[פרוזדור במרפאת קופת חולים. ליד דלתו של הרופא, מעבר מזה ומזה, שני ספסלים להמתנה. בוקר. אין איש. נכנסת אשה מדדה. היא סובלת מבצקת ברגליה. פניה מעוותים בארשת ייסורים ותיעוב נצחיים. מפעם לפעם היא פולטת גניחה. היא מגיעה אל הספסל וצונחת באנחת רווחה. אחות כבת ארבעים, סימני בלות ועייפות על פניה, חולפת בצעד מהיר]

מדדה הגיע הרופא?

אחות שבו… שבי!

[יוצאת. המדדה מסתכלת כה וכה בקוצר-רוח. נכנסת ישישה צמוקה וכפופה, נשענת על מקל, משקפיים עבי-עדשות לעיניה, מתיישבת לצד המדדה, ממלמלת, ספק לעצמה]

צמוקה אין לי כוח.

מדדה [פולטת צחוק מר] למי יש היום כוח.

צמוקה אין לי כבר כוח.

מדדה איזה מספר?

[מורה לה על הפתק שבידה]

אני מספר אחד. ואת?

צמוקה [מראה לה את הפתקה שלה] אין כוח, אין.

מדדה את מספר שניים. את שנייה. אחרי. אני ראשונה. את אחרי. הרופא עוד לא הגיע. צריך הרבה סבלנות פה. צריך להיות בריאים.

צמוקה [נאנחת] אין כוח.

מדדה הגיל.

צמוקה אני לא זקנה, אני חולה. חודשיים לא נותנת שתן, בקושי, ולא עובר. לקחתי את כל הכדורים – ולא עובר.

מדדה ואני לא יכולה ללכת. נפוח בברכיים, לא יכולה להזיז. כל פסיעה – גהינום.

[נכנס גבר כבן חמישים, סמוק פנים, גוץ, עבה, לבוש מקטורן ישן, בידו תיק, נראה כסוחר זעיר ולא מצליח]

סוחר איזה מספר נכנס?

מדדה לא נכנס. אני מספר אחד. ואיזה לך?

סוחר אני רק שאלה.

מדדה אין היום שאלה. כל אחד צריך מספר.

סוחר [מוציא מכיסו פתקה] הנה, רשם אתמול לילד משהו, ואמרו בבית-מרקחת שאין, אולי יכול להחליף לתרופה אחרת. אני שאלה, נכנם ויוצא, אפילו לא בשבילי, בשביל הילד.

מדדה זה לא ככה.

[נכנס פועל צעיר וגרום בבגדי עבודה. יש לו חום, הוא משתעל תכופות]

פועל מי אחרון?

מדדה [מורה על הסוחר] הוא.

סוחר אני רק שאלה.

מדדה זה לא ככה, אדוני, כולם זה רק שאלה, גם אני שאלה אם אני בריאה או חולה.

[מצביעה על הפועל]

גם הוא שאלה למה הוא משתעל.

פועל אני יודע למה אני משתעל.

מדדה הנה, אפילו שאלה אין לו – ולקח מספר.

סוחר אני בכלל לא בשביל עצמי, בשביל הילד.

מדדה לכולם ילדים, לכולם משהו על האש, כולם ממהרים, כולם רוצים למיטה. ואני בקושי באתי, צריכה לשכב, הרגליים נפוחות…

צמוקה לא נותנת שתן חודשיים.

סוחר לא נותנת?

צמוקה נותנת, רק עם כאב.

סוחר שבועיים הילד שוכב עם ברונכיט, הרופא חשש שלא יקבל דלקת ריאות, ניסה לתת אנטיביוטיקה יותר חריפה, ואין בבית-מרקחת.

מדדה [בביטול] זה ילד. ילד מבריא.

צמוקה מי אמר אין אנטיביוטיקה? אני קיבלתי לפני יומיים אנטיביוטיקה פניברין.

סוחר פניברין זה פניצילין, הילד רגיש לפניצילין.

