צופיה היתה ילדה.
היא שיחקה בבובות.
היא לא ידעה שיום אחד
תשכב עם צבי נבוֹת,
ואחריו עם אלחנן דה-מאיוֹ;
ואחר-כך תיסע להודו,
תעבור בניו-יורק
ותשתקע באוֹהיוֹ;
שהיא תלד בן לאדגר מארלוֹ,
אשר ממנו תתגרש חיש,
ותעבור עם אהובה פיליפּ לָה-רוֹש
למונטה קארלוֹ;
שלבסוף בביקור קיץ,
עם חברתה הכי טובה סוזנה,
תמות בתאונת דרכים
בצומת רעננה.

את כל אלה
לא ידעה צופיה
בשחקה בבובותיה;
היא לא ידעה שאין
שום פשר או מובן
לכל חייה.
כי איזו דרך בה נבוֹר,
ותיראה עם משמעות וערך?
ומי מחליט? ומי בכלל יודע?
צופיה היתה ילדה.
כך נעזוב אותה לפי שעה,
היא ובובותיה, נקייה
מעתידה.

×