תסריט

 

[הדמויות: נער, פקיד שפוף, מנהלת אגף, בחורה במכונית, דודה]

 

תמונה 1

 

[בוקר.

פרוזדור ארוך בבניין משרדים גדול.

הנער דוחף עגלת הגשה, שעליה כוסות תה וספלוני קפה.

הוא דופק על דלתות החדרים ומגיש לפקידים.

גבו מעוגל בעגלוליות של מי שאינו פוסק מלחרוד על גורלו.

עיניו לטושות נִכחו בחמדנות של מי שרוצה שיהיה לו חם ומתוק]

 

 

תמונה 2

 

[חדרה של מנהלת האגף.

היא יושבת מאחורי שולחן הכתיבה שלה, פניה חמורות.

מן העבר השני יושב השפוף, שרוי במבוכה גדולה.

רגלי המנהלת שמתחת לשולחן, אחת טופפת בעצבנות על השטיח.

נקישה בדלת, הדלת נפתחת לאט.

בפתח ראשו של נער, אחר-כך כולו, בידו טס ועליו ספל קפה. פניו מהוססות.

פניה החמורות של המנהלת.

היא מכה באגרופה על השולחן.

השפוף נרתע בכיסאו.

פניה השוצפות של המנהלת, מתיזה את מילותיה בקצף]

מנהלת סוף-סוף! הקפה הואיל להגיע! חשבתי שכבר לא יגיע לעולם!

[מבטו הנדהם של הנער העומד קפוא בפתח]

ושימו לב! נכנס עם הקפה ולא טורח לומר מילה! לא סליחה, לא כלום! למה הקפה שלי לא מגיע בזמן, את זה הייתי רוצה לדעת וגם לברר אחת ולתמיד! כי ככה זה לא יכול להימשך! אמרתי לכולכם וחזרתי ואמרתי: כשאני רוצה – אני מוכרחה!

שפוף [בקול רפה]

מה נאמר, הצדק איתך.

מנהלת לא מספיק לומר שהצדק איתי! אומרים שהצדק איתי ובינתיים הקפה מגיע רבע שעה אחרי הזמן, ואַת שבי והתייבשי! למה כשאני אומרת עשר, זה לא יכול להיות עשר? למה עשר ורבע? מה עשית בין עשר לעשר ורבע? ענֵה, מה עשית בין עשר לעשר ורבע?

[הנער משפיל מבטו]

והוא לא עונה!

שפוף מה יש לו לענות, הצדק איתך.

[מטה את ראשו, מסנן לעבר הנער בלי להביט בו]

שים כבר את הקפה על השולחן.

[הנער ממהר לשים את טס הקפה על השולחן]

מנהלת לא, זה לא ילך, עכשיו מאוחר והקפה כבר קר!

[הנער עומד נבוך, מושיט ידו לטס, אינו יודע אם לקחת אותו או להשאירו.

המנהלת קמה על רגליה בבת-אחת, ממשיכה להרעים, קולה מגיע לצווחה נוקבת]

לא אשלים! כבר הפעם השנייה או השלישית! נמאס לי! אני אומרת לכם שלא אשלים בשום פנים ואופן! מה אתה עומד ככה! חושב שאדבר ואדבר ואתה תעשה מה שתרצה! אל תטעה לרגע בנשיות שלי, כי אני לא הולכת לוותר לך על כלום! שמעת! מה אתה שותק! מה אתה!…

[חוטפת את כוס הקפה מן השולחן ושופכת אותה בתנועה אחת בפני הנער.

הנער פולט צעקה וכובש פניו בידיו כשהוא מתכווץ.

השפוף, שטיפות קפה ניתזו אף עליו, נרתע מן הכיסא תוך כדי קריאה של מורת-רוח.

חזהּ של המנהלת העולה ויורד בהתרגשות.

שוקיה העומדים איתן מאחורי השולחן.

השפוף נותן בנער מבט רוגן]

שפוף עכשיו לך להביא סמרטוט ודלי ונקה הכל טוב-טוב.

