בורלסקה

הדמויות

צ'וֹפֶּק, רווק

שְׁטִינֶס, ארוסתו

טְרוֹמְפְּצֶ'ה, אמה של שטינס

פֶּנְדֶרֶצְקֵי, שכנה

אַפּצִ'יק, ידיד של צ'ופק

 

המחזה מתרחש בערב קיץ בחדרה של שטינס שבדירת אמה השוכנת בקומת קרקע.

 

מערכה ראשונה

צ'ופק מכווץ. נכנסת שטינס. הוא נרתע.

צ'ופק אל תרביצי!

שטינס צ'ופק ארוסי, לפנות ערב הצעת לי נישואים, ואני חייבת לחבק אותך!

צ'ופק לחבק?! בשביל מה?! מי את?!

שטינס הוא שואל מי אני! אני שטינס, ארוסתך החוקית! קום להתחבק!

צ'ופק [מתכווץ עוד יותר]

אל תתקרבי! מה את רוצה ממני?! מה עשיתי לך?! אני לא אוהב לגעת באנשים שהם לא אני!

שטינס אבל צ'ופק שלי, אנחנו מוכרחים, אתה יודע – אהבה!

צ'ופק [במרירות, לעצמו]

"אהבה"! עד אתמול ישנת במיטה בשקט, אינדיבידואל, בעל-בית לנחרותיך; פתאום – שכן! וישר למיטה שלך! שכן עם שדיים וכתונת-לילה! ולא סתם שכן שאומר "לילה טוב" ונרדם בשקט בחלקה שלו, לא, פתאום השכן עם השדיים מזיע, מתאדם, משתגע, מתנפל עליך, מקלף ממך את הפיז'מה, מגלגל אותך, תופס לך במקסיקני, מושך אותו, מטלטל אותו, מכניס אותו השד-יודע-לאן ומסמרטט אותו לגמרי, מדביק לך את הפנים שלו לפנים שלך, מכניס לך את הלשון שלו עד הגרון כמו מקל של רופא, וככה אתם שוכבים, עיניים מול עיניים, אתה מסתכל – הוא מסתכל, אתה לא מבין מה ה ו א עושה כאן, והוא לא מבין מה א ת ה עושה כאן, ולאף אחד לא נעים לשאול, וככה שלושים-ארבעים שנה עד שמתים.

[שטינס פוסעת צעד לעברו]

לא להתקרב! לא לגעת!

שטינס [קוראת בקול]

אמא! אמא!

[נכנסת טרומפצ'ה]

צ'ופק אל תרביצי!

שטינס הוא לא נותן להתקרב ולגעת!

טרומפצ'ה [בטון מאיים]

מה?! מסרב יחסים?! בועט ברחם של שטינס'ל בתי?! למוסד!

[תופסת אותו בצווארונו, מנערת אותו כסמרטוט. צ'ופק מגמגם מרוב בהלה, משתין במכנסיו]

צ'ופק אַל תַר… אַל תַר… אל… גברת… גברת טרומפצ'ה…

טרומפצ'ה אתה שלנו, אידיוט! שלנו!

צ'ופק אַל תַר… אַל תַר…

[מתעלף]

שטינס עשה במכנסיים! הרטיב!

טרומפצ'ה לא שולט! הוא פשוט לא שולט!

[משליכה את צ'ופק ממנה והלאה בסלידה]

אי, מה קיבלנו פה, שטינס'ל בתי! את מתחרטת? רוצה להכניס אותו למוסד?  נכניס אותו למוסד! ממילא נכניס אותו יום אחד למוסד!

[מעיינת בו מקרוב]

ממש עשה במכנסיים!

[צוחקת]

לא, את זה אני מוכרחה להראות למאדאם פנדרצקי! את התחתונים הרטובים האלה אני מוכרחה להראות!

[צווחת אל איזה קהל לא-נראה]

לא להתווכח אתי! את התחתונים האלה אני מוכרחה להראות!

[מרימה את רגלי צ'ופק ומפשיטה את מכנסיו ותחתוניו]

את זה אני מוכרחה לתלות בפומבי שכולם יראו מה שפה יש!

[מקימה את צ'ופק על רגליו, הוא מתעורר, מגלה שהוא ערום, מכסה בידיו על מבושיו, מייבב]

נו, מתמסרים לשטינס'ל בתי? לא? בשביל מה התארסת? אה?! לעשות רושם שאתה ארוס? שאתה מבוגר? שאתה איש?! תיכף אתלה את התחתונים בחדר המדרגות וכולם יראו איזה "איש" אנחנו פה קיבלנו!

[מתבוננת בתחתונים בעיון]

אהה, ונוסף לכל גם צהובים! כלומר, מטפטף לתוכם כל הזמן! לא שולט או מה? זקוק לחיתול? או שלא מחליף כנדרש? ומה אני רואה – גם לא מנגב כמו שצריך! זקוק שיעבירו אותך קורס? שאתן לך לעשות אצלנו סטאז'? בחיי שיש לי חשק להכניס אותו לשנתיים בית כסא! הוא היה יוצא משם מלטש יהלומים!

[מניפה את התחתונים]

נו, הכל נתלה בחדר המדרגות, הכל למאדאם פנדרצקי! שטינס'ל, אחרי!

[יוצאת. שטינס מתקרבת לצ'ופק שהשתרע בינתיים מכווץ על גבו, מביטה בפניו, במבושיו, ולפתע מרעימה עליו]

שטינס על הרגליים כשכלתך האוהבת ניגשת!

[צ'ופק קם בפיק-ברכיים]

אוהב את ארוסתך החוקית?!

צ'ופק [רותת]

אוֹ… אוֹ… אני לא יכול לדבר בלי מכנסיים! אני מוכרח מכנסיים!

שטינס אין מכנסיים! אתה מקולף! אתה מלפפון! אוהב את ארוסתך החוקית?

צ'ופק [זועק לפתע]

אני לא עונה לשאלונים בלי מכנסיים!

שטינס מה?! עוד פותח פה גדול?!

[מניפה עליו יד]

צ'ופק אל תרביצי!

[מייבב, כורע ארצה, מגן בידו האחת על פניו ובשניה על מבושיו. שטינס עומדת מעליו ומסתכלת בו בשאט-נפש]

שטינס איחְחְחְ, איזה זבל שאני פה אוהבת, איזה כלום, איזה גועל! טוב שהאהבה שלי אליך היא טהורה, שְתִינָאִי, כי כבוד אין לי אליך בכלל! כבוד? – אין לך אפילו מושג כמה אני בזה לך! גם לא הערכה! כי מי אתה?! מה אתה?! זה פָּנים?! זו אישיות?! על ידידות אין מה לדבר, התארסתי עם אויב, ואני לא אפסיק להלחם בך עד שאראה אותך קבור עמוק באדמה! חיבה? – איך אפשר לחבב אותך, מה אתה בשבילי, מי אתה, מה קורה בראש המצומק שלך, הכל מזימות, הכל זבל, טינופת, בגידה ואינטריגות! נחש! אתה זר לי יותר מסיני! נחש נייר סיני! ואולי תאווה מינית? – חי-חי, מצאו מי שתהיה לי אליו תאווה, תסתכל על עצמך, ממחטה משומשת! מה נשאר אם ככה? מה מחזיק אותי לצידך, מה מכניס את שנינו לחופה ולמיטה ולקשר בל יינתק עד המוות?! – אהבה! השד יקח את האהבה, מי יכול להבין מה זו אהבה!

[יוצאת בחרי-אף]

צ'ופק [לעצמו]

היא מגרה אותי משהו לא רגיל!

[קופץ למיטה, מתכסה ומתחיל לאונן כשהוא נוגח ומשפשף את בטנו במזרן]

גם האמא שלה! שתי נשים נפלאות! עבות, רגזניות, צועקות, האמא אפילו יותר מהבת! רגליים עבות ומוצקות, רוקעות בריצפה בכעס! פנים נפוחים, אדומים מרוגז ומקומטים מחמיצות! ובאיזו סמכותיות היא תקעה "לשנתיים בית כסא" – לא הייתי יכול שלא לציית! פקודות כאלה שנובחת עליך נקבה נפוחה עם תחת אדיר בעל אישיות בומבאסטית מוכרחים למלא! אח, כמה אני אוֹהַב את השטינס'ל שלי כשהיא תקום מהשינה, מסריחה ומקומטת עם גוף שמן ועבה! אני כבר אהיה באמבטיה על הברכיים, מכבס לי את הגרביים, והיא תיכנס ערומה, מנופחת, מוצקה, פנים מקומטים וזועפים משינה, שערות פרועות, מגרדת בפצעון אדמדם בישבן, ומביטה בעיניים מוצפות דם ומטומטמות בעולם, לא מבינה למה היא חיה, למה נולדה, מה היא עושה בעולם, יודעת רק שהיא צריכה להשתין ולהפליץ. היא תראה אותי ותפהק בפה מצחין מלא ריר צמיג עד התפוקקות הלסתות, ואני לא אורשה לצאת החוצה כי אני באמצע הסטאז', ואז היא תשב על האסלה, קודם כל תתקע פליץ קטן, ציוץ, ואחר כך תשתין את השתן הגדול של הבוקר, מפל סמיך עם שתיים-שלוש הפסקות בין קילוח לקילוח, שבאחת מהן יתפרץ עוד פלוץ אחד פרוע, עמוק, לא מתוכנן. אח, איזו אשה! ואמא שלה עוד יותר, עוד יותר, יותר עבה, יותר רגזנית, יותר מקומטת, יותר מסריחה, יותר מפליצה! אח, כמה הן מגרות אותי! כמה אני לא אוהב נשים עדינות, משוררות חוורות, אלה משקרות אותך, מעמידות פנים… אשה נולדה להפליץ!

[אוננותו הולכת וגוברת, הוא מתקרב לשיא]

אח-אח, נולדו להפליץ… שטינס'ל וטרומפצ'ה…שנתיים בית כסא… איזה יסורים… חריפות גדולה… נולדו להפ… להפ…

[עומד "לגמור" כשבפתח מופיעה טרומפצ'ה עם זוג תחתוניו של צ'ופק תלוי על מקל-מטאטא, ואחריה שטינס ופנדרצקי. צ'ופק אינו מבחין בהיכנסן, וממשיך לחתור לקראת ה"גמר". שלוש הנשים מתבוננות בו לרגע, ולפתע מזנקת טרומפצ'ה לעברו ומכה בישבנו בכל כוחה]

טרומפצ'ה מה?! מחליש את האורגן המשתייך לשטינס'ל בתי באופן חוקי?! שולל מבתי ומעניק למזרן?!  ישר למוסד!

צ'ופק [שלא הצליח "לגמור", חדל משיפשופיו, ועתה שוכב מכווץ, בוש ונכלם. לעצמו]

לעזאזל, סתם מירטטתי {..חיממתי} את המקסיקני; גם נחלשנו, גם לא התנפצנו! אסון, אסון! המקסיקנים יהרגו אותנו!

פנדרצקי [צועדת צעד לעבר צ'ופק. באיום כמוס]

טועה מי שחושב שככה; זה לא ככה – זה ככה!

טרומפצ'ה תביטו בו ותביטו בתחתונים שלו! צמד חמד – איש ותחתוניו! הלא התחתונים הם הנשמה של הגבר! תראו איזו נשמה צהובה! מילא, אני אלמנה בודדה, אבל רציתי שלפחות לשטינס'ל בתי יהיה משקל נגדי כשהיא עולה על נדנדה! שטינס'ל, את תמשיכי להתנדנד עם האמא!

[שטינס מתייפחת]

פנדרצקי קודם כל נתקרב אליו כדי ללעוג לו, שלא ישכב לו שם ויחשוב לו שככה!

[שלושתן מתקרבות למיטה שעליה שוכב צ'ופק על גבו. טרומפצ'ה מפשילה בבת-אחת את השמיכה, הופכת את צ'ופק על גבו, וכולן נועצות עיניים בשיפולי בטנו]

תראו-תראו מה שפה מתכווץ לנו. לא הכי גדול שיש בשוק.

טרומפצ'ה כן, כבר ראינו מציאוֹת יותר גדולות.

פנדרצקי עם טיפה קטנה בקצה, כמו נזלת מאף של תינוק מוזנח.

טרומפצ'ה אבל איפה פה אף של תינוק? זה הרי מקומט כמו ראש של צב זקן.

פנדרצקי אבל בעיקר קצר.

טרומפצ'ה כמו החיים המטונפים. אי, קוֹצר, קוֹצר, מזכיר את זה של בעלי המנוח, שינוח בשלום עם הסרדינצ'יק שלו, גם הוא היה איש עדין, אח, הגברים, כולם עדינים, כולם רגישים, משקיעים כל-כך הרבה מאמץ להראות שהם לא משקיעים מאמץ – שני נענועים של הסרדינצ'יק, שלוש פעמים אפצ'יק, וכבר התקפה והלווייה, ואין אפצ'יק ואין סרדינצ'יק ואין כלום.

פנדרצקי ואולי נחתוך אותו ודי?

טרומפצ'ה ומה יישאר לשטינס'ל ללילות החורף?

שטינס והקיץ, והקיץ!

טרומפצ'ה והקיץ.

פנדרצקי נו, חשבתי שהחלטתם לזרוק.

טרומפצ'ה הוא כבר פה, למה לזרוק. בכל זאת, אולי, איש, אני יודעת?

פנדרצקי [מורה על שיפולי בטנו של צ'ופק]

זה נראה כל-כך שטותי שיש לך ממש חשק לחתוך. לא מרוע-לב, חלילה, או מאכזריות, פשוט מהשטותיות של זה, כמו שרואים איזו קופסת שימורים ריקה על הכביש ורוצים לתת בעיטה סתם, כי ככה.

שטינס אבל אומרים שזה נחוץ בשביל ילדים, ותענוגות, וכל זה.

פנדרצקי גם אני שמעתי את המעשיות האלה. טועה מי שחושב שככה. ילדים, כמו פטריות בין אצבעות הרגליים, נוצרים מערבוביה של קצת זיעה, קצת חום והרבה סרחון. ובקשר לתענוגות, יותר טוב שנשתוק.

טרומפצ'ה [ספקנית]

נו, בכל זאת, אולי, איש.

[לשטינס, מורה על צ'ופק בכעס פתאומי]

איפה השגת בכלל  את הדבר הזה?!

שטינס אני יודעת? באתי פעם למסיבה, היה חושך, מישהו צץ פתאום, "שטינס, זהו צ'ופק; צ'ופק, זוהי שטינס", ולקח טלפון, ונעלם, התקשר אחרי שבוע, "שטינס? – זהו צ'ופק!", נפגשנו בקפה, שתינו תה, ככה בערך חודשיים, "שטינס? – זהו צ'ופק!", "שטינס? – זהו צ'ופק!", בפעם השישית או השביעית, בדיוק באמצע הלגימה מכוס תה רותח, תקעתי לו אצבע בין הצלעות, הוא נחנק, השתעל, יצא לו קצת תה מהאף, נשפך לו על המכנסיים, צחקתי נורא, הקרח נשבר והתארסנו. כל השאר, כמו שאומרים, זו כבר הסטוריה.

טרומפצ'ה חתיכת הסטוריה: "שטינס, זהו צ'ופק; צ'ופק, זוהי שטינס"!

