[אכסדרת מלון מפואר. צ'ופק ואפצ'יק נכנסים כדי להשתמש בטלפון הציבורי. בירכתי האכסדרה חבורת דיפלומטים, ביניהם הנספחת התרבותית של שגרירות צרפת. צ'ופק מורה עליה באצבע לאפצ'יק]

צ'ופק זוהי הנספחת התרבותית של שגרירות צרפת.

אפצ'יק מכיר אותה?

צ'ופק אישית.

אפצ'יק אני שמעתי "אישית"?

צ'ופק לא ארחיב.

אפצ'יק אישית-אינטימית?

צ'ופק נו קומנס. לָה-סֶרְוויס דִּפְּלוֹמָטִיק נוֹ-פּוּבְּלִיק לָה-סֶקְרֶט לָה-דיסקְרֶט דה-לָה-רפּוּבְּלִיק. גם אז היינו יחד בלוֹבי של מלון.

אפצ'יק איך הכרתם?

צ'ופק [מנוּסה]

איך מכירים אשה? דרכתי לה בטעות על הרגל, היא דחפה אותי, נפלתי על עציץ, היא צחקה, יש לה אגב שיניים לבנות ובריאות, קמתי, ו…

אפצ'יק ו…?

צ'ופק וכל השאר הוא היסטוריה.

אפצ'יק …ובבוקר אכלתם קרוּאסוֹן?

צ'ופק נוֹ קוֹמֶנט, ולא תמשוך אותי בלשון. היא כבר התחננה בפני מספיק.

אפצ'יק התחננה?!

צ'ופק התחננה, התחננה!

[מדקלם שיר שלם בצרפתית לעיניו המשתאות של אפצ'יק. כשהוא מסיים, חבורת הדיפלומטים פונה לצאת מן הלוֹבי, והוא מנופף בידו להסב את תשומת ליבה של הנספחת]

מאדאם! זוכרת אותי?

נספחת [במבטא צרפתי]

שאלה מיותרת.

[יוצאת עם חבורתה]

צ'ופק [לאפצ'יק]

הבנת? "שאלה מיותרת".

אפצ'יק "שאלה מיותרת" כי היא זוכרת את שמך או כי כל העניין מיותר ולא חשוב?

[צ'ופק משמיע המהום של ביטול, אך מייד הוא מהרהר בדבר, שוקע בשרעפים, שאלתו של אפצ'יק מתחילה להציק לו. הוא נבוך, אינו יודע מה לעשות, לפתע פונה לכיוון היציאה וקורא אחרי הנספחת]

צ'ופק פַּרְדוֹן, מאדאם, "שאלה מיותרת" כי את זוכרת אותי או כי כל העניין לא חשוב? למה התכוונת, מאדאם נספחת? את הרי זוכרת אותי, לא? שדרכתי עליך, והתרגזת, ודחפת, ונפלתי, וצחקת, וקמתי, ואמרתי "נעים מאוד, צ'ופק!", והתחננת, וכל מה שאחר-כך ושעליו לא ארחיב, זוכרת?

[פאוזה]

אפצ'יק נסעה. אבדה לנצח.

צ'ופק [מדוכדך]

גם לא היה בינינו כלום אחרי שאמרתי "נעים מאוד, צ'ופק!".

אפצ'יק לא היה?

צ'ופק לא היה. היא המשיכה ללכת ונעלמה.

אפצ'יק ועל מה אמרת "נוֹ קוֹמֶנט" ו"כל השאר הוא היסטוריה" ו"לָה-סֶרְוויס דִּפְּלוֹמָטִיק…"?

צ'ופק אמרתי.

אפצ'יק ועוד דיקלמת שיר שלם בצרפתית.

צ'ופק דיקלמתי. מה יש, זוכר משהו מבית-הספר, אני גם לא ממהר לשום מקום, למה לא לדקלם?

[פאוזה]

אפצ'יק תראה, אני הרי ידעתי כל הזמן שלא היה ביניכם כלום, אבל באיזשהו מקום קיוויתי שאולי בכל זאת, נס, אני יודע?

צ'ופק שום נס.

אפצ'יק כי אמרתי בליבי, אם לך קרה דבר כזה, יום אחד יגיע גם תורי.

צ'ופק לא, תורך לא יגיע לנצח כי אני עוד בתור לפניך, וגם תורי לא יגיע לנצח.

אפצ'יק כלומר, יש לי פה לחכות פעמיים נצח, ובסוף ה"פעמיים נצח" גם לא להגיע.

צ'ופק בדיוק. אם כי ה"פעמיים נצח" יוצא לך חופף.

אפצ'יק אם זאת לא נקראת אכזבה, מה זאת אכזבה?

צ'ופק זאת, זאת אכזבה.

[פאוזה]

אפצ'יק אבל לדרוך על הרגל, דרכת לה.

צ'ופק זה כן. בערך. למעשה היא דרכה עלי.

אפצ'יק ועל מה התחננה?

צ'ופק התחננה.

אפצ'יק על מה?

צ'ופק לא בדיוק התחננה. אחרי שדרכה, אמרה "פַּרְדוֹן!" והלכה.

[פאוזה]

אפצ'יק אז מה, אתה אפילו לא דרכת עליה.

צ'ופק לא.

אפצ'יק והיא לא התרגזה, לא דחפה, לא צחקה, לא התחננה.

צ'ופק לא, אמרה "פַּרְדוֹן והלכה. בעצם, אני אמרתי "פַּרְדוֹן, היא לא אמרה כלום.

[פאוזה]

אפצ'יק אבל לפחות דרכה עליך, כן? היתה דריכה!

צ'ופק דרכה, זה בטוח. מזה אני לא נסוג. על זה אני מוכן לעמוד לחקירה צולבת ובמכונת אמת. תן לי שוקים חשמליים באשכים ואני לא משנה את הגירסה: הנספחת התרבותית של שגרירות צרפת דרכה לי על הרגל!

[ממלמל לעצמו את השיר שלו בצרפתית. שניהם יוצאים]

צ'ופק ואפצ'יק מול הנספחת התרבותית של שגרירות צרפת | 1989

×