[ערב. האשה הפמטסטית יושבת על ספה. נכנסים צ'ופק ואפצ'יק ועומדים מולה]

צ'ופק שלום, שמי צ'ופק.

אפצ'יק אני אפצ'יק.

צ'ופק אקדים ואומר: כאן הכל פנטסטי. אין לי טענות.

אפצ'יק הוא אדם ישר ואומר מה שהוא חושב. הוא באמת מתכוון לזה.

צ'ופק כן, אני באמת מתכוון. אני מאוד מרוצה ממה שאני רואה.

אפצ'יק כדאי שתאמיני.

צ'ופק אמשיך ואומר: אני נכנס, אני תופס נפח, כאילו רוצה משהו, כאילו יש בקיומי תביעה שייתנו לי משהו, שיביאו אותי על סיפוקי – ואין זה כך.

אפצ'יק כלל וכלל לא כך, תשמעי מה שהוא אומר לך, הוא מתכוון לזה, הוא רציני.

צ'ופק אמשיך: ואין זה, ואין זה, ואין זה, ואין זה כך. אני מאוד מרוצה. כאן הכל חביב ותרבותי, את חביבה, יפה, טובה, הכל נחמד, אני לא מריר, האמיני לי שלא.

[זולג דמעות חרש]

כל-כך חשוב לי שתדעי שאין לי בכלל טענות. כאן טוב, החיים יפים.

אפצ'יק כדאי לך להאזין לו מפעם לפעם, הוא לא נולד אתמול.

צ'ופק יפה. יפה. אהוב היה עלינו כל העניין, אהוב. אהוב וחביב, מלא עניין וקסם.

אפצ'יק נא להאזין לו עד שהוא גומר. הוא כבר גומר.

צ'ופק היה פנטסטי. שמי היה צ'ופק.

אפצ'יק אני הייתי אפצ'יק.

צ'ופק שלום. תודה.

אפצ'יק שלום-שלום, תודה-תודה.

[פונים לצאת. תוך יציאה]

צ'ופק אני כל-כך מרוצה שהתנהגתי כשורה.

אפצ'יק כן. הכי חשוב לא להיות חזיר. שאחרי מותך יגידו: כאן מת הגון.

צ'ופק ואפצ'יק מרוצים | 1989

×