[הבעל יושב בכורסה וקורא עיתון. דפיקה בדלת]

בעל יבוא!

[נכנס בחור צעיר]

בחור שלום, סליחה שאני מפריע, אדוני מר טאובה?

בעל כן.

בחור בעלה של סופי טאובה?

בעל כן.

בחור יש לי בשורה רעה בשבילך, מר טאובה.

בעל שב בבקשה.

בחור תודה. [יושב] יש לי בשורה רעה מאוד להשמיע לך.

בעל בבקשה.

בחור נסה להחזיק מעמד. [אוזר עוז] אשתך מתה.

[מתחיל לבכות. הבעל מתבונן בבחור]

בעל למה אתה בוכה?

בחור [תוך כדי בכי] אשתך מתה.

בעל כן כן, ככה.

בחור [תוך כדי בכי] מתה, אדוני!

בעל כן, אמרת לי.

בחור [תוך כדי בכי] לא זזה, לא נושמת!

בעל זה מה שעושה את זה.

[הבחור ממשיך להתייפח]

אני יכול להבין אותך. הכרת אותה טוב?

בחור [תוך כדי בכי] לא הכרתי אותה בכלל. מצאתי אותה ליד הכביש והבאתי אותה לכאן לפי התעודות שמצאתי בארנק.

בעל נסה לשלוט בעצמך, הסיפור שלך מביא אותי כמעט עד דמעות.

[הבחור חדל לבכות בהדרגה]

ככה. אז יש לך מכונית.

בחור כן.

בעל שלך?

בחור כן.

בעל איזו פירמה?

בחור פורד.

בעל כמה צילינדרים?

בחור שמונה. אשתך מונחת אצלי במכונית.

בעל זו צריכה להיות, אם ככה, מכונית די רחבה.

בחור מר טאובה, מצאתי את אשתך מתה לצד הכביש, ומכיוון שאין שום בית-חולים בסביבה, הבאתי אותה לכאן במכונית שלי!

בעל בפורד?

בחור כן.

בעל מהלכים אוטומאטיים?

בחור רגילים.

בעל כמה כוח-סוס?

בחור שמונה-עשר. אתה רוצה שאעלה את אשתך לכאן?

בעל מה יש לה לעשות פה? אמרת שהיא מתה.

בחור אתה היית בעלה, לא?

בעל כן.

בחור אז קח אותה.

בעל קח אותה אתה.

בחור היא לא שלי.

בעל אתה מצאת אותה.

בחור אתה בעלה.

בעל מי ביקש ממך להרים? היא לא ביקשה ממך, נכון? היא לא נופפה לך ביד לעצור ולקחת אותה, נכון?

בחור היא היתה מתה!

בעל אתה רואה!

[הבחור פורץ שוב בבכי]

מה קרה?

בחור אשתך מתה.

בעל נו, אתה שוב מחמם לי אטריות ישנות.

בחור [תוך כדי בכי] לא זזה, לא נושמת!

בעל אתה סנילי?

בחור אני לא יודע מה לעשות איתה!

בעל אתה עוד צעיר. כל בתי-החולים לפניך. [טופח על שכמו, קצר-רוח]

אני לא יודע אם יש בכלל טעם לנסות לנחם אותך, אבל החיים מוכרחים להמשיך ללכת.

בחור [תוך כדי בכי] ללכת לאן?

בעל [עוזר לו לקום מהכיסא, מצביע לכיוון הדלת] לשם. אתה מוכרח להתגבר.

בחור תודה, אתה מאוד אנושי כלפי.

בעל מה עוד נשאר להגיד בנסיבות כאלה? – תשתדל בכל זאת להשגיח על הריפוד כשאתה גורר אותה החוצה.

בחור אשתדל. לילה טוב, וסליחה על ההפרעה.

[לוחץ את ידו של הבעל]

בעל העונג היה כולו שלי.

[סוגר מאחוריו את הדלת]

בשורה רעה | 1969

מה איכפת לציפור » לנסר את אשתי גם אני יכול
×