פנדרצקי ובכלל עוד לא לעגנו לו על התחתונים. תראו מה זה, מקשקשים ומקשקשים – ואת התחתונים שוכחים. והרי עוד מעט כל הענין יאבד מהאקוטאליות שלו ולא תהיה לנו פה השפלה טרייה!

טרומפצ'ה [מניפה את התחתונים על מקל-המטאטא]

הביטו, צהובים ורטובים, ומאחורה פס חום!

שטינס הוא לא מגיב!

טרומפצ'ה [לצ'ופק]

שים לב, זה לעג!

[צ'ופק אינו מגיב]

שטינס הוא בכלל לא בוכה!

טרומפצ'ה [לצ'ופק]

אתה נמצא עכשיו תחת בוז נוקב, שמעת?!

[צ'ופק מהנהן בראשו. טרומפצ'ה פונה לפנדרצקי]

בלי להלביש לו אותם על הפנים זה לא יילך!

פנדרצקי ומה תהיה החכמה? זה סרחון ש ל ו ! סרחון עצמי לא משפיל.

טרומפצ'ה צודקת, אנחנו בבעיה.

פנדרצקי קחו את התחתונים שלי! לא החלפתי שבוע כי התכוננתי לַמקרה. מה אתם יודעים, אני הרי כבר ראיתי טוב מאוד מה שפה הולך להיות, שבלי תחתונים על הפנים זה לא ייגמר.

שטינס ואם הוא יהנה מזה?

טרומפצ'ה צודקת, ילדה עם קליפת-מוח, ואם הוא יהנה? אנחנו בבעיה.

פנדרצקי בואו נצא לקיים התייעצות בחוץ, שהשפשפן לפחות לא ישמע.

[שלושתן פונות לצאת אך מתעכבות תוך שיחה]

טרומפצ'ה אני מאוד אוהבת התייעצויות, ביחוד חשאיות. נותן לך הרגשה שאת עושה משהו, חיה, וגם יודעת למה את חיה.

פנדרצקי הכי הרבה אני אוהבת בהתייעצות שיש לי בית מסחר גדול לקונפקציה, ואני בלישכה שלי, ומישהו מטלפן אלי באמצע, והמזכיר עונה בשמי: "היא לא יכולה עכשיו, היא בהתייעצות." זה שווה את הכל. אני משתגעת לראות את הפנים של זה שמהעבר השני של הקו, שלא יכול להשיג אותי. מתברר לו, למטומטם, שלא כל-כך קל ופשוט אתי, אני מסוגלת להתחיל לרקוד מרוב שמחה פתאומית, אח, כמה עליז שאי אפשר, שאי אפשר להשיג אותי, את מאדאם פנדרצקי, שאי אפשר, שאי אפשר להשיג!

טרומפצ'ה ואני גם מאוד אוהבת בהתייעצויות…

פנדרצקי א נ י אוהבת, א נ י אוהבת!

טרומפצ'ה גם א נ י , גם א נ י אוהבת! אני מאוד אוהבת בהתייעצויות שגם לי יש בית מסחר גדול לקונפקציה, ושמישהו מחכה בחוץ או בפינה להחלטה שלי, והוא מאוד מתוח, ובכל פעם אני עוברת על פניו בשאננות לעשות משהו קטן, כמו לבית כסא או לכרסם ביסקוויט, והוא בינתיים יוצא מדעתו ממתח, ממש כמו עכשיו, שאנחנו מתייעצות והנידון נשרף בצד מציפיה, תלוי בהחלטתנו.

פנדרצקי כן, ואנחנו מושכות ומושכות את ההחלטה, ועוד מתבדחות קצת באמצע, וגם מודדות קומבינזיונים, כי מה בוער לנו? נו, בואו נשב ונסתכל עליו קצת איך הוא תלוי בנו וחרד למוצא פינו, אפשר לשתות בינתיים כוס תה, וזה ע ו ד דבר שנורא נעים לעשות בהתייעצות, לאכול סנדביצ'ים ולשתות תה – מבחוץ חושבים כאילו עסוקים בפנים במשהו חשוב, ובעצם עושים חיים!

טרומפצ'ה [לשטינס, בשקט]

וזאת תמיד מוכנה לשתות אצלנו תה! תערפי לה את הראש בגיליוטינה – הפה עוד ייפער לכוס תה! אח, חזירים כולם, כל העולם, מקבלים תיאבון גדול במטבח של אחרים!

פנדרצקי [מתקרבת לצ'ופק, מתהלכת בהפגנתיות מול עיניו]

נו, מחכים בכירסום עצמי למוצא פינו?! תראו-תראו איך הוא מחכה! קיבל פרצוף ארוך של סוס עצוב!

שטינס ואולי נעבור כבר מההנאה על ההתייעצות להתייעצות עצמה?!

טרומפצ'ה נכון, שכחנו שוב את גורם האקטואליות.

פנדרצקי אני לא שכחתי כלום, אצלי הכל מחושב!

[שלושתן פונות שוב לצאת להתייעץ. צ'ופק מצחקק]

טרומפצ'ה מה אתה צוחק, חוקן?!

צ'ופק חשבתן על זה שבינתיים אני יכול לברוח לכן כמו שפן, וכל ההתייעצות שלכן תהיה אקדמאית-תיאורטית?

טרומפצ'ה [בבוז]

אתה תברח?! אתה?! תראו אותו, את ההרפתקן! עוד אחד שיגרש זבוב מהאף שלו בלי אישור בכתב!

[מרעימה]

מיד לשכב כמו קודם ולחכות במתח מכרסם להחלטת הקונסיליום! חיש!

[צ'ופק מציית מייד ומשתרע שוב על המיטה]

ולא לזוז!

צ'ופק מי זז?!

טרומפצ'ה ולא לענות לי! דממת-ממות מעיקה! ולנשום לא עמוק, בית-כִּיסֵאביץ'!  או שנכניס למוסד!

צ'ופק [בחשש]

אבקש לא לקרוא לי בית-כיסאביץ'!

טרומפצ'ה בית-כיסאביץ' ובית-כיסאביץ' ובית-כיסאביץ' ובית-כיסאביץ', ועוד פעם בית-כיסאביץ' ועוד פעם בית-כיסאביץ', ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם בית-כיסאביץ! בית-כיסאביץ'! ובית-כיסאביץ' ובית-כיסאביץ' ובית-כיסאביץ'!

שטינס ושוב שוכחים את גורם האקטואליות!

טרומפצ'ה [ממשיכה בשלה]

ובית-כיסאביץ'!

[לפנדרצקי, מורה על צ'ופק]

נורא מרגיזים אותי אנשים, מתנהגים כאילו הם בני-אדם! ועוד יש להם גם שמות! כאילו הם באמת!

[רתיחתה הולכת וגוברת, לצ'ופק]

ומה אתה מתחפש לאחד שחי ונושם, ושבשבילו לדבר ולזוז ולספור עד עשר זה טבעי ? מתיימרצ'יק! שני-גמדים-אחד-על-השני שכמוך! מתחפש לחשוב! מתחפש למישהו עם עיניים ושיניים ושערות! מתחפש למישהו שמסתכל עלי! כאילו הוא בן-אדם! כאילו הוא נמצא פה! מתחפש למישהו עם נוכחות! מתחפש למישהו! מתחפש להוא-עצמו! נוכל ורמאי ופרעוש-טואלט!

[נרגעת]

ועכשיו ניגש סוף סוף להתייעצות.

[טרומפצ'ה, שטינס ופנדרצקי יוצאות]

צ'ופק [לעצמו]

מה אכפת לי, לפחות אני שוכב לי בנחת, מתחמם לי, ואני פטור מהחלטות גורליות. קצת מפחיד אותי לברוח פתאום. תהיה רדיפה, אולי יטלפנו למשטרה, והשד יודע מה ילשינו, אולי יגיעו לריגול. יותר טוב קצת רוק על הפנים במיטה חמה ורכה מאשר לקפוא בשלג ברחובות, למרות שעכשיו אוגוסט ואני באסיה, בכל זאת לילה זה לילה. ומה זה כבר קצת לעג? כלום. לא מתים מזה. קצת מושפלים, דקירונת בחזה, אבל בסך הכל – אפילו די נעים: מתייחסים אליך, מביטים עליך, קבוצת נשים בודקת אותך, מתרכזת סביבך, איפה עוד יהיו לי חיים כאלה? נו, אני כבר מחכה במתח להחלטת הקונסיליום, תחתונים של מי ילבישו לי על הפנים, אני מקווה שאת אלה של המאדאם דה-לה-פנדרצקי – ועוד אומרים עלי שאני לא הרפתקן!

[נכנסות טרומפצ'ה, שטינס ופנדרצקי]

פנדרצקי טוב, אני חוששת שאין לנו ברירה אלא להתייעץ עם חתן ההשפלה בכבודו ובעצמו מה ידקור אותו ויכאיב לו יותר.

טרומפצ'ה ואת חושבת שהוא יגיד לנו את האמת?

פנדרצקי אלא מה! הוא יעז לשקר לארוסתו ואֵם-ארוסתו ביום אירוסיו ולהיכנס לקונפליקטים פנימיים הרסניים?! הוא לא הטיפוס לזה, ואני גם מכירה אותם, אלה פוחדים הכי הרבה מקונפליקטים פנימיים כי היה לפני יומיים בעתון שמקבלים מזה סרטן, ואילו מהשפלה עוד לא פורסם בעתון שמקבלים משהו.

[הן פונות לצ'ופק]

טרומפצ'ה ועכשיו תגיד לי בכנות, בית-כיסאביץ' – ושלא תעז לשקר את ארוסתך ואֵם-ארוסתך ביום אירוסיך כי היה בעתון שיהיה לך סרטן מהקונפליקט – מה ישפיל אותך יותר, אם נלביש לך על הפנים את התחתונים שלך או של מאדאם פנדרצקי?

צ'ופק [צוחק כתלמיד חרוץ היודע את התשובה בקלי-קלות]

איזו שאלה! ברור שאֵלֶה של המאדאם דה-לה-פנדרצקי! מה זה תחתונים שלי?! – סתם טינוף, ועוד טינוף עצמי! אין כאן יחסי גומלין בין משפיל למושפל! אבל תחתונים של אשה העומדת מולי ורואה את זה…

פנדרצקי וצוחקת.

צ'ופק …וצוחקת – הערה יפה! – זו מהלומה כבירה לכבודי העצמי.

טרומפצ'ה אבל אולי אתה עלול לספוג מזה גם הנאה?

צ'ופק שאענה לך בכנות?

טרומפצ'ה [בסטירה מצלצלת על לחיו]

חצוף, ודאי שבכנות!

צ'ופק [מייבב]

מה את כבר מרביצה! כבר מרביצה!

טרומפצ'ה כי מה פתאום אתה שואל אם בכנות?!

צ'ופק זו היתה שאלה רטורית! ברור שהלכתי לענות בכנות!

פנדרצקי הוא הלך לענות בכנות, אני מבינה קצת משהו בפסיכולוגיה של המנגנון הזכרי.

צ'ופק [ממשיך לייבב]

מרביצים! ישר מרביצים! סתם קיבלתי סטירה!

טרומפצ'ה זה לא סתם, אל תגיד לי על דברים שאני עושה "סתם"!

[לפנדרצקי]

בכלל, למה לנו להתעסק עם תחתונים כשיש סיכוי שהוא יהנה? הכי טוב זה שתי סטירות-לחי הגונות – אין שום סיכוי להנאות!

צ'ופק אבל תסלחי לי שאני מתערב, איפה פה ההשפלה הגדולה?

פנדרצקי הוא צודק, הזכר, אין השפלה. סטירה זה כמו מלפפון – תשעים ושמונה אחוז מים: כאב קצר, צילצולון באוזן – שטות. תחתונים, לעומת זה, בנויים על טהרת ההשפלה.

צ'ופק גם אני, במלוא הצניעות, מצטרף להמלצה. אולי אתענג קצת – כמעט בטוח שלא – אבל בפרופורציה להשפלה העונג יהיה אפסי, מה גם שזהו עונג רקוב, שבסופו של דבר ימיט לי חורבן על הלב. כדאי לכם.

טרומפצ'ה תהרגו אותי, אני לא רואה מה רע בסטירה טובה!

שטינס אמא, אני מקבלת את זה ממש לא טוב! אם כבר תחתונים על הפרצוף, למה לא שלי? מי פה הארוסה? מי פה בעלת המושפל? איפה כל ריקמת היחסים שנוצרה ביני לבין צ'ופק שלי אם אני לא יכולה, בשעה קריטית, להלביש לו את התחתונים שלי על הראש? זה חיים יחד? זו זוגיות? זו אהבת-נצח? אני מקבלת את זה ממש לא טוב!

טרומפצ'ה [לפנדרצקי]

שטינס'ל צודקת, למה לא התחתונים של שטינס'ל?!

פנדרצקי איפה התחתונים שלה לעומת התחתונים שלי? מה אתם משווים?

טרומפצ'ה ואחרי התחתונים של שטינס'ל – הבאים בתור התחתונים שלי! אני החותנת לעתיד, ואת סתם, לא ארוסה, לא חותנת, בלי שום נקודת אחיזה בצ'ופק, בלי שורש, עוף פורח, ינשוף, פרה מעופפת!

פנדרצקי [נעלבת]

שלום! יש לי עיסוקים יותר מעניינים בחיים, התחתונים שלי לא קמים ונופלים על הפרצוף-צ'ופק שלכם, תסתכלו עליו ותסתכלו על עצמכם, מה קיבלתם פה, בושה וחרפה, רוק ונזלת, הסרדינצ'יק מקומט, השפלות וסכסוכים, ואיפה אהבה?! ואנושיות?! מתעסקים עם הלבשת תחתונים על ראשי זכרים – איזה שטויות, איזה אנשים! עם אידיוטיזם כזה אפשר להקים מפעלים גרעיניים ומעבדות מחקר?! לגדל דור חדש של מדענים ומחנכים?! ואיך ייוולד בכלל דור חדש? – מתחתונים של גברת על פרצוף-גבר עוד לא נולדה אפילו חיפושית-זבל! קאקות! צבעים! טועה מי שחושב שככה! לא תראו אותי יותר! שתחיו בצער ותמותו ביסורים!

[יוצאת. טרומפצ'ה קוראת אחריה]

טרומפצ'ה תחזירי מייד את העוגה שזללת אצלנו כששטינס נולדה!

[פנדרצקי חוזרת, מפנה אחוריה אל טרומפצ'ה, מפשילה שולי שמלתה למעלה ומשמיעה תרועת "הפלצה" בפיה]

פנדרצקי טפפפץ!

[מורידה שולי שמלתה]

ואת תחזירי מייד את השוקולד שקיבלת ממני במתנה תמורת העוגה!

[טרומפצ'ה מפנה אחוריה אל פנדרצקי, מפשילה שולי שמלתה למעלה ומשמיעה תרועת הפלצה בפיה]

טרומפצ'ה טפפפץ!

[פנדרצקי יוצאת]

שטינס ועכשיו מה?

טרומפצ'ה התחתונים. תורידי!

[שטינס עומדת להסיר את תחתוניה, עוצרת]

לְמה את מחכה?

שטינס [לוחשת לה, מתביישת]

ואצלי עוד לא ספוּג בכלום.

טרומפצ'ה מה זאת אומרת "לא ספוּג"?

שטינס התחתונים טהורים. לבשתי אותם רק לפני רבע שעה לכבוד ההתגפפות עם צ'ופק ארוסי.

