[לפנות ערב. רחוב. צ'ופק ואפצ'יק נשענים על גדר. גברת פְרַיילוֹף חולפת על פניהם, מהלכת בכבדות, שפתיה מתוחות ושיניה חשופות והבעתה חמוצה]

צ'ופק הנה האשה שתמיד פחדתי ממנה. השפתיים שלה מתוחות והשיניים חשופות ברשעות, וכשהיא מביטה בי יש לה הבעה חמוצה כאילו לא נאה לה שאני חי.

אפצ'יק לא ייתכן שחבר שלי יחיה עם הרגשת פחד ואפסיות. אני ניגש לברר.

[ניגש לגברת פריילוף, משוחח איתה בשקט, חוזר]

היא אומרת שאין מה לפחוד ממנה, הבעת הפנים שלה היא תוצאה של כאבים ברגליים וורידים נפוחים.

צ'ופק אני לא מאמין! מה, היא לא מרשעת?!

אפצ'יק אני ניגש לברר.

[ניגש לגברת פריילוף, משוחח איתה, חוזר]

היא אומרת שבכלל לא. לפעמים כשהיא רואה חדשות, היא בוכה מרחמנות.

צ'ופק וההליכה שלה לא מראה על חמיצוּת אריסטוקרטית?

אפצ'יק אני ניגש לברר.

[ניגש לגברת פריילוף, משוחח איתה, חוזר]

ההליכה שלה לא מראה על חמיצות אריסטוקרטית אלא על כאביוּת רֵאוּמַטית.

צ'ופק לא להאמין! מה, ואין לה עשרה משרתים כושים בבית שהיא שמה עליהם את הרגליים?!

אפצ'יק אני ניגש לברר.

[ניגש לגברת פריילוף, משוחח איתה, חוזר]

כדי לשים את הרגליים יש לה שרפרף שבור, והיא שואלת אם אתה יודע לתקן אותו.

[צ'ופק מתבונן בה ממרחק. היא מנסה לחייך אליו]

צ'ופק תראה מה זה, עוד מחייכת בלבביות!

אפצ'יק ככל יכולתה, עד כמה שהורידים מאפשרים.

[הגברת פריילוף מחכה עוד רגע, ומשהתשובה בקשר לתיקון השרפרף בוששת לבוא, היא יוצאת, מדדה בקושי על רגליה. פאוזה. צ'ופק עגום]

צ'ופק לא טוב. בניתי חלומות גדולים על הנקבה הזאת. איזה מפח נפש. קרא לאמבולנס, לא טוב לי.

ב

[לפנות ערב. חדר מיון בבית-חולים. צ'ופק שוכב על מיטה, לידו אחות, רופא בודק אותו, אפצ'יק למראשותיו]

רופא איפה כואב?

צ'ופק לא בדיוק כואב, דואב.

רופא איפה דואב?

צ'ופק ואיפה לא?

רופא הקאת?

צ'ופק על הגבול.

רופא בחילה מתמדת?

צ'ופק לא ממש בחילה, מין מועקה.

רופא בחזה?

צ'ופק בחיים. איבוד תיאבון.

רופא כמה ימים לא אכלת?

צ'ופק למה שלא אוכל? אני לא מפסיד ארוחה.

רופא אמרת "איבוד תיאבון".

צ'ופק ככה… לחיים בכלל.

[אפצ'יק לוחש משהו על אוזן הרופא]

רופא אני לא מבין.

[אפצ'יק לוחש שוב על אוזנו]

והיא לא מרשעת?

אפצ'יק זה כל העניין, היא לא מרשעת, פשוט כואבות לה הרגליים.

רופא אני לא מבין, לה כואבות הרגליים, והוא בא לחדר מיון?!

אפצ'יק זה לא מה שהוא חשב, אתה מבין? הוא חשב "מרשעת", ויצא "ורידים", זה שיבש לו את כל תמונת העולם.

[הרופא מביט רגע בשניהם בספקנות. לצ'ופק]

רופא אכלת משהו לפגי שבאת?

צ'ופק שוב וַפלָה.

רופא מה פירוש "שוב"?

צ'ופק לפני הפעם הקודמת שהייתי כאן, אולי אתה זוכר, אכלתי גם כן וַפלָה. זה בסדר?

רופא מה?

