[בעל, אשה ואורח מסובים לשולחן ואוכלים]

אורח סליחה, אולי אפשר להעביר את המלח?

בעל גֶניה, אולי אפשר להעביר את המלח?
[האשה אינה מגיבה]

סליחה, גניה, אולי אפשר להעביר את המלח?

אשה מה אתה נובח?! מה אתה תוקע "סליחה, גניה"?! מה אתה צועק עלי כאילו הייתי כלבה?! "מלח"! צועק! פותח פה גדול! ראינו כמוך! "להעביר את המלח"! גבר! מאוד קטן! מאוד קטן ומאוד רך ולא נוקשה! אז פותח פה! "סליחה, גניה"! ו"אולי את מוכנה"! ו"להעביר את המלח"! "את המלח"?! – רך וקטן ולא נוקשה ובצקי – זה מה שזה, ולא "את המלח"! "גניה"! "את המלח"! "את המלח", מה?! "את המלח", הוא אומר לי! וכל זה כשמזדקף, אבל מתי בכלל הזדקף לו? חודש אחרי החתונה כבר לא הזדקף לו! אז "גניה" הוא
אומר לי! שבמשך השנים הוא פשוט לא יכול – את זה הוא לא אומר; אבל "אולי אפשר להעביר" – זה כן! את זה הוא אומר! "סליחה, גניה" הוא אומר! כל הנשים שלו מפעם צוחקות, אומרות "אין שם מה"! אין שם מה, זה מה שיש שם, ולא "גניה, אולי תעבירי לי"! אנשים בכלל יודעים? לא! אנשים שומעים רק "את המלח"! הכי קל להגיד "את המלח"! ומילא, רך וקטן ולא נוקשה ולא מזדקף, ואין שם מה, אבל גם לא נקי בכלל! זה מה ש"סליחה, גניה" ו"אולי את מוכנה"! מטפטף בתחתונים ומשאיר כל הזמן צהוב! כמו תינוק! פשוט לא שולט, כי צוחק כמו אידיוט משטויות ולא יכול להתאפק! "להעביר את המלח", מה?! ואני צריכה לכבס! ואם כבר מצליח פעם בעשרים שנה להזדקף – שופך מייד על המקום! את זה יודעים? לא יודעים! חושבים "גניה" ו"אולי אפשר להעביר", זה מה שחושבים! אבל על המקום שופך, כי צריך תמיד פיפי דחוף, כי צוחק כמו אידיוט משטויות! ויושב כאילו כלום, כאילו לא! כאילו כן! כאילו "סליחה, גניה" וזהו! זה לא הולך ככה, "סליחה, גניה"! "את המלח"! לא חייתי! לא נהניתי! לא סיפוק! לא אהבה! לא תאווה! לא גבר! לא אישיות! לא שותף! לא ידיד! לא דיאלוג! לא השכלה! לא הומור! לא קסם! לא הצלחה! לא מעמד! לא כסף! לא סגנון! לא צורה! – גועל אחד גדול!."

אורח באמת לא נחוץ מלח…

אשה החוצה שניכם!

[שני הגברים, דוממים ונכלמים, יוצאים החוצה]

שני גברים נכלמים ואשה עצבנית | 1988

×