א

[לילה. בית-בריאים. מחלקה ובה מיטות. במיטה אחת שוכב צעיר בריא, במיטה מולו צעירה בריאה. נכנסים ציופק ואפצ'יק מובלים על-ידי אחות. היא מעיינת במכתב ההפניה]

אחות אתם הייתם בחדר מיון בבית-חולים?

אפצ'יק כן. בדקו אותנו ואמרו "בריאים". המליצו שנפנה לבית-בריאים.

אחות כאן בית-בריאים. הנה המיטות שלכם.

[צ'ופק ואפצ'יק משתרעים איש על מיטתו ומתכרבלים בשמיכות]

ציופק מתי באים לבדוק אותנו?

אחות אין צורך, אתם בריאים. לילה טוב.

[פאוזה. הם שוכבים בדומייה, בין הבריא לבריאה נוצרת כימיה, הוא קם וניגש למיטתה, משתרע לצידה. מתגפפים בלהט הולך וגובר. צ'ופק ואפצ'יק מנסים להירדם, ולשווא]

צ'ופק כאן הרבה בּריאוּת.

אפצ'יק אני מאוד מתפלא שככה. סוף סוף מחלקה.

[מצלצל בפעמון. נכנסת האחות]

אחות, סליחה, כאן בכל זאת מחלקה, האנשים האלה לא חושבים לישון?

אחות למה להם? הם בריאים, הדם תוסס.

[יוצאת. צ'ופק ואפצ'יק מנסים להירדם. הבריאים מתעלסים באהבה מתחת לשמיכה. צ'ופק מצלצל בפעמון. האחות נכנסת שוב]

כן?

צ'ופק [קם אליה, מנסה לצודד אותה]

שמעי נא, אַ-פּרוֹפּוֹ בריאות, אולי יש לך טלפון?

אחות יש לי טלפון.

צ'ופק אולי את יכולה לתת לי את מספר הטלפון שלך?

אחות למה אתה רוצה לדעת את מספר הטלפון שלי?

צ'ופק אני אדם בריא. בעצמך אמרת. ולפעמים, כששוכחים שחולים, את יודעת, אדם הוא רק בשר ודם, רוצה להרים לפעמים שפופרת, לחייג באצבע מזיעה, לשמוע שלושה צפצופים ואחר-כך קול סופראן אומר: "הלו?". זה מה שאדם רוצה. את אומרת "הלו?"? הייתי רוצה לשמוע אותך אומרת פעם "הלו?".

אחותהלו?

צ'ופק בטלפון. לא פה. בטלפון, בטלפון.

[נכנס הרופא במהירות, תופס את האחות, מועך את שדיה, ממזמז אותה. שניהם מתגפפים בלהט, מתנשקים]

אפצ'יק עד כדי כך בּריאוּת לא חשבתי.

[מכניסים ראשיהם מתחת לשמיכות, מתכווצים ומנסים להירדם]

ב

[בוקר. אותה מחלקה בבית-בריאים. כולם ישנים. הבריאה מתעוררת: קמה ונכנסת למיטתו של הבריא. הם מתחילים להתעלס. הקולות והרחשושים מעירים את צ'ופק ואפצ'יק]

אפצ'יק הבריאים שוב יחד.

צ'ופק מה השעה?

אפצ'יק תשע בבוקר.

צ'ופק מתי ביקור רופאים?

אפצ'יק האחות עוד בטח במיטה עם הרופא.

[מצלצל בפעמון. נכנסת האחות פרועת שיער, שמלתה פרומה, נרגזת על ההפרעה]

אחות מה יש לכם באמצע הלילה?!

אפצ'יק סליחה, כבר תשע בבוקר.

אחות עלות השחר.

אפצ'יק טוב, אנחנו חדשים, לא מכירים את הנוהל. מה זה, לא לוקחים דם? לא עושים חוקן? ככה, הפקר?

[רומז לעבר הבריאים המתעלסים]

גם לא נתנו פה כל-כך לישון בלילה. ומה עכשיו?

אחות בשתים-עשרה ארוחת בוקר בריאה. אחר-כך מרביצים יציאה בריאה. אחר-כך יוצאים לרקוד.

[צ'ופק ואפצ'יק קמים עגומים]

אפצ'יק סליחה, אנחנו לא כל-כך… כלומר, ארוחת בוקר – ודאי, לא נוותר, רק חבל שלא יותר מוקדם; יציאה בריאה – אולי, אם ישחק המזל; ואילו ריקודים – איך אפשר? אין על מה…

אחות אבל כאן טוב.

אפצ'יק כן, כאן טוב מאוד.

צ'ופק [רומז לעבר הבריאים המתעלסים]

הרבה בריאות. ואם ארצה, ככה, לשם אינפורמציה בריאותית, לטלפן… לו היית נותנת לי את מספר הטלפון…

[נכנס הרופא, אף הוא סתור שיער ופחוס בגדים, מסתער על האחות ויוצא איתה]

הרופא הזה לא יכול לשמוע את המלה "טלפון" בלי להתנפל על אחיות.

[פאוזה. הבריאים ממשיכים בהתעלסות נמרצת]

אהבתי יותר את חדר המיון בבית-חולים. שכבתי שם ליד ישישה נחנקת. לידה הרגשתי שלי יש עוד סיכוי. כאן – פשוט. דיכאון.

אפצ'יק כן, כאן אנחנו ממלאים את תפקיד הישישה.

ציופק בוא נברח, לפני שהבריאות תהרוג אותנו.

[יוצאים בחיפזון]

צ'ופק ואפצ'יק בבית-בריאים | 1989

×