[רופאה וחולה בחדר במרפאה]

רופאה נא להוריד את המכנסיים והתחתונים, ולהתכופף עם הישבן בפישוק אלי.

[החולה מהסס]

למה אתה מחכה?

[החולה מוריד את מכנסיו ותחתוניו, גוהר קדימה, אחוריו אל הרופאה. היא מעיינת בחטף בפי הטבעת שלו]

לבית-כיסא, לרחוץ את הרקטום ולחזור!

חולה ואת זה, דוקטור, את אומרת לי לאחר שראית כמה היססתי להתפשט, שכן בסתר ליבי ידעתי מה המצב אצלי, חושבת לא ידעתי, והרי היססתי, ובעדינות נפשי חשבתי שאולי לא כדאי, אולי לא עכשיו, בהזדמנות אחרת, ועכשיו את מתכחשת לזה שהיססתי, ומצווה עלי בטון של נזיפה, כאילו בשמחה גדולה הורדתי מכנסיים והראיתי. דעי לך שלא בשמחה גדולה, בהיסוס גדול. אדם יודע היטב מה זה לצאת בבוקר מהבית עם קיבה גדושה ולהתרוצץ יום שלם בשמש בלי הפוגה כששני החלקים השעירים משתפשפים, וכשידוע לו שבסיומו של יום מחכה לו בדיקה מסוג מסוים ודי מביש אצל הדוקטור-גברת, ואת התור לא קובעים מייד לבוקר כשעוד צונן, לא, מחכים עד שקיעת החמה, וזה באוגוסט, ומתי יש לאדם זמן לרוץ הביתה להתקלח ולהחליף תחתונים? הלא אדם מתרוצץ כמו משוגע למכור פוליסות או סכיני גילוח, והכל למה? בשביל עצמו? אדם מנסה לבנות לו עתיד, שיהיה לו משהו ביד, לא למען עצמו, לדורות הבאים, אדם חושב שיגיע היום ובליבו יפציעו רגשות בין-אישיים, ויהיה לו מה להציע לאישה כלשהי, אפילו דוקטור, לכן אדם רץ, מתאמץ ומזיע באוגוסט. אדם לא משחק ולא יוצא לחופשה. ואיך ייצא לחופשה? הלוא אין מספיק חסכונות, אין ירושה. לא רק שהתייתם כליל, גם לא הורישו שקית ניילון! ואפילו אם היה לו לצאת לחופשה, הלא אינו מרגיש טוב! הלא כל העניין הוא שחולה, שסובל מגירודים ועיקצוצים ברקטום, ויש חשש למשהו רציני שלא מעז לנקוב בשמו! את זה דווקא הורישו לו! אם כך, תשאלי, הזה האדם שיש לו החוצפה להתיימר לבנות עתיד עם גברת, ועוד אולי אפילו דוקטור? כן, אני עונה, הלא אז מה אם יש לאדם עיקצוצים וגירודים וחששות איומים, הלא אדם מנסה לאזן את פחדיו על-ידי רקימת הזיות לגבי העתיד! ואלוהים בשמים עֵדי שרקמתי חלומות הגונים בלבד! לא הזיתי אלא על אירושים, ואחר-כך על חתונה עם גושפנקה רשמית, ורק לאחר ההזיה על החופה הרשיתי לעצמי הזיה על גיפופים לאור הירח, ובכלל לא עם הדוקטור-גברת, אבל לפעמים דווקא כן עם הדוקטור-גברת. הלא אדם שהולך להיבדק אצלך, טבעי שיפַתח לו אמביציה כלשהי כלפייך, אדם נגדש ציפיות, מי יגנה אותו על כך. האם על זה את מענישה אותי, קודם כל שאת אומרת לי להתפשט ולפשק רגליים ולהראות לך את הרקטום, ואחר כך את בזה לרקטום ומצווה עלי לרחוץ אותו מייד בבית כיסא, וכל אותה עת את מעמידה פנים שאינך מבינה שהחיים אינם סטריליים, ושלאהוב אותך משמע להתאמץ ולהזיע? הנה כן, עכשיו את יודעת את האמת, לא כל-כך מפני שרצתי כל היום בשמש למכור סכיני גילוח או פוליסות, אלא מפני שידעתי שאני נפגש איתך, הנה כך, התרגשות לבבית רומנטית היא שהביאה אותי להפרשה מוגברת של זיעה. וכשאנו סוף סוף נפגשים ואת רואה יפה שאני רוטט, ובעטייך לכלכתי קצת את התחתונים מאחור, מה את עושה לי? אני רחוק מלהתפאר בעכוזי, כמה סתמי ודל הוא לעומת שלך, השמן והמאורגן! אך דעי לך שאם עולים אצלי קצת למעלה, עוקפים את הגב ומגיעים לחזה, פועם שם בהחלט דבר-מה בתדירות עיקשת אך רכה. אהבה, שמעתי מדברים הרבה לאחרונה על אהבה בעולמנו, ואני רוצה להגיד לך בהזדמנות זו – אמנם בתנוחה כלל לא מכובדת – שגם אני בענייני אהבה, מוכן לאהבה ורוצה אהבה, יש לי בפירוש זיקה גדולה ושייכות לאהבה, וכשמדברים על אהבה יש לזכור ולהביא בחשבון גם אותי. אבל אם תרשי לי לחזור לעכוז, האבסורד הוא שהתהפכו היוצרות, ובמקום שאת תתפשטי ותפני אלי עם מלוא ישבנך – ואלוהים שבשמים יודע שלך לא הייתי מעז לומר "לבית כיסא לרחוץ את הרקטום ולחזור!", לא, את שלך הייתי מקבל כפי שהוא, ואדרבא – הנה במקום שיקרה כדבר המלבב והמסעיר הזה, הרי את עומדת לבושה ואני נאלץ להסתובב ולהראות לך את הרקטום שלי. אגב, במאמר מוסגר אעיר לך: מדברים לאחרונה הרבה על ישבן האישה, ישבן האישה, והרי לא עשיתן שום מאמץ, פשוט צמח לכן! אך זה במאמר מוסגר. מעליבה ומשפילה אותי, ולי לא נותר אלא להתכופף עד למלוא יכולתי, ראשי כמעט נוגע ברצפה, ואז אני רואה אותך הפוכה, אמנם לבושה. מה המחשבות הפולחות אותי כשאני רואה אותך כך, זאת לא אומר. על כך מתבקשת השתיקה. אומר רק שאת מאוד מעניינת הפוכה, וגם מאיימת יותר מברגיל. אבל אני שותק. את תוקעת מבט מסויג באמצע אחורי – הפנים ההפוכים, הנפוחים, האדומים שלי אינם מעניינים אותך, שטף-דם פנימי או שבץ העלול לקרות לי במצב כזה אינו עסקך – ומצווה עלי ללכת לרחוץ את הרקטום, שריר רפה של אדם שכל העצבנות של מעיו הוקדשה רק לך, דוקטור-גברת, ולדמותך. ובהחלט לא מיותר להזכיר שוב את ההיסוס הקטן שלי כשציווית להתפשט, היסוס שהוסיף לי אולי נקודות זכות אחדות שתעזורנה לי לקזז את הלכלוך ברקטום. תתחתני איתי?

רופאה לבית-כיסא, לרחוץ את הרקטום ולחזור!

חולה כן, דוקטור-גברת.

[יוצא במכנסיים משולשלים]

 

8.5.97

בדיקה רקטאלית | 1997

×