[לילה. דירתו של צ'ופק. צ'ופק במיטה, ישן, מולו אפצ'יק יושב על כיסא. צ'ופק חולם, נוהם ומייבב מתוך שינה, כמתחנן. אפצ'יק מתבונן בו בחמלה. לעצמו]

אפצ'יק אוי אוי אוי אוי אוי אוי, החבר שלי צ'ופק ישן, וקורים לו דברים איומים בחלום, ואני אפילו לא יכול לעזור לו כי הוא ביקש ממני לא להעיר אותו.

[צ'ופק מפרכס ומייבב]

אוי כמה רע, מי יודע מה עובר עליו עכשיו, אני בטח איננו שם, נורא, נורא, אני יושב לי כאן במוח ומוגן, מפהק בנעימים, בזמן שהוא בטח נרדף על-ידי כל הצבא הטורקי.

[צ'ופק משמיע צעקה קצרה ומקיץ בבעתה, פאוזה. מסתכל על סביבותיו כמנסה להסתגל למציאות]

צ'ופק אל תשאל מה עבר עלי.

אפצ'יק הטורקים?

צ'ופק כל הצבא.

[פאוזה]

ומה פה בינתיים?

אפצ'יק שקט.

צ'ופק אצלנו, אל תשאל: עולם נחרב. וכל הצבא הטורקי – אחרי צ'ופק.

אפצ'יק הצלחת לברוח?

צ'ופק אל תשאל איזה סיבוכים.

[פאוזה]

ובמציאות? מישהי באה?

אפצ'יק אף אחת.

צ'ופק שום בלונדינית?

אפצ'יק [צוחק במרירות]

בלונדינית.

צ'ופק לא? לא שאלו עלי? אף אחת? לא השאירו איזה פתק בתיבה?

אפצ'יק [צוחק במרירות]

פתק בתיבה.

צ'ופק [נזכר שוב בחלומו]

אצלנו היה נורא. נורא.

[בוכה חרש]

הרגו את אבי ואמי.

אפצ'יק אני משתתף בצערך.

צ'ופק פתאום נודע לי שהם קמו לתחייה.

אפצ'יק אני משתתף בשמחתך.

צ'ופק [מוחה את דמעותיו]

הם לא היו פה במקרה?

אפצ'יק אף אחד לא היה.

צ'ופק אז הם בכל זאת מתים, מה?

אפצ'יק כאן עסקים כרגיל.

צ'ופק חשבתי שאולי גם פה זז משהו…

אפצ'יק פה די יציב.

צ'ופק אח, אתם עם היציבות שלכם. אצלנו הכל זורם, משתנה כל רגע.

אפצ'יק נכון שכאן די קשה.

צ'ופק ומה קורה כאן בעיר חוץ מזה? הקימו בינתיים רכבת תחתית?

אפצ'יק שמע, אתה ישנת רבע שעה, איך אתה רוצה שתהיה פה פתאום רכבת תחתית?!

צ'ופק אתם, עד שזז אצלכם משהו!

אפצ'יק ואצלכם יותר טוב?! יש תחתית, אבל הטורקים רודפים!

צ'ופק בסדר, רודפים, אבל לפחות אבי ואמי קמו לתחייה. וכאן אפילו לא בלונדינית.

אפצ'יק ואצלכם מזג אוויר גרוע, קור אימים.

צ'ופק פֶּה-פֶּה-פֶּה, אצלנו דווקא אביב עכשיו. ופה חם נורא, ג'וקים ויתושים, ג'וקים ויתושים.

אפצ'יק יותר טוב מטורקים.

צ'ופק אצלנו לפחות היו הרפתקאות. זזים קצת. אצלכם יושבים על כיסא כמו אידיוטים ומפהקים. אפילו בלונדינית לא נכנסת.

אפצ'יק ואצלכם היתה בלונדינית?!

צ'ופק טוב, אצלנו לא היה ראש לבלונדיניות, אצלנו כל הצבא רדף…

אפצ'יק לא מעניין אותי עכשיו אם רדף, היתה בלונדינית או לא היתה?!

צ'ופק בסדר לא היתה.

אפצ'יק אז מה אתה מדבר על הרפתקאות?! בכית כמו תינוק – עכשיו אתה חכם: הרפתקאות! אדם רוצה קצת ביטחון בחיים, ואצלנו, אז מה, יושבים על כיסא, מפהקים, אבל החיים לא בסכנה כל רגע.

צ'ופק [בוכה חרש]

ואבי ואמי היו בחיים, בחיים…

אפצ'יק זה נכון. אצלנו, מבחינה זאת, יותר קשה: מרגע שמתים – מתים.

[פאוזה. צ'ופק עוצם עיניו ושוב נרדם. אפצ'יק מגחך. לעצמו]

ובלונדיניות – לא אצלנו ולא אצלכם.

צ'ופק חולם ואפצ'יק מסתכל | 1989

×