מקלחת וכוס קפה אחרי לילה עם בשר האשה,

יצאה שמש וזרקה אור על החדר דחוס הבאשה,

 

נוערו הסדינים וקופלו, נטפח הכר המעוך,

ונפרש מרבד המיטה על מעשה הלילה החשוך.

 

יצאה האשה מן האמבטיה והעמידה פני רעננה,

ריח בושם בינוני מפיץ יומרה רוחנית לישבנה.

 

הגבר מוצץ את הקפה, תענוג לילו מחוויר,

הוא נושא בליבו משאלה שהאשה תיגוז באוויר.

 

האשה מתייצבת מעליו, מהבילה קיום ממשי,

מתוך אכזבה מוכרת מפזמת לה זמר חרישי.

 

הגבר מכווץ את כתפיו, משתדל להתקטן מאוד

מתחת למוח האשה המתפיח בצק תוכניות,

 

ועומדת ולא משה, עוד שוקלת אם כך או כך,

ושומעת את מצמוצי הגבר, ומכווצת פה לא רך,

 

ופתאום היא מכה בעורפו, מטיחה פניו אל הקפה,

ופני הגבר הרטובים מתעוותים בחיוך רפה,

 

והולכת וטורקת את הדלת, ומשתררת דומיית כלימה,

ומוסר כליות קטן מתערבב בעלבון-מה.

 

אז קם הגבר לאיטו, בטנו ממולאה ביזוי,

ויורד לטייל בשדרה, ומתאמץ להיראות הזוי,

 

וחולפת נערה עם כלב, ואחוריה מאוד כבדים,

והגבר המבוזה נמעך, וכיסופים את נפשו מרעידים.

בוקר | 1976

מה איכפת לציפור » הוי בשר, בשר, בשר
×