טרומפצ'ה מה?! בשבילו החלפת תחתונים?! מה הוא, נסיעה לחוץ-לארץ?!

שטינס אז עוד הייתי נאיבית, אמא.

טרומפצ'ה אי, חתיכת נאיביות שכמוך, יש לך עוד כל-כך הרבה ללמוד מטרומפצ'ה השועל! נו, אין ברירה – תור התחתונים שלי!

[עומדת להסיר את תחתוניה, עוצרת]

שטינס למה את מחכה?

טרומפצ'ה [קצת נכלמת]

גם אצלי עוד לא ספוּג, גם כן לבשתי לא מזמן.

שטינס החלפת לכבוד האירוסים?

טרומפצ'ה [מהנהנת בראשה בעצב]

עוד נשאר אפילו, השד יקח, ריח של בושם טוב מהארון. מה יש לנו שאנחנו טהורות כל-כך? לא נולדנו לעולם הזה.

צ'ופק אפשר לדעת מה קורה איתי? תחליטו! משפילים או לא משפילים!

טרומפצ'ה מה אתה מאיץ?! מחכה לך מטוס לאמריקה? נשפיל כשנשפיל!

צ'ופק [מתקרב אליהן, כממתיק סוד]

ותסלחו לי שוב שאני מתערב, אבל מוכרחים להבהיר כאן משהו חשוב. במלוא הצניעות, ותסלחו לי שאני שוב, ושוב במלוא הצניעות, אבל הענין הוא כזה, שאם אני מקבל בפנים את התחתונים של שטינס'ל או שלך, גברת טרומפצ'ה, הכל נשאר, אפשר להגיד, במשפחה, כמו שאומרים, ואיפה פה ההשפלה הגדולה?! מאדם זר, כמו המאדאם פנדרצקי, זה כמובן לגמרי אחרת…

טרומפצ'ה כן, יש לו פה "קֵייס", לאידיוט.

שטינס אני מקבלת את זה מאוד לא טוב!

צ'ופק אתן מבינות בעצמכן שאני לא עושה את זה למעני, אני רק מנסה לעזור לכן, כי אני רואה שאתן במצוקה גדולה, ואני מנסה לעזור לכן, כי אני רואה שאתן במצוקה גדולה, ואין כאן שום אינטרס אישי שלי, להיפך אני מנסה…

שטינס [מתחילה לבכות]

אני מקבלת את זה ממש לא טוב… תחתונים של אשה אחרת על ארוסי הבלעדי…

טרומפצ'ה [מרעימה על צ'ופק]

ומה אתה גם כן מצטרף לנו פה לקונסיליום ומורח "בצלוא הצניעות" ו"מנסה לעזור" כאילו אתה גם כן! חיש למקומך, להמתנה יוקדת!

צ'ופק ומה אתם גם כן מושכות פה החלטות?! לנצח אחיה?! אתפגר לכן בעוד חצי דקה ויהיה לכן כבר תחתונים ואירוסים!

טרומפצ'ה [לשטינס]

יש לו "קֵייס", לאידיוט, הזמן פה לא לשירותנו! אני הולכת לקרוא למאדאם פנדרצקי!

[נכנסת פנדרצקי]

פנדרצקי לא צריך לקרוא לי, חיכיתי מעבר לדלת, ידעתי שלא תסתדרו בלעדי. לתחתונים נחוץ זמן, גבירותי! תחתונים, כמו כשרון או כמו עץ שזיפים, מבשילים לאט! לא ביום אחד שוחטים תרנגולת! ואני אמרתי לכם שאני הולכת עם זוג תחתונים בכוננות כבר שבוע כי התכוננתי למקרה, ואצלי לא סרחונות אינפנטיליים – הרי בשביל זה אפשר להסתפק בחיתול של תינוק – לא, פה מדובר בסרחונות מעומק הנשיות! אני אשה מפונקת, שמנה, אוכלת הרבה, ישנה, מזיעה, מתבשלת המון בתוך עצמי, ויחד עם זה עדיין שופעת הורמונים! ככה שאצלי מחכה לו מהתחתונים מכת-ריח של גבינת עזים צרפתית מכוסה עובש שעמדה חודשיים בשמש טרופית בתוך גרב צמר של חייל כושי מזיע עם אקזמה בין אצבעות הרגל! נו, מספיק קישקשנו – לעבודה!

[מסירה את תחתוניה, מנפנפת בהם, מורה על צ'ופק]

הביטו איך הוא מתרגש! ולהשפלה מושלמת אני מראה לו לפני הלבשת התחתונים את מקורות הניאגרה ואת פסגות ההימאליה!

[מפזזת מול צ'ופק, מניפה שמלתה ומניחה לו להציץ בחטף אל בין רגליה מלפנים ומאחור. צ'ופק משקיף על החזיונות הנגלים לעיניו אחוז ריגשה וחלחלה]

ועכשיו – לתחתונים!

[וכהרף-עין היא מלבישה את תחתוניה על ראשו ופניו. הוא שואף עמוקות בהתרגשות]

צ'ופק אוי אני מושפל, אני מושפל! אני לא מאמין שדברים כאלה קורים בעולם! אוי אני מושפל!

[פנדרצקי ממשיכה לפזז מולו, מניפה שמלתה, מגלה לסירוגין את מכמניה הקדמיים והאחוריים. צ'ופק שואף עמוקות את ניחוח תחתוניה, ועיניו קרועות לבלוע את המראות הנגלים לו, מתחיל לפשפש בין רגליו]

טרומפצ'ה לא ליהנות! לא לגעת!

שטינס הוא נוגע! מתארך לו! אני מקבלת את זה מאוד לא טוב! מתארך לו ומתארך לו!

טרומפצ'ה [עטה על צ'ופק למנוע ממנו לאונן]

לסבול, לא ליהנות!

[אך צ'ופק אחוז תזזית, אינו יכול לשלוט עוד בעצמו, משמיע חרחורי עונג, קופץ ומתחמק מידי הנשים וממשיך בפישפושיו]

פנדרצקי [סמכותית]

תנו לי, תנו לי! לֶט מִי הֶנדֶל דִיס!

[לצ'ופק]

על ארבע, פֶטישיסט! על ארבע!

[צ'ופק יורד על ארבע בלהיטות, פנדרצקי מרימה חרטום נעלה מול פניו]

מתחת לנעל!

[הוא מרכין ראשו מתחת לחרטום נעלה]

הביטו בהם, שום דבר לא משתנה אצלם מאז החיתולים: בחוץ הם אנשים חשובים, מנהלים ועורכי-דין כולם, אבל רק תן להם להסתגר רגע לבד בבית-כיסא – והוֹפּ, הם כבר על הברכיים, מבשלים איזו דייסה הגונה במכנסיים ומצייצים עד השמים!

[לצ'ופק]

מתחת לעקב!

[ולפתע מתרומם צ'ופק על ברכיו, מצמיד בכוח את מבושיו לנעלה של פנדרצקי ומתחיל "לגמור" תוך אנקות]

שטינס הוא מתנפץ! מתנפץ!

טרומפצ'ה למוסד! ישר למוסד!

[פנדרצקי מנסה לחלץ את רגלה ממנו, ושטינס וטרומפצ'ה מושכות אותו לכיוון השני, אך הוא מתפתל ונאחז ברגלה של פנדרצקי בכוח-איתנים, ועד שמצליחים לנתק אותו הוא "גומר" עד תום על נעלה תוך אנקות אדירות. פנדרצקי אחוזת מיאוס, רגלה מושטת לפנים]

פנדרצקי לכלך! חצי הרגל פלוס הנעל מרוחים בדבק! פלוס הנעל! נכנסתי לשתות כוס תה אצל שכנה וגמרתי עם רבע כוס ביצה רכה מרוחה לי על חצי הרגל פלוס הנעל! פלוס הנעל!

[צולעת וממלמלת כמי שאינה מאמינה לאשר אירע]

פלוס הנעל!

שטינס [מתייפחת]

גם התענג, גם לכלך, גם לא ממני, ואני נשארתי סתם…

טרומפצ'ה שטינס'ל בתי, התנחמי בזה שהוא לפחות הושפל!

שטינס אז מה אם הוא הושפל?! הוא נהנה, הוא סבל, הוא ידע עליות ומורדות, הוא חי – ואני?! כלום! קרש! קרש לארון מתים!

טרומפצ'ה [לפנדרצקי, בזעם, בלעג]

"תנו לי, תנו לי"! "לֶט מִי הֶנדֶל דִיס"!

פנדרצקי [עדיין ממלמלת לעצמה כלא-מאמינה]

חצי הרגל, פלוס הנעל! פוי, איזה גועל, איך שזה נראה הכל, פרי התשוקות שלהם, כל הדברים האלה הולכים תמיד עם ריר דביק, תמיד ליכלוך, כתמים, הפרשות עכורות, צמיגיות; כשהם מתחילים לדבר על אהבה – את צריכה להתכונן לכביסה!

צ'ופק [סרוח רצוץ על הריצפה]

שלום לך תשוקה – ברוך הבא גועל!

[מסיר מעל לראשו את התחתונים ומשליכם בתיעוב, לעצמו]

מה עשיתי, התנפצתי לא טבעי, לא טבעי, גם נחלשתי, גם ראו, הרבה חרפה, וגם בריאות גדולה לא תצא מזה…התפוצץ לי הפנימי, יצא כל האוויר מהמקסיקני…

[לנשים, בעצב]

אבקש לזכור שיכולתי להגיע להרבה יותר בחיים, ורק בגלל כל האנרגיה שבוזבזה על זמן-זיקפה אגמור את החיים צ'ופק. אבקש לזכור שרק בגלל הזמן-זיקפה. שאחרת יכולתי.

פנדרצקי [מושיטה רגלה לעברו]

נגב! חיש להביא מגבת עם מים וסבון ולנגב!

טרומפצ'ה שום מגבת! מה את כל-כך נדיבה במגבות של אחרים?! שום מגבת, שום סבון ושום מים חמים – הכל עולה בימינו כסף!

פנדרצקי עשיתי הכל ב ש ב י ל כ ן ! בשבילי היתה נחוצה השטות הזאת? אין לי מה לעשות בחיים, רק להוריד תחתונים בבית זר, להלביש אותם על ראש של אידיוט שמאורס לבת גלמודה של שכנה אנטיפתית ולקבל את השפריץ הביולוגי שלו על הרגל פלוס הנעל? איפה אנחנו חיים? הרי אפילו בשביל חלום זה קצת מוגזם, אז עוד בחיים? אני לא מאמינה שאני בכלל עומדת פה! אז אחרי כל זה שאני לא מאמינה שאני בכלל עומדת פה, אחרי כל ההקרבה הזאת, את זורקת לי "שום מגבת"?!

[צונחת בהפגנתיות לכורסה]

אני לא זזה מכאן עד שהוא מביא מגבת וסבון ומים חמים ומנגב לי את הרגל ומחזיר אותה לקדמותה בדיוק כמו שהיתה, אפילו לא גרם פחות! אני רוצה את הרגל פלוס הנעל שלי הקודמים!

טרומפצ'ה היזהרי שם, פרה, את עוד תלכלכי לי עם הנעל את הכורסה הפרחונית, הדבר השני הכי חשוב בחיי!

[מתקרבת פסיעה לפנדרצקי]

פנדרצקי לא להתקרב! פסיעה נוספת ואני מורחת את הנעל בדבר השני הכי חשוב בחייך! מה הדבר הראשון?

טרומפצ'ה מה איכפת לך, סקרנית?

[מרעימה על צ'ופק]

נגב לה עם הגופיה שלך, זכר-בר! חיש!

צ'ופק [מתרומם בכבדות לישיבה]

את השתגעת? אתן השתגעתן כולכן? מה אתם נובחות כמו סוהרות במחנה שבויים יפאני? עכשיו, אחרי ההתנפצות, כשהפנימי שלי מפוצץ, כשהפאטה-מורגנה נעלמה, והכל נראה פתאום מגוחך ומטופש, אתן עוד נותנות הוראות?! מורידות ממני את התחתונים ש ל י , מלבישות לי במקומם על הראש תחתונים של נקבה זרה, ועוד דוחה וזקנה, צעקות, סטירות, נישוקי-נעל, כריעות-ברך, איזו מהומה, באנרגיה שהושקעה כאן אפשר לחדש את המהפכה הצרפתית! והכל עם "חיש"! בלי "חיש" לא הולך פה! והכל על מה?! על מי?! מי אלה, שלושת המכשפות האלה? מה אנחנו עושים כאן? מה כולם? מה זה אנשים? מה זה העולם? אני לא מבין כלום, כלום! שום דבר לא מתחבר לי!

[משתרע ונרדם]

שטינס אמר "שום דבר לא מתחבר לי", ונרדם כמו צלופח.

טרומפצ'ה לישון? על חשבוני?!

[מרעימה על צ'ופק]

על הברכיים, בית-כיסאביץ', וללקק…

פנדרצקי לא, זה לא יילך עכשיו. השד מבין את המנגנון שלהם: רגע לפני ההתנפצות הם מבטיחים לך בנק, רגע אחריה לא תוציאי מהם גם אסימון.

טרומפצ'ה מה עושים?

פנדרצקי מחכים שהבלון-הורמונים יתנפח מחדש. במקרה הטוב לוקח להם רבע שעה, אבל לפעמים זה גם אורך יומיים-שלושה.

טרומפצ'ה ואת תשבי לי שם שלושה ימים על הדבר השני הכי חשוב בחיי?

פנדרצקי אשב כנדרש, אפילו ארבע-עשרה שנה!

טרומפצ'ה נהנית לשבת על כורסאות של אחרים, מה?

פנדרצקי אני לא נהנית אף פעם, אני רק נאלצת! אני מאוד אוהבת להיאלץ לשבת אצל מישהו עם מלוא ההצדקה!

טרומפצ'ה שטינס'ל בתי, להעיר!

שטינס [גוהרת מעל צ'ופק, מסמיכה פניה לפניו ותוקעת קריאה כדי להבהילו]

בּוּוּוּוּוּ!!!

[צ'ופק קופץ מולה לישיבה ותוקע אגרוף בפניה. היא צווחת]

אי, השן! דם!

טרומפצ'ה אוי ואבוי, שבר לך שן!

[מחפשת מטלית לשטינס]

צ'ופק הזהרתי אתכן שהפאטה-מורגנה נעלמה!

טרומפצ'ה שטינס'ל בתי, התארסת עם העולם התחתון של שיקאגו!

פנדרצקי [מצטחקת]

סֶה לָה וִי. אלף דולר שן תותבת קדמית.

טרומפצ'ה [לשטינס]

היזהרי שם עם הטפטוף-דם ליד ליד הדבר השני הכי חשוב בחיי! רק פרשים טאטארים עוד חסרים פה!

[לצ'ופק, בקול-בוכים, שומרת מרחק]

ומה אנחנו כבר רצינו ממך? – קצת אהבה לשטינס'ל בתי! בשביל מה התארסת, תגיד לי!

צ'ופק התארסתי כדי לעבור את האירוסים ולישון בראש שקט!

טרומפצ'ה אבל יש איזה מיסים שחייבים לשלם כשמתארסים! היית עובר עליה קצת עם היד, מצייץ משהו, "שטינס'ל – חתולת-מִינֶ'סְל", עושה כאילו אתה מקשיב לה חמש דקות, ואחר כך העיניים היו נסגרות לה כבר לבד, ויכולת להרדם ולהסריח לך עד הקבר! תביט עליה, על העכברוש, קצת יחס, זה הרי בכל זאת בן-אדם!