מדדה תיקח סטרפטומיצין, סטרפטומיצין חזק מאוד.

צמוקה גם אונדצילין טוב.

מדדה אונדצילין זה משחה נגד אקזמה.

צמוקה יש לי גם אקזמה.

סוחר הוא ילד, אין לו עוד אקזמה.

צמוקה ולי יש.

[הפועל משתעל]

גם אני משתעלת בלילה, לא יכולה להירדם, אין כבר כוח.

פועל אצלי שיעול עם דם. תאונה. קיבלתי מכה בגב מהמנוף. חמישה טון. מאז – משתעל עם דם.

מדדה [לפועל] איזה מספר?

פועל ארבע.

מדדה אני מספר אחד, היא שתיים, שלוש לא בא.

צמוקה [מורה על הסוחר] אולי הוא שלוש.

סוחר לא, אני רק שאלה.

מדדה יותר טוב שתיקח מספר, אחרת לא תיכנס. [לפועל] אם שלוש לא בא, אתה אחרי הזקנה.

צמוקה לא זקנה – חולה.

[האחות עוברת]

מדדה הנה האחות, נשאל את האחות. [לאחות] תסלחי לי.

[האחות פונה אליה, טרודה מאוד. הסוחר מציג לפניה את הפתקה שבידו]

סוחר אני יש לי רק שאלה. הנה, רשם אתמול לילד אנטיביוטיקה, ואמרו בבית-מרקחת…

מדדה אין שאלה, כולם זה שאלה, נכון שכולם זה שאלה?

סוחר …והוא צריך רק להחליף לתרופה אחרת, הייתי כאן אתמול.

מדדה כולם היו אתמול, נכון שכולם היו אתמול?

אחות שבו! [יוצאת]

מדדה אתה רואה? אמרו לך לשבת.

סוחר ומי את בכלל? סדרנית?!

[ממשיך להסתובב בעצבנות. נכנסת אשה צעירה, לבושה זול ורועש, עם איפור צעקני, דוחפת לפניה עגלת תינוק, אחריה בעלה, רזה, עצבני, ממולל כל הזמן בסיגריה, שערו משוח בברלנטין]

מדדה רופא ילדים – לא כאן.

ברלנטין הילד בריא – אשתי חולה.

מאופרת גם הילד לא בריא. הקיא כל הלילה.

מדדה זה ילד. ילד מבריא. אני לא יכולה להזיז את הברכיים. לא יודעת מה יהיה עם ההליכה שלי.

מאופרת הכי חשוב האמונה.

מדדה לא יותר מהברכיים.

ברלנטין אני קטעו לי כאן אצבע ביד, בכל פעם שקר – כואב בעצם.

מדדה איזה מספר?

צמוקה לא נותנת שתן חודש, רק עם כאב. אין כבר כוח.

ברלנטין שש.

צמוקה אין לי כוח. בת שבעים וארבע םך"הכל. זה זקנה? זה לא זקנה, זה חולה. יש לי שכן בן שמונים וארבע, סוחר אבטיחים מהשוק וצוחק כל היום.

מאופרת הקיא כל הלילה, הילד. ואני מרימה יד שמאל, כואב מתחת לבית השחי, מה זה יכול להיות?

מדדה זה כלום, מזג אוויר.

מאופרת ובחזה בליטה, כמו ג'ולה. אומרים שאפשרות לסרטן השד. ולבעלי הורידו אצבע.

פועל מנוף?

ברלנטין כלב, יימח שמו.

מדדה אני ראשונה. הזקנה שנייה.

צמוקה לא זקנה – חולה.

מדדה [מורה על הפועל] הוא ארבע.

ברלנטין [לסוחר] אתה שלוש?

סוחר אני רק שאלה. הילד בברונכיט שבועיים, רשמו תרופה ואין בבית-מרקחת.

פועל והנה אני משתעל עם דם, אז מה!