זה מה שיצָא ממך.

[הנער מזדקף, פניו המלוכלכות במי הקפה ניבטות אל מנהלת האגף בהבעת זוועה ואי-אמון.

המנהלת פולטת צחקוק עצבני.

הנער יוצא, וסוגר אחריו את הדלת.

פני השפוף, המנסה למחות בממחטה את נתזי הקפה מפניו ומחליפתו]

שפוף כתמי קפה, אני בספק אם זה יורד בכביסה.

[המנהלת מתיישבת שוב בכיסאה.

פני השפוף היְרֵאות, מנסה להסוות את כעסו בדיבור של מורך וחיוכים רפים]

לא היית צריכה להתרגז כל-כך.

[מעפעפת בעיניה בתחושה עילאית של צדק וקיפוח, בלי להביט לעברו]

מנהלת אתה מבין בעצמך שלא יכולתי לנהוג אחרת, יש דברים מקוממים שיוצאים מכלל שליטה.

שפוף בכל זאת לא היית צריכה להתרגז כל-כך.

מנהלת אבל אתה מבין בעצמך שאם לא עושים לזה פעם אחת סוף, לא יהיה לזה סוף.

שפוף אני מבין, אבל אפילו למען עצמך לא היית צריכה להתרגז כל-כך.

מנהלת מי יכול לחשוב על עצמו ברגעים כאלה. לו הייתם באמת חושבים עלי, הייתם דואגים שהקפה יגיע בזמנו, ולא אצטרך להתרגז ולהתעסק בשטויות.

שפוף אני מסכים איתך שהעניין דורש פתרון יסודי מן השורש, ברור לי שלא תוכלי להשלים עם פחות מזה, ואני מבטיח לך שזה מה שיהיה. אני רק אומר שלגבי ההתרגזות, בכל זאת אדם צריך לחשוב על הבריאות שלו, אומרים שהתרגזות מזיקה לעור…

מנהלת העור שלי במצב מצוין.

שפוף זה מה שאני אומר, וכדאי להמשיך לשמור עליו…

מנהלת אל תיתן לי עצות. דאג לעור שלך.

שפוף למה את מדברת אלי…

מנהלת סתום את הפה, הבנת? פשוט סתום את הפה. כשאני אומרת לך לסתום את הפה, אני רוצה שתסתום את הפה. ועכשיו אני אומרת לך לסתום את הפה.

[השפוף נאלם דום, מרכין את ראשו, אך נשימותיו מסגירות את התרגשותו.

המנהלת צופה בו – לרגע חולף צל שעשוע על פניה – ממתינה לראות מה יעשה.

השפוף מרכין את ראשו, אוויר של אנחה קלושה נפלט מפיו, וידו עושה תנועה קטנה על ברכו כאומרת "מילא, נחשוק שפתיים ונשתוק".

הדלת נפתחת.

הנער נכנס-חומק לחדר רהוי וחושש, בידו דלי וסחבה.

הוא מתכוון לכרוע על השטיח ולהתחיל לנקותו.

המנהלת צופה בו בחומרה]

מנהלת לא.

[הנער מזדקף ומרים מבטו אליה.

השפוף מביט בה, מצטודד על כיסאו ומביט בנער.

הנער מתכוון שוב לכרוע על השטיח]

לא.

[הנער מזדקף]

שפוף שלא יגמור קודם לנקות?

[פני המנהלת חתומים.

השפוף קם, ניגש אל הנער, מקים אותו, מסמן לו בחשאי שלא יתווכח וייצא.

פותח לנער את הדלת ומוציא אותו.

לפני שהוא סוגר אותה הוא לוחש לו]

חכה כאן ליד הדלת.

[סוגר את הדלת, פונה למנהלת]

חשבתי שאת רוצה שיגמור לנקות.

מנהלת אני פשוט לא יכולה לסלוח לו, כל-כך קומם אותי!

[פני המנהלת, חמורים, היא חושקת את שפתיה.

השפוף פורש את ידיו וטופח על ירכיו כאומר בייאוש "מה עושים, מה עושים".