צ'ופק [צוחק ביאוש]

עוד בן-אדם – שטינס! "בן-אדם"! זה בן-אדם, הדג הזה? ככה נראה בן-אדם?

טרומפצ'ה ואולי בתוך הדג מסתתרת נפש?

צ'ופק [צחוקו גובר]

"נפש"! ג ם בן-אדם, ג ם נפש!

טרומפצ'ה [פורצת לפתע אף היא בצחוק של שמחה לאיד]

סידרנו אותך, מה? קיבלת פרה עם זוג עיני עגל!

שטינס [מצטרפת לשמחה לאיד]

ושערות שחורות סביב הפיטמות!

טרומפצ'ה שמעת את הגועל?!

צ'ופק ומה אתן קיבלתן?! – צ'ופק! מה שרואים בחוץ – זה מה שיש בפנים! אין הפתעות! דמות לא מורכבת, לא מעמיקה – חתיכת צמר-גפן שגילגלו על קצה גפרור, סובבו באוזן והוציאו! נדפקתן, נקבות – צ'ופק קיבלתן!

שטינס ומי לא יודעת כלום ולא עושה כלום ולא שווה כלום וכולה כלום, וישבה בבית ונשרפה בעשן סמיך ומסריח כמו סמרטוט רטוב בוער, עד שבא איזה אידיוט והסכים להתארס איתה, מי?

טרומפצ'ה מי?

שטינס מי?

צ'ופק מי?

טרומפצ'ה מי?

שטינס מי?!

טרומפצ'ה [צוהלת]

שטינס'ל בתי!!

צ'ופק ומי חיכה שנים בזבל עד שתגיע המטומטמת שתנבור שם ותסתפק בליקוק עצם שידרה מכורסם מלפני מלחמת העולם של דג מלוח פולני, מי?

טרומפצ'ה מי?

שטינס מי?

צ'ופק מי?

טרומפצ'ה מי?

שטינס מי?!

צ'ופק [צוהל]

אני!

טרומפצ'ה ומי עושה חיים משוגעים ושמח וצוהל עם הנקבות הכי יפות מהמגאזינים וחי עד מאה ועשרים כמו גבר אמיתי, מי?!

שטינס מי?

טרומפצ'ה מי?

צ'ופק מי?

טרומפצ'ה מי?

שטינס מי?!

טרומפצ'ה [צוהלת]

כולם חוץ מצ'ופק, מוֹן שֶרִי!

[עצב תהומי נופל על צ'ופק]

אתה הפסדת יותר, בית-כיסאביץ', תאמין לי שאנחנו רימינו אותך יותר!

צ'ופק אח, כל-כך הייתי רוצה להשתחרר מעצמי כמו מצווארון מחניק, להיות מישהו אחר, רק לא אני!

טרומפצ'ה [צוחקת בסיפוק]

לא תהיה, לא תהיה – צ'ופק פעם, צ'ופק לנצח!

צ'ופק אם רק לא הזמן-זיקפה…

פנדרצקי ומה אתה מנפנף כל הזמן עם זמן-זיקפה?! מצא תירוץ להיכשל בחיים – זמן-זיקפה! גדולי עולם כמו ג'ון קנדי הנשיא תקע אשה פעמיים ביום וזה לא הפריע לו להגיע לג'ון קנדי!

צ'ופק אבל כאן כל ההבדל, ג'ון קנדי הנשיא תקע והתנפץ מייד, צ'יק-צ'ק, שפן, ורץ לישיבות קבינט, ואילו מה שמוצץ את רוב הכוח ומסייד את העורקים הוא הזמן-זיקפה ש ל פ נ י ההתנפצות! לו היו ל ו שלוש-ארבע שעות ביממה זמן-זיקפה כמו לי, הוא היה מגיע לג'ון קנדי? – לג'ון צ'ופק הוא היה מגיע!

פנדרצקי ומנין לך בכלל כמה זמן-זיקפה היה לג'ון קנדי לפני כל התנפצו…

צ'ופק [מתרתח יותר ויותר]

מנין לי, מנין לי! אני אומר לכם שקנדי תקע וגמר, אתם לא מאמינים לי?! קנדי, קנדי! כל החיים מנסים לדכא אותי עם קנדי! מה הייתי צריך אותו על הראש, את הקנדי הזה!

שטינס [לטרומפצ'ה]

הוא כבר מתרתח, אולי התמלא לו שוב הבלון-הורמונים?

טרומפצ'ה [מרעימה על צ'ופק]

לקק את הנעל, בית-כיסאביץ'! חיש!

צ'ופק [אדיש, מחקה אותה בגיחוך]

"חיש-חיש"!

פנדרצקי עוד לא התנפח. הוא בטח שייך לסוג של היומיים-שלושה, החלשלוש. קיבלתם רך ולא מוצק, תזרקו אותו, את העכברון, למה לכם אותו?

שטינס מה? את ארוסי? אותך עם הרגל המידבקת שלך נזרוק, מאדאם פֶּנְדֶפְלוֹצקי!

פנדרצקי [קמה בחרי-אף]

שלום! אני רצה להפיץ בכל העיר את החרפה! לא תראו אותי יותר! אהפוך את הנעל שלי למוֹנוּמנט חי ועדות-נצח לשפריץ הביולוגי שהדביק עלי הארוס-סוטה-מין עכברון-רך-קצר-ולא-מוצק! טועה מי שחושב שככה!

טרומפצ'ה תחזירי את העוגה!

פנדרצקי תחזירי את השוקולד!

טרומפצ'ה טפפפץ!

פנדרצקי טפפפץ!

[יוצאת בצליעה]

צ'ופק אַפּרוֹפּוֹ, אולי יש לכם באמת חתיכת שוקולד, נחוץ לי משהו מתוק אחרי התנפצות, אחרת אני מקבל סחרחורת…

טרומפצ'ה שוקולד! אני לא מאמינה! אחרי הכל הוא עוד רוצה שוקולד! אח, אני הייתי מכניסה אותו אצלי לשנתיים בית-כיסא – היה לו כבר שוקולד תוצרת שווייץ!

צ'ופק [לעצמו]

מאיפה שלא תתחיל – תגמור אצלה בבית-כיסא!

[נכנסת פנדרצקי בצליעה]

אולי הבאת איתך במקרה שי, חפיסת שוקולד, כי אני…

פנדרצקי שוקולד אתה רוצה? אח, אני הייתי מתיישבת לך בבית כסא מעל הפרצוף ומעניקה לך שי חתיכת שוקולד תוצרת שווייץ ישר לתוך הפה!

צ'ופק [נאנח, לעצמו]

שווייץ, שווייץ, לאן הגעת! פעם היית נייטרלית!

טרומפצ'ה [לפנדרצקי]

והרי הרעיון גנוב ממש ממני! הקשבת מאחורי הדלת!

פנדרצקי ממך אשאב מקוריות?

טרומפצ'ה חקיינית!

פנדרצקי מי חקיינית? – מילדות כבר חשבתי על זה!

טרומפצ'ה לא חשבת על כלום! את רפרודוקציה! למה חזרת?

פנדרצקי שכחתי שהכרזתי שלא אזוז מפה עד שהוא ינגב לי את השפריץ הביולוגי מהנעל!

[צונחת בחזרה לכורסה]

טרומפצ'ה היא שוב בדבר השני!

צ'ופק [מפהק]

אח, כמה מתחשק סוף סוף למות.

[משתרע על הריצפה ונרדם]

שטינס אמר "למות" ונרדם שוב כמו צלופח.

 

טרומפצ'ה טוב, אם נגזר עלינו לחכות עד שיתמלא לו מחדש הבלון-הורמונים, אני מציעה שניכנס לסלון לראות חדשות, אחר כך נשב ונעשה לנו קונסיליום רציני, והפעם בראש שקט ובלי לחץ ועם אסטרטגיה כוללת ומקיפה.

פנדרצקי [קמה בכבדות מהכורסה]

נו, שוב לקום, ללכת לפה, ללכת לשם, להתרוצץ, להתייעץ – חיים של עבודת פרך! בְּרְרְרְ, כמה אני שונאת גברים! מה הם רוצים מאיתנו?! ואנחנו הרי בתוך-תוכנו בסך הכל רוצות לתלות עיניים בקיר עם כוס תה ביד…

טרומפצ'ה [לשטינס, בשקט]

היא לא תירגע עד שתצליח לחלוב פה כוס תה!

פנדרצקי …ופרוסת לחם עם נקניק.

טרומפצ'ה [פורצת בצחוק אדיר, מתוך יאוש, וצחוקה הולך ומתגלגל וגובר תוך דיבורה]

נקניק! נקניק, מה? אוי, נקניק! היא עוד מקווה שהיא תקבל אצלי נקניק! הוא שוקולד והיא נקניק! אוי, אני מתפוצצת! אוי, מישהו בעולם הזה עוד חי בכלל באשליה שיקבל אצלי משהו! אוי, אני מתה! רחמנות! שמישהו יקבל אצלי משהו! אוי!… אוי!… אם לא היתה פה כזאת טרגדיה, זו היתה יכולה להיות ממש קומדיה!

[יוצאת. פנדרצקי צולעת אחריהם, נעצרת סמוך לפתח, מתבוננת באיבה בצ'ופק הישן.]

פנדרצקי [לעצמה] וזה נוחר לו עם פה פתוח, עושה לך פשוט חשק לנעוץ לו את העקב באמצע הבטן, לא מרוע-לב חלילה או מאכזריות, פשוט כי ככה.

[פונה לצאת, שוב עוצרת, חוזרת לצ'ופק, עומדת רגע מעליו, אחר כך תוקעת לפתע עקב נעלה בכוח בבטנו. הוא קופץ לישיבה בכאב ובבהלה]

צ'ופק אה!! מה?!

פנדרצקי שתלמד: טועים החושבים שככה!!

[יוצאת בצליעה]

שטינס [על סף בכי. לצ'ופק]

עוד לא הספקנו להתחתן – כבר בגידה! על הרגל של הפנדרצקי! והעולם עמד מנגד. איך נוכל אי-פעם להתחבק? איך נסתכל זה לזה בעיניים?

צ'ופק  מי את?

שטינס שטינס, ארוסתך החוקית.

צ'ופק [זחוח דעת]

כן, תקעתי פה ושם, השארתי כתם או שניים. לא אצא מן העולם בלי להותיר חותם.

שטינס [פורצת בבכי מר]

למה נולדתי? למה לא נשארתי לא-כלום? יכולתי להיות היום שְׁטִינֶס לא-כּלוּמֶס.

[יוצאת כשהיא ממררת בבכי]

צ'ופק [לעצמו]

אח, איזו שטות! למה דחפתי את האף שלי לעסקי נשים ואירוסים! ראיתי שכולם עושים ורציתי גם כן! והרי הכל שטות, הכל רמאות, אף אחד לא רוצה את זה באמת! הקשר הכי רומנטי שיכול להיות לך הוא – לעמוד בבית-כיסא ולשפשף את המקסיקני כשאתה מביט בכליון-נפש מבעד לצוהר הקטן באשה המפנה לך את התחת ומתרחקת ממך ברחוב עד שנעלמת כליל.

[נרדם במתיקות]

[סוף מערכה ראשונה]

 

מערכה שניה 

 

צ'ופק ישן מכווץ. ראשו של אפצ'יק מציץ מבעד לחלון.


אפצ'יק פְּסְסְסְט!

צ'ופק [פוקח עיניו בבהלה]

מה? מי? מי שם?

אפצ'יק [נבהל מבהלתו של צ'ופק]

אף אחד! כלום! אוויר!

צ'ופק אפצ'יק?

אפצ'יק [מבטל עצמו, במרירות]

אפצ'יק, אפצ'יק! אני אומר לך "אפצ'יק, אפצ'יק", ומי יודע מה מתחולל אצלי בינתיים בגוף! תהליכים שאני אפילו לא מרגיש אותם! אם בעוד חצי שנה יגלו סרטן – הלא יש אפשרות שהתהליך הממאיר התחיל כעת, ממש ברגע זה תא סרטני אצלי בוֵשט או בכבד התחיל להתפצל, כלומר: החלה הספירה לאחור!

צ'ופק מה באת ואיך מצאת?

אפצ'יק שכבתי בבית בחושך וחשבתי: הנה, אולי ברגע זה שאני שוכב מתחיל אצלי תהליך ממאיר, תא סרטני מתחיל להתפצל, אז אמרתי: צריך לקום, להתנער, לבקר חבר, להשתחרר ממחשבות מעיקות. אמנם אצלך לא משתחררים מכלום, אבל איזה ברירות כבר יש לי? – הלכתי אליך, דפקתי, חושך, על הדלת פתק: "למקרה חרום נמצא הלילה בכתובת זו וזו!", מאוד התפלאתי, "כתובת זו וזו?", ויחד עם זה ניקרה בי כל הזמן המחשבה…

צ'ופק שאולי ברגע זה מתחיל אצלך תהליך ממאיר.

אפצ'יק אני לא אוהב שממשיכים לי את חוט המחשבה! בקיצור, באתי לפה, הנה אתה פה ואני מספר לך הכל, ואולי דווקא ברגע זה שאני מספר לך מתחיל אצלי… שמע, אני לא יכול להיפטר מהמחשבה הזאת! אני לא מפסיק לפחוד למות! מתי אחיה?!

[קופץ ומתיישב על אדן החלון]

ומה אצלך? מה אתה עושה פה? ממה א ת ה לא יכול להיפטר?

צ'ופק התארסתי!

אפצ'יק [נבהל]

אוי!

צ'ופק [נבהל]

מה קרה?!

אפצ'יק התארסת! גם אצלך התחילה, זאת אומרת, מין ספירה לאחור!

צ'ופק [מייבב]

מבין את האבסורד? תופש את העיוורון האנושי?! הצעתי נישואים – והסכימה!

אפצ'יק מי?!

צ'ופק אני יודע? – אחת! נטפלה, התארסה, עכשיו רוצה גם אהבה!

אפצ'יק לא פחות! בחורה עם אמביציות!

צ'ופק ושיתייחסו אליה היא רוצה! שיגלו ענין! יישבו איתה, ישוחחו איתה… שמעת? – גם לשוחח היא רוצה!

אפצ'יק על מה יש לשוחח אם היא לא חולה?

צ'ופק אני שואל אותך! עליה! על האהבה שלי אליה! על החיים שלי בלעדיה בעבר, ועל החיים שלי איתה בעתיד, וכמה היא זו לא מישהי אחרת, ואיך מישהי אחרת זו לא היא… בקיצור: כל מה שכולל אותה! ובשביל מה לי כל העסק? לא היה עדיף לי לשחק לבד עם המקסיקני ולהרדם לבד?! אבל לא, אני רציתי אשה אמיתית! מים וגאזים! מהדמיון כבר לא היה נאה לי! רציתי משהו ממשי בידיים, כמו כולם, משהו שרשום במשרד הפנים! בגרות! ישר תפסו אותי היא והאמא שלה ומאדאם דה-לה-פנדרצקי, הרביצו, השפילו, הלבישו תחתונים על הפרצוף! בסוף התנפצתי לדה-לה-פנדרצקי על הנעל! שהיא רק לא תיכנס להריון!

אפצ'יק מי? הדה-לה-פנדרצקי?

צ'ופק לא, שטינס ארוסתי.