צ'ופק שתמיד לפני שאני מגיע לחדר מיון יוצא לי לאכול ופלה.

רופא זה בסדר.

צ'ופק אתה חושב שאולי יש קשר בין הופלה לחדר מיון?

רופא לא.

צ'ופק אולי אני צריך להגיע פעם לחדר מיון בלי ופלה, ואז לעשות השוואה?

רופא אולי. ואולי ההיפך, תנסה פעם לאכול ופלה בלי להגיע לחדר מיון?

צ'ופק כלומר?

רופא כלומר שתקום.

[צ'ופק קם]

ועכשיו תעוף מפה ושלא אראה יותר את הפרצוף שלך! החוצה!!

[צ'ופק יוצא חפוי ראש. הרופא נועץ מבט רצחני באפצ'יק, המתגונן]

אפצ'יק אל תסתכל עלי ככה, אני לא התלוננתי, זה הוא. ואמרתי לו מקודם, אכזבה מנקבות מרושעות זו לא סיבה. והוא עוד רצה אמבולנס. לא איכפת לו לנצל את הכוחות האחרונים של שירותי הבריאות בארצנו על שטויות, ואחר-כך לא יישארו רזרבות למקרים אמיתיים. ומקרים אמיתיים יכולים לקרות בכל רגע, גם אצל צ'ופקים ואפצ'יקים. לא תמיד נתלונן על אובדן חלומות ילדות ונגיד "דואב" במקום "כואב". יום יבוא ונחטוף את החוקן באמת. אז שמרו על כוחכם לימים השחורים שעוד יבואו, וחכו לי כאן, אנחנו נופיע, שלא יהיה לכם ספק. אַ-רֶווּאַר!

[יוצא]

ג

[לפנות ערב. חדר מיון בבית-חולים אחר. צ'ופק שוכב על מיטה, לידו אחות אחרת ורופא אחר בודק אותו, כשאפצ'יק למראשותיו]

רופא מה בדיוק?

צ'ופק בדיוק… באופן כללי… מין צריבה.

רופא בוֵשט?

[צ'ופק פוחד לענות. אפצ'יק לוחש משהו על אוזן הרופא, הרופא אינו מבין]

סליחה, עוד פעם?

[אפצ'יק לוחש שוב על אוזנו]

נעלב שזרקו אותו מחדר מיון אחר, ובא לפה?

אפצ'יק התלונן שם שמעיק – זרקו אותו בבושת פנים, קיבל צריבה מהעלבון שזרקו – ובא לפה.

[הרופא מסתכל בשניהם במבט מזרה אימה. צ'ופק קם, נכלם]

צ'ופק אל תזרוק, אני הולך מעצמי.

אפצ'יק אַ-רֶווּאַר!

[שניהם פונים לצאת. באותו רגע מוכנסת אלונקה ועליה שרועה הגברת פריילוף. צ'ופק ואפצ'יק נעצרים. אפצ'יק שב על עקבותיו, עולץ]

מה שלומך, גברת פריילוף?

[לרופא ולאחיות]

היא לא מרשעת בכלל, אין מה לפחד ממנה, היא פשוט סובלת מכאבים, לכן הפנים שלה כאלה. הנה, אין מה לפחד.

[נוגע בה]

רואים? לא מרביצה, לא סוגרת בבית-כיסא, פשוט אומללה.

[נוגע בה שוב]

נוגעים כמה שרק רוצים, מה היא תעשה לכם? תקום ותרדוף? לא יכולה! הרגליים! הורידים! ואולי תשלח עשרה משרתים כושים שירדפו במקומה?! אין לה, רבותי, אין לה! בקושי שרפרף שבור! מישהו מוכן לתקן?

[צוחק ומכרכר סביב האלונקה]

תופסים?!

[נוגע בה, מדגדג אותה, תוקע בה אצבעות ומנסה להצחיק אותה]

אי, גברת פריילוף! גברת פריילוף!

[רוקד משמחה]

רק כואב לה, רק כואב לה, זה הכל! העולם הוא מקום טוב, נהדר!

צ'ופק [חיוך מהול באכזבה על שפתיו]

כן, בסוף עוד יתברר שגם נשים מתות.

[נד בראשו ויוצא עם אפצ'יק]

צ'ופק ואפצ'יק והאשה הלא-מרשעת | 1989

×