זה קורה באחד הימים,

לרוב באחד הלילות,

שאנחנו פה, לצידֵך,

ולפתע – כבר לא.

 

בלילה-בלילה, בְּלב שְנָתנו,

באמצע עיכול הדג מאתמול,

בקע קול גניחה עמום

מעומק ליבי שכָּשל.

 

את לא שמעת והמשכת לישון,

מותי שקט ושנתך עמוקה.

מחר צפוי לך יום קשה:

גילוי גופי הצונן לצידך,

בהלה וצער וסידורים,

עיכול מותי יחד – מה לעשות –

עם המשך עיכול הדג מאתמול.

 

דרכינו התפצלו, יקירה:

אני לעצמי, את עוד איתי,

את עם פחדייך ומותך המצופה,

אני כבר בלי זה.

 

זה קורה באחד הימים,

לרוב באחד הלילות,

שאנחנו פה, לצידך,

ולפתע – כבר לא.

זה קורה באחד הימים | 1999

×