אפצ'יק אומרים שסיכוי קלוש מאוד אם על הנעל, ועוד של אשה אחרת.

צ'ופק אני יודע? אני מאוד מקווה. אני לא ארגע עד שאראה אצלה מחזור! איחס, ולדות! מטפטפים מהמקסיקני לקבור אותך עם המקסיקני ביחד! אולי אתה רוצה אותה?

אפצ'יק את מי?

צ'ופק את שטינס. קח אותה, היא שלך.

אפצ'יק השתגעת? במצבי? בדיוק כשאולי מתחיל אצלי…

[ופתאום, ניצן קטן של להיטות. קופץ פנימה לתוך החדר]

ואיך היא? מעמידה?

צ'ופק מעמידה? לא המקסיקני נעמד לך כשאתה רואה אותה, אלא השערות סביבו נעמדות מבהלה!

אפצ'יק אוי ואבוי! אין משהו, נקודת אחיזה, תחת?

צ'ופק לאמא!

אפצ'יק לקחת אשה כשהתחת אצל האמא?!

צ'ופק אני לקחתי?! אני אומר לך שלקחו א ו ת י ! אני בשבי!

אפצ'יק אז מה, תחלום על הגבעות של האמא מהמישורים של הבת?

צ'ופק [מייבב]

אוי, עבודת פרך מחכה לי לשארית ימי חיי! אני כל-כך לא אוהב להכניס את המקסיקני ככה לחורים זרים! אני יודע מה מחכה לי שם? – רטוב, חשוך, לפעמים איזה בדל-חוט, פיסת צמר-גפן נשכחת, סכין-גילוח חד, קופסאות סרדינים ריקות, קליפות תפוחי-אדמה, פגר חתול, פריג'ידר נטוש…

אפצ'יק השד יקח אותן, אתה תוקע – ובדיוק מתחיל לו תהליך ממאי…

צ'ופק [נבעת לפתע, לופת את אפצ'יק]

אז מה, שגיאה?!

אפצ'יק [לופת אותו אף הוא בפחד]

נוראה! ואצלי, ממאיר?!

צ'ופק סיכוי גדול שכן! פתאום כל-כך ברור לי: שגיאה! שגיאה!

אפצ'יק שמע, החיים זה חתיכת מהלומה!

[הם לפותים זה בזרועות זה]

צ'ופק אוי, כמה אתה צודק! אני אבוד! אני אבוד?

אפצ'יק שלא יהיו לך פקפוקים!

צ'ופק לנצח?

אפצ'יק ואיך לא?!

צ'ופק אולי אפשר לתקן?

אפצ'יק אי אפשר לתקן – אפשר רק לשבת ולקונן! הכל רע, הכל בלי אפשרות תיקון, והכל לנצח נצחים עד המוות!

צ'ופק אוי, כמה אני מקונן!

אפצ'יק ואצלי, אפשר לרפא?

צ'ופק שום דבר!

אפצ'יק ממאיר זה ממאיר, מה?

צ'ופק סיכוי גדול שכן!

אפצ'יק כי המנגנון החיסוני אצלי חלש מאוד?

צ'ופק בין היתר!

אפצ'יק כמה אתה צודק! אמות?

צ'ופק אל תפקפק בזה לרגע!

אפצ'יק אוי, כמה טוב שיש חברים בעולם לספר לך את האמת ולהפחיד אותך עד מוות!

[צ'ופק מתכווץ תחתיו על הארץ]

מה אתה עושה? כבר מתאבל עלי?

צ'ופק אני חותך לי את הלב מחרטה על כל מיליוני הרגעים בחיי שיכולתי ללכת בדרך אחת והלכתי בדרך אחרת עד שהגעתי לכאן! הרי רק בשביל להתחרט נחוצים איזה שבעים-שמונים שנות חיים – ומתי נחיה בשביל לחיות?

אפצ'יק [צוחק צחוק חד ומר]

מי יחיה מי?!

צ'ופק שלוש פעמים "אוי!" לרגל המצב:

[מכריז בקול]

נמות!

שניהם אוי!

צ'ופק נמות!

שניהם אוי!

צ'ופק נמות!

שניהם אוי! אוי! אוי!

[נכנסת טרומפצ'ה בסערה]

טרומפצ'ה מי זה בא לנעור פה בלילות?

[רואה את אפצ'יק]

וזה מה?

[לאפצ'יק]

לך לישון, אידיוט!

אפצ'יק את עוד לא יודעת מי אני!

טרומפצ'ה רואים מייד! הביתה! חיש!

[לצ'ופק]

ואתה, מהיום והלאה לבזבז אנרגיה רק על שטינס'ל בתי!

צ'ופק [מציג את אפצ'יק בפניה]

זהו הידיד הראשי שלי, שמו אפצ'יק, וזוהי…

טרומפצ'ה מה אתה מציג אותי בפניו כאילו הוא היה בן-אדם?! זה כאילו הצגת אותי בפני צלחת: "טרומפצ'ה, זוהי צלחת; צלחת, זוהי טרומפצ'ה"…

אפצ'יק [לצ'ופק, בתמהון]

מה זה טרומפצ'ה?

טרומפצ'ה [מאיימת]

מה זה טרומפצ'ה?! נו, מה זה לפי דעתך טרומפצ'ה?!

אפצ'יק [מהסס, קצת מבוהל]

סוג של תחתוני צמר ארוכים אולי?

טרומפצ'ה [מרעימה עליו]

טרומפצ'ה זו א נ י ! א נ י טרומפצ'ה! א נ י !!

אפצ'יק [נבעת]

את, את! בסדר, את!

[מפטיר, כמו לעצמו]

אפשר לחשוב שטעיתי בהרבה!

[צ'ופק פולט ציחקוק לא רצוני]

טרומפצ'ה מה?! מייד לגשת אלי להיענש!

אפצ'יק אני אורח פה! יש לי זכויות אורח!

טרומפצ'ה חיש! על ארבע!

צ'ופק אצלה אין זכויות! היא לא שמעה על אמנת-ז'נבה! כולם על ארבע! אם היה נקלע לפה בטעות נשיא קונגו, הוא כבר היה עומד על רגל אחת עם סינר ומגלח לה את בתי-השחי!

אפצ'יק או היה נתלה על חבל הכביסה ותולש לה חזיות כמו אגוזי-קוקוס!

צ'ופק או קופץ משפת האמבטיה אל תוך מי האסלה ושולה חרצני זיתים שלא התעכלו לה בקאקא!

אפצ'יק חיים משוגעים עושים אצלה, אני רואה.

צ'ופק בטח! הַיי לַייף! מקסיקני באיי הוואי!

[נכנסת שטינס]

אפצ'יק או, והנה גם האמא!

[בשקט, לצ'ופק]

למה אמרת שיש תחת?! שטוח לגמרי!

צ'ופק זו ארוסתי!

[מצביע על טרומפצ'ה, בקול]

וזו האמא!

אפצ'יק [בשקט]

באמת?! לדבר הזה תינוק  קרא פעם "אמא"?! אל הדבר הזה הצליח להסתנן פעם מקסיקני?!

[נכנסת פנדרצקי].

אפצ'יק [בקול]

או, והנה גם האבא!

[מצביע על שמלתה]

סקוטי! מֶק-טרומפצ'ה!

צ'ופק זוהי המאדאם דה-לה-פנדרצקי!

פנדרצקי [יורה גיצים]

נו, עוד לא שתינו תה – כבר הפרעה! מה קורה? אה, אורח! דודן של החתן! ממש דודני-סיאם שניהם! ונכנס מהחלון! גם חתול נוסף לכל! דודן-סיאם וחתול סיאמי!

צ'ופק זהו הידיד הראשי שלי, אפ…

טרומפצ'ה הוריתי לך מפורשות לא להציג אותו! הוא כלום!

פנדרצקי רואים!

טרומפצ'ה וכעת אני באמצע תהליך הענשה שלו.

אפצ'יק תהליך? גם אצלי אולי בדיוק התחיל תהליך…

פנדרצקי [מתעלמת ממנו. לטרומפצ'ה]

על איזה פשע?

טרומפצ'ה חסרות סיבות?! – השטויות הרגילות: חוצפה לגברוֹת, גבריות כוזבת, אינפנטיליזם, בֵּייבִּיזם…

פנדרצקי עוּבָּריזם…

טרומפצ'ה תמיד יש לך מה להוסיף, מה?! המלה האחרונה! יש בכלל "עוּבָּריזם"?

פנדרצקי [נעלבת, בחימה]

אני אף פעם לא אומרת דבר שאין!

טרומפצ'ה [לשטינס, כשהיא מורה על פנדרצקי]

למה היא פה?

פנדרצקי מי אתם?

צ'ופק איפה התחתונים?

אפצ'יק מה השעה?

שטינס [לטרומפצ'ה, מורה על אפצ'יק]

ובינתיים שוכחים את הנידון!

טרומפצ'ה נכון מאוד!

[לאפצ'יק]

פעם אחרונה, אידיוט-החודש: אתה ניגש להיענש מרצונך הפעוט או שאני לוכדת?!

[אפצ'יק אינו ניגש. טרומפצ'ה עושה תנועה לעברו, והוא נסוג צעד. טרומפצ'ה מזנקת לעברו, אך הוא זריז ממנה ומתחמק. היא משנה טקטיקה, מתייצבת מולו ומרימה את שולי שמלתה מעל ברכיה וחושפת את ירכיה. אפצ'יק מתבונן פעור-פה]

גאה בזה שאתה קל-תנועה? נוצה? אה? אבל למי יש יותר בשר שופע? מי שוקל יותר? מי יותר כבד וחשוב עם תשע-עשיריות מתחת למתניים? אה?

[מרימה את שולי שמלתה עוד יותר, חושפת את ירכיה הכבדות. אפצ'יק מהופנט, נשימתו נעשית כבדה]

פנדרצקי והרי אלה הכל רעיונות מקוריים שלי! הכל גנוב ממני!

טרומפצ'ה ומי הגה קודם את השוקולד השווייצרי ואת גנבת?

פנדרצקי לא גנבתי! הגינו סימולטנית!

טרומפצ'ה גם זה סימולטנית!

פנדרצקי אבקש לזכור שסימולטנית, אבל אני הראשונה!

צ'ופק אבקש לזכור שאילולא הזמן-זיקפה, הייתי יכול…

טרומפצ'ה [מסתובבת כשגבה אל אפצ'יק, מניעה מולו את ירכיה]

שופע, מה? אימפריאלי! ויש עוד, קצת יותר למעלה, יותר בשר, יותר כבד, יותר מהותי, שני חלקים, שתי ישויות, יש ויש, שופרא ודשופרא, עם חיבור מלמעלה, ובאמצע פילוג, אך לא מחלוקת, דומה לחיוך מאוד מסוים, וכשמתכופפים החיוך נפתח, ומתגלה מהות עוד יותר מהותית, אתה בטח כבר יודע למה אני מתכוונת.

אפצ'יק אוחחח…!

טרומפצ'ה כן, "אוחחח!" ומקרוב זה עוד יותר "אוחחח!", אתה יודע? כשתוקעים את האף בפנים לא נשאר שום דבר מלבד "אוחחח!" שם נגמרים המדע, האמנות והפוליטיקה, ומתחיל עולם חדש: טקסס!

אפצ'יק אוחחח… כל המקסיקנים שואפים לטקסס!

טרומפצ'ה [שרה ומנענעת את ישבנה]

קַאם טוּ טֶקְסַס, פּוּר מֶקסִיקָנוֹ,

קַאם טוּ דְרִים אוֹבר טְרוֹמְפְּצֶ'ס מַאוּנְטֵיינְס!

צ'ופק היזהר, זו מלכודת!

[טרומפצ'ה רומזת לאפצ'יק במיצמוצי-לשון ובשיפשופי אצבעות, כפי שקוראים לכלב, להתקרב ולהכניס ראשו אל מתחת לשמלתה. אפצ'יק, מהופנט, יורד על ברכיו ומתחיל להתקרב לאט. טרומפצ'ה מחייכת חיוך שועלי. צ'ופק נזעק]

היא תתפוש אותך!

אפצ'יק [שגרונו חנוק מתאווה, מבטו נעוץ בישבנה של טרומפצ'ה, נשימתו משתנקת מרוב תשוקה]

אוחחח, מה שמראים לי פה! זה הרי אצלי מוקד מערבולת סערת הטייפון של היֵצר!  זה הרי כל-כך יותר מכל דבר אחר עלי אדמות, כל-כך בלתי ניתן להשוואה עם כלום, עומד בפני עצמו, כאילו יש עולם החומר לחוד, ועולם הרוח לחוד, ועולם התחת גם הוא לחוד, ועולם הטקסס גם הוא לחוד, וטקסס מכיל את הכל והוא גם יותר מהכל, משהו לא מובן, יקום אינסופי, משהו שהנשימה נעתקת, שאין מלים, שאי-אפשר לתאר אותו, רק להצביע עליו באצבע רועדת ולפלוט בקול חנוק: אוחחח!

[מתקרב על ברכיו לעבר ישבנה של טרומפצ'ה]

צ'ופק אידיוט, שכחת את התהליך הממאיר והמוות?

אפצ'יק [בציחקוק שיכור]

איז מוות על ראשך, מי ימות מי?!

[תוחב ראשו מתחת לשמלתה של טרומפצ'ה, מצביע על ישבנה, כמעט בוכה מתשוקה]

אוחחח!

טרומפצ'ה [מלטפת את עורפו]

כן, כן, הנה לך – אוחחח!

[ובבת אחת היא תופשת אותו בצווארון, מרחיקה את פניו מאחוריה ומטלטלת אותו בכוח]

צ'ופק אלא מה!

אפצ'יק [נדהם]

מה?! במצבי?!

פנדרצקי רק תשגיחי על הרגל! לא לתת לו למרוח על הרגל!

טרומפצ'ה אצלי לא מורחים כל-כך מהר, אצלי קודם כל מתים!

[אפצ'יק מתפתל, מנסה "לגמור" על רגלה של טרומפצ'ה, אך היא מטלטלת אותו כהוגן, מרחיקה אותו מרגלה ומאחוריה]

צ'ופק זה היה כל-כך ברור! כל-כך צפוי מראש! הכל שיגרתי ומטומטם כל-כך! והרי הזהרתי אותך!

אפצ'יק [תוך כדי טלטול]

אתה חכם גדול! אתה מדבר מנקודת מבט של מי שהתנפץ לפני כמה דקות ויש לו הסתכלות אובייקטיבית שבעה על העולם! אבל מה אני, שלא התנפצתי שבועיים ועלה לי כל הדם לראש עד לסכנת שטף-דם במוח עד שלא יכולתי לשלוט בשלהבת היצרים שלי?!

טרומפצ'ה [מנענעת אותו כסחבה]

לטקסס, מה?! לטקסס! לטרסס! כל הזמן הם רוצים אצלנו לטקסס! לטקסס הם רוצים! לטקסס! סוטים חולניים!

[ממשיכה לנענע אותו]

לטקסס, מה?!

אפצ'יק נו, אומרת "לטקסס, לטקסס" ומנענעת! החלטת כבר מה לעשות אתי?

טרומפצ'ה כשאחליט תקבל הודעה!

אפצ'יק את תקרעי לי ככה את חוט השידרה!

[לצ'ופק]

אתה לא יכול לפלוט מלה לטובתי? אתה הרי חצי במשפחה פה!