שב ויושב בכיסאו]

שפוף הרי לא מדובר כאן בסליחה, מדובר בניקוי הכתמים.

מנהלת אני יודעת, אני יודעת.

[קמה וניגשת לחלון, עומדת כשגבה אל השפוף וצופה ברחוב.

אחוריה ושוקיה של המנהלת.

השפוף צופה באחוריה.

פאוזה ארוכה]

שפוף עד כדי כך.

מנהלת כן, עד כדי כך.

[פאוזה ארוכה]

[קם, מתקרב אליה מאחור, עוצר, פורש ידיו בשאלה]

שפוף מה עושים עכשיו? החדר מלוכלך, את לא נותנת לו להיכנס ולנקות… את רוצה שאקרא למישהו אחר?

[המנהלת שוללת בניע ראש]

את רוצה לצאת לרבע שעה לבית-קפה ובינתיים הוא ינקה?

[המנהלת שוללת בניע ראש]

אנחנו במבוי סתום.

[המנהלת מסתובבת ומפנה פניה אליו. עיניה מלאות דמעות של חרון ורחמים עצמיים, נושמת נשימה עמוקה]

 

 

תמונה 3

 

[המשך. במסדרון המשרד, מעבר לדלת של חדר מנהלת האגף.

הנער עומד, פניו אל הדלת, בידו הדלי והסחבה, ומחכה.

הדלת נפתחת מבפנים.

השפוף יוצא ועומד מול הנער, סוגר אחריו חרש את הדלת, משפיל את עיניו ארצה מחמת אי-נעימות]

שפוף זה לא ילך בלי עונש חמור. היא לא מוכנה לסלוח, כל ההפצרות שלי לא הועילו.

[מדשדש בנעלו ברצפה]

היא עוד לא אמרה לי מה העונש, היא צריכה לחשוב על זה, אבל זה לא יהיה עונש קל. היא מאוד לבבית ומבינה, אבל כשפוגעים בה היא יכולה להיות נוראה. אולי זה קשור בעונת השנה, אולי במחזור החודשי. רצה הגורל שאולי פגעת בה בדיוק יום אחד לפני המחזור החודשי, זה היום הכי נורא שלה בחודש. מה לעשות, אף אחד לא מתכנן את חייו, החיים נגרפים, וככה זה יצא. אין לך אלא להאשים את עצמך. לא היית צריך לאחר רבע שעה עם הקפה. מה עשית ברבע השעה הזאת? לא חשוב, כלום כבר לא משנה. הדבר נעשה, איחרת. לקחים גדולים אפשר יהיה להפיק רק לַפּעמים הבאות – אם יהיו פעמים באות. וזאת הצרה, שלא תמיד יש הזדמנות נוספת. ואחר-כך נער כמוך הולך ממורמר כל החיים, שהנה, היתה לו הזדמנות אחת, והוא טעה בה, אבל איך יכול היה לדעת מראש? הלא לומדים מטעויות! וזה נכון, וככה צריך היה להיות, שהחיים יהיו בית-ספר נאור שבו נוכל לטעות ולתקן לשביעות רצוננו. אבל יוצא שהדברים המכריעים בחיים מנצנצים מול עינינו פעם אחת בלבד, ואם לא הושטנו יד לכיוון הנכון, הכל אבד לעולמים, ולנו נשארים הבכי והחרטה לשארית חיינו. אני אומר לך את זה כעת, כשהכל עוד לא ברור. לא ברור העונש, חומרתו, ואם בכלל תהיה לך הזדמנות לתקן. לעת עתה תעמוד פה ותחכה, ברגע שאדע משהו, אודיע לך. העמידה שלך עצמה ליד הדלת, גם היא משהו.

[הוא נאנח עמוקות, סב על עקביו ונכנס בחזרה לחדר, סוגר אחריו את הדלת.

הנער ממשיך לעמוד מול הדלת.

פאוזה.

פקידים ופקידות חולפים במסדרון הארוך.

פניהם, רגליהן, מכנסיהם, נעליהן.