מדדה בדיוק. "ברונכיט"! ילדים מבריאים. ואני נשארת עם הברכיים שלי…

[עוברת האחות, אחריה נכנם אדוק עם בטן נפוחה וזקן, ספר תחת בית שחיו, ואחריו אשתו, גבוהה ומיובשת, לראשה שביס]

שביס [לאחות] הגיע הרופא?

אדוק [גונח] אוי, הקיבה, הקיבה.

אחות שבו!

[יוצאת. האדוק ואשתו מתיישבים]

אדוק ואולי לא הייתי צריך לאכול את השניצל. הכל מהשניצל. השניצל היה שגיאה.

שביס זה היה שניצל טרי.

אדוק שגיאה. השניצל היה שגיאה גדולה. אולי לא? השניצל היה שגיאה. היה שגיאה.

שביס שיהיה שגיאה. איזה מספר נכנס?

מדדה אני מספר אחד. איזה לכם?

שביס שש-עשרה, שבע-עשרה.

מדדה יש לכם הרבה זמן, אני מספר אחד.

[נכנס בחור מקריח, לא צעיר, יציבתו מרושלת, עם כרס רפויה]

מקריח נכנס שלוש-עשרה?

מדדה אף אחד עוד לא נכנס. אני מספר אחד.

מקריח מי אחרון?

מדדה [מצביעה על הסוחר] הוא.

סוחר אני יש לי שאלה, הרופא רשם אתמול…

צמוקה [מורה על הילד, למאופרת] בן כמה?

מאופרת שלוש.

מדדה מי שלוש? שלוש לא הגיע.

מאופרת הוא קצת קטן, מקיא בלילות.

צמוקה שלושה חודשים לא נותנת שתן, רק עם כאב…

[גוהרת על העגלה, לתינוק]

צי-צי-צי… לא נותנת שתן, רק עם כאב… וגם אני הייתי ילדה – צי-צי-צי – ונתתי שתן בעונג, ואפילו הייתי אוהבת להתאפק מרוב שזלזלתי וידעתי שהכל עובד; אם הייתי יודעת שככה יהיה הסוף, הייתי מתאפקת?…

[נכנסות שתי עקרות בית, אחת קטנה ורזה עם שני סלים כבדים, אחת שמנה וצולעת]

סלים איזה בפנים?

מדדה עוד אף אחד.

מאופרת [לצמוקה] ואני מרימה יד שמאל למעלה, דוקר בבית השחי כמו סכין, מה זה?

צולעת לחינם צלעתי מהר כמו משוגעת.

מאופרת ופתאום גם ג'ולה בחזה. חשש לסרטן.

סלים לך טוב, סרטן, לך יש רק אויב מספר שתיים של האנושות, ולי יש, לא עלינו, קואליציה של אויב מספר אחד, מחלת לב, ואויב מספר שלוש, סכרת, ואלה, כשהם ביחד, קואליציה, זה הכי קטלני, אסור לאכול כלום, אסור לזוז…

מאופרת אבל אין לך שאת מרימה יד שמאל למעלה, וחותך בבית השחי כמו סכין…

סלים נכון מאוד, אבל מספיק שיש לי קואליציה של אויב מספר אחד ומספר שלוש…

מאופרת אבל הבעיה היא כשאני מרימה את יד שמאל, וחותך בבית השחי…

ברלנטין ואני, אם אני מרים יד או לא מרים יד – אין אצבע, הכלב יימח שמו אכל.

מאופרת הקיא כל הלילה.

פועל הכלב?

מאופרת הילד.

ברלנטין הכלב בריא, יימח שמו.

צולעת הכלבים בריאים – ואנחנו צולעים.

מדדה [לצולעת ולבעלת הסלים] איזה מספר?

סלים שבע.

צולעת שמונה. אני תמיד אחרי מישהו, זה בגלל הצליעה.

מדדה לפחות את יודעת שאת צולעת, אצלי ברכיים נפוחות, בקושי הולכת, ולא יודעים למה. אני מספר אחד.

סוחר [לפועל] הוא משתעל כל הזמן, הילד, עם הרבה רוק.

