כשאהיה גדול אהיה קטן,

אהיה קטן ואומלל.

אנשים בעלי ראייה בינונית

לא יראוני בכלל.

במקום בו לא עובר אף אחד

אפתח לי חנות קטנה,

חנות לדברים שאינם נחוצים,

ירושה מאמי הזקנה.

 

כל היום הארוך אשב לבדי

ואצטער על חיי,

ובין הערביים אגש לפינה

לבכות בחשאי בחשאי.

 

בימים ארוכים וקשים במיוחד

אחתוך קצת את אצבעי,

ואקפוץ מכאב מאחורי הדלפק

במין חיוך אווילי.

 

ולא ירחק היום ושכנה בחלוק

תמצאני בבית־השימוש,

עם מסמר חלוד ברקה השמאלית

וטיפה של דם קרוש.

 

ואולי גם עכבר יעמוד על שפתי

לכרסם את פי הקר,

לי תהיה זו מיתת נשיקה

וסעודת הבראה לעכבר.

 

לו חייתי ביום קבורתי,

היה אז מי שיבכה;

כשאהיה גדול אהיה קטן

עד אשר לא אהיה.

כשאהיה גדול אהיה קטן | 1970

מה איכפת לציפור » אין מקום לשניים על עמוד חשמל
×