הדלת נפתחת בתנופה.

המנהלת יוצאת בצעד נחוש, חולפת על פני הנער, הנסוג במהירות ומפנה לה דרך.

היא אינה מעיפה לעברו מבט, מתרחקת לאורך המסדרון.

אחריה חש השפוף, עוצר ליד הנער, לוחש לו]

שפוף היכנס עכשיו וגמור!

[חש אחרי המנהלת.

הנער פותח לרווחה את הדלת, נכנס פנימה עם הדלי והסחבה]

 

 

תמונה 4

 

[המשך. בחדר מנהל האגף.

הנער כורע ומנקה את כתמי הקפה מן השטיח, הרהיטים והקיר.

פאוזה.

קול דלת נפתחת. הנער נושא את מבטו.

שני זוגות רגליים מתקרבים אליו, רגלי המנהלת ורגלי השפוף.

הנער אינו מעז להרים ראשו ולהביט בפניהם.

קולה של המנהלת, רגוע ומפויס, דובר אל השפוף]

מנהלת שמתי לב שיש התפתחויות בהמון שטחים, ורק בשטח הניקוי לא חל הרבה שינוי: אותם דליים, אותם סמרטוטים.

שפוף יש כמובן אמצעים אוטומטיים…

מנהלת באופן כללי ועקרוני אותם דליים, אותם סמרטוטים.

שפוף באופן עקרוני וכללי – בהחלט.

[הנער נושא את מבטו למעלה.

פני המנהלת מחייכות.

פני השפוף מחייכות]

שפוף תאר לך, נבחרת להיות השמש האישי בלישכת מנהלת האגף. אמרתי לה, הרי אמרת "עונש" ו"עונש חמור", ופתאום, ככה, מתנה: שמש אישי, לך תבין.

[פני השפוף מגחכות אל המנהלת]

תארי לך, הוא כבר התכונן לכמעט עונש מוות.

[גוהר אל הנער, סותר את שערותיו במשובה]

מה, לא? לא התכוננת לכמעט עונש מוות? ותאר לך, עכשיו אתה שלה. ממש שלה!

[הנער משפיל את מבטו, מסמיק, מכווץ את כתפיו בשפיפה לרגלי המנהלת]

מנהלת גמרת לנקות?

[הנער מניע את ראשו לשלילה.

פני המנהלת, החיוך עדיין על שפתיה]

לא? עוד לא גמרת? היו לך יותר מחמש דקות, מה עשית בהן? חלמת עלי? אתה יודע מה, אתה מפוטר.

[פני השפוף נדהמות]

שפוף לפני רגע…

מנהלת מפוטר, סופית.

[השפוף נאנח, סופק את כפות ידיו בירכיו, ניגש לנער, מקים אותו, מלווה אותו לדלת]

שפוף ראית כמה ניסיתי, לך כבר.

[טופח טפיחה גסה בעורפו, פותח את הדלת, משלח אותו החוצה וסוגר אותה]

 

 

 

תמונה 5

 

[צהריים.

רחוב מרכזי ליד בניין המשרדים.

גשם סוחף, רוח עזה.

מכוניות נוסעות, הולכי רגל מעטים חשים במטריות ומעילים, או מחפשים מחסה. הנער עומד על המדרכה, ראשו גלוי, הגשם ניתך עליו בכל עוז, מרטיב את שערו, פניו, חודר מתחת לצווארון מעילו וכותנתו.

הוא מתחיל ללכת]

 

 

תמונה 6

 

[לפנות ערב.

טיילת מוזנחת ועגומה על שפת הים.

סערה, גשם ורוח.

הנער עומד רטוב כולו, נשען אל המעקה.

בים, לפניו, גועשים הגלים. מאחוריו, בכביש, דוהרות מכוניות.

הוא מביט לים, מביט לשמים הכהים, הגשם ניתך על פניו.

הוא נושם נשימה עמוקה.]

 

 

תמונה 7

 

[שעת ערב מוקדמת.

הטיילת.

גשם צולף ורוח.