סלים ונוסף לכל יצאתי בצום ועם השתן הראשון של הבוקר, כי יש לי בדיקות.

סוחר אומרים שיותר טוב עם רוק מיָבֵש.

פועל אבל יותר טוב יבש מעם דם.

מאופרת להקיא יותר מסוכן. ילד יכול להיחנק.

צמוקה גם אני לא זקנה, ויותר מארבעה חודשים לא נותנת.

מדדה [למקריח] איזה מספר?

אדוק אוי, הקיבה, הקיבה.

מקריח אני ארבע.

פועל מה ארבע? אני ארבע!

מקריח [נסוג] עשרה. ארבע-עשרה.

פועל [בתנועת איום] עשרה!

מדדה יש לך הרבה זמן. לקופת-חולים צריכים לבוא בריאים.

צולעת רק בריא יכול היום להיות חולה.

סלים הכי חשוב הבריאות.

מדדה הכי חשוב הברכיים.

מקריח לא יותר מהקיבה.

ברלנטין ולהיזהר מהכלבים.

אדוק ואולי הגבינה-צהובה היתה שגיאה. היתה שגיאה.

שביס גבינה טובה בשביל סידן.

אדוק לך טוב סידן, לך טוב גבינה, לך טוב הכל. את בריאה.

שביס [נאנחת] שיהיה בריאה.

אדוק הגבינה הרגה אותי. או הנסיעה לטבריה לפני שלושה חדשים. לא הייתי צריך לנסוע לטבריה. שגיאה. טבריה הרגה אותי. שגיאה גדולה. הכל בא מטבריה. הייתי צריך להישאר בבית וללכת לבדיקות. טבריה שגיאה, השניצל שגיאה, הגבינה שגיאה, הסרדינים שגיאה, הכל שגיאה. שגיאה, שגיאה.

שביס שיהיה שגיאה.

מקריח אני עוד אספיק להיכנס לשירותים, מה? שלשולים כל הזמן, לא יודע ממה זה, אומרים וירוס. [יוצא]

מאופרת הכל אצלם וירוס. מה שלא יודעים – וירוס. פעם אמרו "הכל מאלוהים", היום "וירוס, וירוס". הקיא כל הלילה – וירוס. סרטן השד – וירוס.

ברלנטין רק האצבע לא וירוס, כלב יימח שמו.

אדוק גם היא אמרה וירוס. אם היו מגלים בזמן היו לי היום כל המעיים. היו כל המעיים. [לשביס] לא היו? היו, היו.

שביס שיהיה היו.

אדוק הוציאו שני מטר. נשארו חמש.

מדדה מי חמש? חמש לא הגיע.

[עוברת האחות, אחריה המקריח]

מקריח סליחה, השירותים עוד נעולים…

אחות שבו! [יוצאת]

מקריח אבל אני עם שלשול חריף. ממש מים.

אדוק אילו רק לא נסעתי לטבריה, והיו מגלים בזמן – כל המעיים היו לי. למה נסעתי? למה דחיתי? אילו רק לא נסעתי…

סוחר וגם לי אמרו, אילו לא הייתי אוכל כל-כך הרבה מלח כל החיים, כל התמונה של הלחץ-דם…

אדוק נו, אצלך כל החיים, ואצלי רק שבוע, שבוע. שטות. שגיאה. רק שבוע, אם הייתי הולך שבוע לפני-כן, היו לי היום שבעה מטר.

סוחר ואני הייתי מאה עשרים על שמונים.

אדוק שטות. שבוע. שבעה מטר. שגיאה.

סוחר גם אצלי שגיאה.

אדוק אצלי, אצלי, אצלי שגיאה. שטות. שבוע. שבעה מטר. שטות. שגיאה. שבוע. שטות. שטות. שטות.

שביס [מרגיעה אותו] שטות. שטות.

[עוברת האחות, אחריה המקריח]

מקריח אני עם שלשול חריף יומיים….

