אדון כמעט אהב את הגברת כבר,

הוא כמעט אמר לה, אבל הוא לא אמר,

החורף קר היה, הקיץ כבר עבר

על האדון כמעט והגברת כבר.

גברת כבר טיילה עם האדון כמעט,

היא אהבה אותו, וכבר נתנה לו יד,

הלילה חם היה, והירח שט

על הגברת כבר ועל אדון כמעט.

ועוד אביב חלף, וסתיו נוסף נגמר,

והאדון כמעט ראה בלב נשבר

איך מצטברים כל הרגעים שלא אמר

את דבר אהבתו אל הגברת כבר.

ועוד שנה חלפה, ועוד שנה אחת,

וגברת כבר חשבה על משכבה לבד

איך שכמעט היה ואיך שכבר אבד,

אבד לגברת כבר ולאדון כמעט.

אדון כמעט אהב את הגברת כבר,

כמעט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר,

עכשיו כבר באמת היה קצת מאוחר,

הרבה אתמול, מעט מאוד מחר.

הוגפו כל התריסים בבית אדון כמעט,

את בית הגברת כבר כיסה אבק לאט,

הלילה כה ארוך והם נחים לבד,

פה נחה גברת כבר ושם אדון כמעט.

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר | 1965

מה איכפת לציפור » אין מקום לשניים על עמוד חשמל
×