מכונית מהודרת עוצרת ליד הנער.

הנער עומד וצופה בה ממרחק.

במטושטש הוא מבחין, מבעד לחשיכה ולזגוגיות הרטובות, המכוסות אדים, בדמות היושבת בתוך המכונית ומציתה סיגריה.

הוא מתקרב בהיסוס.

בתוך המכונית יושבת בחורה ומעשנת.

הנער רוכן אל החלון.

הבחורה פותחת את החלון לסדק צר.

הנער מקרב את פניו לסדק, נושם נשימה עמוקה]

נער עזרי לי.

[הבחורה צופה בו רגע, סוגרת את חלון מכוניתה בפניו.

פני הנער הממשיך להתבונן בה, כשהגשם קולח על ראשו ומפניו.

פני הבחורה מבעד לאדי הזגוגית, ממשיכה לעשן ולהביט בו.

היא פותחת את החלון, פני הנער מתקרבים.

היא משליכה את בדל הסיגריה שבידה החוצה וסוגרת את החלון.

היא ממשיכה לשבת, נמלכת בדעתה, רומזת לו בידה מבפנים שייכנס.

הנער עוקף את המכונית במרוצה ונכנס מצידה השני.

המכונית נוסעת]

 

 

תמונה 8

 

[ערב.

המכונית מתקרבת לבית יפה בפרבר מהודר של העיר.

הגשם פסק והעולם רטוב וצח.

המכונית עוצרת.

הבחורה והנער יוצאים ממנה ומתקרבים לפתח הבית]

 

 

תמונה 9

 

[בחדר הכניסה של הבית.

הבחורה והנער עומדים מול הדודה.

הבחורה מתחבקת עם הדודה, פונה לנער]

בחורה זהו ביתה של דודתי, וזוהי דודתי עצמה. היא זקוקה למנקה קבוע בבית, רצוי גם עם לינה, רצוי צעיר ומסור.

[הדודה מחייכת חיוך נעים]

דודה צעיר מאוד, אני רואה. על המסירות צריך עוד לברר. אתה מסור?

[הנער משפיל עיניו בצניעות ובבושה]

נער למדתי משהו בחיים, ואני חושב שיש בי מסירות גדולה. אני שואף מאוד לנקות לגברת את הבית, ואשמח לעשות זאת ללא דיחוי ולצמיתות.

דודה אני חושבת שהוא מסור, הוא מדבר על מסירות בלהט לא שכיח.

[לנער, כשהיא מורה לו בתנועת יד רחבה על הבית]

והנה הממלכה שלך, אותה תנקה טוב טוב. אתה רואה שזוהי ממלכה גדולה. תהיה לך עבודה יומיום, כל היום, עד שעת לילה מאוחרת. אתה יודע שאני מקפידה מאוד על ניקיון? תשאל עלי. למה אתה לא שואל עלי?

נער את מי?

דודה שאל את אחייניתי. שאל אותה.

[הנער פונה מבויש אל הבחורה]

נער הגברת מקפידה מאוד על ניקיון?

[הבחורה צוחקת ומפנה גבה אליו]

דודה אבל ודאי גם אתה מקפיד על ניקיון, אחרת לא היית מכריז על מסירות כזאת.

נער כן, אני מקפיד.

דודה מהקוטב הנגדי, כמובן, מהצד המנקה, לא המנוקה.

נער כמובן, המנקה.

דודה אני מקווה שאתה צייתן. מציית למה שאומרים לך.

נער אני צייתן ואין לי שאיפות אחרות חוץ מלציית.

דודה זה חשוב מאוד להצלחתך בחיים. אם תציית ותנקה כראוי אתה תוכל אפילו להגיע להיות מנהל משק הבית שלי.

[צוחקת בנעימות]

שלא יהיו לך אשליות, גם מנהל משק הבית לא הולך אצלי עם חליפה וכפפות לבנות. כשצריך, גם הוא נתבע לתרום את חלקו למאמץ. אם הביוב סתום ונחוצה יד, יושיט נא גם הוא יד לביוב. אתה מושיט יד לביוב?