אחות אדוני, גם אני באתי לפה עם חודשיים אנגינה והשארתי שני ילדים עם חזרת. אמרתי לך, סבלנות, יבוא המזכיר – גם הוא עם אבן בכליות – המפתח אצלו. [יוצאת]

מקריח אני חיוור?

[נכנס ישיש סנילי ומדשדש ברגליו]

מדשדש דוקטור קופלר?

מקריח לוינשטרוק.

מדשדש זהו, גם אני לקופלר. פה כולם לקופלר.

מדדה [פולטת צחוק מר] דוקטור קופלר כבר נפטר לפני שנתיים.

מדשדש קופלר, קופלר.

[מתיישב על הספסל. המדדה פונה אליו בקול רם]

מדדה דוקטור קופלר נפטר! כבר שנתיים!

מדשדש [מהנהן בשמחה] קופלר, קופלר.

מדדה [לנוכחים, בהיתול] "קופלר, קופלר".

מדשדש [מותח בידו את שפתו התחתונה, מורה על חלקה הפנימי] הנה, פצע. לבן. גדל. היה לי פעם בין הרגליים. קופלר טיפל.

[נכנסת האחות]

אחות צלצלו שדוקטור לוינשטרוק לא יבוא היום. הוא מאושפז בבית-חולים, בטיפול נמרץ.

ברלנטין אני עזבתי במיוחד יום בורסה.

אחות אני עזבתי בבית שני ילדים עם חזרת. אולי ישלחו רופא מחליף אחרי הצהריים.

מקריח אני לא אחיה אחרי חצהריים.

אחות אל תאיים, כולם חולים, כולם לא חיים. [יוצאת].

אדוק לא היינו צריכים לבוא ביום שני. שגיאה. הכל מיום שני. שגיאה.

[כולם פותחים בדיבור ביחד]

סוחר ואני רק שאלה…

צולעת צלעתי לחינם.

סוחר והילד כבר שבועיים בברונכיט, אולי יתפתח לדלקת ריאות.

מאופרת ואולי את יודעת מה זה שאני מרימה את היד, דוקר…

ברלנטין [מרים שתי ידיו באוויר] תשע, תשע.

מדשדש קופלר, קופלר.

מדדה סחבתי את הברכיים לפה – עכשיו אסחב את הברכיים הביתה. באים – הולכים. סתם. סתם מושכים. בשביל מה הייתי מספר אחד? בשביל מה רצתי לפה בשש בבוקר? היה לי מספר אחד – ועכשיו אומרים: "בטיפול נמרץ". ככה. אי-אפשר לסמוך על כלום, אי-אפשר לבנות על כלום. רמאים כולם. גם בעלי, מת ועזב אותי לבד. רמאות.

[מראה את הפתקה שלה לכולם]

הנה, מספר אחד. ומה יצא לי? אשים את הפתק במוזיאון?

אדוק [קם ממקומו עם אשתו, גונח] אוי, הקיבה, הקיבה. "רפאנו ה' ונירפא, הושיענו וניוושעה כי תהילתנו אתה".

סלים [קמה אף היא ממקומה, פונה כלפי מעלה] אלוהים, כאן מספר שבע מדברת ויש לי קואליציה של אויב…

מדדה [קופצת ממקומה ודוחפת אותה] מה שבע, מה את נדחקת?! אני מספר אחד!

[סלים מוותרת, ניגשת הצידה. כולם יוצאים, מתפזרים באיירצון ומבוכה, מלבד המדשדש הממשיך לשבת על מקומו]

מדשדש קופלר. קופלר טיפל בי אז, הוציא אותי מזה. קופלר יוציא אותי גם היום. טיפשים, הלכו במקום לחכות לקופלר. קופלר היה עוזר, מרפא. אני מאמין גדול בקופלר. [מהנהן בראשו כמאשר את דברי עצמו] קופלר, קופלר.

בעלי מספרים | 1985

מה איכפת לציפור » הוי בשר, בשר, בשר
×