מַקאמה לאלוף בּוּם

אנחנו מנשקים לך בתחת, אלוף בום,/ כי לולא אתה לא היינו מנשקים עכשיו כלום,/ כי בלעדיך היו נשותינו אלמנות, אלוף בום,/ כי בלעדיך היו ילדינו יתומים, אלוף בום.

 

נשותינו אסירות תודה לך, אלוף בום/ גם ילדינו אסירי תודה לך, אלוף בום,/ הם קוראים לך אבא ודוד, אלוף בום,/ הם גוזרים את תמונתך משבועוני הקולנוע, אלוף בום,/ בנותינו מתעלפות כשהן רואות אותך, אלוף בום,/ כל מי שרואה אותך מתעלף, אלוף בום.

 

אתה נתת לי את חיי במתנה, אלוף בום,/ וזה היה כל כך יפה מצידך, אלוף בום,/ וזה כל-כך מצא חן בעיני אשתי, אלוף בום.

 

אני זוכר איך האפיר שערך בן-לילה, אלוף בום./ אמנם גם שערי קצת הלבין, אלוף בום,/ אבל אם לא אתה לא היה נשאר לי על הראש כלום./ אני זוכר איך שחו כתפיך בנפול הנופלים, אלוף בום./ אמנם גם אני שכלתי שני בנים, אלוף בום,/ אבל אם לא אתה לא היה נשאר לי כלום./ אני זוכר איך הוצפו עיניך העייפות בדם, אלוף בום./ אמנם גם אני הוצפתי קצת בדם, אלוף בום,/ אבל אם לא אתה לא היה נשאר מן הדם כלום.

 

על-כן אנחנו אוהבים אותך, אלוף בום,/ את עיניך המחייכות למצלמות, אלוף בום,/ את לחייך המאדימות בקבלות פנים, אלוף בום,/ את סנטרך המוצק בעיתוני הערב, אלוף בום./ על-כן אנחנו מנשקים לך בתחת, אלוף בום,/ כי אם לא אתה, לא היינו מנשקים עכשיו כלום.

 

ולבסוף, סלח לנו על החרוז הצולע, אלוף בום,/ גם אנחנו צולעים קצת עכשיו, אלוף בום.

×