נער ברצון.

דודה ככה צריך. איש צעיר צריך לדעת שהיום אתה מנהל משק בית, ומחר אתה שוב מנקה רגיל. אסור למנהל משק הבית לשכוח מנין הוא בא. מנין הוא בא?

נער מניקוי רגיל.

דודה יפה. ולָמָה לחכות? נתחיל.

בוא, אראה לך את הממלכה החדשה שלך!

 

 

תמונה 10

 

[הדודה מתחילה ללכת, הנער אחריה.

הם הולכים לאורך פרוזדור.

היא פותחת דלת אחר דלת ומראה לו את החדרים.

הם עולים למעלה במדרגות לקומה השנייה.

היא מראה לו את חדר השינה שלה.

היא מחייכת]

דודה כאן תבלה הרבה. לא במשמעות שאתה מקווה. רוב הזמן "תבלה" כשלא אהיה כאן, אבל לפעמים דווקא כשאהיה כאן. אני מקווה שלא מפריע לך לנקות כשאני נמצאת בחדר.

נער לא מפריע בכלל.

דודה [באירוניה]

תודה לאל, כבר חששתי שמפריע.

[פותחת את דלת חדר האמבטיה הצמוד לחדר השינה]

ובאמבטיה?

[נער מסמיק ומשפיל עיניו]

אה? באמבטיה? מפריע? לא מפריע? אין דבר, אתה לא חייב לענות לי, אני הרי מתלוצצת, ויפה שאתה מבחין בזה, אם כי גם כשאני מתלוצצת הייתי רוצה שיענו לי כשאני שואלת. אז מה? מפריע? אה? מפריע?

נער אם לגברת לא מפריע, לא מפריע גם לי.

דודה תשובה דיפלומטית. מטיל הכל עלי. אבל מבחינתך, מבחינת עצמך, מפריע?

נער [משפיל עיניו, בקול כבוש]

הגברת מבינה בעצמה שהשאלה טומנת מלכודת. אם אוֹמַר שמפריע, מי אני שיפריע לי משהו בבית הזה, מי אני שהגברת תיאלץ לנהוג שלא על-פי רצונה; ואם אוֹמַר שלא מפריע, אני כביכול מתייחס בביטול לנוכחות שלה כאישה באמבטיה, נוכחות שאני יודע יפה-יפה מה פירושה מבחינת לבוש ותנועה.

דודה את זה נראה. אתה תתחיל כעת ניקוי לניסיון כאן, בחדר השירותים הפרטי שלי. כשתגמור, תרד למטה לקרוא לי לראות את פרי עמלך. כלי הניקוי מתחת לכיור.

[מסתובבת ופונה לצאת.

הנער מביט אחריה, מעז לדבר]

נער ואולי אני רשאי רק לרדת ולהודות לגברת הצעירה על שמצאה לי מחסה בשעת ייאוש?

דודה כן, רד. יפה אתה נוהג. יש בך משהו תרבותי ומכיר טובה. רד, רד כבר!

[הנער חומק על פניה במהירות, יורד במדרגות]

 

 

 

תמונה 11

 

[הנער נכנס לחדר המבוא, אך הבחורה איננה שם.

הוא מציץ לסלון, שם היא שרועה על הספה.

כשהוא רואה אותה, הוא מתחיל לפסוע על בהונות.

הוא עומד רגע מולה, מדבר חרש, כמעט ללא קול]

נער באתי להודות לך.

[הבחורה ישנה ונושמת קצובות. לפתע פושט הנער את ידיו, ותוך נהמה של התמסרות הוא מזנק ארצה, נופל לרגליה, לופת ומנשק את מגפיה.

הדודה נכנסת לחדר, צופה רגע במתרחש, בדיבור מהוסה, בחומרה]

דודה ומעניין כמה זמן עוד תבלה שם, מנסה להוכיח את מסירותך על-ידי נשיקות ברגלי אחייניתי, נשיקות שעל-פי הגלוי לעין יש להן יותר ממשמעות אחת, כשבינתיים חדר השירותים למעלה מחכה.

