[ערב. צ'ופק יושב, חזהו שקוע, על כיסא, עיניו נעוצות ברצפה. נכנס אפצ'יק, גורר אחריו ישיש מסכן]

אפצ'יק [לישיש]

זהו החבר שלי, צ'ופק. הוא מנסה לבכות על אמו, ונחוץ לו לראות ישיש מסכן כדי להיכנס לאטמוספרה.
[הישיש מתקרב לצ'ופק]

אל תעמוד כל-כך קרוב, כי אחרת הוא רואה לא את המסכנות שלך אלא את נקבוביות העור שלך.
[מרחיק אותו קצת]

אולי אתה יכול לבכות קצת בעצמך?

[הישיש נותר יבש. אפצ'יק יוצא, חוזר עם זקנה גיבנת, מציב אותה מול הישיש. הישיש נותר יבש. אפצ'יק מוציא את הזקנה הגיבנת, חוזר לישיש, מוליך אותו שוב לצ'ופק]

אולי תניח לו יד על הכתף, מגע אנושי יכול לעזור לו.
[הישיש מניח ידו על כתפו של צ'ופק]

צ'ופק [עגום]

אני רואה את נקבוביות העור על היד, במקום את היד עצמה.

אפצ'יק אולי תעצום את העיניים.

צ'ופק [עוצם עיניו]

כשאני עוצם עיניים אני רואה את מלכת היופי של צ'ילה עם שדיים בחוץ.
[פוקח עיניו]

ועכשיו אני רואה שוב את נקבוביות העור על היד שלו.

אפצ'יק את זה אפשר לפתור אם נשאיר את היד של הישיש המסכן על הכתף שלך, ובמקום לעצום את העיניים, תסתכל על הזקנה הגיבנת.
[יוצא, חוזר כשהוא גורר את הזקנה הגיבנת, מציב אותה מול צ'ופק, בעוד הישיש ממשיך להניח יד על כתפו. צ'ופק מסתכל על הזקנה]

איך עכשיו?

צ'ופק אולי הם יכולים להתחלף? אני זקוק למגע של אשה.

[אפצ'יק גורר את הישיש ומציבו מול צ'ופק, גורר את הזקנה אל צ'ופק ומניח ידה על כתפו]

אפצ'יק יותר טוב?

צ'ופק אני לא ממש מרגיש אותה כאשה.

אפצ'יק [לזקנה]

אולי את יכולה לשיר איזה שיר ערש?
[הזקנה דוממת]

תינוק… גם לך היה פעם, לא?
[הזקנה דוממת. לצ'ופק]

אתה יכול לקחת את המסכּנוּת מהישיש, את מגע היד מהזקנה, ואז לעצום עיניים ולקחת את הנשיוּת ממלכת היופי של צ'ילה.

צ'ופק אם אני עוצם עיניים ורואה את מלכת היופי של צ'ילה, אני כבר נשאר אצלה, ובלי שום בכי, ובלי היד של הזקנה והמסכנות של הישיש. לוּ היתה מלכת היופי של צ'ילה בעצמה שמה לי יד על הכתף, זה עניין אחר, אני הייתי יכול בשקט לבכות על אמי, להישטף בבכי כללי על חיי, לנגב את האף ומייד לשים לה ראש על השדיים ולהציע לה נישואים.

אפצ'יק [עגום]

שמע, זה מה שיש לי פה, הישיש והזקנה מהארץ.
[פאוזה. צ'ופק עוצם עיניו]
צא מצ'ילה, צ'ופק, אמך מתה.

צ'ופק [כשעיניו עצומות]
אני תקוע בצ'ילה.
[פוקח עיניו]

סלחו לי, אני עייף. עבר עלי ערב קשה עם מאמץ גדול להיכנס לאטמוספרה על אמי, ועכשיו אני מוכרח לישון.

אפצ'יק [תופס בישיש ובזקנה]

לילה טוב, צ'ופק.

[פונה לצאת איתם. צ'ופק פוקח את עיניו]

צ'ופק אל תכעסו. לא אני בראתי את אמריקה הדרומית. ואמי חיכתה כל חייה, היא תחכה עוד לילה.

[עוצם עיניו. אפצ'יק יוצא שפוף כשהוא גורר אחריו את הישיש והזקנה]

אפציק עוזר לצופק לבכות | 1989

×