ובראותי אותָך

מכַסָה על לב נרעד,

תקעתי אצבע בלֶחייך

וסובבתיה כך וכך,

ועשיתי בה גומה.

 

ומאחר שכבר

לא צעירה את

וגמישות עורך אבדה,

לא שב בשרך לקדמותו.

 

אז צחקתי כשוטה,

אז אמרתי: לְכי,

הכיני תה.

ותרעומת ישנה, טובה,

ניצתה בתוך עינייך

בלכתך אל המטבח,

וזכר שקע אצבעי

עוד טבוע בך.

שיר אהבה מאוחר | 1999

×