צ'ופק די מזלזלים פה במלה שלי, אבל אני אשתדל.

[לטרומפצ'ה]

תגידי לי, גברת, מה את צדה את החברים הראשיים שלי באמצע ביקור בית ומנערת אותם? באיזו זכות אלמנטרית?

אפצ'יק תשתדל יותר חזק!

צ'ופק [קורא בקול רם יותר]

תגידי לי, גברת, באיזו זכות אלמנטרית את צדה את…

[טרומפצ'ה מגחכת בביטול. צ'ופק, בעצב]

אני חושב שאין באיזור הזה כל-כך רספקט אלי. אולי הצרה אתי שלא בניתי לי תדמית כמו שצריך. לא הייתי מסתורי מספיק, פחות לדבר, פחות לחשוף את עצמי, לתת לנקבות את ההרגשה שיש, יש משהו בפנים, לעטוף את עצמי במין חשאיות, מוקף צללים, עומק, יותר מצבי רוח, יותר בלתי צפוי, קאפריזי, אלים, גס רוח, נעליים מחודדות, שפם, הליכה קפיצית, קצת צרפתית, מרסיי, זונות, רובר, ז'אראר… חבל, התחרבנה התדמית. ומה עכשיו?  אני כמו פחית שימורים שפתחו אותה: עשרה מלפפונים מעוכים, קצת חומץ – זה אני.

אפצ'יק אולי תפסיק עכשיו את הקינה על חייך ותחלץ חבר במצוקה?

צ'ופק [שקוע בשרעפים]

מציק לי שאולי אנחנו מתעסקים בשטויות. כל הענין הזה, שטינס, טרומפצ'ה, תקסס, מקסיקנים – אולי העולם זה משהו לגמרי אחר, הרבה יותר רציני, הרבה יותר עמוק? מילא, אלה, מהן אני לא דורש, נשים, בהמות, שבעים אחוז מים והיתר גאזים, אבל אנחנו, הגברים, כובשי האברסט?… זה מה שיש לנו להתעסק?… ומצד שני אני אומ ר לעצמי: הטבע הוא לא טיפש, ואם הוא גורם לנו שנשקיע בטקסס כל-כך הרבה, אולי יש בזה משהו רציני? ואולי אדרבא, כל השאר, כולל האברסט, שטויות, והטקסס של הדה-לה-פנדרצקי, ושל הטרומפצ'ה הוא העיקר? הטבע הוא הרי לא טיפש!

אפצ'יק שני דברים מדהימים אותי בטבע: עוצמתו של הייצר המיני, וריבוי סוגי הצפרדעים.

צ'ופק ואותי נא להוציא מהמיטה באמצע הלילה בשביל שני דברים בלבד: ישבן אדיר של נקבה סמכותית, ודג מלוח הולנדי.

אפצ'יק [פונה לטרומפצ'ה שמעליו, הממשיכה לנענע אותו]

אולי את יודעת במקרה מה ההבדל בין אַנוּס לרֶקטוּם?

טרומפצ'ה מה פתאום אתה שואל?

אפצ'יק משוחחים, לא?

טרומפצ'ה נו, אני עובדת בפרך כדי לשבור אותו, והוא כבר משוחח שיחות סלון!

פנדרצקי כי הוא כבר התרגל. לפני חצי דקה הוא עוד פחד, אבל כעת הוא מתמקם לו בנוחיות במצבו החדש. רק תה הוא לא יכול לשתות ככה תוך כדי שיחה.

טרומפצ'ה מה אני עושה איתו עכשיו? נתקעתי עם צווארון ממולא באיש תלוי לי על היד! לאיזה עונש אני ממשיכה מכאן?

[מנענעת אותו בזעם]

הצרה שאין לנו אף פעם אסטרטגיה כוללת! תכנית-אב אין לנו!

פנדרצקי אני, במקרה זה, היות שזו חוצפה ראשונה שלו כלפיך, הייתי מסתפקת בעונש הרתעתי: סטירה הגונה, נוראה, מכאיבה ומצלצלת, ואזהרת-אימים לעתיד.

אפצ'יק מה, בלי תחתונים על הפרצוף?

פנדרצקי הוא כבר שמע שמוצצים פה דבש מהשפלות! לא מגיעה לך לעת עתה שום תחתונים!

אפצ'יק ולמה הוא כן ואני לא?!

צ'ופק מה אתה משווה את עצמך? עוד לא עשית עשירית פשעים ממני!

פנדרצקיח: אני ניגשת!

[פוסעת לעבר אפצ'יק. הוא מתכווץ תחת ידה של טרומפצ'ה]

אפצ'יק מי זאת? אני אפילו לא מכיר אותה!

[פנדרצקי מניפה את ידה לסטירה, אפצ'יק רוטט מאימה]

אפצ'יק אַל תַר… אַל תַר… סטירה באמצע זמן-זיקפה, מי יודע איזה תהליך ממאיר עלול לצמוח…

שטינס אמא, אני מקבלת את זה ממש לא טוב! אם להרביץ, למה לא אני?! אני ארוסת הידיד הראשי של הנענש!

טרומפצ'ה נכון, ואחרי שטינס'ל אני הבאה בתור, אני אֵם ארוסת הידיד הראשי של הנענש! ומי את? – אשה-זנב! לכי להסריח בבית!

פנדרצקי שתסריחו בקבר! העולם מלא נסיונות נואשים של אנשים מגוחכים להיות פנדרצקי! טועים החושבים שככה! שלום, לא תראו אותי יותר! אני רצה להפיץ את החרפה!

[צונחת לכורסה]

טרומפצ'ה אז למה את לא הולכת?

פנדרצקי בשביל מה? – אני ממילא חוזרת אחרי רגע!

שטינס [מורה על אפצ'יק שהתעלף בינתיים מפחד]

נו, מתקוטטים ומתקוטטים, ובינתיים הנידון התעלף לנו!

[טרומפצ'ה מרפה מצווארונו]

פנדרצקי [בבוז]

גברים! עכשיו סטירה כבר לא תהיה עונש, אלא להיפך, עזרה להעיר מעילפון! קלקלתן הכל!

טרומפצ'ה שטינס'ל, להוריד לו את המכנסיים! נראה אם גם אצל האידיוט האורח אין שליטה כמו אצל אידיוט-הבית!

[טרומפצ'ה שטינס תופסות ברגליו, מסירות את מכנסיו ותחתוניו]

נָה! גם זה עשה במכנסיים!

פנדרצקי כובשי האברסט!

טרומפצ'ה מה עושים עכשיו? שוב התייעצות?

שטינס [מזדעקת בקול בוכים]

ובינתיים אני לא חיה, לא חיה! מה אתי? מה עם השטינס שבי?

[מתפרצת על צ'ופק]

מתי תתבגרו כבר, תגידו לי?! אני כל-כך מתביישת בשטויות האינפנטיליות האלה שלא מובילות לכלום! בשביל מה גדלנו, לשם מה התבגרנו?

פנדרצקי צודקת בהחלט, אנשים מבוגרים יושבים עכשיו, שותים כוס תה ואין להם בראש שטויות!

צ'ופק אלא מה יש להם בראש?

פנדרצקי כלום! שותים תה, משוחחים! בשביל מה יש מחירים בעולם?! שואלים כמה עלה זה, וכמה שווה זה בהשוואה לזה, ומה המחיר של זה אם קונים את זה ואת זה ומוכרים את זה, ושאת זה אפשר למצוא יותר בזול מזה אם הולכים לשם במקום לשם, ושאם לא הולכים לשם במקום לשם אפשר למצוא את זה במקום את זה, ושהרבה פעמים זה הרבה יותר חסכוני מזה! ושותים תה!

טרומפצ'ה ומחכים לחדשות!

שטינס ואני אגיד לְךָ מה עוד יש בבגרות, בגרות פירושה היא קודם כל שאתה לא מורח על נעל של שכנה, אלא בַּמקום שהועיד לך הטבע, במלתעות הלוע הקדמי התחתון של שטינס ארוסתך!

צ'ופק ולשם מה? שיהיה פרו-ורבו וייצאו עוד צ'ופקים ושטינסות? שרשרת נצחית של מחכים-לחדשות ושותי-תה ושואלי-שאלות כמה שווה זה בהשוואה לזה?

שטינס אח, כשמתחילים להתפלסף – הכל מוליך תמיד למסילות יותר ויותר צדדיות, עד שנתקעים פתאום באיזו שטות או אבסורד, ושוכחים את הנושא העיקרי: החיים שלי!

[לטרומפצ'ה ופנדרצקי]

לכן טוב, לכן יש זמן בשפע, אתן כבר הספקתן לקבור בעל. אני עוד לא זכיתי ללוות גבר לקופת-חולים!

אפצ'יק [מתעורר מעלפונו]

אני שם מחר בשבע וחצי בבוקר…

שטינס לא מתעסקים עכשיו בך! מי אתה?

אפצ'יק שמי אפ…

טרומפצ'ה שלא תעיז להציג את עצמך!

אפצ'יק שאלו מי אני!

טרומפצ'ה לא שאלו שֵם! התכוונו איזה מין יצור, וגם לא חיכו לתשובה! ועכשיו, זבוב ירוק, הביתה!

פנדרצקי ולמה שהשטינס'ל לא תיקח לה למשל את הידידונצ'יק במקום את הצ'ופק?

טרומפצ'ה אותו?!

אפצ'יק אותי?!

פנדרצקי למה לא? מה ההבדל?

שטינס אבל איך זה אפשרי? אני הרי אוהבת את צ'ופק ארוסי!

פנדרצקי הוא בדיוק כמו צ'ופק, אותה דוגמא, דודן-סיאם, למה לא להחליף?

אפצ'יק אני חושב שצריך לשאול גם אותי. גם לי יש מלה בעניין.

טרומפצ'ה מי אתה בכלל?

פנדרצקי ואולי אתה לא מעוניין?

אפצ'יק לא אמרתי שלא, אמרתי רק שגם לי יש מלה.

טרומפצ'ה מה שמך?

אפצ'יק מותר לי כבר להציג את עצמי?

טרומפצ'ה לרגע קט.

אפצ'יק אפצ'יק.

טרומפצ'ה [מגחכת בשנינות]

לַבּריאות.

אפצ'יק תודה. כולם עם החכמה הזאת. אני אומר "אפצ'יק" – הם "לבריאות".

טרומפצ'ה כי יש לך שם שמבקש את זה.

אפצ'יק אני יודע, אני יודע שזה בגלל השם, ושאם היו קוראים לי אליעזר או שמריהו, לא היית אומרת "לבריאות" אלא משהו עם "גזר" או "מיאו".

[לצ'ופק, בשקט]

הן באמת בהמות לא קטנות.

צ'ופק [מתמלא כעס]

פתאום מרגיש את עצמך חופשי איתן, מה?

אפצ'יק [מתנכר לו, מזדקף בגאווה]

אני אדם חופשי במדינה חופשית תחת שמי הלילה האינסופיים.

צ'ופק היזהר, אפצ'יק, אתה מנסה להיות מה שאתה לא! זו יוהרה! לעולם לא תהיה צ'ופק!

אפצ'יק מי אתה שאתה אומר לי שאני לא אתה? מה זה כבר צ'ופק ומה זה כבר אפצ'יק? לא יעזור לך כלום, אין שום הבדל, דוד סיאם, בעצמך שמעת!

צ'ופק אנחנו שונים בנפש!

אפצ'יק "נפש"! עוד הוכחות לקיום הנפש: צ'ופק ואפצ'יק!

צ'ופק ואני מייעץ לך ללכת הביתה לישון עם התהליך הממאיר שלך!

אפצ'יק השתגעת?! עכשיו, כשקורה לי איתך הדבר הכי מעניין שקרה לנו אי פעם?! תמיד משתעממים איתך, משוחחים על פוליטיקה, עתונים, מחלות, שטויות, פה ושם צוחקים על נודות, הכל תפל, לא מרנין את הלב, לא נוקב את הקרביים. ועכשיו, כשסוף סוף מריחים קצת הרפתקה, נשים משתוללות, ג'ונגל החיים, אמאזונס, אני אלך?! לא בא בחשבון, אני תקוע כאן!

[מזדקף בצייתנות מול טרומפצ'ה]

אולי יש לגברת עוד הוראות בשבילי?

טרומפצ'ה בינתיים כלום, תמתין בדריכות!

פנדרצקי [לשטינס]

נו, מה אכפת לך, תנסי. הנה, הוא אפילו מזדקף בגבריות ומחכה להוראות.

שטינס [מהססת רגע, לפתע ניגשת לאפצ'יק, אוחזת בלסתו, מפנה ראשו פעם לפה, פעם לשם, בודקת איך הוא נראה מזוויות שונות, מצחקקת במבוכה]

נו, באמת, איך זה אפשרי? הלא זה לא צ'ופק, זה אפצ'יק, וארוסי הוא הרי צ'ופק! מצד שני, אם צ'ופק לא היה קיים, לא הייתי יכולה להתארס איתו, אי-אפשר להתארס עם אוויר, במשרד הפנים לא רושמים אוויר, ואז באופן טבעי הייתי לוקחת מישהו אחר, נכון? כלומר, הכל מקרי! במקרה פגשתי באותה מסיבה את צ'ופק – אז קיבלתי צ'ופק, ואם הייתי פוגשת את זלוֹפֶּק – היה לי זלוֹפֶּק, היה צץ חניוֹפֶּק – היה חניוֹפֶּק! כן-כן, מוכרחים לחשוב שכל מי שישנו – יכול היה גם לא להיות, זה מקל מאוד על הרגשות, את לא נקשרת מי-יודע-מה, יכולה לקפץ מאלטרנטיבה לאלטרנטיבה, כל דראמה הופכת לשטות, וככה את לא סובלת במיוחד ממאורעות הדמים של החיים!

[ניגשת לצ'ופק, תופסת בלסתו]

אם כי אין מה לדבר, צ'ופק הוא כבר עובדה.

[ניגשת לאפצ'יק, תופסת בלסתו]

אם כי שם שיניים – פה שיניים; שם אף – פה לא חסר אף.

[ניגשת לצ'ופק, תופסת בלסתו ומטה את ראשו הצידה]

אם כי אצלי המלה "ארוס" כבר מתקשרת עם אזניים עגולות ובשרניות כאלה…

[ניגשת לאפצ'יק, תופסת בלסתו ומטה את ראשו הצידה]

…ולא עם אזניים ארוכות וצרות כאלה. אף על פי שבאמת, מה ההבדל, השד ייקח אותם כולם, מתחת להבדלים אותה גולגולת מת, וגם ההבדלים בסך-הכל לא הבדלים, אחד אוהב את האטריות דקות, השני שונא גזר מבושל – ולזה הם קוראים תכונות אופי ואינדיבידואליוּת!

[עוזבת את שניהם, עוצמת רגע עיניה ומעלה את דמותם בעיני רוחה, מנסה לבחור בין שניהם]

אַפְּצִ'יק? צ'וֹפֶּק? צ'וֹפֶּק? אַפְּצִ'יק? אַפֶּק? צַ'פֶּק? צ'וֹפְּצִ'יק? אַפְּצ'וֹפְּצ'וֹפֶּק? צִ'יקְצִ'יקְפקְצִ'יק?

[פורצת בבכי]

זה כל-כך לא מה שציפיתי לו!…

צ'ופק [נכלם, לאפצ'יק]

אנחנו לא מה שהיא חיכתה לו.