[הנער מפנה אליה את פניו הבוערות]

נער לְמה מתכוונת הגברת ב"יותר ממשמעות אחת" כשאני מתכוון בהחלט אך ורק…

דודה עם מי אתה חושב שאתה מתווכח?! קְשְשְשְט!

[ובתנועה נמרצת של ידה היא מורה לו לשוב לעבודתו למעלה.

הוא מזנק ממקומו ועולה ופורח מן החדר]

 

 

תמונה 12

 

[הנער בחדר האמבטיה, שפוף אל האסלה, מנקה אותה. הוא מביט אל תוכה, אל פניו המאדימים המשתקפים במימֶיה.

לפתע הוא מנשק את מושב האסלה, משעין את לחיו, מתרפק על האסלה כולה, מחבק אותה, מצמיד את אזור חלציו אליה ומתחיל להניעו קדימה ואחורה בתנועות הולכות וגוברות.

לפתע נשמע קול צחוק מאחוריו.

הנער מפסיק בבת-אחת, מפנה את פניו המסמיקים.

בפתח עומדת הדודה, צוחקת]

דודה אח, זהו!… ואיזה להט! ואֵילו מצבורים של אהבה!

[הנער בוש ונכלם, מנסה להצטדק בלהט הולך וגובר]

נער בסערת נפש גדולה הגיתי בכך שאני קיים לשימושך; שאדם שלם נולד כדי שיהיה נוח ונקי יותר לאחוריו של אדם אחר. ובעוד נפשי כולה מתמרמרת על כך בכעס בלי שיעור, הרי כוח אחר בתוכי נמשך לכך משיכה אדירה: להקריב את חיַי כולם למען אחורייך, היש משהו שפל מזה שיתאים בדיוק לדיוקני שלי?

דודה [מרימה את חצאיתה למעלה בתנופה ומגלה את ירכיה מול פני הנער]

ואדרבא!

[הנער פורש ידיו לצדדים באוויר כמבטא אין-אונים יחד עם הרצון להמריא, ומשמיע נהמת התמסרות כבושה.

הדודה מסתובבת על עומדה כששמלתה מופשלת ומפנה אחוריה אל מול הנער]

ואדרבא!

[הנער משמיע חרחור כבוש ועומד להשתטח לרגלי הדודה.

בפתח עומדת הבחורה, פניה חיוורים]

בחורה וכך, לאחר שנישקת את מגפי באין ספור נשיקות…

[הדודה מורידה את שולי שמלתה בכעס, פונה לבחורה]

דודה אם כך, לא ישנת!

בחורה ודווקא ישנתי. ודווקא מתוך שינה חשתי.

נער סלחי לי!

[הבחורה מסתובבת ויוצאת.

הנער קורא אחריה]

נער סלחי לי!

[מתכוון לקום ולרוץ אחריה.

הדודה תופסת אותו בצווארנו ומבריכה אותו]

דודה לא תוכל ללכת אחרי שכבר באת, וכבר הראיתי לך את החדרים ואת מקום כלי הניקוי ופתחת בניקוי! אתה כבר המנקה שלי!

נער [מתחנן]

ואמרת לניסיון!

דודה הניסיון הצליח! אתה המנקה שלי בפועל! לא תוכל כבר ללכת, כי נוצרה עובדה, אתה מבין? אתה כבר פה בתור עובדה!

[הנער מצליח להשתחרר מתפיסתה ולצאת מחדר השינה.

הוא הולך לגרם המדרגות.

הדודה מדביקה אותו, וקוראת אחריו]

אתה מבין שאתה עובדה אצלי בבית!

[הבחורה במורד המדרגות.

מבלי להסב את פניה אליו היא טופחת על ירכה כמו שקוראים לכלב ויוצאת.

הנער מתבונן רגע בעיניים כלות אחריה, מסב את מבטו לדודה האוחזת בו.

היא נסערת, מנסה לשלוט בעצמה]

דודה ועכשיו חזור והמשך לנקות.

