יום נפלא לפני נפרש,

פקחתי עין בפה עכור,

בשר אשה עבה לצידי נם,

קמוט בשלוות כיעור.

 

קמתי והצצתי אל המקרר,

דג מלוח ליד גבינה,

צירוף משלים, צירוף מסעיר,

כמו פה קטן לאשה שמנה.

 

אוכל ואשתה ויהיה לי טוב,

מבשר האשה היה לי די והותר,

כי אני אדם בעל הרמוניה,

בלילה ישן ובבוקר ער.

 

הלכתי לאמבטיה בצעד קל,

ליבי בוטח בהולם-שיר,

וכמו אדם מורגל באושר,

חיש צחצחתי פה מלא ריר.

 

בשר האשה עוד המשיך לנום,

מסריח בתוך חלאת התרדמה,

ואני כבר גמיש, ממתח גופי,

הוגה במתיקות בחביתה מקסימה.

 

היום אהיה אדם רחב-לב,

אביט לשמים, אראה ציפור,

אספוג רשמים עדינים ודקים,

ויהיו לי הרבה חרוזים לתפור.

 

בין כה וכה והנה חביתה,

חתכתי גם לחם טרי ורך,

ועוד מעט ירתחו גם המים,

יהיה קפה והבטן תפרח.

 

לעסתי בפה צופן-חיוך,

בבטן חם, והמוח כבר טופש,

האצא לרחוב לפהק מעט

ולמרוח עלי אור שמש, אור דבש?

 

האקנה עיתון, לקרוא ברפיון

ידיעות זולות ומדהימות?

האפסע לאיטי על שפת הים

להשקיף על נשים כמעט ערומות?

 

(טוב לראות אשה במים

ומדי פעם טוב גם לשחות,

על שפת הים האוויר נעים,

ויש תחושה שכדאי לחיות.

 

שמים תכולים, אונייה באופק,

אשה משתזפת, ילד קופץ,

זוהי תמונה של חיים נכונים

הפרושים לפניך – וליבך מתכווץ.)

 

ולקראת הערב אהיה כה רענן,

ושמחת היותי תציפני כל-כך

עד שאעשה מעשי לצון

ואיחשב למקסים וקצת פרחח.

 

אז ניגשתי רגע, עולץ ותם,

ליטול פרידה מבשר האשה,

נשיקה חטופה על קרום זרוע רכה,

והנה גם ירך לגמרי לא נוקשה.

 

(הוי בשר, בשר, בשר,

אתה מנהל גדול ושר,

אבל היום הוא יום בריאות,

ה' רועי – לא אחסר.)

 

עוד נשיקה קטנה בירך,

ירך אשה, נתח עצום,

פסגה זוהרת, הרחק למעלה

מיכולת הביטוי של הגבר ההמום.

 

אז נרתמתי לעבודת הנשיקה,

ואסרתי ידי בעול הליטוף,

וכבר אני מפשיל את כותונת הלילה,

נותן באחוריה מבט לא-חטוף.

 

אלה אחוריה המפולגים לשניים

כדי ליצור מתח ניגוד

ולהרוס את ליבו של הגבר

השואף לנוח בשירה והגות.

 

(הוי בשר, בשר, בשר,

אתה הרי היושב-ראש

של מועצת המנהלים

של כל חלומות אנוש.)

 

אז מילטה האשה אנחה מפיה,

ופשר אנחתה: תשמיש! תשמיש!

וכבר שיני חורקות בזעף

אל מול פתח החור המבאיש.

 

חור, חור, למה נוצר?

האשה תטמין בו סכין גילוח,

ולילה אחד הגבר השוקק

יוציא את אברו היקר פלוח,

 

ובתוך האשה תישאר קציצה,

פלח שותת דם גברי,

ובבוקר תעשה האשה התעמלות,

ובין רגליה פקק שרירי.

 

אז ידעתי שאני נכנע

ומן הבשר לא עוד אברח,

כי זה הבשר הוא אדון גדול,

ואני משרת בעל אופי רך.

 

פשטתי בגדי לאט ובצער

ואל המיטה נכנסתי עירום,

שלום לך, אור קיץ בהיר,

לחם, גבינה וקפה, שלום.

 

לשווא שטפתי פני ושיני,

ולשווא גופי הכפוף נמתח,

הן להמשיך כפוף יכולתי

כי אשוב ואֱכּוֹף בין כך וכך.

 

עמלתי קצת על בשר האשה,

היא לא פקחה עיניה להביט,

בין עונג שינה לעונג תשמיש

נעה לה, צפה לה כמו דוגית.

 

ועיני יוצאות אל האור בחלון

וגופי עולה ויורד בִּמְרי,

העולם מלא אמנות ופילוסופיה,

ורק אני שוקע בעסק בשרי.

 

ואחר שכבתי לצידה מקומט,

מפיל על זבוב מבט תשוש,

והבוקר חרב ונעשה צהריים

עד שקמתי אל בית-השימוש.

 

והבוקר חרב ונעשה צהריים,

והזמן נחלק בין פיהוק ובחילה,

ויש חשק גדול לתלות את עצמי

על החבל הקצר מעל האסלה.

 

ופני הכחולים במי האסלה

ישתקפו כמו ענן נפוח, עכור,

וכאשר תיכנס האשה לצרכיה

יחלוף את ליבה לרגע פרפור.

יום נפלא לפני נפרש | 1976

מה איכפת לציפור » הוי בשר, בשר, בשר
×