אפצ'יק בכלל לא חיכו לנו כל-כך בעולם.

צ'ופק מאוד הופתעו שבאנו.

שטינס …כל-כך לא מה שציפיתי!

פנדרצקי בקיצור, את מוכנה ומזומנה לעיין בחיזור של מועמד חדש המתקרא אפצ'יק.

[שטינס בוכה ביתר שאת. פנדרצקי לטרומפצ'ה]

היא מוכנה, בכי של ייאוש הוא תמיד סימן של השלמה: "כן" לכל זבל, "כן" של מה שיבוא – יבוא.

טרומפצ'ה [לאפצ'יק, בחומרה]

תציג את עצמך רשמית!

צ'ופק שום להציג! זוהי ארוסתי החוקית!

[לאפצ'יק]

מה באת, לטרוף נבלות?!

[מלשין בפני טרומפצ'ה]

הוא אמר לי עליכן קודם "בהמות לא קטנות"!

אפצ'יק [מלשין לשטינס]

הוא אמר לי עליך קודם "אתה רוצה אותה? – קח אותה!"

פנדרצקי ידעתי, ידעתי! עכשיו זה מעורר את יצר התחרות ביניהם, ותחרות תמיד מדרבנת! הנה, למה האמריקאים כל-כך מצליחים? – בגלל התחרות! אין סנטימנטים! אמריקאי גוסס במיטה, אשתו כבר קופצת מולו על הרופא, זה מדרבן את האמריקאי לקפוץ בריא מהמיטה!

טרומפצ'ה או למות!

פנדרצקי למות, מה יש, גם למות צריך לפעמים!

טרומפצ'ה ולהגברת הקנאה – הפתעה לא צפויה: נדלק פה זיק של חסד – אנחנו נציע למתחרה החדש גם כוס תה! שטינס'ל!

שטינס [לאפצ'יק]

ואיך אתה שותה את התה?

צ'ופק [רותח מקנאה]

ומה את שואלת אותו איך הוא שותה את התה כאילו הוא מישהו! זה כמו לשאול את המרזב איך הוא אוהב את הגשם! עוד אישיות לשתות תה!

אפצ'יק [ג'נטלמן מאופק]

לא אתייחס.

שטינס אז איך אתה שותה את התה?

אפצ'יק אסתפק בכוס מים, ובמקום התה אבקש כפיצוי שתי מנות עוגה.

טרומפצ'ה [מרעימה]

אין עוגה!

אפצ'יק במקרה כזה אבקש ארבע כוסות תה עם שש סוכר בכל אחת כי אחרי התרגשות…

טרומפצ'ה שק בתחת!

אפצ'יק הגזמתי, מה? טוב, כוס תה גדולה עם…

טרומפצ'ה זיק החסד כבה!

אפצ'יק חבל. יידלק שוב?

טרומפצ'ה בקשר לתה – לעולם לא!

אפצ'יק ושוב, מעומק הלב – חבל. יש סיכוי שתשכחו אי-פעם את השגיאה שלי עם התה?

טרומפצ'ה לעולם לא!

אפצ'יק לפחות אני מקווה שלא ישפיע על הדימוי שלי כגבר!

טרומפצ'ה ישפיע מאוד, רק שיש לך מזל שגם המתחרה שלך עמוס תכונות בזויות!

[לצ'ופק]

נו, מקנאים, צ'ופק? בגלות?

צ'ופק [מתאמץ לצחוק]

"מקנאים"!

[לאפצ'יק]

יש לה שערות סביב הפיטמות, ידעת ?

טרומפצ'ה מעשיות!

צ'ופק היא בעצמה אמרה!

טרומפצ'ה סערות בסמ"ך היא אמרה, בסמ"ך, סערות חושים משתוללות אצלה סביב הפיטמות, זה מה שיש שם!

צ'ופק אפשר לראות?

טרומפצ'ה תשכח מזה, עכשיו תחיה במתח ותכרסם את עצמך: אולי יש לה באמת סערות בסמ"ך, טייפון גדול משתולל לה על החזה, והידידונצ'יק יקבל אותה ואתה תפסיד? תחשוב על זה!

שטינס ואל תחשוב שכבר שכחתי איך בגדת בי עם הנעל של המאדאם פנדרצקי, והעולם עמד מנגד!

טרומפצ'ה [לאפצ'יק]

תתחיל להציג את עצמך בהרחבה!

אפצ'יק אני רק רוצה להזכיר שאני לא קונה את הגירסה שלו על שׂערות בשׂי'"ן! זה מגוחך! אני איתכם! בסמ"ך! הוּריקאן!

טרומפצ'ה אין מה להגיד, אתה יודע איך לדבר לאשה.

[לפנדרצקי]

הוא מתחנף בסדר גמור.

אפצ'יק אז אתחיל שוב: שמי אפצ'יק.

שטינס לבריאות.

אפצ'יק [צוחק צחוק מלאכותי, מתפעל]

איזו הברקה! איזו אשה! איזה הומור מהלך על שתיים! אפצ'יק.

שטינס לבריאות.

אפצ'יק [צוחק ביתר-שׂאת]

איזה מוח, איזה זיכרון! מתבדחת ויודעת לחזור על הבדיחות!

שטינס כמה קל להיות בעלת אישיות משעשעת! לא ידעתי בכלל מה טמון בי!

אפצ'יק אפצ'יק.

שטינס לבריאות, לבריאות, לבריאות!

[אפצ'יק "מתפקע" מצחוק]

אני באמת עד כדי כך עסיסית?

אפצ'יק שיגעון, שיגעון איתך! שטינס אריסטופנס!

טרומפצ'ה נו, צר לי לקטוע את השיחה השנונה, אבל בואו נתקדם.

אפצ'יק איזו אשה! איזו אישיות! אומרת "בואו נתקדם"!

טרומפצ'ה ספר על עצמך בקיצור נמרץ. מה הקו המנחה של חייך?

אפצ'יק לשכב במיטה ולחכות עםתחושת חולניות קלה, חום לא גבוה, בחילה קלה, חולשה קלה, סחרחורת, פה ושם שלשול, הכל קל ולא חמור, ויחד עם זה מדאיג, כי זה סימפטום מובהק של תהליך ממאיר…

טרומפצ'ה זה בדיוק מתאים לנו. שטינס'ל, קיבלת טוב, הוא יבלה הרבה בפיג'מה. זה לא חזיר של מועדוני לילה.

אפצ'יק מועדוני לילה?! – סירי לילה וסיוטי לילה!

טרומפצ'ה במה, אם אפשר לשאול, אתה עוסק?

אפצ'יק מחקר.

טרומפצ'ה [בהתפעלות]

הו!

שטינס [צוהלת]

מחקר, מחקר! מחקר במה?

טרומפצ'ה מה זה חשוב? העיקר מחקר!

אפצ'יק למה, אני אגיד. אני עורך מחקר על אלפרד הגדול.

פנדרצקי [מתקנת אותו]

אלכסנדר הגדול.

טרומפצ'ה תגידי לי, מאדאם פנדפלוצקי, אם הוא היה רוצה להגיד "אלכסנדר", את חושבת שהוא היה מחכה לעזרתך? עד כדי-כך הסטוריה בגרוש יש גם לו, ואם הוא אומר "אלפרד" – הוא התכוון לאלפרד! על אלכסנדר כבר כתבו מספיק!

פנדרצקי מה את נובחת? התכוונתי לעזור! היה בכלל אלפרד הגדול?

טרומפצ'ה היה, היה, היה אלפרד הגדול, והיה אצלנו בשכונה, תתפלאי, גם דויד הגדול, הוא כבר לא בעיר!

פנדרצקי איפה הוא?

טרומפצ'ה מה איכפת לך איפה מישהו שאת בכלל לא מכירה? רכלנית!

פנדרצקי זאת שוב הרימה אף עם ארוּס פוטנציאלי חדש! טועים החושבים שככה! אני מאחלת לך ולבתך כל רע!

טרומפצ'ה להסריח בבית!

פנדרצקי להסריח בקבר!

טרומפצ'ה תחזירי את העוגה!

פנדרצקי תחזירי את השוקולד!

טרומפצ'ה טפפפץ!

פנדרצקי טפפפץ! צבעים!

[שתיהן פורצות בצחוק ומתחבקות]

אפצ'יק איזה שתי נשים! איזו ריקמת יחסים מורכבת! איזה סלון אינטלקטואלי שפה הולך עם ליידי טרומפצ'ה…

טרומפצ'ה הוא קורא לי ליידי!

אפצ'יק ומאדאם דה-לה-פנדרצקי!

פנדרצקי מה אתה סח!

אפצ'יק אחד הסלונים הגדולים שיכול להתחרות בסלונים הגדולים של פאריז במאה התשע-עשרה! דקות כזאת של מחשבה עם יופי ענוג שזורים יחד, ואני יודע על מה אני מדבר, אני אדם שבכל זאת ראה קצת עולם, הייתי בקפריסין…

טרומפצ'ה [מתמוגגת, לפנדרצקי]

עוד לא נתקלתי בגבר חכם ורחב-אופקים כזה!

פנדרצקי אני מייד ניחשתי שיש בו משהו…

אפצ'יק [מאוד נפעם מעצמו, לצ'ופק, בשקט]

שמע, אני תוחב להן כל מה שצץ לי על הלשון, והן בולעות הכל! אח, כמה קל, כמה נחמד וקל לחיות!

[מצחקק, "איש העולם"]

נשים! קצת מרגרינה מסביב לרקטום – ואתה בפנים!

צ'ופק אמר עליכם "מרגרינה מסביב…"

אפצ'יק אמרתי "קזוארינה באביב", מלשן! "קזוארינה באביב" אמרתי!

פנדרצקי הוא אמר "קזוארינה באביב", אני שמעתי.

טרומפצ'ה גם אני שמעתי, "קזוארינה באביב", ההלשנה נדחית!

[רוקד משמחה]

אח, כמה קל הכל! כמה טוב לחיות!

[פתאום, בבהלה]

אוי!

טרומפצ'ה מה קרה?!

אפצ'יק אני מרגיש פתאום טוב! אומרים שזה קורה רגע אחד לפני המוות! הרגשה איומה!

טרומפצ'ה [ממשיכה להתפעל]

וגם מעמיק ורגיש כל-כך! אין אצלו לשמוח בלי לטפטף הגיגון גם על המוות! פשוט משורר!

אפצ'יק הַבטיחו לי שאפשר להרגיש טוב גם בלי למות!

פנדרצקי איזה למות, מי ימות, אתה סוס, אני הרי בכל זאת קצת מבינה במנגנון הביולוגי, אתה תקיז הרבה דם עד שהנינים שלך יזכו לזרוק אותך לבור…

אפצ'יק איזה בור?! הַבטיחו לי שאחיה לנצח!

טרומפצ'ה [חגיגית]

אני מבטיחה לך שתחיה לנצח.

אפצ'יק איזו מדעיות אובייקטיבית! החזרתן לי את האמון בחיי! עוד לא נתקלתי בקבוצת נשים מהממת כזאת!

[צ'ופק]

אחיה לנצח, יש לי הבטחה מפורשת מהמחקרים הכי חדישים בביולוגיה!

[לנשים]

רק חבל שהפגישה איתכן תהיה קצרה כל-כך, כי פה הכל קטן עליכן, עוד מעט תתעופפו שלושתכן לעולם הגדול, היי לייף, אמריקה, מונאקו, סן-טרופֶּה!…

[כורע ברך לפני טרומפצ'ה]

טרומפצ'ה איזה בן אדם! איזו אישיות! חושב עלינו כאלה דברים! מבין אותנו! הוא הוא ואיפה הארוס הקודם, הנשכח, מה שמו ההוא, עמוֹס חְריזוֹמוֹס, נדמה לי!

[ניגשת לאפצ'יק, מצמידה ראשו לירכה]

ומה קורה איתך כשאנו נתעופף לנו מכאן אל העולם הגדול?

אפצ'יק אח, אני כזה קטן ושפל, כל-כך לא יכול בלעדיכן וכל-כך לא ראוי לכן, ולפיכך אני נשאר פה עם כל הסבל והתשוקה ומתגעגע כמו מגנט שבור…

[תוך דיבור הוא מקרב יותר ויותר את אברו לשוקה של טרומפצ'ה]

טרומפצ'ה אח, איזה גבר מתענה בגללי!

אפצ'יק …וחולם על… אוחחח! הראי לי לפרידה, את ה… אוחחח!

טרומפצ'ה כן, כן, "אוחחח"! הנה לך "אוחחח"!

[מפשילה שמלתה למעלה ומפנה לו את ישבנה. הוא מצמיד פניו אל אחוריה ומתחיל לשפשף את אברו על רגלה בקדחתנות הולכת וגוברת, כמעט בוכה מתשוקה]

הוי אלוהים, אני כל-כך אוהב תחת עד שהוא ב ט ח מוכרח לסמל משהו!

פנדרצקי זהירות, הוא הולך למרוח!

טרומפצ'ה [עדיין שקועה בהתמוגגותה]

אוי, אמר עלי "ליידי טרומפצ'ה"!… אוי, "הסלונים הגדולים של פאריז!…"

אפצ'יק [מאיץ בשיפשופיו]

אוחחח, אוחחח, אכזריות כזאת!…

[מתקרב לשיא]

אוי, הטאטארים באים, הטאטארים באים!

["גומר". טרומפצ'ה ננערת כמו מחלום עמוק ומתוק, מביטה בנעלה ורגלה הרטובה]

טרומפצ'ה מה זה?

פנדרצקי רבע כוס ביצה רכה! גם לך מרחו שפריץ ביולוגי על הנעל!

שטינס וגם זה בגד בי! והעולם עמד מנגד!

טרומפצ'ה [לאפצ'יק הנח תשוש לרגליה]

למה עשית את זה?

[לא יודעת אם להכותו או לא. הוא שותק]

למה עשית?

[צ'ופק מגחך]

נגב!

[אפצ'יק אינו מגיב. טרומפצ'ה נבוכה, לפנדרצקי]

הוא ינוח רגע וינגב.

[פנדרצקי מגחכת]

הוא בחור תרבותי, נבון, הוא לא ברברי כמו האינפנטיל הקודם…

פנדרצקי "הטאטארים באים!" ומרח על הנעל – תרבותי מאוד! שניהם תרבותיים! שומעים מוצארט כל היום!

צ'ופק מספיק לנו שאנחנו שומעים פנדרצקי!

טרומפצ'ה הוא תרבותי, תרבותי, הוא מתעסק באלפרד הגדול, מה הוא אשם שליידי טרומפצ'ה שיגעה אותו לפתע, את הזכרצ'יק, ונפלט לו? הוא פשוט יתאושש רגע וינגב, נכון?

[מתיישבת בכורסה, מנסה להעמיד פנים שלוות]

ובינתיים ספר לנו מי היה אלפרד הגדול.

אפצ'יק [תשוש ומדוכדך]

אלפרד הגדול?

טרומפצ'ה אתה עושה מחקר על אלפרד הגדול, לא?

אפצ'יק [כאילו שמע את השם לראשונה]

אלפרד הגדול? אני אמרתי "אלברט-הול", אולי לא שמעתם אותי.

טרומפצ'ה אלברט-הול? – שיהיה אלברט-הול, גם זה די מכובד.

פנדרצקי מה יש לחקור שם?

טרומפצ'ה יש הרבה מאוד לחקור, זהו בנין קונצרטים חשוב בלונדון, לא?

