[איזק מסיים את ארוחת הערב. ופלה, אשתו, מניחה יד אוהבת על שכמו]

ופלה איזק, אני רוצה לשאול אותך משהו.

[הוא נושא את פניו לעברה]

אתה יודע כמה שדיים יש ליי

איזק כן, אני יודע.

ופלה כמה?

איזק שניים.

ופלה נכון מאוד. [פאוזה] ספרת בעצמך?

איזק כן.

ופלה או שאמרו לך?

איזק ספרתי בעצמי, ויותר מפעם אחת.

ופלה אתה חושב עליהם לפעמים?

איזק הם לא יוצאים לי מהראש. יש לי שני שדיים בראש וישבן עם מכונית בלב – זה אני.

ופלה ואתה אוהב אותם?

איזק את השדיים שלך? אני אוהב אותם יותר משאני אוהב את אמא שלי. אם היו מעמידים בפני את הברירה לחתוך לך שד או לשחוט את אמא שלי ואבא שלי, הייתי מעדיף לשחוט את אמא שלי ואבא שלי ושלושת האחיות שלי.

ופלה אני גאה.

איזק ואת דודי אלחנן.

ופלה תודה, איזק, השדיים שלי שמחים מאוד לשמוע את זה, ובערב אני אקפיץ אותם באמבטיה. אתה ודאי מתפלא מה פתאום אני מתחילה לדבר על זה.

איזק מה יש כאן להתפלא? אשה רוצה לברר משהו בקשר לשדיים שלה והיא מבררת משהו בקשר לשדיים שלה, אין כאן מה להתפלא.

ופלה ובכל זאת, יש משהו בקשר אליהם שלא סיפרתי לך עד היום ואני רוצה לספר לך עכשיו. [פאוזה] איזק, לשני השדיים שלי קוראים ישעיהו וירמיהו.

איזק מי ישעיהו ומי ירמיהו?

ופלה [מצביעה על שדה הימני] ישעיהו, [והשמאלי] ירמיהו. אתה לא שואל למה לא סיפרתי לך את זה עד היום?

איזק מה יש כאן לשאול? אשה ומכונית אלה שני דברים מסתוריים ואין מה לשאול.

ופלה אבל אתה לא כועס עלי, נכון?

איזק למה שאכעס? הפסדתי ארוחת צהריים? קיבלתי שריטה בדלת? למה שאכעס?

ופלה אתה כל-כך צודק בקשר למסתורין של האשה.

איזק ואת בת-דודתי רבקה'לה.

ופלה מה?

איזק הייתי שוחט.

ופלה אני גאה. בכל אופן, עכשיו, כשאתה כבר יודע את הסוד, אתה יכול לעשות איתם היכרות בשמם.

איזק [מושיט ידו לעבר שד ימין] נעים מאוד, איזק.

ופלה לשד אין יד, פשוט תפוס אותו, הוא יבין.

איזק [תופס בשדה הימני] שלום, ירמיהו.

ופלה [מתקנת אותו] ישעיהו.

איזק שלום, ישעיהו. [תופס בשד שמאל] שלום, חזקיהו.

ופלה [מתקנת אותו] ירמיהו.

איזק ירמיהו. אני יכול לקרוא לכם שייקה וירמי?

ופלה אני פוחדת שהם לא יקבלו את זה, ועוד מעט תבין למה. בכל אופן, ברור לך שבמשך 15 השנים האחרונות עסקת, כמעט לילה לילה, בישעיהו וירמיהו.

איזק לא מפריע לי בכלל, ואני שמח גם שהצלחנו להגיע לפני שנתיים לפרייבט.

ופלה ישעיהו וירמיהו הם שני ספרי מופת בכוח הביטוי ובהומאניזם שלהם.

איזק ככה אומרים.

ופלה אני מספרת לך את כל זה כדי שתדע מדוע, לאחר 15 שנה של לילות ארוכים, החליטה האקדמיה השוודית למדעים להעניק לך פרס נובל לספרות הומאניסטית לשנה זו.

[פאוזה]

איזק [שאינו מופתע] כמה זה יוצא?

ופלה אני לא יודעת, איזק יקר, אבל חשוב על הנובל! אתה לא מופתע?

איזק למה שאהיה מופתע? התעסקתי 15 שנה, כמעט כל לילה, בישעיהו וירמיהו, כן? ישעיהו וירמיהו הם שני ספרי מופת בכוח הביטוי ובהומאניזם שלהם, כן? חברי אחד ועוד אחד ויש לך נובל, זה לגמרי לא מפתיע אותי.

ופלה אני גאה. אתה יודע שאתה איש מחקר והומאניסט?

איזק אל תצחיקי, ופלה. בטח שאני איש מחקר והומאניסט. אחרת הייתי מקבל נובל?! מתי מקבלים את הציק?

ופלה עכשיו. מלך שוודיה מחכה לך במטבח, רצינו פשוט להכין אותך קודם.

איזק מה יש פה להכין? כשמגיע לך נובל אתה מקבל נובל. אין פה שום קונצים. מה שמו?

ופלה גוסטב-אדולף.

איזק [קורא בקול] גוסטב!

גוסטב [מבחוץ] כאן!

איזק [קורא בקול] אתה יכול להיכנס עם הנובל, אני מוכן להפתעה.

[נכנס גוסטב-אדולף עם טס שעליו כרית קטיפה ועליה גוויל מגולל]

גוסטב [מושיט ידו] גוסטב"אדולף מלך שוודיה.

איזק [לוחץ ידו] איזק פוקס, חתן פרס נובל לספרות הומאניסטית לשנה זו.

גוסטב תשתחווה.

איזק לא רוצה.

גוסטב לא צריך. [מתיר את החוט הקושר את הגוויל, מתחיל לקרוא] אדון איזק פוקס, הרשני נא בשם האקדמיה השוודית למדעים להעניק לך את פרס נובל לספרות הומאניסטית לשנת 1970 על מפעל חייך בהתעסקות ומחקר בלתי פוסקים בישעיהו וירמיהו. ישעיהו וירמיהו…

איזק סליחה, אנחנו לא מבינים שוודית.

גוסטב אני הרי מדבר עברית.

איזק זה נכון.

גוסטב [ממשיך לקרוא] ישעיהו וירמיהו…

איזק בקיצור, החלטתם להעניק לי סך של…

גוסטב 200,000 כתרים.

איזק דולרים, כמה זה בדולרים?

גוסטב [כמו פקיד בנק חנפן] 100,000 דולר, אדוני, מינום עמלת שער חליפין בשיעור של 1.2%, אדוני. הבנק לייצוא של אופסלה תמיד לשירותך, אדוני.

[מוציא מכיסו פנקס צ'קים ומתחיל לרשום צ'ק]

איזק תרשום "עצמי" ותחתום מאחורה.

גוסטב כן, אדוני. [מוסר לו את הצ'ק]

ופלה [מוחאת כף, נרגשת עד דמעות] אני גאה וצוהלת! אני גאה וצוהלת!

גוסטב [מושיט ידו לאיזק לפרידה] אדוני.

איזק [לוחץ ידו] תבואו.

גוסטב לא תשתחווה?

איזק לא.

גוסטב בשום אופן?

איזק תשכח מזה. תשתחווה אתה.

גוסטב סליחה?

איזק תשתחווה אתה.

[גוסטב נבוך רגע, משתחווה ויוצא]

ישעיהו וירמיהו | 1970

מה איכפת לציפור » לנסר את אשתי גם אני יכול
×