[הנער, מחמת הלחץ האדיר המופעל עליו, מתחיל לייבב]

אמרתי שתחזור לנקות, זוהי הוראה מפורשת.

[הנער מייבב ביתר שאת, מפנה פניו לכיוון יציאתה של הבחורה ובחזרה אל הדודה]

מנסה לרכך אותי ביבבות שלך? כבר אינך ילד. אתה בוגר. לא אקל עליך, לא אתן לך רשות ללכת. אתה שלי.

[הנער משפיל מבטו וממשיך לייבב, מעמיד פני מסכן.

הדודה, כמעשה של ייאוש, מרימה שוב שולי שמלתה למעלה, מגלה את ירכיה.

הנער מציץ, משפיל את מבטו ומביט שוב לכיוון היציאה.

תוך יבבה הוא מתחיל לרדת במדרגות, מעביר מבטו חליפות מן הדלת אל הדודה ובחזרה.

הוא מגיע לדלת, מעיף עוד מבט מתחנן אל הדודה.

הוא פורץ בבכי תמרורים ויוצא בריצה מן הבית]

 

 

 

 

תמונה 13

 

[ערב, חושך.

הנער ברחוב, מחוץ לבית הדודה.

הוא מחפש בעיניו בקדחתנות אחר הבחורה. נדמה לו שהיא נעלמה.

הוא מתרוצץ בקדחתנות מקצה רחוב לקצהו. בקרן הרחוב הוא רואה את מכוניתה. הוא מתקרב.

מבעד לשמשת החלון הוא רואה אותה, מעשנת סיגריה.

הוא עוקף את המכונית ונכנס מעברה השני.

המכונית נוסעת]

 

 

תמונה 14

 

[המכונית מגיעה לטיילת שממנה נאסף נער קודם, עוצרת]

בחורה לך.

נער לאן?

בחורה למקום שממנו באת.

נער חשבתי שאשאר איתך.

בחורה באמת? ומה אעשה איתך?

נער כשהלכת וטפחת לי על ירכך שאבוא…

בחורה הלכתי וטפחתי, מה עוד תזכיר לי? הלכתי וטפחתי, ועכשיו אני לא טופחת. מי יודע אילו מחשבות כבר עלו במוחך…

נער לא עלו.

בחורה ומי יודע?

נער ואם עלו?

בחורה אם כך, עלו.

נער לא עלו. חשבתי רק לנקות, לנקות אצלך ועבורך, הרי זו עבורי משאת נפש אדירה.

[הבחורה יוצאת מן המכונית.

הנער יוצא מעברה השני של המכונית..

הוא עוקף את המכונית, עומד מול הבחורה.

כמעט-כמעט הוא נופל לזרועותיה, מחכה לתנועה מצידה, אך זו אינה באה.

היא ממשיכה להביט בו בפנים חיוורים ורציניים.

הנער משפיל את מבטו ארצה]

לקחת אותי מהדודה, עקרת אותי מבית חם, מעבודה מובטחת, מעוגן שיכול היה לקשר אותי לקהילייה האנושית, וגם, ולא במקום אחרון, מקצת פורקן לא מזיק של אהבה, והנה קופחתי, ושוב אני כאן, מיטלטל בסתמיות ללא מטרה, ושוב צונח לתהום.

בחורה מי אתה שתדבר כאילו יש מה לשמוע?

[הנער נושא אליה מבטו.

היא מישירה מבטה לעיניו]

מי אתה?

[הבחורה נכנסת למכונית.

המכונית עוקרת ממקומה ונוסעת.

הנער מביט אחרי המכונית המתרחקת.

המכונית נעלמת.

הנער מפנה את פניו אל הים]

 

 

תמונה 15

 

[לילה.

הנער יורד אל החוף, מתקרב אל שפת המים הגועשים.

נעלי הנער מתבוססות במים.

הוא עוצר.

הגשם מתחדש.

הנער נושא את מבטו למעלה]

 

 

4.9-3.10.96

×