[לפנות ערב. דירת צ'ופק. צ'ופק יושב דומם בפנים אדומות. נכנס אפצ'יק]

אפצ'יק צ'ופק, למה הפנים שלך אדומות?

צ'ופק אני מתאמץ לחוש.

אפצ'יק מה?

צ'ופק צער על הגברת פְרַיילוֹף.

אפצ'יק על הורידים ברגליים?

צ'ופק היא מתה הלילה. ועכשיו אני מתאמץ לבכות.

[פניו מאדימות עוד יותר. הוא עוצם עיניו. פתאום הוא פורץ בבכי]

אפצ'יק אתה איש עם לב, צ'ופק. בּראבוֹ! יש לך הרבה רגש. לקרוא לאמבולנס?

צ'ופק עוד לא.

[פאוזה. צ'ופק ממשיך לבכות, פתאום חדל]

אפצ'יק, אתה זוכר שניסיתי פעם לבכות על אמי ולא הצלחתי?

אפצ'יק כן.

צ'ופק השתמשתי כעת בגברת פריילוף בתור מנוף כדי לבכות על אמי.

אפצ'יק אין דבר. הגברת פריילוף תבלע את זה.

צ'ופק רימיתי את הגברת פריילוף.

אפצ'יק הגברת פריילוף לא תדע.

צ'ופק אני יודע.

[פאוזה]

אפצ'יק אולי אתה יכול להתאמץ לשכנע את עצמך שבכית על הגברת פריילוף ולא על אמך?

צ'ופק אני יכול לנסות.

[פאוזה. עוצם עיניו ופניו מאדימות]

אפצ'יק אתה מתאמץ?

צ'ופקכן

[פאוזה. פניו מאדימות. פוקח עיניו, מביט עצוב באפצ'יק]

אפצ'יק הצלחת?

צ'ופק [מהנהן]

כן. בכיתי על הגברת פריילוף.

אפצ'יק בראבו, צ'ופק. אתה מאוד אנושי.

צ'ופק תוכל לשכוח שאמרתי לך קודם שבכיתי על אמי ולא על הגברת פריילוף?

אפצ'יק אני כבר מתאמץ לשכוח.

[עוצם עיניו. פניו מאדימות. פאוזה]

שכחתי.

צ'ופק מה?

אפצ'יק לא זוכר.

צ'ופק יפה. שנינו אנושיים.

אפצ'יק בוא נצא לקנות משהו מתוק אחרי המאמץ האנושי הזה.

צ'ופק לא. לא עכשיו. משהו כוסס בי. אני יודע מראש מה יקרה. אצא לקנות וַפלה, אתבונן סביבי, אחפש אשה, אראה מישהי, אצטער שאינה שלי, אוכל את הוַפלה, ארגיש אשם כלפי המתים, ושוב אכרסם את עצמי, ושוב ופלה, ושוב אשה, ושוב מתים… אני עייף. אני מאוד רוצה לישון.

אפצ'יק הכל נכון. עכשיו בוא נצא לקנות איזו וַפלה-שוקולד לפני השינה.

צ'ופק כן.

[יוצאים]

צ'ופק ואפצ'יק עושים מאמץ אנושי | 1989

×