע נבהלת: הרי שמעתי קול בטלפון! אולי מסתתר גנב יפאני גם בתוך הטלפון, שואל על פרוידנטלים כדי לטשטש את מוצאו ומחכה שתלך, ואז ייצא מתוך הטלפון ויגנוב לה את הטלפון? מה הם נטפלו אליה, היפאנים?

שעה 8.

מפרקת את הטלפון. הגנב איננו שם. ניגשת לכל הארונות. פותחת כל דלת בבת-אחת ומכניסה פנימה את הראש. הגנב כבר לא נמצא בשום ארון. סופרת את כל השמלות ומודדת את האורך שלהן. יש גנבים מחוכמים שלא גונבים שימלה שלמה, אלא רק פס צר בשוליים. תשאלו בשביל מה? מיליארד פסים כאלה והם מתעשרים ויכולים לקנות להם ארמון מלא מכשירי פריצה משוכללים.

שעה 9.15.

סוף-סוף במכולת. הגנב מהמכולת לא שמע על שום גניבה. רצה לטלפון ציבורי ומטלפנת למשרד-הדואר שיבואו לתקן את הטלפון בבית. הם מבטיחים שלמחרת בשמונה בבוקר יבוא טכנאי.

שעה 9.30.

עדיין בוקר והיא כבר סחוטה לגמרי. יודעת כמה טיפשיים נראים כל החיפושים האלה אחרי גנבים, אבל מוטב לעשות משהו טיפשי ולהיות שקטה, מאשר להתנהג בחוכמה גדולה ופתאום לגלות שגנבו לה משהו מתחת לאף, או את האף עצמו.

שעה 10.

שוכבת במיטה ומחכה בעיניים עצומות לטכנאי מחר בשמונה.

יום רביעי.

 

שעה 8.

דפיקה בדלת. פותחת. הגנב הגיע. לבוש סרבל כחול, בידו מזוודת מתכת עם כלי מלאכה, ומציג עצמו כטכנאי טלפון. מבקשת ממנו לחכות רגע ליד הדלת הנעולה, רצה למטה ומטלפנת למשטרה להודיע על גנב. אחר-כך עולה למעלה ומניחה לגנב להתחיל לעבוד על הטלפון כשאיננה גורעת ממנו עין. הגנב במלכודת.

שעה 8.30.

צלצול בדלת. פותחת. שלושה גנבים במדי משטרה. לאחד מהם מכשיר קשר, ממנו בוקע מדי פעם קולו של גנב רביעי, כנראה היפאני. ביחד עם טכנאי הטלפון יש כבר חמישה. מבקשת מכל הגנבים לחכות ליד הדלת הנעולה, רצה למטה ומטלפנת לשגרירות האמריקנית – משלנו הרי כולם גנבים – אחר-כך חוזרת למעלה ומכניסה את כל הגנבים שוב לדירה. הגנבים במדי משטרה מתחילים לחפש ולחטט בכל הדירה ולה קצת קשה לפקח. אין דבר, כולם במלכודת.

שעה 8.40.

לוקחת בחשאי את מכשיר הקשר שהונח על השולחן ומפרקת אותו כדי לתפוס את היפאני. גנב אחד במדי שוטר חוזר לחדר, רואה את המכשיר המפורק וכובל את ידיה. שני הגנבים האחרים במדי משטרה מתלחשים רגע ואחר-כך יורדים למטה.

שעה 9.30.

מאוד עייפה. שני הגנבים במדי משטרה חוזרים עם ארבעה גנבים נוספים במדי משטרה ואחריהם גנב נוסף לבוש חלוק לבן גנוב. הבית מלא גנבים, כולם מתלחשים, מתכננים תוכניות פריצה אינסופיות, והפיקוח על העניינים כמעט למעלה מכוחותיה. צונחת על הספה ומעמידה פנים שהיא עוצמת את עיניה. הגנב בלבן רוכן מעליה ומצמיד לחזה סטטוסקופ. מעניין מניין גנב את הסטטוסקופ. לבה הולם בכוח. או אולי אין זה אלא הגנב היפאני הקטן שמסתתר לו בחזה ומנסה לפרוץ׳

שעה 10.

שני גנבים לבושים לבן ונושאים אלונקה גנובה נכנסים לדירה, מרימים אותה ומניחים אותה על האלונקה, הם חושבים שהם גונבים אותה, הטיפשים. אינם יודעים שהיא רק מלכודת, ושלמעשה הם גונבים את היפאני הקטן המסתתר בתוך חזה וממשיך לנסות לפרוץ ללא ליאות.

שעה 10.45.

פתח בית הגנבים הארצי! בניין רחב ושטוח מחוץ לעיר, מוקף חומה גבוהה. גנב וגנבת בלבן מכניסים את היפאני הקטן. שער ברזל נטרק מאחוריו בנקישה. היפאני עוצר לרגע מהלמותו. היא צוחקת בסיפוק.

מיומנה של אשה חשדנית | 1980

×