אפצ'יק בלונדון? למה, פה.

טרומפצ'ה אלברט-הול?

אפצ'יק למעשה זהו ההול של אלברט, השכן שלי מלמעלה, אלברט קְנוֹל, ואני עושה אצלו טפּטים בהול.

פנדרצקי אתה עושה מחקר על הטפטים בהול של אלברט קנול?

אפצ'יק מחקר?!

פנדרצקי אמרת "מחקר"!

אפצ'יק אמרתי "מימכר" ולא "מחקר".

פנדרצקי בקיצור, אתה עושה טפטים!

אפצ'יק בערך.

פנדרצקי מה זה בערך?

אפצ'יק אני מתכונן. אעשה טפטים כשארגיש יותר טוב.

פנדרצקי ומה אתה עושה עד אז?

אפצ'יק שוכב במיטה ומחכה.

טרומפצ'ה וממה אתה חי?

אפצ'יק ככה. לעת מצוא. בצמצום.

טרומפצ'ה ואיך חשבת לפרנס את שטינס'ל בתי?

אפצ'יק [מחייך בעליבות]

חשבתי שיש לה קצת משלה…

שטינס [פורצת בבכי]

התחלנו באלפרד הגדול – וחזרנו לצ'ופק!

צ'ופק [מגחך בשמחה לאיד]

כולם צ'ופקים, כולם!

אפצ'יק ובאמת אין לי לפרנס אותה, אני חוזר בי מהמועמדות…

טרומפצ'ה לפני רגע שרפתי לך את הקרביים מרוב תשוקה!

אפצ'יק תשכחו ממני.

טרומפצ'ה ואיזה דברים נפלאים שאמרת עלי: סלון אינטלקטואלי, יופי ענוג, השד יודע מה מרחת שם…

פנדרצקי קזוארינה באביב…

אפצ'יק תשכחו, תשכחו מהכל, תשכחו גם ממני.

[לצ'ופק]

לא בריא להתנפץ בחוץ, החריר של המקסיקני יכול לשאוב בועת אוויר שתגיע דרך הדם ללב ותגרום לדום-לב…

טרומפצ'ה [בכעס פתאומי, לפנדרצקי]

ואת גם כן, עוד אמרת "למה שהשטינס'ל לא תקח אותו במקום אותו" – לכי כבר הביתה, לכי! נכשלת!

פנדרצקי לא נכשלתי!

טרומפצ'ה נכשלת, נכשלת!

פנדרצקי "נכשלת, נכשלת"! טועים החושבים שככה! אני לעולם לא נכשלת! ה ע ו ל ם נכשל! אמות במצפון נקי! ואומר לך עוד משהו: את טיפשה והיא טיפשה והוא טיפש והוא טיפש, כולכם טיפשים והכל טיפשי! ולמה טיפשי? – ככה! אין כלום בכלום! ואומר לך עוד משהו: כשצריכים אותי אתם מצייצים "מאדאם פנדרצקי, מאדאם פנדרצקי!", וכשהתעייפתם – "נכשלת"! אבל אומר לך עוד משהו: אני מצפצפת! ולמה אני מצפצפת? – ככה, כי מה הפסדתי כאן? שעה-שעתיים, הרמתי והורדתי שמלה, לא נורא, והשפריץ יורד במים! אבל אומר לך עוד משהו לפני שאני הולכת: טועים החושבים שככה! אני בכלל לא הולכת! הפרשייה לא הסתיימה, אני נשארת, אני פה!

טרומפצ'ה הפרשייה הסתיימה!

[לאפצ'יק, מרעימה]

נגב! חיש!

צ'ופק [לאפצ'יק]

אל תנגב. לא צריך. היא רק נובחת. שתנגב בעצמה, שתתקע קצת את הידיים שלה בהרטבות שלנו.

[טרומפצ'ה מרימה ידה אינסטינקטיבית על צ'ופק, הוא תופס בפרק ידה בכוח]

מספיק, ישישונת, מספיק. נגמר. די. תכניסי לך לראש – התנפצנו. התנפצה גם אנדרטת ליידי טרומפצ'ה.

[תופס אותה בשערותיה, מרקיד אותה רגע בשאט-נפש והודף אותה לכורסה]

 אין במה לגעת. הכל הדבקות וצבע.

[מורח ידיו בשערותיה]

ולבן בשורשים. השורשים חושפים הכל.

[לאפצ'יק]

נו מה, בסך-הכל רחמנות עליהן. לוקחים נקבה נפחדת, עושים ממנה אלילה לרבע שעה, ומחזירים אותה לבוץ.

[צוחק]

הן לא קולטות מספיק מהר, המסכנות! הן לא תופסות איפה הן חיות!

[לטרומפצ'ה, היישר לתוך פניה]

בדמיוננו, סבתא'לה!

טרומפצ'ה [בוכה לפנדרצקי]

איך אנחנו באות לקראתם עם כל הלהט והרגש, ואיך נשארות בסוף עם קצת רוק בפרצוף!

פנדרצקי וטחורים.

צ'ופק באמת שכחתי לשאול מה עם הרקטום. יש גם משהו ברקטום?

פנדרצקי שנים. כאבים נוראים, דימומים, אל תשאל.

[אפצ'יק וצ'ופק מעווים פניהם בגועל]

צ'ופק הרגו אותנו! טחורים! אשה! יש לה חור-תחת, אתה עושה ממנו כוכב הצפון, ובסוף – טחורים! פשוט ורידים נפוחים וקצת דם! לאן הלכו האידיאלים? העיתונים שואלים פני האומה לאן, ואילו אני שואל על הישבן: החלום ושברו!

טרומפצ'ה [שפתיה רוטטות, על סף הבכי]

סיר אפצ'יק, תגיד משהו יפה ומעודד לגברת חלושה!

אפצ'יק [קם על רגליו בקושי, מפהק]

נורא קשה לי להתחנף כשאני רואה אותך מושפלת. אולי את יכולה לקחת את עצמך בידיים כמו קודם? תהיי יותר גאה, יותר אדישה כלפינו, יותר אכזרית, אם לא קשה לך. עשית שגיאה גדולה מאוד שנתת לי לגמור, ולא עינית אותי לנצח. אין אכזריות אמיתית, אין תלייניות. שגיאה גדולה. כי עלינו צריכים לחרבן, גברת. לשחוט ולזרוק לבית-כיסא.

טרומפצ'ה אולי אנחנו לא כל-כך אכזריות מטבענו? אולי יש לנו גם חלומות אחרים חוץ מבית-כיסא?

אפצ'יק זה רע מאוד. אם יש דבר שאנחנו לא יכולים לסבול בשום אופן – זה חלומות של אחרים.

טרומפצ'ה [קמה בכבדות מהכורסה כמו לקראת עמל מפרך, פוסעת לעבר אפצ'יק, מתאמצת להרעים עליו]

לבית-כיסא! להכניס ראש מלוכלך לאסלה ולהמתין בדריכות! חיש!

אפצ'יק [שנשאר שווה-נפש ומשועשע]

אפשר עוד יותר אכזרי?

טרומפצ'ה [ניגשת אליו ביד מונפת, מרעימה ביתר חוזקה]

לבית-כיסא! פטישיסט! להכניס ראש מלוכלך…

אפצ'יק ואם לא איכפת לך להציג רגל אחת על הכורסה בתנוחה של עליונות.

טרומפצ'ה [מציגה רגל אחת על הכורסה, שוב מרעימה]

לבית-כיסא להכניס…

אפצ'יק ואל תשכחי להניף שוב את היד.

טתמפצ'ה [מניפה ידה למעלה]

לבית-כיסא…

אפצ'יק [מחקה אותה בלעג]

"לבית-כיסא, לבית-כיסא, לבית-כיסא"! את השתגעת לגמרי, תגידי לי?! תוקעת פה כל מיני הוראות משונות, השד יודע מאיפה, והכל עם פסולת וקאקא!

צ'ופק ועם "חיש". בלי "חיש" לא הולך אצלה.

טרומפצ'ה [דמעות בעיניה, לאפצ'יק]

אתה ביקשת! אמרת "יותר תלייניות, יותר אכזריות"!

צ'ופק [ניגש לטרומפצ'ה, חצוף ומלגלג]

באמת? ואיפה פה התלייניות? והרי גם את תמותי פעם. פוי, איזו בושה -תמותי!

[מדוכדך, לאפצ'יק]

תראה את החזית הקדמית שלי, מה ששם הלך, מה ששם בער – חושבים שיעוף טיל אטומי וכל העולם יתפוצץ, בסוף מזדקרת צפצפת נייר קטנה, שניים-שלושה סנטימטר מעוקב של דבק לבנבן, ובבת-אחת קר בעצמות, ועצב שאין לתאר וטמטום כללי. ומה שהכי נורא – אתה יודע שיעברו שעתיים, וכל העסק יתחיל מחדש. אז איך זה? איפה האמת? לפני התזת השניים-שלושה סנטימטר, או אחריהם? זה סוד גדול.

אפצ'יק סוד גדול ולא מעניין.

[פתאום נבהל]

אוי!

צ'ופק [נבהל אף הוא]

מה קרה?!

אפצ'יק נזכרתי שנמות!

צ'ופק ידעתי ששכחתי משהו!

אפצ'יק מדברים ומדברים ואת העיקר שוכחים! אח איזו זוועה! יום אחד זה יקרה לי, הדבר הכי נורא, הכאבים, החנק, פרפורי הגסיסה, אבל בייחוד הפחד, אלוהים, הפחד! איך אני לא שוכב ורועד כבר מעכשיו? איך אפשר לעשות פסיעה הכי קטנה בחיים בלי לקפוא? איך אפשר בכלל לחשוב על משהו אחר?!

צ'ופק כמה אתה צודק! הכל אבוד!

אפצ'יק וכל פעם שאגי אומר את המלה "אמות", זה מקרב אותי בעוד שנייה למוות!

צ'ופק אבל השניות עוברות גם כששותקים!

אפצ'יק אתה צודק! הכל אבוד! שלוש פעמים "אוי" לרגל המצב!

[בקריאה חנוקה ונפחדת]

נמות!

שניהם אוי!

אפצ'יק נמות!

שניהם אוי!

אפצ'יק נמות!

שניהם אוי! אוי! אוי!

צ'ופק [לובש את תחתוניו ומכנסיו. בשקט, לאפצ'יק]

בוא נצא לעשות סיבוב.

אפצ'יק מאוחר בלילה, חושך, ואני אחרי התנפצות וגועל, אני עלול לחטוף…

צ'ופק בוא, בוא, נגנוב סיבוב-רווקים קטן ומרענן, סיבובנקו. אנחנו זקוקים לאוויר צח.

[לוחש על אוזן אפצ'יק]

אני גם לא חושב לחזור. אני בורח לה.

אפצ'יק מהחלון?

צ'ופק אלא מה!

אפצ'יק בריחה קלאסית, אה?

צ'ופק למה לא לעשות את זה פעם כמו שצריך?

אפצ'יק ואם הן יתפסו אותנו וירביצו…

צ'ופק שמע, אתה רוצה למות הרפתקן או אם-מנזר?!

[טופח על שכמו לעודדו]

בוא, בוא

[קם וניגש אל החלון. אפצ'יק לובש את תחתוניו ומכנסיו]

שטינס [תוך בכי]

לאן?

צ'ופק לא אסלח לכן.

[שטינס פוצה פיה לומר משהו]

ואל תשאלי על מה, כי אני כבר לא זוכר.

אפצ'יק [מעז]

ושׂערות בשׂי"ן, חושבת שלא הצצתי!

[מצטרף לצ'ופק]

אתה יודע, נורא מוזר שיש עוד אנשים מלבדנו. במיוחד נשים.

צ'ופק [מניח ידו בעליצות חברית על כתפו של אפצ'יק]

נו, היו לנו בבל זאת קצת חיים, מה?

אפצ'יק [ספקני]

אח, אני מקווה. אני מקווה שאלה היו חיים.

צ'ופק היו, היו, מלה של צ'ופק. חשבת על זה שאולי בעצם בדיוק עכשיו אנחנו נמצאים בלב-ליבה של הרפתקת חיינו? דבר כזה חייבים לחרות טוב-טוב בזיכרון. לא הייתי רוצה שחוויה כזאת תישכח לנו.

[עוצם עיניו בריכוז, אפצ'יק עושה כמותו. שניהם עומדים רגע, מתרכזים, שואפים אוויר מלוא חזה]

חרתת?

אפצ'יק לנצח.

[שניהם פוקחים עיניים. צ'ופק קופץ על אדן החלון, מניף יד לפרידה כלפי שטינס]

צ'ופק [מזמר]

מה קפוּץ פי הטבעת

כשעצוב לך ובוכה את…

[מגחך וקופץ החוצה. אפצ'יק מגחך אף הוא, עולה בחשש על אדן החלון]

אפצ'יק [לעצמו]

"פי הטבעת – כשבוכה את". זה טוב. אי, השד יודע, משתעשעים קצת, שוכחים, ובסוף ייצא שבדיוק כשאמרתי "פי הטבעת" התחיל לו תהליך ממאיר…

[קופץ החוצה. שטינס בוכה. פנדרצקי צוחקת לפתע במין שמחה זדונית, קמה, מצביעה על רגלה, בהשלמה]

פנדרצקי סֶה לָה וִי. הוּ-הוּ והֶה-הֶה – ונשארים עם מריחת טינופת הגונה.

[מתחילה לצאת בצליעה]

טועה מי שחושב שככה. זה לא ככה – זה ככה.

[יוצאת. טרומפצ'ה קמה בכבדות מהכורסה, מפהקת]

טרומפצ'ה שטינסיל בתי, לנגב את הליכלוך ולישון!

[שטינס בוכה ביתר שאת]

ששש, די. הלך אידיוט – יבוא אידיוט אחר.

[יוצאת בצליעה, אחריה שטינס, בוכייה. ראשו של צ'ופק צץ בחלון]

צ'ופק [לעצמו]

לעזאזל, ואולי אני בכל זאת מפסיד פה משהו? אולי העתיד יראה לי שכאן, אצל שטינס, היתה פיסגת חיי ואני לא ידעתי? והרי החיים צופנים זוועות כאלה, שבהשוואה אליהם שטינס היא הרי האושר בהתגלמותו.

[קופץ מבחוץ על אדן החלון]

נו, כן, נהיה ריאליים, נחרוק שיניים, נחבק את שטינס ונשאיר חיוך חמצמץ באלבום התמונות לדורות הבאים.

[קופץ פנימה, משתרע מכווץ על המיטה. נכנסת שטינס עם דלי מים וסמרטוט. צ'ופק מנסה להתלהב. לעצמו]

הנה היא, שטינס ארוסתי, האשה שיש עוד, תודה לאל, כל-כך הרבה זוועות גרועות ממנה בעולם!

שטינס [ניגשת אליו, בחיוך של כלימה ואי-ביטחון, ההופך לחיוך של סיפוק ובוז]

נו, נכנעים, מה? מתפשרים על שטינס! לוקחים לא את מה שחלמת עליו, אלא כל זבל שמזדמן! לא גבר! לא נאבק על הכי טוב, על מה שהוא באמת רוצה! איזו בושה! איזה חיים עלובים! איזה צחוק אחד גדול שמסתיים ביריקה!

[מסמיכה פניה לפניו לנשיקה. צ'ופק מביט בה ובקהל חליפות]


[סוף]


×